כמו צמח בר

היא מביטה בבעלה מתיישב בעצלתיים. גופו הגדול מרעיד את הכורסה וגורם לחריקות חרישיות להשמע. אם לכורסה היתה היכולת לומר דבר מה וודאי היתה מתחננת בפניו שלא ישב עלייה. היא מחייכת לעצמה נוכח מחשבה מגוכחת זו.

המחשב הנייד נח על ברכיו ברפיון וכרסו מתכחכחת קלות במקלדת הכסופה . לפני כמה חודשים למד להשתמש בהמצאה טכנולוגית זו ומאז מקפיד הוא מידי יום לשוטט באתר "ויקיפדיה" ולעיין בערכים השונים. מידי פעם פולט צחוק קלוש או מציין בלהט עובדה שאינה מצויה בכרכי האינציקלופדיה המצויים בביתנו מזה ארבעה עשורים.

***

הוא שואל אותה בקול יבש אם היא סמוכה ובטוחה שאין היא רוצה להצטרף אליו לקורס הבוטניקה שמציעה העירייה לגמאלים. עליזה עונה בקול תקיף כי זו הפעם העשירית שהוא שואל אותה זאת והוא יודע היטב שאינה מעוניינת. היא יודעת שהוא יודע שכל רצונה הוא חופשה במלון מפנק או טיול תענוגות בחו"ל, רומא, פריז, לונדון – אין זה משנה לאן, רק לשכוח לזמן מה מהשיממון. בעלה סולד מסוג "בילויים " שכאלו , והיא סולדת מקורסים שמכבידים על עפעפייה ולכן הישיבה בבית היא כרגע הפתרון המקובל על שניהם.

מדוע הזעם מתפשט בגופה? הרי הסיבה שגרמה להתאהבותה בו היא דווקא חיבתו לצמחים. שבוע לאחר פגישתם במסדרונות האוניברסיטה העברית הוא הציע לה להתלוות אליו לטיול בגן הבוטני. היתה זו שעת לילה מאוחרת של אחד מלילות הקיץ הצוננים המצויים אך ורק בירושלים. היה חשוך עד מאוד והיא מעדה על אבן זעירה שסטתה למרכז השביל. הוא הציע לה לאחוז בזרועו, "על מנת למנוע נפילות עתידות מסוג זה" הוא מלמל במבוכה והיא נענתה לבקשתו בחיוך אשר החושך הסתיר מפניו . הוא הצביע על שלל הפרחים המצויים בגן , מציין עובדות על תוחלת חייהם, מראם ומאפייניהם השונים . היא הביטה בברק אשר היה בעיניו אשר היו ספק חומות ספק ירוקות. ניצוצות קטנים ניבטו מהן בכל פעם שדיבר. את אותו הלהט היא רוצה בחיי נישואייה. היא מחייכת לעצמה נוכח מחשבה מגוחכת זו.

***
עליזה זה עתה חזרה מהשחייה בבריכה , נאמנה להמלצת הרופא לשחות מידי יום. שערה עודנו לח כאשר היא מבחינה בקבוצת שיער כסופה בולטת על רקע שערה הצבוע בחום. "אין דבר" מלמלה לעצמה " אקדים את התור אצל חני". היא פותחת את הספר שהשאילה מהספרייה במקום בו הורתה לה הסימניה. לאחר קריאת שורות אחדות היא מרימה את ראשה נוכח נחירותיו העזות של בעלה שנרדם. ראשו השמוט לאחור מדגיש את גרוגרת צווארו הבולטת. נחירותיו כה רועמות, תמיד היו כאלה.

שבועות ספורים לפני מועד חתונתם הם נסעו יחד לסעודה בבית הוריו במושב. באותו היום לבשה את שמלתה האדומה שהביאה לה דודתה מאמריקה הרחוקה. מצב רוחה היה מרומם והיא צחקה בקולי קולי עד כי חשה כאב קל בלסת.

כאשר התיישבו לחשה לה אחותו בעליזות כי עלייה להיות מוכנה לנחירותיו העזות שילוו אותה מידי יום לאחר החתונה. " ממש כמו טרקטור בעת חרישת השדה" צחקה. אמה הצטרפה לשייח והציעה בחיוך כי צמר גפן באוזניים יכול להועיל . היא הביטה בתגובת בעלה לשייח, שפתיו קפוצות אל עיניו מצחקות , לאורך השנים הבחינה כי זו היא דרכו של בעלה להביע את שמחתו .

בלילות הראשונים של חתונתם אכן התקשתה לישון אך האהבה העפילה על הקושי . כיום אף היא נוחרת, אולי נדבקה ממנו. היא מחייכת לעצמה נוכח מחשבה מגוחכת זו.

***
הוא יושב בשולחן המטבח ועוסק בקילוף תפוחי אדמה כפי שהורתה לו. היא מרתיחה את המים בסירים ומביטה בחלון. החצבים אשר צומחים בגינתם מבשרים על בוא הסתיו, גדלים כקבוצה, סבוכים זה בזה, ממאנים להנתק.

היא יושבת מולו , מבחינה בדרך אכילתו הקולנית. צופה בו מכניס כמות מזון רבה לגופו הגדול, צופה באצבעותיו התפוחות מתלכלכות מעט בעוד הוא מנסה לחתוך את צלי הבשר.

כאשר נפגשו הוא היה נאה בעינייה, לבוש בקפידה, נע במסדרונות בבטחון ובחולמנות. עיניו היו נוצצות וגומת סנטרו בולטת. אמנם כרס קטנה העידה על נטייתו הטבעית להשמנה עתידית , אל באותו העת הוא היה חסון. זרועותיו היו עבותות ובכל פעם שנגע בה קלות היא חשה צמרמורת קלה . כאשר חיבק אותה לראשונה היא חשה זעירה ומוגנת ממש כמו אותם הצמחים אותם הוא כה אוהב . היא מחייכת לעצמה נוכח מחשבה מגוחכת זו.
***
השעמום הוא שמבעית אותה יותר מכל. כאשר היא שוטפת כלים היא מתעכבת על כל צלחת וסיר . היא לא עושה זאת מפני שהיא "חולת ניקיון' כפי שבנה הבכור אומר אלא מפני שאינה רוצה להתעטף בשעמום הנורא שילווה אותה עד השעה ארבע, זמן מנוחת הצהריים .

ריקנות היא מילה פשטנית כך פסקה. ריק הוא מצב בלתי אפשרי על פני כדור הארץ , הרי כל עוד היא חשה ורואה עולמה אינו ריק. היא מחייכת לעצמה נוכח מחשבה מגוחכת זאת.

***
תנומת הצהריים היטיבה עמה. גופה התחזק וכאבה פחת. ריח של בשר חרוך הגיע לאפה . היא הביטה מבעד לחלון וחזתה במשפחה מהבית הסמוך ששוב מכינה "מנגל" לארוחת הערב. היא צופה בשלושת הילדים המתולתלים שאינם מפסיקים לרוץ ולריב זה עם זה. אמם מנסה להשליט סדר בעוד אביהם שורק והופך את הבשרים. לפתע עיניו לוכדות את עיניה , הוא מנופף לה בחביבות והיא מחזירה לו חיוך דק ומזוייף . בעבר היתה חביבה כלפי הסובבים אותה, משגרת חיוכים, מתעניינת ומוצאת נושאי שיחה עם מגוון האנשים השונים. כיום חיוך דק דורש ממנה מאמץ רב . היא שומעת את צעדיו של בעלה המתקרב , כפכפיו משמיעים רעשים קלים בהתאם לצעדיו. הוא טוען בקול סמכותי כי עלינו להתלונן למשטרה על הרעש הבלתי נסבל שילדי השכנים עושים. מילותיו העלו בה צחוק מריר. הרי אינו זוכר כמה רעש היו עושים ילדיהם כאשר היו קטנים?

מידי שבת בבוקר הם היו צועדים לפארק יחד עם ילדיהם. שעת היציאה היתה שמונה בדיוק. כי עליזה אהבה דיוק. היא היתה לובשת את שמלת השבת הקבועה שלה, כחולה וצרת מותן . בשלווה הם היו מתיישבים ואוכלים להנאתם כריך עם חביתה ועגבנייה. בעלה היה מסביר לילדים אודות הצמחים השונים המצויים בקרבתם והיא היתה מזמזמת שירים שלמדה במהלך ילדותה. ילדה הבכיר מציין בכל ביקור כי זכור לו לטובה טיולים אלו. כיום הוא גר בצרפת יחד עם רעייתו הצרפתייה ושלושת ילדיהם הצרפתים. הם באים לביקור אחת לשנה למשך שבועיים ואז הם אורזים מזוודות וחוזרים לביתם, משאירים אותה עם חור קטן בלב. בנה הצעיר כבר אינו בקשר עמם מזה עשור בשל ויכוח שהיה בינו לבין בעלה על נושא פוליטי שזה מזמן שכחו. אם לא היתה פוליטיקה הקשר לא היה מתנתק. היא חייכה לעצמה נוכח מחשבה מגוחכת זו.
***
בשעת לילה מוקדמת בעודה שוכבת במיטה היא צופה בטלוויזיה בתכנית השירה המשודרת. בעוד צפייה בתוכנית מסוג זה גורמת לה להנאה בעלה סולד מהן ומכנה אותן "מטופשות". לאחת מן המתמודדת יש שיער חום ארוך ומבריק שמזכיר לה את שיערה לפני שקמל. בעלה לא הרבה להעניק לה מחמאות במהלך חייהם המשותפים אך היו כמה פעמים נדירות בהם הסומק נכח בלחייה על אף שניסתה להסתירו. כחודש לאחר פגישתם הראשונה הם ישבו עם קבוצת חבריו , מתבדחים אודות פוליטיקה ולימודים.
לפתע הוא פנה אליה וקולו נחוש מתמיד. הוא ביקש לשוחח עמה בחוץ, בפרטיות . היא כה הופתעה מהעוצמה והנחישות שבקולו אשר אינם אופייניים לו . הוא משך בידה בעוז אך בחמימות וחיבה. כאשר יצאו לאוויר החמים הוא אמר לה בלחש אך בקול ברור שהוא מצטער על התקיפות אך אם יוכל להסביר את עצמו , היה לו קושי רב לעמוד בפני יופיו של שערה. היא חייכה בביישנות והוא ליטף את שערה קלות . אילו שערה לא היה מאפיר וודאי היה בעלה מלטף אותו גם היום . היא חייכה לעצמה נוכח מחשבה מגוחכת זו.
***
היא כבתה את האור ושכבה בעיניים פקוחות . מבעד לשמיכה בצבצו רגליה דבר שהעיד על כך שפרסה את שמיכתה לרוחב במקום לאורך. הוא ישן על ידה שנת ישרים . היא הביטה בו וחשבה שהוא אכן נוחר בחוזקה ושצמר גפן אכן יכול להועיל לה לשינה עריבה. היא הביטה בכרסו ונזכרה בכרס הזעירה שהייתה לו . היא הביטה בעיניו העצומות ונזכרה באותו ברק שניבט בהם בעבר. היא נגעה בו קלות בקצה אצבעה והוא התעורר מבוהל. "אבוא איתך לקורס הבוטניקה" לחשה לו . הוא חייך אלייה והיא שמה לב לברק קל אשר ניצת בעיניו בעוד ידו נוגעת בעדינות בשיערה בתנועה העלולה להזכיר ליטוף.