כמו אח גדול, או קצת יותר מזה — פרק 5

לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם לא היה כזה דבר אהבה בעולם….. אנשים בכלל היו מתחתנים? מביאים ילדים? ואם כן, אז מה המניע שלהם לזה בכלל? למה שנגדל בעלי חיים, או להכיר חברים, ואם בכלל יהיה לנו את הרצון לשמור עליהם… אולי פשוט צרי– "אלנור! את מקשיבה בכלל?? תהיה מרוכזת רגע אני צריכה שתעזרי לי. איך זאת?" ונסה הוציאה אותי מהספר שקראתי בו כשהציגה מולי שמלה קצקצרה אדומה. הבנתי שעד עכשיו ישבתי על המיטה בחדר של ונסה, מחזיקה ספר ביד שלי.. ספרים זה דבר פשוט ממכר, כשאתה מתחיל לקרוא אתה לא יכול להפסי', ואתה שוכח כל מה שקורה עכשיו מסביבך, ברצינות אפילו לרגע שכחתי שאני בחדר של ונסה. "את הולכת למסיבה או להופיע במועדון חשפנות?" שאלתי וחזרתי בחזרה לספר שלי. "אוף אלי אולי תצאי מהספר של כבר ותעזרי לי לבחור שמלה?? חוץ מזה את צריכה גם להוזיז את התחת שלך ולבחור משהו לעצמך להיום, קדימה יש לנו רק שעתיים" היא אמרה גורמת לי להיות טיפה מבולבלת. "אני כבר לבושה" אמרתי לה לא מבינה מה היא רוצה ממני. "את ממש לא הולכת ככה" היא אמרה בוחנת אותי מהראש לרגליים. "מה רע במה שאני לובשת?" שאלתי מסתכלת על עצמי כדי להיות בטוחה שאני לובשת את מה שאני חושבת שאני לובשת ולא מדמיינת, כן, לבשתי גינס ארוך, וחולצה לבנה פשוטה. לפי דעתי זה בסדר גמור. "אלי… אלי אלי אלי. קחי, תמדדי את זה" היא זרקה עלי חצאית קצרה וחולצה שנראתה יחסית קטנה, אז יכולתי לנחש שהיא חולצת בטן. "ונסה א–" "תמדדי לפני שאת שופטת. אני יודע שאת לא אוהבת ללבוש שמלות, אז זה הכי קרוב שיכולתי להגיע אליו." היא אמרה והחלטתי פשוט לוותר… קמתי מהמיטה והתפשטתי לפני שלבשתי את החצאית השחורה והחולצה. החצאתי הייתה גבוה לקצת מעל הפופיק, והגיע עד קצת למעל קו הברכיים. החולצה דווקא הייתה יותר פשוטה, היא נפלה בעדינות על הזרוע האחת, חושפת קצת מהכתף. אפילו אם היא חולצת בטן, כמעט ולא רואים את הבטן, רק חלק קטן, בזכות החצאית הגבוהה. לא שאני מתלוננת כן?

"תראי לי" ונסה אמרה מסדרת לי טיפה את החצאית. "נו רואה! זה מהממם! מעולה עכשיו בואי תעזרי לי לבחור משהו ללבוש" היא אמרה אבל נשארתי להסתכל על עצמי עוד טיפה במראה הגדולה. האמת שאני נראת דיי טוב… זה לא שמלה, וזה גם לא כזה נורא, וחוץ מזה, אני יודעת שונסה לא תתן לי ברירה אחרת… למרות שאם זה היה תלוי בי הייתי גם יכולה ללכת עם טרניג וסתם חולצה גדולה. כי לא ממש אכפת לי…
החלטתי שלהשאיר את השיער שלי כמו שהוא, ולא לגעת בו, וככה גם האיפור… הוא היה עדין ורגוע, כמו שאני אוהבת…

"מה את אומרת על זאת?" ונסה שאלה גורמת לי להסתובב עליה, ולראות את השמלה היפה שהיא החזיקה ביד והציגה מולי. היא הייתה שחורה, ארוכה על לאצבעות הרגליים, חלקה והייתה אוורירית. הבד שלה נראה נעים וקייצי. היא הייתה מהממת. "היא מדהימה, אני חושבת שאת צריכה ללבוש אותה" אמרתי לה בכינות והיא חייכה חיוך ענק שסוף סוף מצאה לעצמה משהו ללבוש. היא הורידה את החולצה והמכנסיים של עצמה ונשארה לעמוד בחזייה ותחתונים. אני חייבת להודות, ונסה היא אחת השוות, ובנוסף לזה היא גם יפייפיה. אני מתפלאה שהיא לא מדגמת, ושעדיין אין לה חבר, או לפחות איזה מעריץ… היא לבשה מעליה את השמלה השחורה, ונראתה מהממם איתה. אני מקנאה בונסה שהכל פשוט יפה עליה. אם אני, למשל, הייתי לובשת את השמלה הזאת, זה לא היה יפה, לפחות לא כמו שזה על ונסה. יש לה פשוט את הגוף והפנים האלה שהכל מתאים לה. "איך?" היא שאלה מסתכלת על עצמה במראה מקדימה ומאחורה. "כמו שימפנזה" אמרתי באדישות והיא גילגלה עיניים אבל צחקה בכל זאת, גורמת לי לצחוק ביחד איתה. "עכשיו איפור" היא אמרה גורמת לי לגלגל עיניים ולהאנח בכבידות.

*****************************************************************

"קדימה ונסה אנחנו כבר באיחור של כמעט שעה!" אמרתי לונסה נאנחת ומיואשת. היא מטפלת בשיער שלה ומתאפרת כבר המון המון זמן…. ואני בינתיים כל הזמן הזה שכבתי במיטה שלה, קוראת את המשך הספר שהפסקתי מקודם. "רגע רגע אני כבר מסיימת תפסיקי להלחיץ אותי!" היא אמרה בוחרת נעליים. נאנחתי, שוב. פתאום הפלאפון שלי השמיעה צפצוף מהיר של קבלת הודעה. הסתכלתי במסך הפלאפון שלי, ומחייכת חיוך גדול לעצמי כשראיתי את השם שלו על המסך. אני כל כך אוהבת לקבל ממנו הודעות. ברצינות הלב שלי דופק מהר יותר ואני לא יכולה להוריד את החיוך מהשפתיים.
'ידעתי שבסוף תשברי ותחליטי לא לבוא ;)' ההודעה של ג'ייק גרמה לי לחייך ולצחוק לעצמי טיפה.
"בבקשה אל תגידי לי שזה זאק גורם לך לחייך ככה" ונסה אמרה עדיין בוחרת נעליים. "אממ.. מה? לא.. זה לא" אמרתי בכלל לא מתרכזת כי כל מה שרציתי עכשיו זה להקליד לו בחזרה משהו.
'אל תהיה כזה בטוח. רק מאחרות טיפה… כבר משתעמם?' שלחתי לו ולא אחרי הרבה זמן קיבלתי ממנו הודעה בחזרה.

'אי אפשר להשתעמם כשבחורות שיכורות רצות חצי ערומות לבריכה, אני צודק?' ההודעה הזאת גרמה לי לצחוק, בטח בלאגן בטורף הולך שם, ועברה רק חצי שעה. כבר היה אפשר לשמוע את המוזיקה הרועשת עד לבית של ונסה. "אוקיי אני מוכנה אפשר לזוז" היא אמרה. "סוף סוף!" נאנחתי כשקמתי מהמיטה. "תפסיקי להתבכיין זה לא לקח כל כך הרבה זמן" היא אמרה כשסגרה מאחוריה את דלת החדר שלה וירדנו למטה במדרגות, יוצאות מהדלת הראשית. התחלנו ללכת לבית של טיילור, שלא היה כל כך רחוק משם. יכולתי לראות מהכניסה של הבית שלה את הבית מבפנים מהבהב באורות בכל הצבעים, המוזיקה הייתה רועשת ואנשים היו בכל מקום, שיכורים, רוקדים, בחצר, בבריכה, ליד הגדרות, מתנשקים.. נכנסנו לתוך הבית, הוא היה ענק! כאילו, ממש, כמו ווילה או משהו. אנשים רקדו בכל מקום, ובעיקר היו שיכורים. נכנסנו לבפנים, מנסות לשרוד בין כל האנשים הרוקדים שנתקעים בנו בדרך. כשהגענו לאיזה פינה יחסית ריקה נעצרנו. "אני הולכת להגיד לטיילור שהגענו, היא התקשרה אלי קודם לשאול איפה אנחנו" ונסה צעקה לי כנגד המוזיקה הרועשת. הנהנתי והיא הלכה, נשארתי צופה בשקט בכל האנשים שרוקדים ופשוט נמרחים אחד על השני. פתאטם הרגשתי זוג זרועות גסות מחזיקות במותניים שלי מאחור. "חיפשתי אותך בייב" הקול של זאק נכנס לאזניים שלי, הוא סיבב אותי והצמיד אותי לקיר. השפתיים שלו מיד הוצמדו לשלי והוא התחיל לנשק אותי בצוואר. יכולתי להריח את הריח אלכוהול החזק והריח הסגריות שמגיעים ממנו. ל הרגשתי בנוח עם כל מה שקורה, הוא גם היה נורא שיכור. ניסיתי להוזיז אותו ממני אבל הוא היה חזק יותר…

~~~נקודת הבמט של ג'ייק~~~

ראיתי אותה, סוף סוף נכנסת לבית. היא וונסה, נכנסו לתוך קהל האנשים הרוקדים. לא יכולתי להוריד את העיניים ממנה, היא הייתה הילדה הכי יפה במסיבה הזאת. ברצינות, כל הבנות פה רק לובשות בגדים יותר ויותר חשופים כדי לבלוט, אבל מי שבאמת בולטת הייתה אלי… השיער החום שלה פשוט היה מונח בטבעיות אחרה על הגב שלה, והיא נראתה מצד אחד אבודה בתוך כל האנשים האלה, אבל מצד שני תמיד יש לה ביטחון. אולי זה בגלל האדישות שלה למצב. אני לא חושב שראיתי אותה לחוצה מתישהו… אני אוהבת את זה בה. בעצם, אני אוהב הכל אצלה… אולי היא פשוט… הסוג הזה של בחורה..

כשהן הגיעו לאיזה פינה יחסית בודדה, ונסה אמרה משהו לאלנור ואז הלכה. זה היה בדיוק אז כשרציתי ללכת אליה ולדבר איתה, אבל זאק בדיוק תפס אותה. הוא צמיד אותה לקיר והם התחילו להתנשק. אני לא יכול להגיד שזה 'כאב' לי או משהו, כי זה לא.. אבל פשוט חימם אותי לדעת שהיא עדיין איתו. אני באמת לא מבין מה היא עושה איתו. הוא אדיוט אחד גדול… הלוואי שהיא הייתה יכולה לראות שמגיע לה יותר, הרבה יותר מהאדיוט הזה. יכולתי לראות שהיא מרגישה לא בנוח עם הנשיקות שלה. עלה לי חיוך קטן כשראיתי שהיא מתחילה לצעוק עליו. סוף סוף.. סוף סוף יש לה את האומץ להתעצבן עליו. אף פעם לא חשבתי שהיא תעז לצעוק על זאק… הייתי מאושר לראות את זה.

אחרי הדבר הבא שקרה, כבר לא שלטתי בעצמי. זאק הרים את היד שלו עליה והעיף לה סטירה. אני יודע שהוא היה שיכור אבל אני גם יודע שהוא התכוון לזה. תמיד ידעתי שהיום הזה יגיע, שזאק ירביץ לה. זאק תמיד היה בחור אלים, אבל הוא לא העז להרים יד מעולם על אלי, לפחות לא עד עכשיו. אני לא זוכר מה קרה ישר אחרי זה, אבל זאק שכב מולי על הריצפה, הפרצוף שלו היה מלא בדם.. אנשים היו מסביב מסתכים ומתכנסים. הסתובבתי אחורה והסתכלתי על אלנור. היא הייתה מופתעת, מאוד מופתעת, ונראתה אפילו קצת כועסת. הרגשתי משהו נוזלי על היד שלי והסתכלתי עליה. היא הייתה סגורה לאגרוף, והיה המון דם על המפרקים שלה. שיט… פתאום הכל עלה לי והבנתי מה עשיתי. פשוט לא שלטתי בעצמי. הסתכלתי שוב על אלנור, אבל היא עדיין לא התסכלה עלי, המבט שלה היה מונח על זאק ששכב על הריצפה. עיצבן אותי לדעת שהיא דואגת לו. איך היא יכולה להיות מודאגת לגביו אחרי מה שקרה??

המבט שלה עלה אלי, והיא התסכלה עלי. במבט מאוכזב, ובעיקר עצבני… לא ידעתי מה לחשוב, פשוט לא יכולתי לראות את זאק מרים עליה יד. הסתכלנו אחד על השניה בשקט, ואז היא פשוט הלכה משם מהר. ישר באינסטניגט רצתי אחריה. היא יצאה החוצה מהבית והחוצה מהחצר. "אלי! חכי!" צעקתי לה אבל היא לא שמעה בגלל המוזיקה החזקה. למרות שאני בטוח שגם אם היא הייתה שומעת היא הייתה מתעלמת. כשכבר היינו ליד שער הכניסה של בית סוף סוף הצלחתי לתפוס אותה. "חכי שנייה אלנור!" אמרתי תופס לה בזרוע בעדינות והיא הסתובבה, מסתכלת עלי בשקט. סוף סוף היה שקט ולא היו אנשים מסביב, יכולתי לשמוע את עצמי חושב. "מה אתה רוצה ג'ייק?" היא אמרה. טוב זה היה קר… "אני מצטערת לא שלטתי בעצמי" אמרתי אפילו טיפה מתנשף מהריצה אחריה. "הוא שוכב שם מדמם עכשיו ג'ייק! תסתכל על היד שלך! היא מלאה בדם שלו!" היא תעקה מעוצבנת מצביעה במהירות על היד שלי. אבל הפעם אני הייתי העצבני. "למה את בכלל דואגת לו!? הוא סטר לך! איך את יכולה לחשוב עליו בכלל עכשיו??" שאלתי מעוצבן לא מבין את ההגיון שלה. "אתה צוחק עלי?? דואגת לו?? השפלת אותו מול כל התיכון! ומחר, כשהוא יגלה את זה, הוא הולך להרוג אותך! הוא יהרוג אותי!" היא אמרה עצבנית. לא יכולתי שלא להעלות חיוך על השפתיים, חיוך חושף שיניים. "למה לאזעזל אתה מחייך??" היא שאלה מבולבלת. היא באמת חמודה כשהיא עצבנית. לא יכולתי שלא לחייך כשהבנתי שהיא עצבנית כי היא דואגת לי… זה באמת היה חמוד. "את דואגת לי. את מפחדת שזאק יעשה לי משהו" אמרתי מבין את המצב ולא יכול להוריד את החיוך. היא הסתכלה למטה, מנסה להסתיר את הלחיים האדומות שלה למרות שכבר הספקתי לראות אותם. היה שקט לכמה זמן, עד שהתקרבתי אליה והחזקתי לה בפנים, במטרה להעלות אותם למעלה, שתסכל עלי. "אל תדאגי לי אלי. אני יודע לדאוג לעצמי. ותהיי בטוחה שאני לא אתן לו לעשות לך שום דבר…" אמרתי מסתכל למטה אליה. היידים שלי היו על הלחיים התחתונות שלה, יכולתי להרגיש את החלק מהאצבעות שלי נכנסות לתוך השיער שלה. הוא היה נעים ורך.. אני חושב שזאת הפעם הראשונה שיש לי קשר עין לטווח ארוך איתה. אף פעם לא ידעתי שהעיינים שלה כאלה יפות, ועדינות… אבל עדיין, היה לה משהו עצוב בעיניים.

הדבר שהכי היה לי דחף לעשות היה לנשק אותה, זה הרגיש כל כך נכון… אבל זה לא. אני לא יכול פשוט לנשק אותה.. אני כמו אח גדול בשבילה, אח שלה הוא החבר הכי טוב שלי… יותר מדי דברים שגועים כאן. חוץ מזה, היא רק ילדה… אני לא רוצה לפגוע בה. "בואי, אני מסיע אותך הביתה. שנינו יודעים שגם ככה לא רצית להיות כאן מתחתחילה" אמרתי לה והיא הנהנה בשקט. לקחתי לה את היד כשכיוונתי את שנינו למכונית. נכנסנו לפני שהטנעתי את המכונית ונסעתי לכיוון הרחוב של הבתים שלנו.
מדי פעם בנסיעה, לא יכולתי שלא להציץ לכיוונה. היא הסתכלה על החלון, ונראתה כל כך רגועה.
יש לי משהו עם הילדה הזאת, ואני שונא את זה… אני פשוט לא יודע מה לעשות עם ההרשה הזאת.