כמו אח גדול או קצת יותר מזה – פרק 50

***נקודת המבט של ג׳ייק***

שכבתי על המיטה ושיחקתי עם כדור קטן שאותו הקפצתי לקיר שוב ושוב. אני יודע כמה שזה נשמע קיטשי- אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליה. אני מועיל בשבילה בכלל? אולי כל מה שאני עושה לה זה רק נזק. תחשבו על זה… גרמתי לאח שלה לנתק קשר איתה, גרמתי לה להיפרד מחבר שלה, אני מתפרץ עליה ומוציא עליה את כל העצבים. היא כמו שק האיגרוף שלי, ואני מרגיש אשם כל כך אחרי כל מכה שאני חובט בו. מצד אחד, מה שאני עובר באמת לא פייר. אני גם רוצה מערכת יחסים פתוחה כמו שיש לכל הזוגות הנורמאליים בעולם הזה. אז למה דווקא אנחנו צריכים להסתיר? מצד שני, להתעלל בה ולהתגרות בה אפילו שהיא יודעת שאני צודק זה לא בסדר.. ואני יודע את זה אבל אני אף פעם לא מצליח להשתלט על עצמי.

אמא שלי לא ניסתה לדבר איתי אפילו פעם אחת מאז הודעתי את ההודעה הפיתאומית הזאת על אירעק. וזה מוזר… אבל היא בטח רק כועסת עלי בגלל זה, או יותר נכון על אבא שלי ששכנע אותי להתגייס… הסתכלתי בשעון וראיתי שכבר 2:30 בלילה. אני בחיים לא אצליח לקום מוקדם מחר, זאת אומרת היום. החלטתי שאני צריך לפתור את זה, כמו שאני תמיד מחליט בסופו של דבר. אני לא יכול להמשיך להקליט בראש שוב ושוב את המבט שלה ברגע שאמרתי לה דברים מסויימים, זה הורג אותי.. וחוץ מזה, איך אעבור ככה את שאר הימים במדים?

קמתי מהמיטה וחיפשתי את הפלאפון. רציתי ללכת אליה הביתה, אבל ידעתי שזה יהיה מוזר מבחינת ההורים שלה… אז פשוט לקחתי את הפלאפון וחייגתי אליה. חיכיתי שלושה צלצולים עד שלבסוף שמעתי את הקול העייף שלה מהצד השני. ״היי…״ היא ענתה ויכולתי לדעת שהיא לא יודעת איך היא מתנהגת איתי עכשיו. ״את יכולה לצאת החוצה?״ שאלתי וחיכיתי לתשובה ממנה. ״עכשיו?״ היא שאלה מופתעת טיפה. ״כן..״ אמרתי. היא לא אמרה כלום, פשוט ניתקה את הפלאפון. לבשתי מעליי חולצה ויצאתי החוצה. הכל היה חשוך ושקט, האורחים כבר לא היו שם מן הסתם, וההורים שלי ישנו שינה עמוקה.

פתחתי את הדלת הנעולה ויצאתי החוצה. רואה שהיא בדיוק יצאה גם היא, לובשת מכנסי פיג׳מה קצרצרים וחולצה דקה ארוכה. התקרבתי אליה וגם היא עשתה את הצעדים אלי. ״היי..״ היא שוב אמרה כמו בפלאפון באי נוחות. ״היי״ אמרתי בחזרה. ״למה אתה לא ישן?״ היא שאלה ואני משכתי בכתפיים. ״כנראה שהראש שלי התעקש לדבר איתך קודם״ נאנחתי והיא הסתכלה למטה. ״את יודעת שאני מצטער על זה..״ אמרתי כי ידעתי שהיא באמת יודעת. ״באמת ג׳ייק? אז למה אתה ממשיך לעשות את זה שוב ושוב?״ היא אמרה כשעמדנו שנינו באמצע הכביש השומם. נאנחתי ונמתחתי. ״אני לא יודע אלנור אני דפוק אני מצטער! אני מנסה להשתלט על בעיות הכעס והעצבים שלי כשאני איתך אני באמת מנסה! אני רוצה להפסיק עם הכעסים האלה כשאני ליידך כי אני יודע שזה גורם לי להגיד דברים שאני לא מתכוון אליהם..״ אמרתי משתדל לא לצעוק- ושוב להשתלט על הכעס שבתוכי.

היא נאנחה וכיסתה את הפנים שלה בתוך היידים שלה. ״אני לא יודעת מה לעשות ג׳ייק אתה כל כך מבלבל. פעם אחת אתה כולך אדיש ושלא אכפת לך מכלום, אחר כך אתה עצבני כל כך עד שלפעמים אני מרגישה שאתה עומד להכות בי ופע–״

״רגע מה?״ קטעתי אותה כשלא הייתי בטוח אם שמעתי נכון. ״את חושבת שאכה אותך אלנור?״ שאלתי מבוהל. אני מאוד מקווה בשבילה שלא. היא לא ענתה, וזה היה סימן רע.. ״את אמורה לדעת שלעולם לא אעשה את זה! איך את מצליחה אפילו לדמיין את זה??״ התעצבנתי כל כך. ״זה לא משנה עכשיו ג׳ייק!–״

״זה מאוד משנה!״ התפרצתי.
״זה העניין ג׳ייק.. אני יודעת שמעולם לא תפגע בי, אבל ההתנהלות שלך כל כך מבלבלת, ש… אני פשוט לא יודעת. אני לא מצליחה לעמוד בקצב שלך. אני מבינה את הכוונות הטובות שלך. אני פשוט מסוחררת טיפה. לילה טוב ג׳ייק..״ היא נתנה לי נשיקה בלחי ועזבה את היד שלי לאט כשהתחילה לחזור לבית שלה, לא משאירה לי הזדמנות אפילו להגיב.. כששמעתי את דלת הבית שלה נסגרת נאנחתי טיפה וחזרתי גם אני לבית שלי. נעלתי אותו לפני שעליתי למעלה לחדר. שכבתי במיטה ותהיתי לגבי מה המצב ביננו. לא הצלחתי להבין מה זה אומר לגבינו… סתם עוד אחד ממליון הריבים החולפים שעוד יהיו לנו? או אל ובכלל יהיו לנו עוד ריבים? אנחנו ביחד אנחנו בהפסקה אנחנו בסדר? מה זה אומר ׳אני מסוחררת׳ ? … זה באמת הפריע לי, אבל ממש. בסופו של דבר נרדמתי ורק חיכיתי שהמחר יגיע.

******************

שוב מצאתי את עצמי בתחנת הרכבת, נפרד מהמשפחה שלי ומכל מי שאני מכיר כמעט. כולם היו שם, כולם חוץ מאלנור. לא האמנתי שהיא לא הגיע… ציפיתי לראות אותה כל כך, לסדר את העניינים איתה. רציתי להגיד שלום, והיא לא באה.
״אני מצטער ג׳ייק..״ טובי אמר לי כשכבר הבחין על מה אני חושב. ״זה בסדר״ אמרתי באדישות למרות שידעתי שזה לא. נפרדתי מכולם, מאמא שלי שכל כך כעסה עלי. ״אני כל כך כועסת עלייך!״ היא התעצבנה כשחיבקתי אותה בכוח אבל היא התנגדה. ״מתי את לא כועסת עלי?״ צחקתי והיא עשתה פרצוף. ״די אמא את חייבת לשחרר. אני בסדר״ אמרתי מנסה להרגיע אותה אבל היא לא נראתה מרוצה כל כך. ״אני לא יכול לעזוב כשאת ככה..״ אמרתי לה. ״אז אל תעזוב״ היא התעקשה ואני נאנחתי. ״אמא. מספיק״ הרמתי גבה והיא נאנחה. ״תתקשר כל יום!״ היא אמרה כשחיבקה אותי חזק. ״את יודעת שאני לא יכול״ צחקתי וחיבקתי אותה בחזרה.

״אני גאה בך ג׳ייק״ הופתעתי לשמוע את אבא שלי אומר. זה כאילו מה שהוא איחל בשבילי כל הזמן. רוצה להמשיך את דור הלוחמים. זה ממש חשוב לאבא שלי, יותר מהכל. ״תשמור על עצמך״ הוא אמר כשהסתובבתי אליו. ״אני אהיה בסדר..״ אמרתי רציני. וזהו זה כל מה שאקבל מאבא שלי, וזה הרבה תאמינו לי. סיימתי להיפרד מכולם, זאת אומרת, מכולם חוץ מאלנור שאפילו לא הייתה כאן… אני מאוד מקווה שיתנו לנו לדבר בפלאפון בקרוב, אני חייב לפתור את זה איתה.

********************************

חזרתי לבסיס, אחרי חודש שלא הייתי כאן. ״המון זמן״ הסתובבתי לראות את סאם מחייך אלי. ״היי״ חייכתי אליו לפני שתפחנו אחד לשני על הכתף. ״לאן אתה?״ הוא שאל וכבר יכולתי להבין את הבאסה שלנו. כל אחד מאיתנו נשלח למקום אחר, יכול להיות שלא נשרת יותר ביחד, וחבל.. יש כאן כמה שממש התחברתי אליהם, במיוחד לסאם.
״אירעק..״ אמרתי מקווה שהוא יגיד את אותו הדבר. ״אז כנראה שכאן הדרך שלנו מתפצלת״ הוא הגיב ואני נאנחתי. ממש קיוויתי שנשרת באותו מקום. ״אותי שולחים לצפון אמריקה, מחר״ הוא צחק ולא הבנתי מה מצחיק, אבל זאת הדרך שלו להתמודד עם דברים כאלה. אין מה לעשות, חייבים להודות שזה מפחיד. מפחיד לדעת אם תתעורר מחר בבוקר או שלא, ואם כן תתעורר זה עלול להיות בלי איבר כלשהו בגוף שלך…

״מחר? כבר?״ שאלתי והוא הנהן. ״זה באסה..״ נאנחתי. ״באסה ? זה הכל?? חשבתי שתגיב גרוע יותר. אתה חרא חבר.. סתם צחקתי איתך אני משרת איתך בעיראק. ברוך הבא לצבא האמיתי ג׳ייק״ הוא צחק וקרץ אלי. ״מי צוחק בנושאים כאלה?? זה דפוק סאם״ צחקתי איתו ושמחתי כל כך שהוא משרת איתי. ״אז.. משהו שאני מת לשאול כבר מאתמול כשידעתי שנחזור…״ הוא התחיל להגיד ואני הקשבתי כשסידרתי מעלי את הנשק. ״מה עם אלנור?״ הוא שאל והאמת שציפיתי את זה. נאנחתי טיפה וצחקקתי בהומור שחור. ״אני כבר לא יודע..״ נאנחתי. ״היא נפרדה מבן דוד שלי, היינו ביחד והכל היה בסדר, ואז התחיל להמאס עלי שהיא לא מוכנה עדיין לספר להורים שלה כי היא מפחדת מהתגובה שלהם.. זאת אומרת אבא שלה ואני בקשר מדהים, אבל אמא שלה ככל הנראה לא סובלת אותי, בטח בגלל העבר הלא מגרה שלי.. וזה פשוט… מבאס״ נאנחתי כשסיפרתי לו. ״ואז התפרצנו אחד על השנייה וזה פשוט לא נגמר טוב״ אמרתי משפשף את הצוואר שלי. ״זה לא נשמע כמו סוף..״ סאם אמר והאמת שזה הרגיע. ״אני מקווה מאוד..״ אמרתי בשקט לפני ששמענו צעקה מהמפקד לעלות למסדר.