כמו אח גדול,, או קצת יותר מזה – פרק 4

הלכתי במסדרון לכיוון הלוקר שלי. נעמדתי מולו כשפתחתי את הדלת וחיפשתי את ספרי הביולוגיה לשיעור הקרוב. "הייי אלי!" ונסה התקרבה אלי עם חיוך. "היי ונסה, מה קורה?" שאלתי אותה נותנת לה חיוך מהיר וחוזרת לחפש את הספרים שלי. ונסה היא כמו אמה בשבילי. שלושתינו כמו מן חבורה קטנה כזאת. אני ואמה זה משהו אחד, כי אנחנו חברות מאז שהגעתי לכאן בכיתה א-ב, אבל כשונסה הצטרפה בכיתה ו', היא התחברה אלינו ממש, ואנחנו אליה. אז אנחנו אף פעם לא נותות להשוות בין החברויות של שלושתינו. אנחנו כמו אחיות. "דיברת עם אמה לאחרונה?" היא שאלה אותי נשענת על הלוקר שליידי, מחכה שאסיים להוציא את הספרים. "כן, לפני כמה ימים. אבל לא היה לנו כל כך הרבה זמן לדבר… נשמע שהיא נהנת עד עכשיו" אמרתי לה לא מסתכלת עליה, מתרכזת בלוקר שממולי. "ואת?" שאלתי. "גם, לפני שבוע בערך. מעצבן שהיא טסה רק לפני שבועיים שלושה אבל אני כבר מתגעגעת אליה". "היא תחזור.." הגבתי בחזרה. היא נאנחה וגילגלה עיניים, אבל לא הבנתי מה היא רוצה. "מה?" עשיתי לה פרצוף. "כזאת אדישה…" היא אמרה נאנחת. "לא אני לא!" התעצבנתי, כמו תמיד. אני שונאת שאנשים קוראים לי אדישה. כי הרבה עושים את זה… אני מעדיפה את המונח…. אמ…. 'רגועה' או משהו? לא משנה, בקיצור אני לא אדישה. אולי רק קצת..

"כן כן…. " היא אמרה גורמת לי להאנח. "הייי ונסה, אלנור!" טיילור חברה מהשכבה התקרבה אלינו מוחייכת. "היי טיילור מה קורה?" ונסה ענתה לה עם חיוך. "יום הולדת ביום שבת הזה אצלי בבית, כל התיכון מוזמן, אתן חייבות לבוא יהיה משוגע!" טיילור אמרה מתלהבת. "וואו! מטורף נהיה שם!" ונסה ענתה בשביל שתינו עם חיוך וטיילור חייכה והלכה שם. "למה הסכמת בשביל שתינו?" שאלתי סוף סוף מוצאת את הספרים ומוציאה אותם מהלוקר. "כי זאת מסיבה! והגיע הזמן שתלכי לאחת כזאת… ברצינות אלנור היו מלא מסיבות מטורפות שהוזמנת אליהן וסירבת ללכת, הפעם אני לא מוותרת לך! וחוץ מזה, זה לכל התיכון! יהיו שם מלא ילדים זה חייב להיות משוגע" היא אמרה מרימה גבה אבל אני שתקתי. "בבקשההההההההה" היא עשתה פרצוף כלב מתחנן. שתקתי להרבה זמן, סגרתי את הלוקר ומסתכלת עליה. "לא" אמרתי והיא נישברה לפרצוף מתייאש ומבואס. "אעע אוקיי בסדר נלך" אמרתי מגלגלת עיניים. אני כזאת חלשת אופי… "יש!" היא אמרה שמחה. אבל הפרצוף השמח שלה ירד ברגע שהרגשתי זוג ידיים על המותניים שלי מחבקות אותי. זאק… כן כבר יכולתם לגלות שכל מי שסביבי דיי שונא את הנוכחות שלו בחיים שלי. היה שקט וזאק הסתכל עליה, כנראה מחכה שהיא תלך.. "היא שילבה יידים ואחרי כמה שניות גילגלה עיניים. "בואי אלי לפני בקיצור.. נלך ממני" היא אמרה מסתכלת עלי והולכת משם.

"תלכו לאן?" זאק שאל עדיין מחבק סביבי את היידים שלו, נותן לי לנשום את ריח הסגריות הכבד שלו. "המסיבת יום הולדת של טיילור" אמרתי לו מנסה להמנע מקשר עין, ואו מכמה שלנשום פחות את ח]יסת הסגריות שהוא שאף עוד לפני שהתחיל היום. "מעולה, אני אהיה שם גם. את באה" הנה עוד מישהו שהחליט בשבילי, תודה רבה באמת. לא הגבתי, העדפתי להמנע מלגרום לו להתעצבן בכל דרך שהיא. אבל הרגשתי את היד החזקה שלו מחזיקה לי בפנים, גורמת לי להסכל עליו בכוח, הראש שלו היה ממש קרוב לשלי וכבר הרגשתי את האף שלו מוצמד ללחי שלי כשהוא לחש לי באוזן, ושוב, ריח עשן הסגריות. "תסתכלי עלי כשאני מדבר איתך" הוא לחש, גורם לי לצמרמורת- לא מהסוג הנעים. אבל עדיין העדפתי לשתוק, פשוט הסתכלתי עליו מלמטה במעין פחד..? אולי… "ביי בייבי, נתראה אחרי השיעור" הוא אמר מנשק אותי חזק בשפתיים, אולי אפילו חזק מדי. "ביי.." אמרתי בשקט לפני שהוא הלך משם.

***************************************************************************

"אני בבית!" צעקתי כשנכנסתי מדלת הכניסה של הבית שלי, סוגרת את הדלת מאחורי. "לא אכפת לנו!" שמעתי את הקול של ג'ייק מהמטבח, גורם לי לגלגל עיניים אבל לחייך באותו הזמן. "מאוד בוגר ג'ייק" אמרתי לא מצליחה להוריד את החיוך מהפנים כשראיתי אותו ואת טובי יושבים בשולחן ואוכלים משהו. "מה קורה אחות" טובי אמר אפילו לא מסתכל מרוב שהוא היה מרוכז באוכל. "רגיל.. מה איתכם?" שאלתי מוזגת לי מים. "מה כבר יכול להיות" ג'ייק אמר. "אז את הולכת למסיבה ביום שבת?" הוא הוסיף שאלה מסתכל עלי. "איך אתם יודעים על המסיבה?" שאלתי טיפה מבולבלת… לא זכור לי שהזכרתי את זה בכמה דקות הקודמות. "הזמינו אותנו" טובי אמר גורם לי להיות אפילו יותר מבולבלת. "הזמינו אותכם? למה?" שאלתי. "ברור, הזמינו את כל הבוגרים של שנה שעברה… מי לא רוצה את הבוגרים של התיכון במסיבת יום הולדת שלה? זה מביא את כל האורחים?" האח הצנוע שלי אמר עם חיוך חצוף על השפתיים. "כמובן…" אמרתי מגלגלת עיניים. "נו, אז את הולכת?" ג'ייק שאל שוב. "כן… מסתבר" אמרתי הולכת לכיוון הסלון.

"חשבתי שאת לא אוהבת מסיבות" ג'ייק הלך אחריי לכיוון הסלון. "כן… אבל… זה יום הולדת, זה שונה. וחוץ מזה ונסה מכריחה אותי" אמרתי והוא צחקק טיפה. "הייתי צריך לדעת" הוא אמר גורם לי הפעם לצחוק. "יש לך איך לנסוע?" הוא שאל מתיישב ליידי בסלון. "האמת שאני הולכת לונסה לפני, מתארגנות אצלה והולכות ברגל, הבית שלה קרוב לבית של טיילור" הסברתי לו והוא הנהן. פתאום הפלאפון שלי צלצל, הוצאתי אותו מהכיס והסתכלתי על האיש קשר המתקשר: זאק. הסתכלתי למעלה מהפלאפון חזרה את ג'ייק כדי לראות אם הוא ראה, והוא ראה… הוא הסתכל על הפלאפון ואז שוב עלי. "אל תעני" הוא אמר בשקט. "אני לא יכולה" אמרתי מהססת לגבי מה לעשות. "למה לא?" הוא שאל מבולבל. "כי….. כי הוא יהרוג אותי אם הוא ידע שלא עניתי בכוונה" אמרתי לחוצה מזה שהפלאפון ממשיך לצלצל ואני לא יודעת מה לעשות. "תני לי" הוא אמר לוקח ממני בעדינות את הפלאפון ומניח אותו על שקט. "עכשיו זאת לא אשמתך. זאת אשמתי" הוא אמר קורץ כשהניח את הפלאפון שלי בכיס שלש הג'ינס שלו. ניסיתי כל כך חזק שלא להסמיק, אבל כן הוצאתי חיוך קטן. "תודה ג'ייק" חייכתי חיוך עדין עוצמת עיניים מהרגיעה, ממש לא הייתה לי כוח לשיחה עכשיו עם זאק… זה סתם יהרוס לי את היום לא משנה מה יש לו להגיד. הנחתי את הראש שלי על הסוף של הספה ושכבתי עליה, עוצמת עיניים בשקט.
הרגשתי אצבעות עדינות עוברות על יד האוזן שלי דרך השיער, אבל משהו עצר ממני מלפתוח את העיניים ולהסתכל. זה היה כל כך נעים שהעיניים שלי לא רצו להפתח. אבל לא הייתי צריכה לפתוח את העיניים כדי להריח את הריח של ג'ייק. זה ג'ייק מלטף אותי? אבל… ג'ייק?

הוא המשיך להעביר את האצבעות שלו בשיער שלי עוד פעם אחת לפני שכיסה שמיכה דקה סביבי ולחש לי משהו בשקט. "אין בעד מה ילדונת". שמעתי את הצעדים שלו מתרחקים משם ולא יכולתי שלא להסמיק. ג'ייק עכשיו באמת ליטף אותי… אני חושבת שזאת הקירבה הכי גדולה שהייתה לי איתו במגע, לפחות מאז השיחת טלפון שלי עם אמה- כשהוא היה בטוח שדיברתי עליו, למרות שהוא צדק.
הלוואי והחיים שלי היו פחות מסובכים. לפחות ג'ייק יודע איך לעזור- רק בעזרת החיוך שלו.