כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 47-48 פרק כפול

***נקודת המבט של ג׳ייק***

כבר יכולתי לראות אותה מבפנים. אני יודע שהיא לא רוצה להיות איתו. אני לא יודע אם היא רוצה להיות איתי, אבל היא בפירוש לא איתו מאהבה.. בשבוע האחרון, ראיתי איך היא התנוענעה ביני לבינו. פעם אחת הפלירטוט הוא איתי, ואחרי כמה שעות היא איתו במיטה. זה נהיה ממש קשה מרגע לרגע, ואני נהיה כל כך מתוסכל. כל פעם כשהמשיכה הזאת ביננו מתחילה, אני אומרת לעצמי להתנהג באדישות. להראות לה שהיא כבר לא תצליח להשפיע עלי כל פעם שתרצה, רק כדי ללמד אותה לקח, אבל זה אף פעם לא מצליח.. אני לא מצליח להיות חסר השפעה על ידה.

אני מרגיש כמו בפינגפונג. רק שהכדור הוא זה שמחליט לאיזה שחקן הוא רוצה ללכת, ובו אסור לחבוט. פעם אחת היא מבקשת ממני לעזור להגיע לארון הגבוה מעליה, ואז הגופות שלנו מתחכחים, ויש רגע מדהים. אבל אז היא נוסעת עם טרוי לים. פעם אחת היא משחקת גולף בטלווזיה, ורוצה שאעזור לה לכוון, ככה שאני עומד מאחוריה ויש לי את הזכות להחזיק אותה הכי קרוב שארצה. אבל אז היא הולכת לישון במיטה של טרוי בלילה.. מבינים למה אני מתכוון ? אני לא אומר שהיא משחקת בי. זאת לא אלנור אני יודע שהיא לא עושה את זה. אבל אני יכול להבין שקשה לה למצוא תשובה. והיא רוצה להאמין שאביא לה אחת. אבל אני לא יכול להיות מי שיגיד לה במי לבחור. זה מה שהיא אמורה לדעת בעצמה. ואם היא לא יודעת, היא צריכה להגיע לתשובה בעצמה.

שכבתי במיטה. הסתכלתי על השעון שהראה שהשעה 4:12 לפנות בוקר. רואים על מה אני חושב בשעות האלה? הלוואי והייתי פשוט מצליח להירדם, אלו השעות היחידות בהן אני יכול לשכוח טיפה מהכל ולהגיע לעולם שלי.

פתאום נכנס טיפה של אור לחדר מהדלת שנפתחה, ומאחוריה עמדה אלנור בפתח. הנה זה מתחיל…
״הכל בסדר אלנור?״ שאלתי כשנעדמתי. ״אני רק.. זה טפשי לא משנה״ היא אמרה והסתובבה לדלת. ״את יודעת שממילא לא אתן לך ללכת בלי שתגידי לי מה קורה. אז בואי נחסוך את זה ופשוט תספרי לי״ אמרתי ואני יודע שהיא מסכימה. היא הסתובבה ושיחקה עם השיער שלה. ״סתם חלום רע״ היא אמרה מנסה לחייך בביישנות. ״אז למה באת לחדר שלי?״ שאלתי. אני יודע למה. תמיד כשהייתה קטנה הייתה באה לדבר איתי כשהיה לה חלום רע וזה עזר לה. אבל אני יודע שהיא צריכה להגיד את זה. חייבים ללמד אותה להתמודד עם זה איכשהו.

״חשבתי שתבין לבד… רציתי.. אהה.. אממ.. רציתי לדעת אולי אני יכולה לשבת איתך לקצת זמן. קצת שיעזור לי לשכוח מהחלומות״. היא אמרה והנהנתי. ״תכנסי..״ אמרתי והתיישבתי על המיטה. היא התקדמה לעברי והתיישבה על ידי על המיטה. החדר היה דיי חשוך, והדבר היחיד שראיתי בבירור אצלה היו העיניים, אבל לא יכולתי להבין מה הן אומרות.
״אז… על מה אתה רוצה לדבר?״ היא שאלה כשהיה זמן קצר של שקט. ״את באת אלי. תגידי לי את״ אמרתי בשקט והיא הסתכלה למטה. ״רק… התגעגעתי אליך טיפה, זה הכל״ היא אמרה מסתכלת בחזרה אלי. ״אבל אני פה מולך. כבר שבועיים כמעט״ אמרתי והיא חייכה. החיוך הזה שווה כל נשימה שלי שהיא לוקחת איתה. ״אני מתגעגעת לגומה שלך. הרבה זמן לא ראיתי חיוך על הפנים האלה״ היא אמר וחייכתי בשבילה. ידעתי שהגומה שם, כי זה היה חיוך אמיתי.

היא חייכה אל הגומה שלי והעבירה עליה יד. האצבעות הרכות שלה החליקו על העור שלי, וזה היה מדהים. היא לאט לאט הרימה את היד והעבירה אותה לצוואר שלי. לפני ששמתי לב, הפנים שלה כבר היו ממש ממולי. שתי היידים שלה מסביב לצואר שלי מקרבות אותי אליה. היינו במרחק נגיעה ממש קצר אחד מהשנייה. יכולתי כבר לטעום אותה. היא הסתכלה על השפתיים שלי, ואני עלייה. היא פשוט להטה. היא קירבה את השפתיים שלה אלי ונישקה אותי לאט ובעדינות. השפתיים שלה היו כל כך נעימות ורכות. הנשיקה הייתה עדינה ונעימה. נישקתי אותה בחזרה. חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה. אבל אז היכה בי האשמה הזאת. אני יודע שזה לא בסדר.

לאט לאט הרחקתי אותה ממני. הנשיקה נפסקה והיא הרימה את המבט שלה אל העיניים שלי. ״אני רוצה אותך. אבל לא בדרך הזאת״ אמרתי ולא הצלחתי להבין מה המבט שלה אומר. נעמדתי ומיד אחר כך גם היא. ״למה אתה כל כך אדיש אלי ג׳ייק?״ היא שאלה נשמעה פגועה.

נאנחתי וגירדתי את השיער. ״תראי אלנור. אני לא יכול לעשות את זה יותר. אני לא אהיה הבחור שמתעלל בבן דוד שלו. הוא המשפחה שלי. או שאת איתי או שאת איתו״ אמרתי בלב ברירה. והאמת, שפחדתי מהתשובה שלה. היא נאחה בשקט ולקחה צעד קדימה אלי, אבל אני לקחתי אחד אחורה. היא חייבת להבין שאני רציני הפעם. אני באמת רציני. ראיתי את המבט הנפגע על הפנים שלה אבל לא הייתה לי ברירה. ״מה אני יכולה להגיד ג׳ייק.. אני נהנת להיות איתך״ היא אמרה. אבל זאת לא התשובה שחיפשתי.

״זה לא משנה את העובדה שאת עם טרוי. את מי את רוצה אלנור? את תהיי חייבת לבחור בסופו של דבר. כבר אמרתי לך, לא אהיה הצעוע שלך״ אמרתי שומר על מרחק ביננו.
״אני רוצה אותך. באמת. אני באמת רוצה אותך… אבל.. ההורים שלי-״ שוב פעם זה?? אני באמת לא יכול לשמוע על העניין הזה יותר.
״את תמיד חייבים לרצות את כולם כל הזמן נכון?? למה שלא פעם אחת תחשבי על החיים שלה ועל מה שאת רוצה? או שזה קשה מדי לקבל החלטות בעצמך…״ אמרתי וניסיתי לשמור על השקט מאחר והשעה היא 4 לפנות בוקר.

ראיתי איך היא נשכה את השפתיים בנסיון לעצור את הדמעות. ״ההורים שלי רוצים מה שטוב בשבילי. הם רוצים שיהיה לי עתיד בטוח והם רואים את זה עם טרוי ולא איתך. אני מצטערת, זה לא אומר שאני עדיין לא חושבת עלייך כל הזמן״ היא אמרה ובאיזשהו מקום שמחתי לשמוע, רק את החלק האחרון לפחות. ידעתי שמה שאני מרגיש אליה חייב להיות הדדי.
״את רוצה אותי… אבל את עדיין מבולבלת ואני לא רוצה שתקחי החלטה שתרגיז את ההורים שלך.״ אמרתי בשקט. יכולתי לדעת שהמילים שלי קורעות אותה מבפנים. ״ג׳ייק…״ היא התחילה להגיד.

״לא אלנור. תחליטי! לא עוד מהחרא הזה! תתגברי ותקחי החלטה!״ הרמתי את הקול מעט. לא רציתי להעיר את כולם בבית, לא רציתי שיעשו מהעניין הזה סיפור. זה ביני לבינה.. היא נראתה פגועה ועצבנית. זאת לא הייתה המטרה שלי, אבל היא הייתה צריכה כבר לדעת.

״מה דעתך אולי שאתה תתגבר?? לא נמאס לך מההדלקות הבלתי פוסקת הזאת על אחות של חבר שלך?? אני קטנה ממך כמעט בשלוש שנים! למה שלא פשוט תעבור הלאה ותתגבר על הרומן האדיוטי הזה שגם ככה אף פעם לא החזיק מעמד? חשבת על זה אולי??״ היא כמעט צעקה. ידעתי שהיא לא מתכוונת לזה, אבל… אני חייב להודות שזה עדיין פגע. כנראה שזה לא הזמן ולא המקום לדבר על זה, וגם עכשיו, אחרי מה שהיא אמרה, אני לא חושב שיש בכלל על מה לדבר… הרמתי את הכובע מהסוואצרט לראש ופתחתי את הדלת של החדר.

״ג׳ייק… אני מצטערת חכה… לאן אתה הולך?״ היא מילמלה כשיצאתי מהדלת. ״להליכה. אני לא כועס אלנור. אני רק רוצה שתחליטי כבר…״ אמרתי וירדתי למטה לפני שיצאתי מהדלת. היה כמעט אור בחוץ, אבל עדיין חשוך מספיק כדי להבין שלא בוקר. האוויר הקריר היכה לי בפנים וריענן אותי לגמרי. התחלתי ללכת ברחוב, ופתאום, התחלתי לפחד שאולי אני לא אהיה זה שהיא תבחר…

***נקודת המבט של אלנור***

חשבתי על זה המון… אני יודעת מה אני רוצה, אבל אני מפחדת לקבל את ההחלטות. כל כך הרבה חסרונות ויתרונות לכל החלטה…
עברו יומיים מאז. ישבתי בסלון והקשבתי לרטט הבלתי פוסק של הפלאפון שלי. אמה התקשרה בלי הפסקה אבל למרות שהוקרן מולי הסרט הכי גרוע שהמציאו, העדפתי להמשיך לצפות ולא לענות לה. זה שיש לאמה רגשות אליו זה משהו אחד. אבל זה שהיא מתראה איתו מאחורי הגב שלי, בצורה הכי פוגעת ותוקעת סכין בגב שיש לה, זה משהו אחר לגמרי… היא התקשרה כל כך הרבה בימים האחרונים. כנראה שעדיין אין לה אומץ לבוא לכאן. אבל אני מעדיפה שככה ישאר.

אני לא יודעת. אני לא יודעת אם זה יישאר ככה לתמיד. או אם אצליח לסלוח לה ואם אני בכלל רוצה לסלוח. זה קשה, ואני מעדיפה לא לחשוב על זה כמה שאוכל. ״מתקשרים אלייך, כבר שעה״ טרוי אמר כשירד במדרגות והלך לכיוון המטבח.
״אני יודעת״ אמרתי באדשות ובנורמאליות כשהמשכתי לצפות בטלווזיה. שמעתי אותו נאנח וראיתי אותו נשען על הכיור כשהבין. ״אולי תדברי איתה על זה ותסיימו עם זה כבר?״ הוא שאל והסתכלתי עליו עם מבט שגרם לו להבין שהוא צריך לסתום. מה הקטע הוא לא אמור לכעוס עליה בכלל אחרי מה שקרה ??

***נקודת המבט של טרוי***
~אותו הערב במסיבה~

הייתי כל כך מבולבל, ואפילו לא הפריע לי שאלנור הייתה בחדר. אחרי שג׳ייק לקח את אלנור משם החדר נהייה שקט. אמה הסתכלה עלי מבוישת, והיד של הבחור שלא זיהיתי הייתה סביבה. הוא הוריד את המסכה והודמתי לראות את טובי. ממתי הם קשורים בכלל. לא רציתי אפילו לשמוע ולהבין כלום. פישלתי, ואכלתי אותה בגדול על זה.. הסתובבתי לכיוון הדלת והתחלתי לצאת אבל אמה התחננה שאשאר כדי שתוכל להסביר. ״תן לי רק דקה אחת טובי אני מתחננת״ היא התבכיינה. למרות שהייתי עצבני בטירוף, הסתובבתי בחזרה וניסיתי להראות מאופק. ״אני.. אני וטובי חברים ממש טובים כבר הרבה זמן..-״
״חברים?? לא נראה לי אמה!״ עניין האיפוק ממש לא בשבילי…

״תן לי לסיים!״ היא נלחצה והתחילה לרעוד. ״תמיד היו לי רגשות בשבילו אבל כשהכרתי אותך הם התחילו להעלם. אהבתי אותך, באמת טרוי. אבל אז טובי ואני התחלנו להיפגש יותר והגעתי אליו לאוניברסיטה מדי פעם והרגשות חזרו. מעולם לא תכננתי שזה יקרה ולא ידעתי איך להסביר לך שזהו בלי לפגוע בך אז דחיתי את זה כל כך הרבה וזרמתי עם זה בלי להבין כמה חמור אני גורמת לזה להיות. אני מצטערת טרוי אני דפוקה מעולם לא רציתי שזה ייקרה ככה״ היא התחילה לבכות. אז… הכל סתם היה הצגה? אבן ענקית היכתה לי בלב. כל מה שחשבתי שיש ביננו, פשוט אין.

לא ידעתי מה להגיד לה… היה יותר מדי. ״אין לך מושג איזה כאב אני גורם לאלנור בגללך. היית צריכה לנקות את הבלאגן הזה הרבה לפני שכל זה מתפוצץ לכולנו בפרצוף״ אמרתי ברצינות. ראיתי את המבט הרציני על הפנים של טובי. יכולתי להבין שהוא כבר יודע הכל. היא כנראה סיפרה לו הכל כבר מההתחלה של כל העניין הזה.

הוא הוריד ממנה את היד והסתכל ישר אלי. ״כדאי לך לפתור את זה עם אלנור מהר מאוד. עשית מספיק כדי לפגוע בה למשך הרבה זמן…״ הוא היה נראה מאופק, אבל יכולתי להבין שהוא עצבני. גם אני הייתי עצבני עם מישהו היה בוגד באחותי… כל האווירה הייתה נוראית באותו המקום. אמה הרגישה נורא במה שעשתה, ומתוסכלת. טובי היה עצבני אבל מאופק וסבלני. ואני… אני פשוט סבלתי. הייתי כל כך פגוע ומתוסכל. איך נתתי לכל זה לקרות, ויותר גרוע- איך נתתי לעצמי לאבד את אלנור בגלל זה… הייתי חייב לעשות עם כל זה משהו.

************************************

***נקודת המבט של אלנור***

לבשתי מעלי את המכנס הצמוד הקצר והטופ האדום לפני שנעלתי את נעלי הספורט שלי. החלטתי שמפסיק נעים בחוץ כדי לצאת לריצה, לשאוף אוויר ולהתנתק מכל העולם לרגע. שמתי את האוזניות שלי באוזניים כשעמדתי בכניסה לבית והפעלתי את המוזיקה בפלאפון. השיר ויוה לה וידה של קולדפליי התנגן והתחלתי יחד איתו את הריצה. הסתכלתי מסביב על כל הרחוב. הבתים, העצים, הגינות. לאחר מכן נכנסתי לתוך הפארק. מימין למטה התחיל המעבר בין דשא לחול של הים הפתוח. הכל היה שקט מסביב חוץ מהמוזיקה שהייתה בתוך הראש שלי כרגע. הכל היה נעים ויפה והשקיעה בדיוק החלה ו–

מצאתי את עצמי נדחפת ומתגלגלת מהגבעה. מהדשא לחול הרך ולא הבנתי מה קורה. פתאום לא שמעתי את המוסיקה יותר אלא את עצמי צורחת מהבלה. כשנשכבתי על החול הסתכלתי למעלה אלי והתעצבנתי כל כך כשראיתי אותה שוכבת מלמעלה עלי. ״מה לאזעזל אמה??!״ התעצבנתי. כמעט חטפתי התקף לב בגללה. ״אומיגאד את בסדר?? אני כל כך מצטערת אוי שיט אני מצטערת אלנור רציתי לתפוס אותך ולעצור אותך אבל הייתה לי תנופה חזקה מדי ושתינו התגלגלנו ואני ל–״

״אמה!״ עצרתי את הילדה הלחוצה מלדבר בפאניקה. ״מה?״ היא התנשפה מהלחץ. ״רק תרדי ממני״ ביקשתי והיא מיד קפצה ממני כשהבינה שהיא עדיין עלי ועזרה לי לקום. ״את בטוחה שאת בסדר?״ היא שאלה כשעמדתי מולה, והאמת שלא ידעתי איך להתנהג. אני אמורה לשנוא אותה כרגע, אבל אף פעם לא שנאתי אותה.. אז לא ידעתי איך זה בא ליידי ביטוי… פשוט התנהגתי איך שהרגשתי לנכון. עדיין הייתי עצבנית בכל זאת אחרי הכל.. אז זה לא היה כזה קשה להיות אדישה אליה.

״מאיזו בחינה?״ שאלתי מסתכלת הצידה לים. היא נאנחה והסתכלה עלי. ״אני באמת מצטערת על הכל אלנור. מעולם זה לא היה בנסיון לפגוע בך את יודעת את זה… זה שטרוי איתך זה לא אומר שזה בגללך…״ היא התחילה אבל לא היה לי מה לומר, אז פשוט חיכיתי שתמשיך.

״האמת.. שהבנתי שבכלל לא הרגשתי אליו כלום מההתחלה. בסך הכל רציתי להתגבר על הרגשות שלי לטובי. אני מצטערת לא רציתי שזה יצא ככה אבל גם ככה את פגועה מכל העניין ולא רציתי לפגוע בו גם עכשיו כי אני גם ככה אשמה בכל מה שקרה. אני חברה גרועה ואני לא מצפה ממך לסלוח לי בכלל כי אני פשוט מטומטמת.. רק רציתי שתדעי ותשמעי את זה ממני, כי אני לא יודעת איזה גירסות בדיוק שמעת. אני באמת מצטערת אלנור. חבל לי שככה בגללי מסיימת החברות שלנו. תמיד תהיי החברה הכי טובה שלי.״ היא אמר גורמת לי להסתכל למטה לרגליים שלי. היה שקט לאיזה דקה, ואחרי זה היא התחילה ללכת. הרגשתי דיי רע כשחשבתי שכל מה שביננו נגמר. ככה אני מוותרת על החברה הכי טובה שלי?

אני יודעת שיש לי זכות לכעוס. אבל אני לא רוצה לאבד אותה. בחיים.. ״חכי אמה..״ אמרתי בלב ברירה. אפילו לא חשבתי על זה פעמיים לפני. היא ישר עצרה והסתובבה. ״זה נורא, מה שעשית. זה גורם לי לתהות אם אני יכולה לסמוך עלייך בכלל.. אבל איך אני יכולה שלא לסלוח לך? לא משנה מה תעשי אני תמיד אצטרך אותך בסופו של דבר.. כן, נדפקתי בזה דיי..״ אמרתי והיא ישר התקרבת אלי. ״לא נדפקת אלנור אני מצטערת באמת אני מבטיחה לא להיות דפוקה יותר אם תסכימי לסלוח לי״ היא אמרה מתחננת. נאנחתי הנחה עמוקה והסתכלתי עליה. ״אני אוהבת אותך יותר מדי בשביל להמשיך לכעוס עלייך…״ נאנחתי והיא ישר קפצה עלי, כמובן…

״אני כל כך כל כך כל כך מצטער אלי אני לעולם לא ארשה לעצמי לעשות משהו כזה יותר אני כל כך אוהבת אותך אין לי מושג מה אעשה בלעדייך״ היא חיבקה ונישקה אותי וזה גרם לי טיפה לצחוק האמת. ״אני חושבת שאת צריכה להתנצל אפילו יותר בפני טרוי..״ אמרתי והיא הנהנה בבושה. אני יכולה להבין שהיא יודעת שמה שעשתה הוא לא בסדר בכלל. עמדנו אחת מול השנייה לכמה דקות והייתה הרגשה מביכה באוויר.

״אז את רוצה לספר לי מה הקטע עם טובי?״ שאלתי והיא הנהנה בשקט כשהעבירה שיער אחוריה למאחורי האוזן. הורדנו נעליים והחזקנו אותם כשהתחלנו ללכת ליד החוף. ההרגשה איתה הייתה מוזרה כרגע ומתוחה אבל אני יודעת שזה יעבור… ״זוכרת שסיפרתי לך שהוא היה מגיע לדבר איתי כשהייתם בתקופה רעה? כשגילית הכל עליו ועל ג׳ייק?״ היא אמרה והנהנתי. לא אשכח את התקופה הזאת אי פעם.. ״אז התחברנו מאוד מאז, וכשהוא היה שם לב שאנחנו מתרחקים הוא היה מתעקש שאבוא לבקר אתו באוניברסיטה.. הייתי נשארת שם ללילה וחוזרת. הכל הלך ממש טוב והוא ידע על כל הסיפור על טרוי מההתחלה…״ היא התחילה לספר והקשבתי בסבלנות.

״לילה אחד שהלכתי לבקר אותו איכשהו הוזכר כל העבר ביננו וכל הרגשות שיש לי אליו פשוט הציפו אותי. הוא ידע איך לגרום לי לחזור להרגיש ככה. זה מה שהוא ניסה לעשות ומה שהצליח. אני מצטערת שיש לי רגשות כאלה לאח שלך אלנור אני באמת לא תכננתי את זה. אני מצטערת ואם זה לא מקובל עלייך אני א–״

״אמה.. זה בסדר גמור, אני שמחה שאת גורמת לו להיות מאושר ושאת שמחה איתו.. רק הייתי רוצה שתספרי לי את זה כשזה קורה, זה היה יכול להיות נחמד.. אבל… אם רצית את טובי, אז מה היה הקטע עם טרוי?״ שאלתי מבולבלת. ״לא ידעצי איך להתמודד איתו. חשבתי שאני רוצה אותו בהתחלה אבל אחר כך הבנתי שאין לי כלום אליו, לא ידעתי איך להתמודד עם זה ולספר לו אז אני מניחה שהעמדתי פנים.. אני מצטערת על זה כל כך באמת אבל אני מניחה שזה היה מכוונה טובה. היו לי יותר מדי דברים על הראש והכל התפוצץ לי בסוף בפנים. לא התכוונתי ששום דבר מזה יקרה״ היא אמרה.

התקרבתי אליה וחיבקתי אותה לצידי. אני מכירה את אמה, היא חושבת שהיא עושה את הדבר הנכון אבל היא פשוט לא מבינה כמה זה רע.. אני מאמינה לה שזה היה מכוונה טובה.

״אלי..?״ היא שאלה אחרי הרבה זמן של שקט. הסתכלתי עליה מחכה שתדבר. ״את.. את באמת מרגישה משהו לטרוי?״ היא שאלה והלב שלי נעצר במקום. ״לא״ הרגשתי חופשי להגיד וידעתי מיד שלא הייתי צריכה. אני צריכה לשמור את העובדה מהכחישה הזאת לעצמי… ״אני חושבת שאת צריכה להפסיק את זה… תחזרי לג׳ייק אלנור״ היא אמרה והתסכלתי עליה. לא היה צורך בלהגיד משהו. ידעתי שהיא צודקת. היא יודעת בדיוק איך אני מרגישה ומה אני מרגישה ולמי.

הנהנתי בשקט וזאת הייתה הפעם בה הרגשתי הכי קרובה בעולם אליה. יכולנו אפילו לא לדבר ופשוט להבין אחת את השנייה. זאת הייתה הפעם הראשונה בה הייתי בטוחה בעצמי מה אני רוצה לעשות.

**********************************
***נקודת המבט של ג׳ייק***

״הלו״ עניתי כששמעתי את הפלאפון שלי מצלצל. ״היי..״ אלנור דיברה מהקו השני, נשמעה לחוצה. ״היי.. קרה משהו?״ שאלתי מודאג. היא נאנח ומיד לאחר מכן דיברה. ״אני חושבת שכן… אנחנו צריכים לדבר ג׳ייק. זה דיי חשוב״ היא אמרה ומיד ידעתי במה מדובר. הלב שלי התחיל לדפוק טיפה יותר חזק. ״איפה את?״ שאלתי מתעלם ממה שאמרה. ״בחוף הים, עם אמה..״ היא אמרה בשקט אבל לא הגבתי. ״אני אחזור בקרוב הביתה.. טרוי לא בבית היום, אז תדאג להישאר אתה. אני ממש צריכה שנדבר״ היא אמרה והלב שלי עדיין דפק מהר וחזק. ״אוקיי״ נאנחתי בלחש והיא ישר ניתקה לאחר מכן.

אני כבר יודע מה היא רוצה להגיד. וזה גרם לי להרגיש נורא. לא הייתי צריך ללחוץ אותה לבחור, ידעתי שזה יבוא לרעתי בסופו של דבר..
והיום אחרי הרבה זמן שלא עשיתי את זה, הרגשתי את הצורך הגדול לפתוח בקבוק וודקה שלם של ג׳ק דניאלס ולשתות רק כמה שאוכל. אני לא שותה, אף פעם. כי אחר כך כשקשה לי, אבל ממש, זה עוזר. אני שותה רק במצבים שבהם אני מרגיש שאין לי ברירה אחרת, ואין לי עוד כיוון. הפעם האחרונה שבה שתיתי הייתה כששמעתי שטרוי ואלנור יחד, והפעם לפניה, הפעם הראשונה שבה הרשתי לעצמי לשתות הייתה כשנתקלתי לריב מטורף עם אבא שלי, שהןא במקרה הבנאדם הכי קשוח שנתקלתי בו…

פתחתי את הבקבוק והתחלתי לשתות ממנו. זאת הייתה צריבה טובה בגרון, והתגעגעתי לתחושה. שתיתי עוד ועוד עד שהחלטתי לגמור את הבקבוק. שתיתי רק כמה שיכולתי עד שהמוח שלי התנתק מהעצבים וכל הדאגות שלי נעלמו.. כמעט.

***נקודת המבט של אלנור***

נעלתי נעליים כשעלינו מהחוף ונפרדתי מאמה. ״בהצלחה״ היא אמרה כשחיבקה אותי. ״אני אהיה בסדר..״ נאנחתי וצחקקתי. אין פה מה לעשות דרמה יותר מדי… אני מוכנה. נפרדנו לשלום והתחלתי לעשות את ההליכה הביתה. מזל שהייתי לבושה בחזיית ספורט, מכנסונם ונעלי ספורט. אחרת לא הייתי מצליחה לעשות חצי מהדרך הזאת. היה כבר חשוך ומאוחר. הגעתי הביתה וראיתי שהמכונית של טרוי לא הייתה שם, וזה היה מצויין. אני חייבת להודות שהייתי טיפה בלחץ מהתגובה שאקבל מג׳ייק.. מה אם הוא כבר לא ירצה אותי בחזרה יותר? מה אם יש מישהו אחרת..?

דחקתי את כל המחשבות האלה ונכנסתי הביתה. היה טיפה מואר והכל היה שקט. נכנסתי למטבח וראיתי את ג׳ייק עומד על יד הקורה ונשען עליה. ״מה קרה פה?״ שאלתי כשראיתי המון בקבוקונים רייקים שבורים בכל שטח המטבח ועל השולחנות. ״כלום..״ הוא אמר כשבקבוק וודקה בידו ולקח לו בדיוק שנייה להצמיד אותו לפה שלו ולרוקן אותו במעט. ג׳ייק שותה?

״חשבתי שאתה לא שותה…״ אמרתי מבולבלת והוא הניח את הבקבוק על השולחן כשהתיישר מהקורה. ״אני לא״ הוא אמר והסתכל עלי. ״אז מה כל זה?״ שאלתי ולפי העמידה שלו כבר יכולתי לראות שהוא שתה יותר מדי. ״על מה רצית לדבר אלנור?״ הוא שינה את הנושא כשנאנח. ״טוב… רצית שאבחר.. ו… רציתי להגיד לך שאתה צודק, אני הייתי צריכה לבחור כבר ובחרתי.. אנ–״

״רוצה לדעת למה שתיתי אלנור? אני אגיד לך למה. שתיתי בגלל שידעתי שזה מה שאת רוצה להגיד.. ואני יודע שלא אתמודד עם זה וקשה לי. קשה לי לשמוע כל פעם את כל הדברים שאני לא מקווה להם. יודעת מה.. אני לא רוצה לשמוע את זה, ידעתי מההתחלה שתבחרי ב-"

״אתה מוכן פשוט לשתוק לדקה אחת??״ קטעתי אותו כבר מאבדת סבלנות והוא שתק מיד, מסתכל עלי מבולבל. היה שקט והוא התקרב אלי, מצמיד אותי כמעט לקיר. ״הבנתי אלנור.. אני ממילא עוד מעט חוזר לצבא, רק תשתדלי להפסיק להתעלל בי עם זה עד אז..״ הוא אמר והבנתי שהוא לגמרי מבין מה קורה ביננו. הוא התחיל להסתובב כדי ללכת משם אבל לא חשבתי פעמיים וישר תפסתי אותו. בשנייה שהוא היה מולי הצמדתי את הראש שלו לשלי ונישקתי אותו הכי חזק שיכולתי. כל כך התגעגעתי לזה. הוא היה מופתע בהתחלה אבל אחר כך הרגשתי אותו מנשק אותי בחזרה. היידים שלו התלפפו סביב המותניים שלי והייתי כבר מוצמדת לקיר. יכולתי להרגיש את הלשון שלו בתוכי והנשיקה לא יכלה להיפסק לשנייה ואז הוא הרחיק את הראש מעט והסתכל עלי. היה לו ריח חזק של אלכוהול. ״אבל מה עם ההורים שלך?״ הוא שאל מצמיד את המצח שלו לשלי. ״תעשה לי טובה ג׳ייק… אבא שלי מטרוף עליך, ואמא שלי… היא תתגבר״ אמרתי נאנחת והוא ליטף לי את הלחי. לקחתי לו את היד והובלתי אותו למעלה לחדר השינה שלו. הוא הלך מאחורי כשחיבק אותי מאחור ולא עזב לשנייה. סגרתי את הדלת שאליה הוא ישר הצמיד אותי והמשיך לנשק אותי בחוסר נשימה. הלשון שלו הייתה בתוכי ויכולתי לשמוע את הנשימות הכבידות שלי רק רוצות אותי עוד. לא רציתי לעזוב אותו לשנייה. התגעגעתי לזה כל כך.

התחלנו להתלהט לאט לאט והרמתי את היידים שלי אל מתחת לחולצה שלו. מרגישה כמה הבטן שלו התקשתה פי שתיים מאז הגיע לצבא. החולצה שלו התכווצה בתוך היידים שלי כשהרמתי אותה לאט. אבל הוא הפסיק אותי כשתפס לי ביידים ועצר את הנשיקה. ״מה קרה?״ לחשתי מבולבלת. חשבתי שהוא רוצה… ״אני רוצה אותך, אבל לא ככה… זה עדיין מאחורי הגב של טרוי ואני שיכור מת. אני לא רוצה לשכוח את רוב ממה שהיה כאן ביננו מחר. עכשיו יש לנו זמן.. זה רק אני ואת. אם עכשיו זה לא הזמן הנכון, אין לנו למה למהר״ הוא אמר ועם כמה ששנאתי את זה, הוא צודק.. ״אתה צודק..״ נאנחתי והיידים שלו התלפפו אפילו חזק יותר על המותניים שלי. ״אני כל כך שמח שאת שוב שלי״ הוא חייך בתוך הצוואר שלי וזה גרם לי צמרמורת. ״אני יכולה לפחות להישאר איתך הלילה?״ שאלתי ויכולתי להרגיש אותו מחייך לי בתוך הצוואר וישר הרגשתי מורמת באוויר ומונחת על המיטה. צחקתי ממנו כשהוא שכב מעלי וחייך. האמת, שהוא חמוד כשהוא שיכור. ״אתה יודע, את חמוד כשאתה שותה״ צחקתי והוא חייך אלי חיוך טפשי. הוא נשכב על ידי וחיבק אותי צמוד אליו.

שכבנו ככה שקטים בחדר החשוך והרגשתי אותו מלטף לי את הבטן בשקט. ״אני מצטערת ג׳ייק״ אמרתי בשקט אחרי הרבה זמן של שקט והוא צחקק. ״על מה״ הוא שאל והיה נשמע מגוחך כשהבחנתי עדיין שהוא שיכור. ״על שגרמתי לך סבל כל הזמן הזה.. ששיחקתי בינכם וגרמתי לך להיות כל כך מתוסכל כל הזמן הזה״ נאנחתי בשקט אבל הוא רק חיבק אותי חזק יותר. ״רק… תנסי להישאר שלי, אוקיי?״ הוא לחש לי באוזן ואני צחקקתי. ״אשתדל״.