כמו אח גדול, או קצת יותר מזה- פרק 46

***נקודת המבט של אלנור***

״אתה מוכן כבר להסביר לי מה קורה פה??״ שאלתי כשהוא הכניס אותי לאחד מחדרי השינה בבית של אמה. ״את מוכנה לשבת על המיטה כבר?״ הוא אמר נשמע רגוע, מה שגרם לי להרגע גם בעצמי טיפה. התיישבתי על המיטה והוא נאנח כשהלך הלוך ושוב והעביר את היד שלו בחלחץ בשיער. ״ג׳ייק! הסבר עכשיו!״ התחלתי לאבד סבלנות. גם ככה הייתי בלחץ. הוא שוב נאנח טיפה ואז התכופף לרציפה, כך שיכל לשבת מולי בגובה העיניים כשהייתי על המיטה. ״תראי… לפנ–… אהה לא.. ביום שב–… חכי. אני… אני לא יודע איך להוציא את המילים מהפה אלנור אני מצטער.״ הוא אמר מתוסכל כשנאנח. ״בבקשה ג׳ייק.. אני צריכה לדעת מה קורה כאן״ התחננתי בשקט. הוא הסתכל למעלה לעיניים שלי והן היו כמעט אפורות.

הוא שוב נאנח, בפעם המאה בערך והוריד את העיניים שלו ממני. ״את לא אמורה לשמוע את זה ממני, אבל אני חושבת שהיית כבר צריכה לדעת ממזמן.״ הוא אמר עוצר בין משפטים. ״טרוי ואמה מתראים כבר כמה זמן…״ הוא התחיל להגיד ולא הבנתי מה הבעיה בדיוק. ״ברור שהם מתראים הם חברים טובים אז מה?״ אמרתי מבולבלת והוא צחקק מלחץ טיפה כשהסתכל למעלה אלי. ״לא מתראים בדרך הזאת אלנור… אני מצטער״ הוא אמר בשקט ולא הבנתי בהתחלה, עד שנפל לי האסימון. אבל… לא. אני לא מאמינה לזה זה סתם ג׳ייק שמנסה לשגע אותי. ״לא. אני לא מאמינה לך״ אמרתי ונעמדתי. הוא במהרה נעמד גם איתי ותפס בי כשהתכוונתי ללכת.

״ידעתי שתגיבי ככה. זה שתכריחי את עצמך לא להאמין לא יהפוך את זה למה שאת רוצה שזה יהיה״ הוא אמר ואני הרגשתי את הדם שלי מתחמם. ״אני רוצה שתלך״ אמרתי מתחילה להרגיש את הדמעות חונקות לי את הגרון. ״אלי..״ הוא קרא בשמי כשתהקרב אלי טיפה אבל ישר צעדתי אחורה, דמעה אחת כבר מתחילה לזלוג. ״אתה משקר אני לא מאמינה לך עוף מפה!״ הרמתי את הקול. הוא התקרב אלי וניסה להאחוז בי אבל עדפתי אותו לאחור כשדחפתי אותו אך הוא ישר אחז בי, כי כבר התחלתי לאבד שליטה. אני יודעת שזה נכון. אני יודעת שכל מה שג׳ייק אומר הוא נכון. הוא לא אמר כלום, רק חיבק אותי חזק עד שאפסיק להתנגד ולדחוף אותו. בשלב הזה כבר בכיתי כמו מטורפת. יכולתי רק להרגיש את המסקרה שלי מרוחה לי על הלחי. ״כמה זמן?״ לחשתי בשקט כשעדיין לא הצלחתי להסדיר לעצמי את הנשימות. הראש שלי היה עדיין קבור בתוך החזה שלו ואני בטוחה שלכלתי לו את החולצה באיפור המרוח שלי. ״בערך חודש״ הוא לחש ואני רק נשמתי עמוק.

טרוי ואמה? חודש… לא הצלחתי לעכל כל כך. זה הרגיש כמו חור ענק שאני נופלת לתוכו. אמה… באמת? אמה? איך זה באמת קורה? אני באמת אמורה להאמין שאמה עשתה לי את זה? ולמה טובי זה שהיה איתה שם? הרגשתי כבר בחילה ולא היה לי כוח לכלום.

המשכתי לבכות, והוא המשיך לחבק אותי חזק. ״אני לא רוצה להאמין לזה״ אמרתי מנסה להשמע יציבה אבל זה ממש לא הצליח. ״אני יודע. אני מצטער״ הוא לחש ויכולתי להרגיש את הנשימות החמות שלו על הראש שלי.

פתאום הדלת נפתחה וטרוי עמד בכניסה. העיניים שלו היו אדומות והוא היה נראה מתוסכל. חילצתי את עצמי מהחיבוק של ג׳ייק ורק עמדתי מולו. ״אני לא רוצה לראות אותו. תגרום לו לעזוב, בבקשה״ אמרתי בשקט לג׳ייק אבל טרוי הגיב במקומו. ״אני רק רוצה לדבר איתך אלנור בבקשה״ הוא צעד קדימה אלי אבל אני צעדתי אחורה. ״עוף מכאן״ אמרתי מנסה לשמור על שליטה למרות שבתוך תוכי רציתי לתלות את הראש שלו על התקרה. ״תני לי רק כמה דקות אלנור אני אסביר הכל״ הוא התחנן אבל הרגשתי את עצמי מתחילה לאבד שליטה. התחלתי להתקרב אליו בפתאומיות. רציתי להחטיף לו כל כך חזק. שיכאב לו בדיוק כמו שכואב לי. ״אמרתי שתעוף מכאן!!״ צרחתי אבל לפני שהצלחתי להגיע לטרוי ג׳ייק עדף אותי והצמיד אותי לקיר בזמן שניסיתי להאבק בו. לא ביקשתי שיעצרו אותי עכשיו. רציתי להראות לו כמה כואב לי. כל כך רציתי

ג׳ייק הצמיד את שתי היידים שלי פרוסות על הקיר והרגליים שלו חסמו את שלי מלהצליח לזוז. ״ג׳ייק אני נשבעת שאם לא תשחרר אותי ברגע זה לא תשמע ממני לעולם!״ צעקתי עליו כשניסיתי להאבק. הוא ניסה לדבר בין הצעקות שלי אבל הייתי כל כך עצבנית. כל כך פגועה. הרגשתי חסרת אונים. למה הוא מגן עליו מפני? אני זאת שצריכה הגנה. ״תקשיבי לי! תרגעי תקשיבי כבר!״ הוא צעק עלי גורם לי להשתתק. רק נשכתי את השפתיים חזק מנסה לעצור את הדמעות שטיפה הפסיקו מהכעס. אבל לא לקח הרבה זמן עד שהרגשתי אותן על הלחי שלי. ״זה עדיין אותו טרוי. תני לו להסביר. אני יודע שזה לא מגיע לו. אבל אני גם יודע כמה הייתי צריך את זה אם הייתי במקומו. רק תתני לו להסביר ולא תצטרכי לראות את הפרצוף שלו יותר אם לא תרצי. אני כאן מחוץ לדלת אוקיי? אם משהו לא יראה לך במקום תצעקי לי. אני פה״ הוא אמר בשקט והקול העבה שלו גרם לי להרגע טיפה. המגע שלו הרגיע אותי. יחד עם הדמעות הנהנתי בשקט. הכרחתי את עצמי להרגע.

הוא נתן לי נשיקה בראש לפני שדפק מבט מזהיר לטרוי ויצא מהדלת. עמדנו אני וטרוי בשקט אחד מול השנייה. ניסיתי לשמור על כמה שיותר מרחק. הוא התחיל להתקרב אלי אבל ממש לא הייתי מוכנה שזה יקרה. ״אל תזוז! אל תצעד אפילו מילימטר אלי.״ הזהרתי והוא היה נראה די פגוע, אבל ידע שהוא הביא את זה על עצמו. עדיין היה לי קשה להאמין. ולמה דווקא אמה? הרגשתי חתך ענקי בלב. אבל ענקי.

היה שקט. כאילו הוא חשב מה להגיד. ״זה נכון?״ שאלתי בשקט. המילים חונקות לי את הגרון. ״חשבתי שאת כבר יודעת בעצמך..״ הקול שלו היה צרוד ועושה צמרמורת. ״אני כן. אני צריכה לשמוע את זה ממך.״ אמרתי קרובה ללפרוץ בבכי. ״זה נכון?״ שאלתי וכל מה שרציתי שיקרה זה שיהיה לזה הסבר אחר. שהוא יגיד לי שזה לא נכון ושיחבק אותי. זה כל מה שרציתי. היה הרבה זמן שקט. ואז הוא הנהן וזה גרם ללב שלי להתפוצץ, ״זה נכון… אני כל כך מצטער אלנור. רציתי לספר לך אני נשבע. ניסיתי כל כך הרבה פעמים אבל זה אף פעם לא הלך. אני כל כך מצטער״ הוא אמר אבל המילים היו חסרות משמעות באוזניי. כבר התחלתי לבכות. הדמעות מסתירות לי הכל.

״למה? למה עשית לי את זה??״ צעקתי עליו והבכי השתלט עלי. ״זה בכלל לא קשור אלייך אלנור. זה לא משהו שעשיתי כדי לפגוע בך. זה פשוט קרה וניסיתי לעצור את זה כל כך המון פעמים.״ הוא אמר ואז היכה בי האסימון הזה שלו אמור להכות בי, אלא רק לגרום לי להבין דברים. אבל הוא הגיע בצורה הרבה יותר נוראית.

אני עשיתי לטרוי בדיוק את אותו הדבר. שכבתי עם ג׳ייק, והוא אפילו לא יודע. היה ביננו המון מתח מיני בזמן האחרון, והוא בכלל לא מודע.. כן, אני כן כועסת. אבל אין לי את כל הזכויות. לאן הגענו? לאן הגענו שככה אני בוגדת בו והוא בי? איזה מן אהבה זאת?

״אני כל כך פגועה טרוי. כל כך פגועה ועצבנית. יש בי חלק שלא רוצה לראות אותך יותר. אבל אם אני מרגישה כל כך הרבה שנאה אלייך, תסביר לי איך זה שאני מצליחה לסלוח לך?״ אמרתי בשקט והוא היה נראה מבולבל.

הוא התקרב צעד אחד זהיר קדימה אלי. כדי לראות איך אגיב. אבל לא הגבתי. ״את.. את מוכנה לקבל אותי בחזרה?״ הוא שאל אבל.. לא ידעתי. אני מוכנה? אני רוצה אותו?

מה ההורים שלי יגידו לי אם ידעו מה קרה ביננו. הם בחיים לא יסלחו לי. כל העתיד שלי נמצא עם טרוי. ״אני… אני לא יודעת. אני מוכנה?״ שאלתי אבל יותר את עצמי. ״אני באמת מצטער אלנור. אני… אין לי עוד מה להגיד. אני בחיים לא אהיה מסוגל לפגוע בך וכל זה בכלל לא היה אמור להיות נגדך. זה פשוט יצא ככה כי… כי ככה״ הוא אמר בולע את המילים. ״אני… אני מכונה״ אני לא… אני לא מוכנה.

הוא מיהר לחבק אותי וצמרמורת היכתה לי את הגוף. אני אוהבת אותו בכלל? ״רק… תן לי קצת זמן. אוקיי?״ שאלתי והוא הסתכל עלי והנהן. ״כמה שתצטרכי״ הוא אמר כשהעביר לי חתיכת שיער אל מאחורי האוזן, אבל זה לא עשה לי כלום. התקרבתי לכיוון הדלת והתחלתי לצאת החוצה. ג׳ייק עמד בכניסה והיה נראה מתוח טיפה. אבל התעלמתי ממנו והתחלתי לחפש את היציאה והמסיבה הזאת. עדיין הכל היה רועש אבל רק רציתי לחזור הביתה.

הוא מיהר לתפוס אותי ועצר אותי כשנעמד מולי. ״זהו? את לא מתכוונת להסביר לי מה קורה?״ הוא שאל. לא היה לי חשק לדבר על זה, או לדבר בכלל. ״אני רק רוצה לחזור הביתה ג׳ייק. נדבר על זה בהזדמנות? אוקיי?״ שאלתי ולא באמת חיכיתי לתשובה. פשוט יצאתי מהדלת והתחלתי ללכת ברגל לכיוון הבית. התחלתי ללכת. שומעת רק שקט מסביבי באיזור החשוך ופתאום שמעתי רכב על ידי בכביש השקט. ״תכנסי למכונית״ ג׳ייק אמר מתוך המכונית. ״פשוט תעזוב את זה ג׳ייק תעזוב אותי״ אמרתי נאנחת. רק רציתי להיות לבד. ״בבקשה אלנור אני לא אבקש שוב. תכנסי למכונית״ הוא אמר שוב נוסע לאט כדי להצליח להיות בקצב שלי. ״אז אל..״ אמרתי וממש לא היה לי כוח להכנס לעימותים האלה.

״אם לא תכנסי איתי למכונית אני אשים גז על הכי מהר והדבר היחיד שיגרום לי לעצור תהיה החומה שם בפינה״ הוא אמר אבל אני ציחקקתי לעמי בהתייאשות. ״תעשה לי טובה ג׳ייק״ לא היה לי כוח לשטויות שלו. למרות שידעתי שהוא מסוגל. הוא חיכה כמה שניות אבל אז עצר את האוטו והייתי מבולבלת. הוא הוריד את הבלמים והתחיל ללחוץ על הגז. האוטו שלו התחיל לנסוע במהירות והתחלתי להילחץ. ״אוקיי תעצור אני אכנס רק תפסיק!!״ צרחתי חזק מספיק כדי שהוא יוכל לשמוע. הוא עצר את האוטו בחריקה אחת ונסע אחורה עד שפגש אותי. נכנסתי לאוטו והתיישבתי. ״אתה אדיוט״ אמרתי כשהוא התחיל לנסוע והוא רק חייך.

״עכשיו תסבירי לי מה קרה בפנים״ הוא אמר כשהמשיך לנסוע. נאנחתי טיפה אבל ידעתי שגם אם אמשיך להתווכח בסופו של דבר אכנע ואספר לו. ״הוא אמר שהוא מצטער, והסביר את עצמו.. החלטתי.. החלטתי לקבל אותו בחזרה״ אמרתי בשקט. ידעתי שזאת החלטה פזיזה אבל… ככה זה. ראיתי את היידים שלו אוחזות חזק יותר בהגה והמפרקים שלו באצבעות הפכו לכחולות טיפה.

״באמת?״ הוא שאל ניסע להיות רגוע. ״כן..״ נאנחתי והוא לא הוריד את העיניים מהכביש. ״הוא בגד בך אלנור.. את בטוחה שאת מסוגלת לחזור לפעם כאילו כלום לא קרה?״ הוא שאל ואני לא מבינה למה הוא עושה לי את. החלטתי וזהו למה הוא חייב להסיט את דעתי??

״ואני לא בגדתי בו ג׳ייק?? לפחות אני יודעת עליו. זה כבר מוציא אותו יותר טוב ממני. זה מה שההורים שלי ירצו זה מה שג׳נה תרצה זה מה שכולם רוצים. פשוט תעזוב את זה״ אמרתי מנסה להרגיע את עצמי.

״ההורים שלך…״ הוא אמר וצחקק לעצמו בלעג. אין לי כוח אפילו להגיב לזה. למרות שרציתי. ״כן ההורים שלי. הם חשובים לי ג׳ייק״ אמרתי כשהוא החנה את המכונית. ״ומה עם הרצונות שלך? גם הם חשובים לך? או שתמיד תעשי מה שטוב רק לאחרים?״ הוא אמר ולא נתן לי אפילו הזדמנות להגיב. הוא יצא מהאוטו ונכנס לתוך הבית. זה לא נכון… הרצונות שלי כן חשובים לי. זה לא נכון…