כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 43

***נקודת המבט של אלנור***

ישבתי באוטו יחד עם ונסה ואמה. היינו בדרך לקניון והמטרה שלנו הייתה למצוא לאמה את התלבושת המושלמת ליום הולדת ה19 שלה. לא יאומן שהזמן עבר כל כך מהר.. אבל אמה תמיד הייתה מהגדולות, יום ההולדת ה19 שלי, למשל, תחל רק בעוד חמישה חודשים לפחות, ואני לא נחשבת לא קטנה ולא גדולה, אז תעשו את החישוב… בדרך כלל אמה לא אוהבת לעשות אירועים ציבוריים ליום הולדת שלה, אבל השנה היא הפתיעה כשהחליטה לערוך מסיבת מסכות עם… טוב בערך עם כל בנאדם שהיא אי פעם הכירה. וזה הרבה!

״אני חושבת על שמלה קצרה דווקא.. לא ?״ אמה שאלה כשישבה מאחורי, ואני מאחורי ההגה. ״דווקא לי בראש יושבת איזה שמלה ארוכה צמודה״ ונסה שישבה על ידי פינטזה לעצמה בראש. ״את כבר תמצאי את מה שאת רוצה כשתראי את זה. בואי בראש פתוח״ אמרתי משאירה את העיניים על הכביש. היא הסכימה וסוף סוף הגענו. החנתי את המכונית לפני שנכנסו לקניון ועברנו חנות חנות. האמת שלקח זמן, ואמה מדדה משהו כמו 40 שמלות, אבל לא מצאה משהו מיוחד.

״מה את אומרת על זאת?״ שאלתי כשמצאתי שמלה לבנה מוחבאת בין השמלות השונות. ״האמת שהיא ממש מיוחדת״ אמה חייכה כשהלכה למדוד. כשיצאה להראות לנו לא יכולתי שלא להרגיש זרם קינאה עובר בי. היא פשוט יפה, יפה מדי. אני שונאת לקנא בחברה שלי, אבל אין מה לעשות. אמה הייתה פשוט ילדה מיוחדת.

״מה את אומרת?״ שאלתי את ונסה שעמדה ליידי. ״אני חושבת שהיא השמלה הכי יפה שמדדת עד עכשיו״ היא אמרה ואמה חייכה. ״אז זאת? בטוח?״ היא שאלה לא בטוחה ושתינו הנהנו.

אחרי ששילמנו על השמלה, ומצאנו מסכה שתאמה לה לשמלה הורדתי את הבנות בבית שלהן. ״אז מתי את הולכת לקנות אחת?״ אמה שאלה אותי בדרך חזרה. ״אני לא צריכה לקנות, יש לי מלא אני בטוח אמצא משהו״ עניתי לה. ״מה?? לא! אני רוצה שכולנו נתחדש. תלכי לקנות״ היא אמרה ואני משכתי בכתפיים. ״אני לא מבינה בשביל מה״ צחקתי ״יש לי המון״ המשכתי. ״אלי את הולכת לקנות! תבטיחי לי!״ היא התחננה ואני נאנחתי. ״אוקיי קרציה. אלך לקנות.. ונסה תבואי איתי?״ שאלתי כשנאנחתי. ״מצטערת אלי, כבר קניתי שמלה ומחר אני שומרת על אח שלי״ היא אמרה. ״לא יכולת להגיד לי לחפש שמלה כשהיינו בקניון??״ שאלתי את אמה שרק עשתה פרצוף תמים ואני נאנחתי שוב

״מעולה… אצטרך לגרור את טרוי איתי וזה ייקח שנים של שכנועים״ אמרתי.

הורדתי את הבנות בבתים שלהן ונסעתי חזרה הביתה. החנתי את המכונית ונכנסתי לבית. ״אני בבית״ אמרתי. ״בסלון״ טרוי ענה בחזרה. מוזר שאני מרגישה כאילו אני כבר גרה כאן, כשהבית שלי עומד ריק ושומם ממש ממול… זה כאילו זה כבר לא הבית שלי יותר, ולא ראיתי את המשפחה שלי ככ הרבה זמן..

נכנסתי לסלון ונשכבתי ליד טרוי. ״מצאתן שמלה?״ הוא שאל מסתכל על הטלווזיה ששידרה איזה סרט טיפשי. ״כן.. אגב שמלה… אני ממש חייבת שתבוא לקנות איתי מחר״ והנה ההתחננויות מתחילות…
״לא יקרה..״ הוא אמר מסתכל עלי. ״בבקשההה טרוי אמה מכריחה אותי לקנות וונסה לא יכולה לבוא איתי״ התחננתי. ״זה לא שאני לא רוצה״ הוא צחק ואני גיגלתי עיניים כי ידעתי שזה לא נכון. ״ממש״ מלמלתי. ״זה פשוט שאני לא יכול. יש לי השלמות מבחנים כל השבוע שכולל גם את שבוע הספורט שיש בבית ספר להשלמת יחידות.״ הוא ענה. אוףף ״זה לא שאתה רוצה לבוא אבל לא יכול זה פשוט שיש לך מזל שיש לך סיבה למה לא״ גילגלתי עיניים והוא צחק. ״גם נכון״ הוא אמר והרגשתי את עצמי צוחקת מהצחוק שלא כשהוא קירב אותי אליו.

״אבל אני יכול להגיד לך מי כן פנוי ללכת איתך, מישהו שלא יעזור לך להשלים איתו זמן איכות״ אין מצב. ״מי?״ שאלתי למרות שידעתי את התשובה. ״ג׳ייק״ הוא אמר מעביר ערוץ בטלווזיה. ״אני אסתדר תודה בכל זאת״ אמרתי כשקמתי מהסלון אבל הוא משך אותי בחזרה לספה. ״היי. זה כבר לא קשור לשמלה הטפשית. את והוא צריכים זמן יחד. אני באמת רוצה לראות אתכם מסתדרים.. את הולכת איתו״ הוא אמר מסתכל לי עמוק בעיניים. אני שונאת את הכושר שכנוע הזה שיש לו. נאנחתי ונשענתי אחורה בספה. ״בסדר״ נאנחתי. זה יהיה אסון, אני כבר רואה את זה.

****************************

הנסיעה לקניון הייתה שקטה. הייתי צריכה פשוט לקנות שמלה כבר אתמול. זה טיפשי. ״הגענו״ ג׳ייק אמר כשהחנה את המכונית ואני יצאתי מבועת המחשבות של עצמי. ״על מה חשבת כל כך חזק?״ הוא שאל. ״על איך שהדברים היו לפני כל זה״ מילמלתי לעצמי ונהיה מתח באוויר. יכולתי לדעת שכל הדרך לחנות הוא חשב על זה.
נכנסנו לחנות אחת והמוכרת קיבלה אותנו בברכה. ״איך אפשר לעזור לכם?״ היא שאלה עם חיוך על הפנים אבל אני פשוט הלכתי ישר לקולב שמולי והתחלתי לחפש שמלה. רציתי פשוט לסיים עם היום הזה כמה שיותר מהר. ״אנחנו מחפשים שמלה לאירוע גדול, ושלא יהיה חושפני מדי״ הוא אמר לה ואני גילגלתי לעצמי עיניים כשהמשכתי לחפש שמלה.

המוכרת הביאה לי כמה שמלות למדידה והחלפתי אותן אחת אחרי השנייה. כל פעם כשיצאתי לראות את השמלה במראה המוכרת חייכה ואמרה שזה יפייפיה, אבל ג׳ייק כל פעם הניד בראשו. הוא לא אהב שום שמלה. חלק מהשמלות באמת היו מכוערות. אבל רובן היו יפייפיות, ולא הבנתי למה הוא לא אהב. חוץ מזה, למה אני מקשיבה לו בכלל??

״אני חושבת שאנחנו צריכים לחפש בחנות אחרת״ אמרתי מתייאשת. ״לא. את תמצאי את השמלה כאן״ הוא אמר ונאנחתי. ״אולי תאהבי את זאת״ המוכרת הציעה לי שמלה פרחונית ועדינה ונכנסתי למדוד. שמתי אותה עלי וניסיתי לסגור את הרוכסן אבל הוא נתקע. שיט… ניסיתי שוב ושוב אבל פחדתי לשבור אותו. אין מצב. אני לא קוראת לג׳ייק. אני לא אקרא לו אני לא אקרא לו אני לא אקרא לו אני לא–

״ג׳ייק״ דאמט. אני כזאת חלשה..
״אני צריכה עזרה, הרוכסן שלי תקוע״ אמרתי מעבר לווילון והוא התקרב אלי. ״אז אנחנו הולכים לכייף אני מבין?״ הוא התלוצץ מרים גבה, והאמת שאצל ג׳ייק אף פעם אי אפשר להבין אם הוא מתלוצץ או לא. ״תרגע. אני רק צריכה שתסגור לי רוכסן״ גילגלתי עיניים והוא צחקק כשנכנס פנימה. ״מה אתה עושה?״ שאלתי מבולבלת. ״סוגר לך את הרוכסן״ הוא אמר מבולבל מהבלבול של עצמי. ידעתי שזה מה שהוא מתכוון לעשות, אבל לא חשבתי שהוא ייכנס איתי פנימה לחדר הצפוף.

הוא ניסה לסגור את הרוכסן כמה פעמים אבל לא הצליח. ״ממש תקוע הא?״ הוא אמר. ״מן הסתם, אתה חושב שזאת הייתה בדיחה?״ שאלתי כשגיגלתי עיניים ושמעתי אותו מצחקק בשקט מאחורי. נבהלתי לרגע כשיד אחת שלא ליפפה לי את הבטן ולוחצת אותי חזק בזמן שהיד השנייה שלו סגרה במהרה את הרוכסן. גם היד השנייה שלו הועברה למותניים שלי כשהוא סובב אותי אליו לאט. הלב שלי דפק חזק ורציתי לצאת משם. הוא הצמיד אותי לקיר כשהעיניים שלו על שלי כל הזמן הזה. לא יצרתי איתו קשר עין כזה כבר דיי הרבה זמן. האחיזה שלו עלי התחזקה כשהוא נשען קדימה אלי והראש שלו היה קבור לי בצוואר, גורם לי לצמרמורת.

״את נראת מדהים״ הוא לחש גורם לי לרעוד. הפנים שלו הועברו כל הדרך ללחי שלי עד ששיפשפו לי את השפה. כבר יכולתי להרגיש את עצמי טועמת את טעם השפתיים שלו ומזל שהוא הרחיק אותן אחרת הייתי מאבדת שליטה על עצמי. זה היה שכאילו ישימו לך שוקולד על הפה ותצטרך שלא לאכול אותו. בלתי אפשרי.

הוא יצא החוצה, מאפשר לי לצאת מהשמלה לפני שלקח אותה ממני. החלפתי לבגדים שלי ויצאתי החוצה לקופה. ״כמה היא?״ שאלתי כשהוצאתי את הארנק. ״כבר שולם״ ג׳ייק אמר והרמתי גבה מופתעת. ״אתה ממש לא הולך לשלם עלי אם זה מה שהתכוונת״ אמרתי מעוצבנת מהמחשבה. אני לא צריכה ממנו שום דבר. ״כנראה שכבר הלכתי על זה״ הוא אמר לוקח את השקית ויוצא החוצה. ״אף פעם לא ביקשתי טובה ממך״ אמרתי נגררת אחריו בלב ברירה. ״בואי נתחיל מזה שזאת ממש לא טובה. וגף פעם לא אמרתי שביקשת משהו״ הוא אמר נכנס לאוטו ונאנחתי.

גם הנסיעה חזרה הייתה שקטה. אבל לפחות אני יודעת שהיום ׳בילוי׳ הזה עם ג׳ייק נגמר. הוא החנה את המכונית ושאלה מעצבנת נפלטה לי מהפה בלי שרציתי. ״אתה חושב לפעמים על הדרך שבה הדברים התנהלו לפני כל זה?״ שאלתי והוא נראה דיי מופתע שדיברתי בכלל. ״חשבתי. בעבר.. אבל ביקשת ממני שזה יישכח. ואת יודעת שיש לי חולשה אלייך. ובגלל זה את יודעת שאעשה כל מה שתבקשי ממני.״ הוא אמר ויצא מהאוטו. משאיר אותי לשבת שם קפואה.