כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 42

***נקודת המבט של אלנור***

נכנסנו אני וטרוי למכונית והתחלנו לנסוע. הנסיעה הייתה דיי שקטה, ונגמרה דיי מהר. הוא החנה את המכונית ויצאנו ממנה. ״התגעגעתי לחוף״ אמרתי והוא הסתכל עלי וחייך לפני שתפס לי את היד. הלכנו לכיוון הגלידרייה ועמדנו בתור. בסופו של דבר הגיע תורנו. המוכרת חייכה אלינו ושאלה איך אפשר לעזור לנו. היא נראתה צעירה. בת 16 בערך.

״אני רוצה שוקולד אגוזים ובשבילה אה.. וניל עוגיות, נכון ?״ הוא שאל והייתי דיי מופתעת מהתשובה. ״אמ.. האמת שלא. בצק עוגיות בבקשה״ חייכתי. ״אה.. מצטער, זכרתי שזה משהו עם עוגיות״ טרוי חייך בהתנצלות. זה כן טיפה הציק לי באיזשהו מקום שהוא לא ידע. אבל זה בסך הכל גלידה…

קיבלנו את ההזמנות שלנו והתחלנו ללכת בכיוון החוף עד שלבסוף מצאנו מקום דיי נוח להתיישב על החול הרח כשאכלנו את הגלידות. ״את אוכלת כמו ילדה קטנה את יודעת?״ הוא צחק כשכל היד שלי נזלה מהגלידה וצחקתי. ״אתה אומר את זה כאילו זה דבר רע״ צחקתי כשהדבקתי לו את היד המלוכלכת על הלחי והוא ישר נדהם. ״את לא עשית את זה עכשיו״ הוא ניסה להשמע רציני אבל החיוך שלו נמרח על כל הפנים ואני רק צחקתי על מראה הפנים הדביקות שלו וניסיתי לעשות פרצוף תמים.

הוא בפתאומיות הרים אותי על הכתף שלו כשלקח אותי לכיוון המים. ״אתה לא תעז!״ אמרתי כשחבטתי בו אבל הוא המשיך בדרכו. ״באמת?״ הוא שאל וזרק אותי למים. כשעליתי מהים הקרים ראיתי את החיוך המרוצה שלו צופה בי.

״תכנס ותקבל את מה שמגיע לך!״ צעקתי עליו. ״מה גורם לך לחשוב שאני מפחד ממך אלנור?״ הוא צחק ומיד אחר כך הוריד את החולצה ומיהר לקפוץ למים מאותו המזח שזרק אותי ממנו. הוא לא עלה מהים זמן מה והתחלתי לחפש אותו עם העיניים על פני השטח. פתאום הרגשתי משהו מושך אותי מהרגליים למטה וצרחתי מהריפלקס. כשהורמתי בחזרה למעלה הבנתי שאני בדיו של טרוי. לא צחקתי ככה הרבה זמן. הוא הסתכל למטה עלי לפני שהוריד את הראש לכיווני, והשפתיים שלו השאירו לי נשיקה נעימה על המצח. ציפיתי מצד אחד שיינשק אותי על השפתיים. אבל זה פשוט הרגיש הרבה יותר נכון.

***נקודת המבט של טרוי****

ישבנו יחד מול הטלווזיה. השעה הייתה בערך שמונה בערב, אף אחד לא היה בבית. היום באמת נהנתי איתה. אבל לא בדרך שהייתי אמור. הרגשתי שאני מבלה עם אחותי, ואין בזה שום דבר רע.. חוץ מזה שאנחנו לא מדברים על זה בכלל.

״היי אלי?״ שאלתי בשקט כשהיא שכבה מלופפות אלי. רק האור שמקרינה הטלווזיה מהסרט האיר על הפנים שלנו בתאורות משתנות. ״הממ?״ היא שאלה בשקט כשהסתכלה למעלה אלי. ״אני רוצה לדבר איתך״ אוקיי אתה יכול לעשות את זה טרוי.. זה הכי נכון. ״אהממ״ היא נהמה בשקט ונאנחתי עמוק לפני שהכנתי את עצמי להתחיל לדבר.

״אני… אה.. אני רק רוצה שתדעי שלא תכננתי שום דבר מזה, וזה לא תירוץ ואני מרגיש נורא. כבר הרבה זמן שהייתי צריך לספר לך אבל… לא הצלחתי. אז הנה אני מדבר עכשיו״ לחשתי בשקט כנשמתי עמוק, חיכיתי לתגובה שלה. אבל היא לא הגיבה. הסתכלתי למטה אליה, והעיניים שלה היו עצומות. ״אלי?״ לחשתי כשליטפתי לה את הראש בעדינות. אבל היא רק נשמה באיטיות. כנראה שהיא הייתה יותר עייפה משחשבתי.. אצטרך למצוא הזדמנות אחרת להגיד לה. כמה שיותר מהר… האשמה אוכלת אותי מבפנים.

הרמתי אותה מהספה וסחבתי אותה למעלה לחדר שלה. כיסיתי אותה בשמיכה לפני שהתחלתי לצאת מהחדר. ״חכה״ היא הפתיע אותי כשאמרה בשקט והסתובבתי. ניסיתי להיות בשקט, לא התכוונתי להעיר איתה ״תשאר״. התקרבתי למיטה שלה והתיישבתי על ידה, רק עד שתרדם… לא הגיע לי לישון לידה הלילה, או באף לילה אחר. הסתכלתי עליה כשעצמה את העיניים שלה כשהחזיקה לי בעדינות ביד ופתאום הבחנתי ששורה של דמעות מונחות לה ממש מתחת לריסים, מתכוננות לרדת למטה במורד הלחי. ״הכל בסדר אלנור?״ שאלתי כשהבנתי בזה אבל היא לא פתחה את העיניים. ״כן.. זה סתם״ היא לחשה בעיניים עצומות.

״זה לא סתם אם זה גורם לך לבכות, לא ככה אלנור? ספרי לי מה קורה״ ניגבתי לה בעדינות את הטיפה שנזלה והיא פתחה את העיניים. ״סתם… זה היה קשור לג׳ייק אבל הכל בסדר עכשיו״ היא חייכה חיוך עקום כשהסתכלה עלי. ״את בטוחה שהכל בסדר? המצב באמת נראה דיי מתוח בין שניכם לאחרונה״ שאלתי.

״אני לא יודעת.. אנחנו לא מתחברים. זאת אומרת זה פשוט שהיינו חברים כל כך טובים. הכי טובים. וכשהוא עזב לצבא זה פגע בי, זה הכל. הלוואי והיינו יכולים לחזור לאיך שהיינו כשרק הכרנו.. אבל התגברתי על זה״ היא חייכה. תמיד ידעתי שג׳ייק ואלנור חברים טובים.. הוא דיבר עליה המון לפני שהכרתי אותה.

״אני יודע…״ אמרתי כשליטפתי לה את הראש והעיניים שלה נסגרו לאט. ״לילה טוב״ היא אמרה. ״לילה..״ אמרתי כשנישקתי לא את הראש. היד שלה השתחררה משלי וקמתי מהמיטה שלה. יצאתי מהחדר כשסגרתי את הדלת.