כמו אח גדול, או קצת יותר מזה- פרק 36

***נקודת המבט של ג׳ייק***

ראיתי אותה שם בעומק, בלי לחשוב פעמיים קפצתי למים ושחיתי לעומק. אני לא זוכר ששחיתי כל כך הרבה עד שהגעתי לאמצע שום מקום, אבל הגעתי אליו. צללתי מתחת לפני המים, ופתאום הכל מסביב נהיה חשוך, כאילו שהיינו 50,000 רגל מתחת לפני המים. כל כך עמוק שאפילו אור השמש כבר לא מגיע לשם בכדי להאיר. רק אור זוהר זהר סביבה כשהיא לאט לאט שקעה במים. ״אל תוותר עלי ג׳ייק״ הכל שלה נשמע כאילו ממש לחשה לי אותו באוזן באפיסת כוחות. שום דבר מכאן לא נראה הגיוני, אבל לא חשבתי על זה יותר מדי. ניסיתי לשחות אליה במהירות מתחת למים אבל הבנתי שאני לא מתקדם. שרשראות היו כבולות סביב ידיי ורגליי שהחזיקו אותי במקום. התחיל להגמר לי האוויר ונצלחתי כשהיא נעלמה מזווית הראייה שלי מתחת לפני המים. הלב שלי דפק חזק כשנאבקתי בשלשלאות והתחלתי להחנק מכל המים ו–

קמתי מתנשף. לקח לי שנייה להבין איפה אני. זה היה רק סיוט… הבנתי כמה אני מזיעה ומתנשף עד שלבסוף הרגעתי את עצמי טיפה. ״אלנור ?״ שמעתי קול מוכר אומר וישר סובבתי את הראש ימינה, רואה מתוך החושך את סאם חצי יושב חצי שוכב על המיטה שלו שמולי. הנהנתי לאט כשעדיין התנשפתי בחוזקה. זה היה חתיכת חלום… ״מאיפה אתה יודע ?״ לחשתי בכדי לא להעיר את שאר הצוות שלנו. ״אמרת את השם שלה מתוך שינה כמה פעמים״ הוא חייך בשקט ואני נאנחתי באדישות. ״אתה חושב שיתפסו אותי אם אצא לדבר בפלאפון עכשיו?״ שאלתי בלחש. הוא חשב לכמה דקות אבל בסופו של דבר ענה, ״אני מגבה אותך״ הוא אמר והנהנתי לפני שקמתי, נעלתי נעליים, לקחתי את הפלאפון ויצאתי החוצה.

הלכתי כמה צעדים מהאכסנייה וחייגתי את המספר שלה. היססתי לפני שהתכוונתי ללחוץ על חיוג והסתכלתי למעלה על הכוכבים. נאנחתי בכבידות. ארבע לפני בוקר ואני מתקשר אליה, כשהיא בצרפת… ידעתי שאני חייב לדבר איתה, אבל לא ידעתי איך. היה שקט מוחלט, רק הרעש של התנים והצרצרים נשמעו ברקע. ״פאק…״ נאנחתי לעצמי בשקט כשלא ידעתי מה אני עושה ובלי לחשוב פעמיים חייגיתי אליה. הלב שלי דפק דיי מהר כשקולות החיוג נשמעו, ולפתע שמעתי את הקול הרך שלה מצד השני שגרם ללב שלי לקפוא. ״הלו ?״ היה אפשר לשמוע בבירור שהערתי אותה. ״אלנור..״ אמרתי ולא יכולתי למחוק את החיוך הענק על השפתיים שלי. מזל שהיא לא יכלה לראות. שמעתי אותה ישר מתיישבת על המיטה, לגמרי מופתעת שזה אני בצד השני. כנראה לא טרחה להסתכל על המסך בכדי לראות מי מתקשר אליה.

״ג׳ייק ? הכל בסדר? מה קרה?״ היא שאלה וכבר נשמעה יותר צלולה ממקודם. ״הכל בסדר.. רק רציתי לשמוע אותך, לוודא את בסדר״ אמרתי ובטח לא יכולתי להשמע יותר מטופש מזה. אחרי כל הדברים הפוגעים שאמרתי לה אני מתקשר אליה בארבע בבוקר כדי לוודא שהיא בסדר… ״ג׳ייק ארבע לפנות בוקר עכשיו. הכל בסדר ?״ היא שאלה שוב אבל רק לא יכולתי להפסיק את החיוך שלי כשידעתי שהיא דואגת לי.

״כן אלנור כבר אמרתי לך הכל בסדר.״

״אז מה לאזעזל אתה רוצה ג׳ייק״. בום, החיוך שלי לגמרי ירד כשנזכרתי כמה היא בטח שונאת אותי על הדברים שעשיתי לה… נאנחתי כשלא ממש ידעתי מה אני רוצה להגיד לה, יכולתי להרגיש שריר קופץ בלסת שלי מרוב חוסר מחשבות. ״כלום..״ אמרתי מותח את היד אחורה לצוואר. ״יופי״ היא אמרה ושנייה לפני שהיא ניתקה נאנחתי ומיהרתי לעצור אותה. ״חכי רגע״ אמרתי לה ושמעתי את הנשיפות שלה כנגד הפלאפון. ״אני צריך לדבר איתך..״ אמרתי לא יודע בדיוק איך לנסח את זה. ״אני לא חושבת שזה יועיל ג׳ייק.. מה שהיה היה.. הכל בסדר. בהצלחה בצבא לילה טוב״ היא אמרה בקול קר וצליל הניתוק נשמע באוזן שלי. זה כאב… אבל התעלמתי מזה. לפחות ניסיתי… טוב אז היא בהחלט לא רוצה לדבר איתי, או לראות אותי, או לשמוע עלי. אבל זה לא אומר שאוותר…

***נקודת המבט של טרוי***

׳שווה לבוא ?׳ אמה הגיבה לי בחזרה להודעה. ׳זה שווה רק אם את רוצה׳ הגבתי בחזרה. ׳בדרך׳ היא הגיבה ולא הבנתי למה לא הצלחתי למחוק את החיוך מהפנים. אחרי כמה דקות נשמע צלצול בדלת. אני בטוח שקצת חברה לא תזיק לי עכשיו. אני ככה לבד בבית כבר כמעט שבוע. פתחתי את הדלת והיא עמדה ממול, מיוחכת כמו תמיד, והרגשתי את הלב שלי מדלג על דפיקה. ״היי״ היא אמרה עם חיוך והכנסתי אותה. ישבנו בסלון ופשוט דיברנו על שטויות כמו שאנחנו תמיד עושים. תמיד השיחות זורמות לנו ותמיד כיף לי איתה. אני שמח שיצא לי להכיר אותה, אבל אני יודע בוודאות שיש מעבר לזה…

***פלאשבק***

יצאתי איתה למסיבה בעיר אחרי שנה של שכנועים. ונסה לא רצתה לבוא איתה ולא היה לי עם מי ללכת, אז היא גררה אותי לשם.. ישבנו ושתינו די הרבה בבר. הכל היה בקטע טוב. אנחנו רק ידידים… אחרי הכל. די טרוי…
״בוא״ היא אמרה מצחקחקת, כבר נראת שיכורה כשנעמדה ושלחה אלי יד, מזמינה אותי לרקוד. ״את שיכורה אמה״ צחקתי כשכבר הרגשתי טיפה מחוק בעצמי. ״וגם אתה״ היא צחקה וגררה אותי לרחבת הריקודים. כולם מסביבנו רקדו והיה ריח חזק של אלכוהול באוויר, אצל כולם.

מצאתי את עצמי אפילו לא מבין מה אני עושה כשתפסתי לה במותניים, והיא בהתחלה היססה, אבל כשראתה את החיוך העדין שלי היא נשענה אלי. היא יודעת שאנחנו רק ידידים…

היידים שלה התלפפו סביב הצוואר שלי והיא צחקה על כלום. אני שונא להודות באיך שאני מרגיש כלפיה, כי זה פשוט לא בסדר.. אז הסיפור כיסוי שלי זה שאנחנו פשוט חברים הכי טובים. אנחנו נפגשים כל יום, בכל אפשרות. אבל אני יודע שבשבילי יש מעבר לזה…

היא הסתובבה עם הגב אלי, היידים שלי עדיין על המותניים שלה והראש שלה צמוד אל הכפתיים שלי. היידים שלה עדיין מלופפות סביב הצוואר שלי כשחיבקתי אותה קרוב אלי. זה הרגיש נכון אבל גם כל כך לא נכון באותו הזמן. אני אוהב את אלנור, באמת שכן, אבל לא בדרך הזאת.. וכבר חודש שאני לא יודע איך להגיד את זה. ההורים שלה כבר כל כך תיכננו את העתיד שלנו ביחד עד שאני לא יודע אם אני רוצה להרוס לכולם עכשיו הכל ובמיוחד לא להרוס לה את הלב.

אמה התנוענעה סביבי ולאזעזל היא יודעת לזוז… הצוואר שלה היה במרחק מילימיטר ממני והייתי צריך לעצור את עצמי כל כך חזק מלקבור את הראש שלי בו. סובבתי אותה אלי ולקחתי אותה אל פינת המקום, הצמדתי אותה לקיר כשכבר לא הבנתי מה אני עושה, הכל היה מטושטש והראש שלי לא היה במקום.
היא ליפפה את הזרועות שלה חזק יותר סביב צווארי וצחקה, שוב בלי סיבה, ואני צחקתי איתה ביחד. ״מה אנחנו עושים ?״ היא שאלה צוחקת ולא יכולתי להפסיק לחייך כשהצחוק שלה היה ברקע. זה פשוט היה אוטומטי.

״אני לא יודע, מה אנחנו עושים?״ שאלתי מחייך כשקירבתי את הגוף שלי כנגד שלה. הפנים שלנו היו במרחק מילימטר אחד מהשני והייתי צריך להחזיק הכל בכדי לא לנשק אותה. היא הסתכלה לי עמוק בעיניים ויכולתי לראות שם שני דברים, בלבלול ורצון. ידעתי שהיא רוצה את זה בדיוק כמוני. ולא הייתי צריך יותר מזה כדי להתקרב אליה לאט. לאט רק כדי לראות אם תתנגד או לא, ובסופו של דבר, המגע של השפתיים שלה היה על שלי והרגשתי שכולם לא קורה מסביבנו כרגע. הנשיקה התחזקה כמו שלא ציפיתי שתהיה, זה הרגיש לי כל כך רע לעשות את זה, אבל לא יכולתי לעמוד בדחפים שלי.

בשיא של הנשיקה, הרגשתי את היידים שלה על החזה שלי והיא נילחמה בעצמה כדי להצליח להרחיק אותי. יכולתי להרגיש בדחיפות שלה שהיא לא רצתה, אבל רצתה. כשהשפתיים שלה הורחקו משלי היא הסתכלה למעלה עלי, במבט מופתע ומבולבל. ״אני מצטער..״ אמרתי והסתכלתי למטה לפני שהתכוונתי ללכת משם אבל היא תפסה לי את היד. אני לא מאמין שבאמת עשיתי את מה שעשיתי עכשיו. זה כל כך לא בסדר, אני לא יכול לעשות את זה. כל האשמה הציפה אותי ולא ידעתי מה לחשוב.

״היי, תסתכל עלי טרוי״ היא סובבה אותי בחזרה אליה. ״אני… אני לא יודעת מה להגיד״ היא אמרה נשמעה קצת יותר צלולה ממקודם. ״אז אל תגידי כלום, תשכחי מזה״ אמרתי אבל היא מיהרה לענות. ״זה לא ככה טרוי.. אני לא יכולה לעשות את זה לאלנור. אני לא… אני מצטערת זה לא פייר. או שאתם ביחד או שלא. אני לא אהיה המפרידה.. שום סיכוי בעולם״ היא אמרה בקול עדין. הסתכלתי עליה לכמה שניות לפני שהנהנתי ונישקתי אותה במצח לפני שחזרתי בחזרה לבר.

***סוף פלאשבק***

אני לא יודע על כמה היא זוכרת מזה, אבל אני לא יודע אם אני מקווה שהרבה או קצת..