כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 34

***נקודת המבט של אלנור***

טרוי ואני ממש התחברנו בימים האלה. כל נגיעה קטנה שלו לאט לאט יותר גברה. נהיה לו יותר ויותר אפקט עלי, ועם כל יום שעובר אני שוכחת מג'ייק עוד קצת. טרוי הודה בפניי שהוא רוצה אותי, וזה קצת מביך בהתחשב בעובדה שהוא בן דוד של ג'ייק, ושנינו גרים בבית שלו בזמן שהוא לא כאן. לקח לי המון זמן לחשוב על זה, לא אמרתי לו למה, כי לא רציתי לספר לו על ג'ייק.. אבל לאזעזל הבטחתי לעצמי לשכוח מג'ייק והוא ממש חמוד אלי, ואני מכירה אותו כבר זמן מה כדי לסמוך עליו. שקלתי את זה במשך שלושה חודשים. שלושה חודשים בהם לא ראיתי את ג'ייק, וזה עזר לי להשתכנע אפילו יותר.. מאז ששייכו אותו לפלוגה הוא לא מתכוון לחזור הביתה הרבה. ומה שהכי מפחיד אותי, זה שההשתייכות לפלוגה זה החלק הכי מסוכן בשלבים שהוא עובר כרגע, והוא קיבל פלוגה משוגעת. הוא בחיל נחתים. זה בדיוק מה שקיוויתי שהוא לא יהיה.. הם אלו שעושים את כל העבודה השחורה. אלו שאשכרה נכנסים לשטחים ועושים דברים שאני רק יכולה לראות בסרטים. אני משתדלת שלא להתעניין במה שקורה איתו, אבל אני יודעת שאני כל יום עוברת בפחד שאולי היום יהיה היום האחרון שאצטרך לדאוג לו. ובגלל זה אני כל הזמן מאזינה לג'נה כשהיא מדברת איתו בפלאפון רק כדי להתעדכן במה שקורה ולהיות רגועה בתוכי.

אני שמחה שהצלחתי להתגבר אליו. לא רק שעברו שלושה חודשים מאז ששקלתי את טרוי, עברו עוד ארבעה מאז שאנחנו ביחד. קצת מוזר לי לגור אצלם כל כך הרבה זמן, אבל התרגלתי לזה ממש. כמעט נגמרת השנה, ואני כל כך קרובה להגיע לגיל 17. סוף סוף. מכל השבעה חודשים האלה סך הכל, ראיתי את ג'ייק רק שלושה פעמים עד עכשיו, והפעם האחרונה הייתה פשוט אסון…

****פלאשבק****
"אלי בואי תעזרי לי להכין את השולחן!" ג'נה קראה לי מלמטה. חג המולד הערב והאמת שכל מה שאני מחכה לו זה לראות שוב את המשפחה שלי. טובי חוזר מהאוניברסיטה וההורים שלי מעסקים. אפילו שאני יודעת שהם יחזרו בחזרה לשם אחרי הארוחה, אני עדיין שמחה שיש לי את הזמן הזה איתם. ירדתי למטה אחרי ששמתי גרביים מהריצפה הקרה והתחלתי להכין צלחות על השולחן. הקישוטים של העץ היו עוד בקופסא, מוכנים שנתחיל להוציא אותם ולתלוט אותם. "ריח טוב" חייכתי כשהרחתי את ריח האוכל הטוב. חג המולד זה בין החגים האהובים עלי. הריח של השלג והגשם וכל הלבן שבחוץ. הקישוטים הזוהרים בכל מקום. אני מרגישה כמו סבתא אבל אני באמת אוהבת את החג הזה. "תזהרי לגעת בזה עד הערב" ג'נה נתנה לי מבט מזהיר ורק יכולתי לצחוק. היא מכירה אותי טוב מדי.. "אני עולה להתקלח, שימי לב שטרוי לא אוכל מהסירים!" היא הזהירה ונתנה לי נשיקה על הראש שחיממה לי את הלב לפני שעלתה למעלה במדרגות, מורידה בדרך את הסינר מעליה.

הסתכלתי על הסירים, רק מסתכלת, ומתה לאכול מהם. הכל היה נראה טעים מדי, והיא תמיד עושה עוגיות שהריח שלהן הורג אותי בתנור לאחרי האוכל. שונאת את זה שג'נה מבשלת כל כך טוב. פתאום הרגשתי זוג זרועות מלפפות אותי מאחור וגורמות לי לצמרמורת בכל הגוף. הנשימות של טרוי גרמו לאוזן וללחי שלי להיות חם והרגשתי את השפתיים שלו על הצוור שלי. הגוף שלי נהיה חם פתאום והיידים שלי רק הונחו שם על השיש מול הסירים והייתי משותקת מהנשיקות הנעימות. יכולתי רק להרגיש את עצמי עוצמת עיניים.
"זה מריח ממש טוב" הוא אמר בין הנשיקות. "אבל האמת, שבא לי יותר עלייך" הוא צחקק גורם לי לגלגל עיניים. הוא גבוה ממני בערך בראש והזרועות הענקיות שלי מצליחות לכסות לי כמעט את כל הבטן. "אתה קישטי" אמרתי גורמת לו לצחוק, למרות שידעתי שאני נהנת כשהוא אומר דברים כאלה ונותן לי נשיקות כאלה.

הוא לא אמר כלום, אבל הרגשתי את האחיזה שלו ממני נעלמת ובלי שהבנתי עוד מה קורה הרגשתי את עצמי מורמת באוייר, יושבת על הכתפיים שלי והיידים שלי אוטומטית נשענו על הראש שלי כשפחדתי ליפול. היידים שלו מחזיקות לי את הרגליים כדי שלא אפול ורק יכולתי לצחוק. "מה אנחנו עושים??" שאלתי מבולבלת כשהוא לקח אותי לכיוון העץ הגדול.
"מקשטים את העץ, הוא דיי גרוע" הוא אמר גורם לי לגלגל עיניים אבל בכל זאת לצחוק. מן הסתם הוא גרוע, עדיין אף אחד לא הספיק לתלות עליו שום דבר. הוא העביר לי כל מיני קישוטים שונים וחמודים כדי שאוכל לתלוט אותם גבוה למקום שסביר להניח שלא הייתי מגיעה אליהם אם לא הייתי על הכפתיים שלו. אחרי עשר דקות של תליית קישוטים, הוא הביא לי את הכוכב הגדול והיפה, כדי שאוכל לתלות בקצה של העץ. התאמצתי טיפה כי למרות שהייתי על הכפתיים של טרוי לא ממש הגעתי אליהם. הרגשתי את היידים שלו נאחזות בירייכים שלי כשהתרומם בכדי שאוכל להגיע אל הקצה, וברגע שתליתי את הכוכב הרגשתי את עצמי נופלת למטה ישר ליידים שלו. החיוך המושלם שלו הביט למטה אלי ולא יכולתי שלא לחייך בחזרה. "אני באמת אוהב אותך אלנור אוואנס." הוא אמר בשקט גורם ללחיים שלי להאדים כל כך. למה הוא חייב להיות כזה מקסים ?

"יופי" אמרתי מחייכת גורם לו להאנח ולהניח אותי על הירצפה, נעמדתי מולו כשהאחיזה שלו לעולם לא עזבה לי את המותניים. היינו קרובים אחד לשנייה והרגשתי את החזה שלי צמוד לשלו. "מתי אזכה לשמוע את זה ממך בחזרה כבר?" הוא לחש, גורם לנשימות שלו לעשות לי צמרמורת. היידים שלי הונחו לו על החזה ורק חייכתי אליו בשקט. "כשארגיש שזה הזמן הנכון" אמרתי בשקט והוא הסתכל עלי נאנח עם חיוך גדול ואפילו טיפה צחקק. "אני מסוגל לחכות עד אז" הוא אמר לפני שקירב את השפתיים שלו לשלי והנה הן התחילו לבהור. הלשון שלי חדרה בעדינות לשלי אבל לא יותר מדי ואהבתי את זה ככה. אני אוהבת את זה שאנחנו מתקדמים בקצב טוב והוא לא דוחק אותי לפינה. כואב לי לשקר לו להיותי בתולה או לא וזה שאני לא יכולה לספר לו על ג'ייק שובר אותי טיפה בפנים.

***********************************************
פתחתי את הדלת וחיבקתי את ההורים שלי חזק עם חיוך ענק על הפנים שלי כשראיתי אותם. הרוח הקפואה מבחוץ גורמת לי להכניס אותם כמה שיותר מהר כשהם לבשנו משהו כמו שלושה מעילים עליהם. היה בחוץ כבר חשוך והכל לבן, והיה פשוט קור אימיים. טובי הצטרף כמה דקות אחריהם וחיבקתי אותו חזק. החלטנו לעשות כולנו את החג כאן ביחד. אמא שלי לא הייתה מספיקה לעשות כלום לארוחה וזה ממילא לא חג ראשון שאנחנו חוגגים יחד. אנחנו כמו משפחה אחת. "התגעגענו אלייך כל כך" אמא שלי חיבקה אותי חזק ונתנה לי נשיקה. "איפה טרוי?" אמא שלי שאלה כשחיפשה אותו. ההורים שלי פשוט מתים עליו. כששמעו על החדשות עלינו אמא שלי הייתה בשמים, וג'נה שמחה כל כך. היא כמו אמא בשבילו וקיוותה שנהיה ביחד כבר זמן מה. אמא שלי התאהבה בטרוי עוד מלפני שהיינו יחד, כנראה הכירה אותו כשהייתי קטנה יותר ולא באמת זכרתי שום דבר מזה. הם מקווים שאפילו נתחתן יום אחד, וזה לא ממש מפריע לי האמת.

"הנה הוא" אמרתי כשראיתי אותו יורד במדרגות. הוא לבש חולצה אפורה ארוכה וג'ינס כהה כשירד במדרגות לכיוון כל מי שהגיע לסלון. בנוסף להורים של ג'ייק, גם סבא וסבתא שלו ושל טרוי היו כאן, וההורים שלי, וטובי. כולנו עומדים ליד העץ והאח בסלון ומדברים בזמן שג'נה עוד לא סיימה עם האוכל במטבח. "חג שמח" היא חיבקה את טרוי ופיפטה איתו לכמה דקות לפני שהלכה לעזור לג'נה במטבח. אבא שלי ליפף את היד שלו סביב הכתף שלו כשטורי עמד מולינו וגם הם דיברו בינהם, כשאני יותר הקשבתי לשיחה. צלצול בדלת נשמע ובלי לחשוב ישר הלכתי לפתוח.. באותו הרגע, בכלל לא חשבתי שזה עלול להיות ג'ייק.

פתחתי את הדלת, גל של קור היכה בי מבחוץ כששלג המשיך לרדת. הוא פשוט עמד שם, אחרי בערך חודשיים שלא ראיתי אותו. לא הבנתי איך הוא לא מת מקור, כשלבש רק את המדים הרגילים שלו, שרוולי מקופלים והוא סחב תיק גדול עליו. "היי.." לחשתי בשקט כשהיה לו מבט קר על הפנים, אבל ברגע שדיברתי זה היה נראה טיפה כמו.. געגוע אולי? הוא לא דיבר, אלא רק נכנס הביתה וכל המבטים הועברו ישר אליו. כולם חיבקו אותו ואמרו לו שלום מאחר שלא ראו אותו הרבה הרבה זמן. כולם פה טכנית לא ראו את השני לדי הרבה זמן אבל ג'ייק חייל, וכל הזמן מחוץ לבית, אז זה מעורר הרגשה כאילו הוא נעדר להכי הרבה זמן מכולם כאן. הלב שלי דפק חזק כשהופתעתי טיפה לראות אותו בדלת. הפתיע אותי לראות שהוא בכלל לא נכנע לקור שם בחוץ. אני קפאתי ואני הייתי עוד חצי בתוך הבית. זה גרם לי לתהות מה הוא עושה שם בצבא שהוא כזה חסין להכל כאן. ג'נה ישר רצה לחבק אותו והוא חיבק אותה חזק בחזרה. "אני עולה להתקלח" הוא אמר ולקח איתו את התיק הגדול של הבגדים למעלה.

אחרי כמה דקות של שיחות קטנות בסלון בין כולם הבחנתי בג'ייק יורד במדרגות, והרגיש לי כאילו נהייתי חירשת כשהכל מסביב היה שקט וכל מה שעניין זה הוא. הוא לבש חולצה לבנה פשוטה שהבליטה לו את השרירים שהתחזקו יותר ויותר עם היותו בצבא. הג'ינס השחור שלו היה פשוט מושלם עליו. הבחנתי בגרביים הפשוטות עליו וחייכתי לעצמי. כל קריסמס מחדש יש לנו את אותו ההרגל ללבוש רק גרביים פשוטות בגלל רצפת העץ הקרה. מאז שאנחנו קטנים היינו רגילים לגרביים פשוטות תחת תלבושת יפה לחג.
המבט שלי עבר לפנים שלו ודפק לי הלב טיפה כשהבנתי שגם הוא מסתכל לכיוון הרגליים שלי וחיוך קל עלה לו על השפתיים מה שגרם ללב שלי להתחמם טיפה. העברתי את המבט מהר ממנו לפני שישים לב שהסתכלתי עליו, ולמזלי הספקתי.

ברגע שכולם אמרו שלום לכולם, חוץ ממני ומג'ייק כמובן, אף אחד יותר לא היה אמור להגיע והתיישבנו בשולחן הענק שהיה בחדר הישיבה. הוא היה ערוך בזכותי ובזכות ג'נה כמובן והיה מלא בקישוטים יפים של חג המולד. תאו, אבא של ג'ייק התיישב בראש השולחן, ומימינו התיישבה ג'נה, ממול ג'ינה התיישבה אמא שלי ולידה אבא שלי וממולו טובי, ליד טובי התיישב ג'ייק שישב מולי, למה דווקא ממולי היה המקום היחידי הפנוי, למה?
לידי ישב טרוי ולידו סבא שלהם, לידה אמילי ובראש השולחן השני התיישב סבא שלהם. כולם יושבים בשולחן בסדר הכי גרוע שיכולנו להגיע אליו. האוכל היה מונח על השולחן וכולם התחילו לשים את מה שרצו בצלחות. בטח קשה לטרוי שזה חג מולד ראשון שלו בלי אבא ואמא, אבל אנחנו משתדלים לא לדבר על זה יותר מדי.

היו שיחות קטנות פה ושם בין אנשים כמו כל חג רגיל והאווירה הייתה ממש טובה, אבל רק אני וג'ייק יכולנו להרגיש את המתח באוויר ביננו. כל הארוחה רק חשבתי על אם מישהו סיפר לו כבר עלי ועל טרוי. הוא הרי לא היה כאן כל התקופה הזו כדי לדעת את זה, ואני בספק אם ג'נה סיפרה לו בפלאפון..

הראש של טרוי התקרב לשלי כשהוא לחש לי באוזן "הערב את ישנה איתי" הוא לחש גורם לי לצמרמורת באוזן כשהיא חיבק את האצבעות שלנו אחת בשנייה על השלוחן. הרגשתי את המבט הרותח של ג'ייק עלינו מיד אחרי שהוא העביר אותו ליידים שלנו שהיו אחת בשנייה עם מבט מבולבל בעיניים. אומיגאד הוא לא יודע… נאנחתי לעצמי כשבמהרה הרגשתי את עצמי מרחיקה את היד שלי משלו כשנשענתי אחורה עמוק לכיסא שלי. "זה לא מוזר לכם?" טובי שאל פתאום וכל המבט הועבר אלינו, ואני מבינה עכשיו שהם דיברו על זה כנראה זמן מה אבל אני ג'ייק וטרוי לא ממש היינו מרוכזים בשיחה שלהם. "מה?" טרוי שאל.
"להיות ביחד בזמן שאתם בעצמם גרים באותו הבית.. לא יודע, מצחיק קצת" הוא אמר וטרוי חייך, ככה גם כולם. כולם אוהבים את הקשר שלנו ואני לא מבינה מאיפה זה נובע כל כך. אנחנו באמת יוצרים זוגיות טובה אחרי הכל…

אני רק הרגשתי את עצמי נשענת אחורה לכיסא שלי כשהלב שלי דפק חזק. המבט של ג'ייק הכביד עלי כשבלבול גדול היה בעיניים שלו אבל הוא שתק. הפחיד אותי לדעת שהוא שתק למשך כל הארוחה. כשכולם סיימו פינינו את הצלחות כדי שיוכלו להכין את השולחן לקינוחים. ג'נה כמובן העיפה את כולנו לסלון כדי שתוכל לקחת את העניינים ליידים עם השולחן.
ג'ייק עמד בצד, נשען על הקיר עם כוס מים ביד ומשקיף על כולם שדיברו אחד עם השני. "זה החג הכי טוב שהיה לי אלי" טרוי צץ משום מקום והניח לי נשיקה נעימה על הלחי. הרגשתי באי נוחות לגמרי כשהמבט של ג'ייק היה מונח עלינו, ואם מבט היה יכול להורג….

חייכתי אל טרוי באי נוחות לפני שאמא שלי קראה לו למשהו. המשכתי להביט בג'ייק שהביט בחזרה אלי לפני שהחלטתי לעשות את הצעדים אליו, וברגע שהתלחתי לצעוד אליו והא ישר הסתכל הרחק ממני לקיר שלידו, ושוב בחזרה אלי כשכבר נעמדתי מולו. "התכוונת להגיד לי שלום מתישהו בכלל ?" שאלתי אפילו מרגישה טיפה נפגעת שאני צריכה סוג של להתחנן בפניו לשלום פשוט.

"התכוונת לספר לי עליכם מתישהו בכלל ?" הוא שאל בקול יציב והמבט שלו היה קר ורציני למטה אלי. נאנחתי טיפה, מסתכלת למטה ואז בחזרה אליו, שעדיין הסתכל עלי כל הזמן הזה. "רציתי, אבל לא היה נראה שרצית קשר אלי כל כך מאז המקרה בבית חולים" אמרתי ומבינה שזה היה לפני כל כך הרבה זמן ואיך הזמן עובר כל כך מהר עכשיו. הוא היה נראה מופתע מהמילים שלי. "למה שתחשבי את זה?" הוא שאל עם מבט טיפה יותר עדין ממקודם. "אני לא יודעת… מיהרת ללכת ולא ממש הגבת כשאמרתי לך כמה אני רוצה אותך. לא ידעתי מה להבין מזה וזה מה שיצא" אמרתי נאנחת והוא נשם נשימה עמוקה, לא מסתכל עלי.

"טוב זה לא ממש משנה עכשיו נכון? אתם כבר ביחד ובין אם אני יודע ובין אם לא לא ישנה את זה. מזל טוב" הוא אמר ויכולתי לראות עצבים וכעס בעיניים שלו. אני לא מבינה למה הוא כועס כל כך. הוא התכוון ללכת אבל תפסתי לו ביד ועצרתי אותו. "למה אתה בכלל כל כך כועס עלי?? אתה זה שאמרת לי לעבור הלאה כבר והנה עברתי אז מה עכשיו לא בסדר??" שאלתי מתחילה להיות מבולבלת וזה חירפן אותי.

"אני לא יודע אלנור אוקיי? מה אני יכול להגיד לך? את צודקת. גם אני בכלל לא מבין על מה אני כועס. את לא חייבת לי כלום ואני לא לך. אנחנו לא ביחד יותר וטכנית אף פעם לא היינו. שיהיה לכם מזל טוב אלי" הוא אמר בקרירות והלב שלי התכווץ למשמעת המילים שלו. הוא הרחיק ממני את היד והלך לכיוון חדר הישיבות יחד עם כולם בשנית כדי לאכול את הקינוחים. נשמתי עמוק לפני שחזרתי בחזרה למקום שלי, אבל כשחיפשתי אותו בעיניים הבנתי שג'ייק כבר לא היה שם. הרגשתי שזה יותר מדי והבנתי שאני חייבת אוויר. "אני אחזור עוד שנייה" אמרתי קמה מהכיסא ויצאתי החוצה, לאוויר הקר והשלג שכיסא אותי לאט, אבל זה לא ממש הפריע לי פתאום. כאילו לא הרגשתי את הקור.
שמעתי את הדלת נפתחת מאחורי וראיתי את טילור מסתכל עלי בדאגה. "אלנור מה את עושה קפוא כאן בחוץ." הוא אמר מלפף את הזרועות שלו סביבי במטרה לחמם אותי. "סתם, חושבת" הרגשתי עצבנית מבפנים אבל סירבתי להראות את זה מבחוץ. "אני מקווה שרק על דברים טובים" הוא חייך כשהסתכל למטה אלי, המבטים שלנו היו קרובים והעיני הדבש שלו צללו עמוק לתוך שלי.

הוא כל כך נחמד אלי מהרגע שלראשונה ראיתי אותו. הוא תמיד לצידי, אף פעם לא כועס עלי או מתייחס אלי אחרת מזה. הוא פשוט מדהים, הוא כל מה שהייתי צריכה. "אני חושבת שאני מתאהבת בך טרוי" אמרתי והייתי מופתעת מעצמי, לא התכוונתי להגיד את זה בקול רם. העיניים שלו נפקחו לרווחה והיה אפילו יותר מופתע ממני. "אני חייב לשמוע את זה שוב" הוא אמר עדיין מופתע. "אני אוהבת אותך" חייכתי ושמחתי להיות כל כך כנה בעצמי והחיוך שלו היה ענק מתמיד. "אני אוהב אותך גם" הוא חייך כשהתקרב להניח לי נשיקה חמה ונעימה על הלחיים. זה הרגיש כל כך נכון באותו הרגע..

*****סוף פלאשבק*********

"אומיגאדדדדד אומיגאד יש!!!" צעקתי לעצמי מהתרגשות כשניתקתי את הפלאפון, קופצת לעצמי מאושר. "מה קרה?" טרוי התקרב אלי מצחקק ממני. "הם סוף סוף חזרו אלי! זה מאושר! הם אישרו אותי!" צעקתי מהתרגשות והוא עמד שם מבולבל. "מי אישרו אותך? על מה את מדברת אלי?" הוא שאל מבולבל. "לפני ארבע שנים הגשתי בקשה להתמודדת על טיסה לפריז לכבוד שבוע האופנה. זאת הייתה העבודה שלחמתי עליה מאז גיל 4 וכל שנה מחדש רציתי לנסוע, והם חזרו אלי היום בטלפון ואמרו שקיבלתי את התפקיד!! אני לא מאמינה.. חיכיתי לזה כל כך הרבה!" החיוך שלי היה מאוזן לאוזן והוא חייך גם הוא. "אני כל כך שמח בשבילך אלי. מתי את מתכוונת לנסוע?" הוא שאל כשחיבק אותי עם חיוך גדול, אבל יכולתי לראות שהוא מבואס טיפה שאני נוסעת. "שבוע הבא" חייכתי מנסה להרגיע את עצמי כשעוד הייתי בזרועות שלו מהחיבוק. "כבר?" הוא שאל עושה פרצוף עצוב מוגזם וצחקתי. "אני חייבת להודיע להורים שלי על זה" אמרתי לו ממהרת לחייג אליהם ותכננתי מיד אחר כך לספר גם לטובי וברגע שאראה את ג'נה ותאו אז גם להם. "אמא?" אמרתי כששמעתי את הקול שלה והחיוך שלי התרחב כל כך כשהתכוננתי על לספר לה. חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן, זאת עוד יכולה להיות ההתחלה של הקריירה העתידית שלי.