כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 23

***נקודת המבט של ג'ייק***

אני לא חושב שיצא לי לישון הרבה מאז.. לא בקטע קיטשי, אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליה. אני יודע שעשיתי את הדבר הלא נכון, אבל ההשלכות של זה נופלות רק עליה, וזה לא הוגן. אני לא מפסיד כאן שום דבר. אבל היא מפסידה את אח שלה ואת המשפחה שלה… ידעתי שאם לא אגרום לה לשנוא אותי זה לא יעבוד.. והנה עכשיו, היא שונאת אותי. אחרי שניסיתי להוכיח לה כל כך הרבה שאני לא עוד השובר לבבות המטוטמם שהייתי בתיכון.. ועכשיו אני פשוט נותן לה הוכחת שקר אחת גדולה על זה. אני שונא שזה המצב. אבל אני יודע שיהיה לה הרבה יותר טוב ככה.. היא לא צריכה לעבור את כל הדרמה הזאת בגללי. אני לא שווה את זה.. היא תמצא לה מישהו בגילה, שההורים שלה והמשפחה שלה בסדר עם זה שהיא תצא איתנו, וזה לא יהיה מביך כשהוא יבוא אליהם לארוחת ערב, וזה לא יהיה מוזר כשהוא יבוא להיות עם אח שלה, כי הוא בעצם לא החבר הכי טוב של אח שלה מלכתחילה.. היא צריכה כל אחד. רק לא אותי… אני שונא את זה.. אולי המילים נשמעות קלילות ורגילות.. אבל מבפנים זה כל כך כואב לי לחשוב על זה.. אז אני משתדל להדחיק. אולי בסך הכל עברו יומיים מאז שראיתי אותה כשנפרדנו, אבל זה מרגיש כמו יותר מדי זמן…

***נקודת המבט של אלנור***

הייתי כל כך עצבנית, פגועה, כועסת, עצובה, מה לא..? סערת רגשות התפרצה לי בכל הגוף. משהו שאף פעם לא היה לי. אף פעם אין לי רגשות, ובטח שאני לא מופצת בהם. זה כל מה שאהבתי בי, שאין לי רגש. ועכשיו האדיוט הזה הגיע ושינה הכל. מה שהכי מרגיז, זה שהוא עשה את כל זה כדי להשתעשע, אבל אין לו מושג כמה שזה פוגע בי בדרך…
חזרתי הביתה מהלימודים, לא יצרתי קשר עם אף אחד והרגשתי אדישה ומדוכדכת במשך כל הימים האלה… לא דיברתי לא עם אמה ולא עם ונסה במשך היומיים האלה, לא ראיתי את רועי ובטח שלא ניפגשתי עם ג'ייק..

ג'ייק…

איך הייתי כזאת טיפשה?? פשוט ראיתי את כל זה קורה ובכל זאת נתתי לזה להיות כחלק מהעתיד שלי! מה לא בסדר איתי? בחור אחד מושך ופתאום שכחתי פרופורציות? אני כמו כל נערה ממוצעת.. ציפיתי מעצמי ליותר מזה.. הייתי מאוכזבת מעצמי.. לא מג'ייק, זאת אומרת.. ברור שהוא לעולם לא ישתנה.. לא יודעת מה חשבתי..
היינו בקשר כל כך טוב לפני שהוא התחיל את כל זה… כל כך מרגיז שהוא ה עמיד את הקשר הטוב שהיה לנו בסכנה רק כי הוא רצה להשתעשע טיפה. מטומטם.

הלכתי למטבח ומזגתי לעצמי מים בכוס ושתיתי אותם אחרי שבלעתי כדור נגד כאב ראש. לא ישנתי מספיק טוב בלילה כדי לתפקד כמו שצריך כרגע.
"מה קורה אחות?" טובי נכנס למטבח ומוזג לעצמו גם הוא כוס של מים. הפעם האחרונה שראיתי אותו זה שהוא היה במוד של עצבני כשהוא ראה את התמונה שלי ושל ג'ייק ביחד… זה חייב להיות מביך עכשיו, לא?
"בסדר, קצת כואב הראש זה הכל" אמרתי וניסיתי לחייך חיוך מזוייף למרות ששום דבר לא היה בסדר! פשוט כלום! אני פגועה, עצבנית, עצובה, מתוסבכת, מתוסכלת והכי גרוע מאוהבת! יודעים מה? לא! אני לא פאקינג מאוהבת. אני לא מסוגלת להתאהב בגוש של טמטום.. הוא יותר מדי גרוע בשביל זה.

"כאב ראש? סתם ככה?" הוא שאל ואני ממש לא מתכוונת לדבר איתו על ג'ייק. אם הוא רוצה הוא יגלה לבד כבר מתישהו. אני באמת לא ממש שמה על עליו או על ג'ייק או על כל הסיפור הזה זין יותר.
"אין לי כוח לדבר על זה… אוקיי טובי?" אמרתי נאנחת כשהמשכתי לשתות את שאר המים שנשארו לי. הוא הנהן והסתכל עלי מבולבל טיפה. היו כמה דקות של שקט עד שהוא החליט לבחון אותי עם איזה שאלה מרגיזה.
"ג'ייק בא אלי עוד מעט… אם זה לא מוזר ומביך מדי מאחר שאתם בקטע או ביחד או לא יודע מה.. כן?" הוא שאל בוחן אותי בזהירות ואפילו לא חשבתי פעמיים על מה שאמרתי. מאז שנפרדנו כבר לא ממש היה לי אכפת מכלום. לא היה לי אכפת איך נראתי או מה לבשתי או איך הציונים שלי נראים.. לא היה לי אכפת מאף אחד ומכל אחד.. פשוט לא היה לי אכפת.

"לא יכול להיות אכפת לי פחות.." אמרתי והנחתי את הכוס על האי לפני שהתחלתי ללכת משם אבל הוא ישר עצר אותי מסוקרן. "היי הי היי.. מה זה אמור להביע?" הוא שאל נראה מבולבל… "נפרדנו טובי אוקיי? זאת אומרת הוא נפרד ממני. לא אכפת לי אם האדיוט הזה יבוא אליך או לא יבוא אליך וזה גם לא מעניין אותי. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. מבחינתי אנחנו שני זרים. אוקיי??" אמרתי מתחילה להיות חסרת סבלנות וחילצתי את הזרוע שלי מהיד שלו שתפסה בי בכדי לעצור אותי.

"אדיוט..?" הוא שאל ועצר אותי שוב מלעלות למעלה. התווכחנו ככה במשך כמה דקות אם אני יכולה לעלות למעלה או לא יכולה לעלות למעלה עד שלא אספר ואסביר ואפילו לא שמעתי את מה שאמרתי מרוב שהקול שלו עבר אותי בוויכוחים. וגם ככה כל הסערת רגשות שלי מתפרצת וכל הדרמות האלה כבר יותר מדי בשבילי עד שפשוט מצאתי את עצמי מתפרצת עליו וצורחת "הוא אף פעם לא באמת רצה אותי אוקיי !?!" צרחתי והוא פתאום השתתק. מסתכל עלי והכרחתי את עצמי להרגע לפני שאמשיך לדבר.
"הוא אמר שזה מתחיל לשעמם אותו ושיימאס לנו עוד מעט והוא סתם חשב שאחות של חבר תהיה יותר אתגר ואקשן בשבילו. הוא רק רצה לשחק קצת. זהו. מרוצה עכשיו??" אמרתי מוצאת את עצמי מתחילה לבכות. אני אף פעם לא בוכה! זאת הפעם השנייה שבכיתי בחיים שלי והראשונה הייתה כשג'ייק עזר לי עם זאק. למה הדמעות שלי תמיד קשורות אליו איכשהו??

טובי היה מופתע לראות אותי בוכה.. הוא אף פעם לא ראה אותי בוכה.. היה לא מבט של מבולבל או .. אשם..? בכל מקרה כבר מצאתי את עצמי מתנשמת מהבכי הכבד שהיה עלי ופשוט הייתי צריכה חיבוק מטובי. הוא היה נראה קפוא לרצפה אז פשוט חיבקתי אותו בעצמי. הוא היה נראה מופתע בהתחלה אבל אחר כך הרגשתי את הזרועות שלו מתעטפות סביבי ומנחמות אותי. כמו שהייתי צריכה. הוא היה שקט ככה ששנינו יכולנו לשמוע את קולות הבכי שלי והנשימות הכבדות שלי. הוא רק חיבק אותי וליטף לי את הראש. יכולתי לשמוע אותו מנסה להרגיע אותי עם כל מיני מילים שהוא אמר לי בלחש באוזן. אבל לא באמת הקשבתי.. רק הייתי בהלם כי זאת הייתה הפעם הראשונה מאז הפרידה שהתפוצצתי.. החזקתי את זה עד עכשיו והנה הכל יצא החוצה.. אף פעם לא חשבתי שאבכה בכלל בחור. ובטח שלו בחור כמוהו.

"אני מצטער.." אלו המילים היחידות ששמעתי שטובי לחש לי באוזן כנגד קולות הבכי המחרידות שלי..

***נקודת המבט של ג'ייק***

ניגשתי לפתוח את הדלת אחרי ששמעתי דפיקות לחוצות מהצד השני שלה. הופתעתי לראות שזה טובי ולא ממש הבנתי מה קורה אבל הוא ישר דחף אותי והתחיל לצעוק.
"כל אחר הצהריים האלה הייתי צריך לשמוע את אחותי בוכה עלייך כמו לא יודע מה! אתה יודע בכלל מה עשית?? פשוט שברת לה את הלב! היא בוכה בגללך! בגללך! והיא אף פעם לא בוכה!" הייתי כל כך מבולבל ולא הבנתי בכלל מה הוא רוצה. הוא זה שאמר לי להיפרד ממנה!

"אתה רציני?! אתה זה שביקשת שאגרום לה לשנוא אותי ואתה זה שכל כך רצית שתהיה פגועה ממני עד שלא תרצה לראות אותי! אני חושב שאתה צריך לסדר את הראש לפני שאתה מסתכל מה הולך פה בכלל! אין לי מושג מה קורה איתך עכשיו אבל מה שזה לא יהיה דופק לך את הצורה! נפרדתי ממנה ועשיתי מה שביקשת! תיקח את זה ותעשה עם זה מה שאתה רוצה אבל אלו התוצאות.. תסדר את עצמך בפעם הבאה לפני שאתה גורם לסיטואציות כאלה לקרות ואל תחפש אחר כך אשמים כי שנינו יודעים מי האשם האמיתי מבין שנינו!" אמרתי צועק ועם כל מילה הרמתי את הקול שלי יותר.. דוחף אותו אחורה ממני עם כל משפט שלי.. הוא נראה מבין.. כאילו נפל לו האסימון רק עכשיו והוא נראה מרגיש אשם כל כך.. מבט אפילו מעורר רחמים. "תרגיש חופשי לצאת ולתקן את עצמך בכל רגע" אמרתי לפני שעליתי למעלה לקחת מקלחת שבתקווה שתרגיע אותי..