כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 22

*** נקודת המבט של אמה***

חיפשתי את אלי וונסה כדי לחזור איתן מבית הספר אבל הן לא ענו לפלאפון ולא ראיתי אותן בשום מקום. אז החלטתי פשוט ללכת ברגל לבד. שמתי אוזניות והתחלתי לצעוד. הקשבתי לשירים כך שלא ממש שמתי לב בכלל למה שקורה מסביבי.
הסתכלתי הצידה לכביש כשהבנתי שמכונית מתחילה להאט כשהתקרבה אלי והלב שלי קפץ טיפה כשהבנתי שזה טובי. הורדתי אוזניה אחת ונעצרתי. "היי" חייכתי כשהוא נעצר לגמרי. "היי, צריכה טרמפ הביתה?" הוא שאל אבל לא רציתי להטריח יותר מדי. "לא תודה.. זה לא כאילו שיש לי הרבה ללכת" אמרתי. "אהה דרך אגב, החולצה שלך אצלי, אחרי כביסה והכל אל תדאגץ. תבוא לקחת אותה בהזדמנות" אני הרגע הצעתי לו לבוא אלי בהזדמנות?? מה הבעיה שלי.
הוא חייך והסתכל עלי. "אז מעולה, אני אקפיץ אותך הביתה ובדרך אקח את החולצה" הוא חייך והרגשתי את הלחיים שלי נהיות אדומות. הסכמתי ונכנסתי למכונית. התחלנו לנסוע והנסיעה הייתה שקטה. אני לא מבינה למה אני ככה לידו בזמן האחרון. כל הזמן לחוצה ומסמיקה.. אין מצב שאני מרגישה אליו משהו! זה היה סתם נחמד שהוא עזר לי בבית החולים והכל, לא יותר מזה.. זה היה סתם לילה אחד שלא קרה בו כלום.

אחרי שתי דקות שנראו די ארוכות בסך הכל של נסיעה הוא החנה את המכונית ליד הבית שלי ויצאנו לכיוון הדלת. נכנסנו בדלת והוא חיכה בסלון בזמן שעליתי לחדר שלי להביא לו את החולצה הנקייה. כשנכנסתי לחדר כמעט קיבלתי התקף לב. עמד מולי האקס הפסיכי שלי, ולמרות שהפעם הוא לא היה עם סכין ביד, זה לא אומר שהוא לא הפחיד אותי פחות. קפאתי במקום ולא הצלחתי לדבר או לזוז. הוא גם לא זז. פשוט נעמד והסתכל עלי.

"אני לא אפגע בך, אני נשבע.. אני רק רוצה לדבר." הוא אמר ואני ניסיתי לסגת לאט בצעדים אחורה. "איך נכנסת לכאן?" שאלתי מבוהלת והוא ניסה להתקרב אלי לאט אבל צרחתי עליו שלא יעז. אבל לא ענה על השאלה שלי. "תתרחק" שמעתי את טובי אומר מהכניסה של החדר. נשען על הקורה ומשלב יידים. כמה מזל יש לי שהוא כאן שוב?? איזה מן צירוף מקרים זה.. לא משנה מה זה היה, פשוט ששמחתי שאני לא לבד וטובי כאן איתי.. ככה אין שום סיכוי שהוא יפגע בי.

"אמה אני מצטער לא התכוונתי לפגוע בך אבל לא השארת לי ברירה.. אני רק רוצה לזכות בך שוב בחזרה! אני לא אפסיק כל עוד את פנויה וכל עוד יש לי סיכוי!" הוא אמר ונראה אובססיבי מתמיד. אני לא יודעת אם להגיד שזה מחמיא או מטריד.. אבל אני אלך על מטריד.
שמעתי את טובי מתקרב מאחורי והופתעתי מאוד להרגיש אותו עומד מאחורי קרוב מאוד ולהרגיש את היידים שלו מחליקות על המותניים שלי. הרגשתי את הלב שלי עוצר ולא ממש הבנתי מה קורה. "מי אמר שהיא פנויה?" טובי אמר בקול עמוק והרגשתי את הלב שלי נעצר. ידעתי שזה הכל הצגה בשביל שהוא יעזוב אותי בשקט. אבל בכל זאת הרגשתי קפואה במקום.

"אני לא קונה את השטות הזאת.. אני לא כזה מסומם כמו שאתם חושבים!" הוא גיחך והאמת שכן, הוא כן היה נראה טיפה מסומם.
טובי סיבב אותי אליו ולפתע הרגשתי את השפתיים שלו על שלי. הופתעתי כל כך, ואפילו קפאתי בהתחלה, אבל אחר כך פתחתי את הפה שלי נותנת לנשיקה שלו להימשך כשזרמתי איתה. זה היה כל כך מפתיע, אבל כל כך טוב יחד עם זאת.

עד שהבנתי מה קורה ראיתי כהמ שוטרים פורצים לי לחדר ובמהירות לוקחים אותו באזיקים. הוא התנגד וניסה לזוז אבל בסופו של דבר הם לקחו אותו משם והכניסו אותו לניידת. הופתעתי לראות מה קרה מרוב שהייתי כל כך מטושטשת מהנשיקה. אבל שמחתי שתפסו אותו.. הוא דיי דקר אותי בסכין אז אני לא חושב שכדאי שהוא יסתובב לו בחופשיות כרגע.

"וואו" נאנחתי מופתעת מכל הדרמות שהיו פה עכשיו כשסגרתי את דלת הכניסה של הבית אחרי שכבר ירדנו למטה, לראות טוב טוב שמכניסים אותו לניידת. "מצטער על זה.. הייתי צריך למשוך זמן עד שהמשטרה תגיע.. לא התכוונתי שזה מה שיקרה" הוא אמר נראה טיפה לחוץ גם בעצמו. כן.. רק כדי למשוך זמן…..

"לא זה בסדר.. באמת.. אני מבינה. רעיון טוב.." אוקיי זה לא יצא כמו שזה היה אמור להשמע. פתאום החיוך הביטחוני שלו עלה והוא הרים גבה אחת. גורם ללב שלי לדפוק חזק.
"אז… זה היה טוב?" הוא שאל מתקרב אלי אבל מהלחץ פשוט הלכתי אחורה עד שהרגשתי את עצמי נתקעת בקיר, והוא נשען עם היד שלו על הקיר, כל כך קרוב אלי שכבר יכולתי כמעט לטעום את השפתיים שלו בשנית. "אמ.. אה.. זה לא מה שהת– זאת אומרת כן.." כבר לא הבנתי מה אני מגמגמת מרוב שהייתי בלחץ.
"את יודעת.. אני יכול לעשות את זה שוב.. אני רק צריך את האישור שלך" הוא לחש, נשען ממש קרוב אלי. הרגשתי את הנשימות שלו על כתף שלי גורמות לי לצמרמורת והריח שלו שהציף בי מחשבות ומלא רגשות אשמה. "אני… אני רוצה.. א– אבל אלנור… זה לא בסדר–" מלמלתי, יודעת שאני רוצה אבל יודעת שזה יעשה רק בלאגן. המבט שלו פתאום השתנה לגמרי. הוא היה נראה עצבני וכועס ונשען אחורה ממני. "אז מה?? אז לה מותר ולי אסור ?! איך זה לא בסדר אם היא עושה לי בדיוק את אותו הדבר ?!" הוא התחיל להרים את הקול והרגשתי דיי נפגעת ועצבנית כשהבנתי..

"אז זה למה אתה עושה את כל זה?? כי אתה רוצה לנקום בה? להשתוות?!" שאלתי עצבנית ותמימה לחלוטין והוא נראה מופתע לגמרי. אפילו נראה פגוע שזה מה שחשבתי.
"את רצינית? את חושבת שזה סוג של בחור אני?? אני אף פעם לא אנצל בחורה ובטח שלא מישהי שקרובה אלי כמוך! התחלתי להרגיש אלייך משהו ולא הייתי בטוח אז החלטתי לתת ל זה צאנס, לא ציפיתי שזה יקרה עם החברה הכי טובה של אחותי במיוחד לא כשלה יש משהו עם החבר הכי טוב שלי!" הוא צעק מתהלך בבית כדי להרגיע את עצמו והיה שקט מוחלט.. הופתעתי לשמוע את מה שהיה לו להגיד. הוא מרגיש אלי משהו..?

"אתה צודק.. אני מצטערת אני יודעת שזה לא מי שאתה.. אני לא יודעת למה חשבתי את זה" אמרתי בשקט והוא התקרב אלי שוב.

"לא, לא את יודעת מה, אני מצטער.. אני מצטער שיש לי רגשות אלייך כי אני לא יכול לגרום לך להרגיש את אותו הדבר ואני מצטער כי לא תמיד אפשר לקבל את מה שרוצים בחיים" הוא אמר בשקט. התקרב אלי ונישק אותי במצח לפני שיצא מהדלת.

האמת.. שלא ידעתי מה אני כל כך מרגישה. וזה מרגיש כמו חרא