כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 21

***נקודת המבט של אלנור***

טובי לא עונה לפלאפון שלו כבר מאתמול בצהריים, מאז שהוא גילה עלי ועל ג'ייק. התחלתי לדאוג, רציתי לספר לג'ייק אבל אני לא חושבת שיכולתי להתמודד עם זה עכשיו.. גם ככה הכל קשור להכל וזה יהיה רעיון רע.
ישבתי בסלון, מנסה לחייג בפעם המאה שוב לטובי, ופתאום שמעתי את הדלת נפתחת. הסתובבתי לדלת במהירות ושמחתי כל כך לראות אותו נכנס. "טובי.. איפה היית??" אמרתי דואגת כשנעמדתי. אבל הוא לא הסתכל עלי.. הוא פשוט עלה לחדר שלו והתעלם ממני לגמרי.. כאב לי שזה המצב שהגענו אליו. אחרי כמה דקות הוא ירד חזרה למטה עם בגדי ונעלי ספורט והלך לכיוון הדלת. "לאן אתה הולך?" שאלתי אבל הוא שוב לא ענה, פשוט יצא מהדלת. כולתי כבר לנחש שהוא הולך לשחק כדורסל במגרש. הוא תמיד עושה את זה כשהוא עצבני.. ויכולתי לנחש כבר על מה.
פשוט נשארתי לשבת שם. מנסה לחשוב מה אני כבר יכולה לעשות כדי לפתור את כל זה.

***נקודת המבט של ג'ייק***

אני יודע שבמוקדם או במאוחר אני אהיה חייב לדבר איתו על זה. והחלטתי שפשוט להקדים את המאוחר. הבטתי בסריטה שעל יד העין שלי שנוצרה מהבוקס של טובי אתמול בבית בפעם האחרונה ויצאתי החוצה. ראיתי שהמכונית שלו לא בבית והאמת שהרגשתי דיי הקלה על זה. עכשיו לפחות לא אצטרך לעשות את זה אצלו בבית. איפה שאלי נמצאת…
אז, ידעתי שהוא עצבני, וידעתי שהוא לא בבית.. אז לפי כמה שאני מכיר את טובי.. הוא בטח במגרש.

למרות שהדרך למגרש ארוכה נורא, החלטתי ללכת לשם ברגל. אני אוהב ללכת ברגל. זה מרגיע, ונותן לי זמן לחשוב. זה לא כאילו שכושר זה מה שחסר לי בחיים..
התחלתי ללכת ברגל לכיוון המגרש. ואחרי כמעט שעה הגעתי.
ראיתי אותו עומד מול הסל וזורק כמה שריקות ברציפות מכדורים שונים. עמדתי שם פשוט מתסכל עליו. חיפשתי מה להגיד לו.

"אפשר לעזור לך?" הוא שאל לא מסתכל עלי וממשיך לקלוע לסל. "שנינו יודעים שנצטרך לדבר על מה שקורה פה טובי" אמרתי והוא עזב הכל. הוא הסתכל עלי והתקרב אלי. "אין פה על מה לדבר ג'ייק. אני לא רוצה לדבר איתך או עם אלנור או לראות אתכם עד שכל זה ייגמר." הוא אמר ושתקתי.

"תיפרד ממנה.. אני רוצה לראות איך היא בוכה עלייך כל כך עד שהיא לא תרצה לראות אותך יותר.. לא אכפת לי איך, לא אכפת לי איפה… גם היא וגם אתה יכולים לשכוח ממני עד שזה יקרה.. אל תספר לה על השיחה הזאת" הוא אמר מסתכל עלי, וחוזר אחורה להמשיך לקלוע לסל. "אתה רציני ?" שאלתי והוא שתק והמשיך לקלוע לסל. אני לא רוצה שאלנור תאבד את הקשר שלה עם אח שלה בגללי.. זה רק יגרום לה נזק. זה לא מה שיגרום לה להיות מאושרת…
שתקתי והתחלתי לחזור בחזרה ברגל. חושב על מה אני הולך לעשות.. מה אני יכול כבר לעשות? זה לא כאילו יש לי ברירה אחרת..

*****************************************************************************

מצאתי את עצמי בדרך לתיכון שלה. היו שם המון ילדים שאני מכיר משנים קודמות וחלקם שלא ראיתי מעולם. נכנסתי דרך השער לשטח הענק של התיכון וחיפשתי אותה בכל מקום כמעט. לבסוף מצאתי אותה יושבב על הספסל בחוץ, פשוט מסתכלת על כל מה שמסביבה. אחרי שהיבטתי בה לבערך דקה והכנתי את עצמי למה שהולך לקרות התקדמתי אליה והתיישבתי לידה על הספסל. יכולתי לדעת שהיא יודעת שאני נמצא שם לידה, אבל היא בכל זאת לא הסתכלה עלי.

"אלי.." אמרתי לה מניח את היד שלי על הברך שלה. אבל היא עדיין לא הסתכלה עלי. "אנחנו צריכים לדבר. ואת יודעת את זה…" אמרי לה בשקט והיא סוף סוף הסתכלה עלי, והנהנה לאט. "לא כאן" אמרתי ותפסתי לה את היד לפני שלקחתי אותה לתוך בניין בית הספר. נכנסנו לאחת הכתית ונעלתי מאחורי את הדלת. נשארתי לעוד לעוד איזה דקה עם הפנים לדלת.. מבין מה הולך לקרות עכשיו. ואז פלאשבק היכה בי.. משהו שהקשה עלי אפילו עוד יותר.

***פלאשבק***

"ואיפה סבא שלך שירת?" היא שאלה כשישבנו על הספה ולימדתי אותה קצת על הצבא האמריקאי. הראתי לה את כל הדרגות והסמלים וגם איפה הדורות הרחוקים שלי דירתו.. כמו שכבר אמרתי, זה עסק משפחתי.. עובר בדורות. "משמר החופים" אמרתי לה וחייכתי כשהסתכלתי על תמונה ישנה שלו עם מדים. "התפקיד שלהם הוא להגן על הסביבה ולשמור על האינטרסים האמריקאי בכל איזור ימי בו הם עלולים להיות בסיכון" אמרתי כבר מתחיל להיות בעולם משלי. ברגע שאני מתחיל לדבר על צבא אני כבר לא שם לב למה שקורה מסביבי. "הססמא שלהם היא 'תמיד מוכנים' " אמרתי וחייכתי למראה הסמלים שהושארו אצלנו בבית. יש לנו קופסא גדולה שבה הדורות של אבא שלי שומרים את כל הסמלים והדרגות שכל אחד מהם הרוויח בשירות הצבאי.

"וואו…" היא אמרה וחייכה אלי. יכולתי לראות כמה שהיא שמחה מהדרך בה אני נהנה לדבר על הדברים האלה. "ולאן אתה שואף ללכת ?" היא שאלה וחייכה אלי על הספה. הסתכלתי עליה עם מבט לא מפוקס. "אלי כבר דיברנו על זה… אני עוד לא יודע אם אני מתגייס. ויש לי עוד זמן לחשוב על זה ואני לא רוצה את זה בראש שלי כרגע" אמרתי לה ודיי שיקרתי. אין לי עוד כל כך הרבה זמן. אני חייב להתחיל להגיע להחלטה.

"אוקיי" היא אמרה בשקט ונראתה טיפה מבואסת. אני יודע כמה שהיא רוצה לעזור לי בבחירה וכמה היא רוצה ללמוד על זה בשבילי. "היי.." אמרתי לה בשקט מחזיק את הלחיים שלה עם שתי היידים שלי. "אני יודע מה את חושבת.. אבל זה לא צריך להדאיג אותך אוקיי… ?" אמרתי לה בשקט והיא הסתכלה עלי והנהנה. התקרבתי אליה ונישקתי אותה לאט. היידים שלי עברו למותניים שלה ומשם מסביבה. היא שיחקה לי עם השיער ולאט לאט העיניים נהיו חמים יותר. היא ישבה עלי. הרגליים שלה מלופפות סביבי והיא הסתכלה למטה אלי. ממשיכה לנשק אותי. הרמתי את שנינו מהספה והתחלתי לסחוב אותה למעלה לחדר שלי תוך כדי שהיא נישקה אותי בלהט. יכולתי להרגיש את הלשון שלה ואת החמימות של הלחיים שלה. נכנסנו לחדר שלי ונשענתי אחורה אל הדלת במטרה לסגור אותה. נשכבנו על המיטה. היא שוכבת על הגב ואני מעלה. מרגיש כל דבר שקורה.

"רגע.." אמרתי לה מנסה לעצור לאט לאט. "את בטוחה שאת רוצה, אלי ?" שנינו יודעים שזאת הפעם הראשונה שלה. ולא רציתי לכפות את זה עליה או למהר מדי. היא פשוט הנהנה מתנשפת והמשיכה לנשק אותי. התגלגלנו על המיטה ומצאתי את עצמי יושב על המיטה כשהיא עלי. שוב הרגליים שלה מלופפות סביבי. הרגשתי איך היא מצמידה את הגוף שלה אפילו חזק יותר אלי. היידים שלי ליטפו לה את המותניים תוך כדי הנשיקה והרגשתי את העור שלה מתחת לחולצה.

הרגשתי את היידים החמות שלה על העור שלי כשהיא לאט לאט הורידה לי את החולצה. היידים שלה מגששות על כל החזה שלי. יכולתי להבין שכל זה חדש לה.. זאת הפעם הראשונה שלה אחרי הכל..

***סוף פלאשבק***

הרגשתי שוב את אותה הצמרמורת שרק מקשה עלי לעשות את כל זה. הסתובבתי אליה. רואה אותה נשענת על אחת השולחנות. "תקשיבי אלנור.." אמרתי לה מתקרב אליה. "אני לא חושב שזה עובד יותר" אמרתי לה וזה היה כל כך קשה. היא הסתכלה עלי מבולבלת נורא.
"אתה צוחק עלי?" היא אמרה בזלזול ונראתה מבולבלת כל כך. זה באמת היקשה עלי.. "תראי אלנור.. אני לא חושב שאני רוצה להפסיד את החבר הכי טוב שלי בגלל כל זה.. שנינו גם ככה יודעים שעוד שבוע יימאס לנו וכל אחד ימשיך האלה.. בואי פשוט נקדים את המאוחר" אמרתי עם כל הכאב שזה בא איתו. המבט שלה פשוט שבר אותי. "יימאס לנו ?!" היא אמרה מופתעת ונראתה אפילו עצבנית. "אלנור.. בבקשה תביני. בואי פשוט נחזור למה שהיה קודם" אמרתי לה בקושי מסוגל להסתכל עליה. היא לא דיברה. רק נראתה מעוצבנת והסתכלה לכל מקום רק לא אלי. התקרבתי אליה, "תביני אותי.." אמרתי לה מניח את היידים שלי על הכפתיים שלה. כאילו שניסיתי להגיד לה לעזור לי, ושכל זה לא נכון.. אבל לא יכולתי להגיד לה את זה.

היא ישר העיפה את היידים שלי ממנה בעצבנות. "ידעתי שלא הייתי צריכה לתת לזה לקרות!! כל הדבר הזה היה פשוט בזבוז זמן! אני לא מאמינה שנתתי את האמונה שלי ובטח שלא את הבתולים שלי לאדיוט כמוך! ידעתי שתמיד תישאר כמו שאתה !! אני מקווה שלעולם לא תמצא אהבה ג'ייק! שתמשיך לעבור מבחורה לבחורה עד סוף חייך.. ירדת כל כך נמוך עד שאפילו הגעת לאחות של החבר הכי טוב שלך… " היא אמרה אפילו מגחחת לעצמה.

"רצית, קיבלת.. שום דבר מזה מעולם לא קרה. אנחנו חוזרים להיות אחים בדיוק כמו פעם.. אני נשארת אני ואתה נשאר בדיוק אותו אדיוט שהיית" היא אמרה עצבנית ונותנת לי מבט מחשמל אחרון לפני שיצאה משם בעצבנות. כאב לי לשמוע כל כך את כל מה שהיה לה להגיד… לא רציתי ששום דבר מזה יקרה. אבל אני יודע שזה רק לטובתה..