כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 18

*** נקודת המבט של ג'ייק ***

ידעתי שאני שמח… שזה בעצם מה שרציתי.. וסוף סוף קיבלתי אותו. אבל משהו עדיין הציק לי, וידעתי שאני אצטרך להתמודד עם זה מתישהו…. טובי…
טובי יכרות לי את הראש ברגע שיישמע, אז אני חושב שעדיף שיישמע את זה ממני… אבל הבעיה היא שאני עדיין לא בטוח שאני רוצה לספר לו. זאת אומרת… אני רוצה, אבל יודע מה יקרה, לכן אני דוחה את זה כמה שאני יכול, ואני יודע שזאת טעות. אנחנו שומרים את זה בסוד כבר כמעט שבוע, ותאמינו לי, שזה קשה.
היו פעמים, שהייתי צריך לשקר לטובי, ושנאתי את זה.. אבל לא רק טובי הוא הבעיה כאן..
עכשיו כשאני עם אלי, אני יודע שהיא כל מה שאני בעצם רוצה… ולא ציפיתי שזה יקרה, אבל זה חוסם לי את שאר תוכניות העתיד. כמובן שאני ואלנור לא חושבים על שום עתיד רחוק ביננו, זה סתם מלחיץ, אנחנו בסך הכל שבוע ביחד.. אבל עכשיו אני לא כל כך בטוח אם אני רוצה להתגייס או לא.. אבל מה שבטוח, זה שאבא שלי לא יהיה מרוצה מהעניין… זה דיי מסורת אצלנו במשפחה להתגייס.. ברגע שאגיע לגיל המתאים, אצטרך לתרום לצבא האמריקאי שנתיים מהחיים שלי, ואני אשמח לעשות זאת, אני אפילו רוצה.. אבל אני לא רוצה לעשות את זה לאלנור… אני יודע שאני לא אוהב לחשוב רחוק, אבל אי אפשר להתעלם מזה, בעקבות הרגשות החזקים והלא מובנים שלי כלפיה…

*** נקודת המבט של אלנור ***

עבר שבוע… ועדיין לא סיפרתי לאף אחד.. אפילו לא לונסה ולאמה. ואני שונאת את עצמי על זה.. איך אני יכולה לשמור כזה סוד משתי החברות הכי טובות שיש לי? לא סיפרתי להן כלום מאז מה שקרה אחרי שהשתכרנו בקרנבל. וזה לא חברי מצידי. זה לא שאני לא סומכת עליהן, פשוט שום דבר לא היה סגור וסופי מכדי שאספר, שום דבר לא היה ברור. אוקי… זה תירוץ כזה גרוע. חברות מספרות הכל אחת לשנייה לא משנה אם יש נקודה בסוף או לא!
החלטתי שאני חייבת להן את זה. שלחתי לשתיהן הודעה וביקשתי שיבואו אלי כמה שיותר מהר.

ברגע שהגיעו, דיברנו על הכל חוץ מזה. ניסיתי להוציא את המילים, אבל פחדתי מהתגובה שלהן. אני יודעת שהן היו בעד זה כל הזמן הזה, אבל עכשיו כשזה באמת קורה… לא יודעת, זה מוזר. "טוב, אלי.. אני מכירה אותך. למה באמת קראת לנו לכאן ?" אמה אמרה ושתיהן הסתכלו עלי. אוף הן באמת מכירות אותי. "אוקי… אוקיי, תנו לי כמה דקות לנסח את זה" אמרתי ושתיהן נראו טיפה לחוצות, וזה מצחיק טיפה כי אפשר לחשוב איזה דרמה זאת כבר…
"תרגעו, בסך הכל רציתי לספר לכן שאני וג'ייק ביחד.. סופית" אמרתי ומרגישה הקלה.

העיניים של שתיהן התרחבו, וככה גם החיוך. "מה את סתם !!" וונסה צעקה וחייכה. ולא יכולתי שלא לחייך גם, והנהנתי בשקט. "כל הכבוד כלבתה. הצלחת" אמה חייכה וקרצה לי. "אני הכי מסמסת את זה עכשיו לכל מי שאני מכירה!!"
"לאאא!" אני ואמה קפצנו עליה ביחד ולקחנו ממנה את הפלאפון שלה. "אסור שידעו, לפחות לא עד שנספר לטובי בעצמנו… אני עוד לא יכולה להתמודד איתו, לא כרגע" אמרתי מתנשפת מהלחץ מונסה. "כן, חשבתי שזה יקרה… ידעתי שעוד לא סיפרת לו" אמה אמרה נראתה מאוכזבת.

"אמה..–" אמרתי נאנחת. "לא אלנור! זה לא פייר! הילד עושה הכל כדי לשמור עלייך! כל הזמן! ואת פשוט לא יודעת להעריך את זה… את שותה ואפילו לא טורחת לספר לו. את מבלה עם בנים ומשקרת לו שאת אצלי בבית.. והכי נורא אלנור, את מזיינת את החבר הכי טוב שלו, ושומרת את זה בסוד ממנו" היא אמרה ואני הופתעתי לשמוע את דבירה, העיניים שלי התרחבו והגבות הורמו.

"אמה!" ונסה אמרה מופעת גם היא. "אם את לא מתכוונת לספר לו, אני אספר לו" היא אמרה מתחילה לרדת למטה במדרגות. "אמה תפסיקי!" ונסה נסתה לעצור אותה אבל לא הצליחה. ירדנו אני וונסה מבוהלות אחריה, ועוצרות בסוף המדרגות. הלב שלי דפק כל כך חזק כשהיא עמדה מולו. "היי טובי, אנחנו יכולים לדבר?" היא שאלה והוא נראה מופתע טיפה והנהן. עמדתי מולה, וטובי עם הגב אלי, והיה לי את המבט הכי מבוהל ומעורר רחמים שהיה לי.. וראיתי שהיא הסתכלה.

"תקשיב… יש משהו שאני צריכה להגיד לך.." היא אמרה טיפה מתחרטת ככל שהסתכלה עלי. אני כבר ראיתי את עצמי הולכת לעבור את היום הכי נורא של החיים שלי… "אמ… אל… " היא רבה עם עצמה על המילים. "רק רציתי לדעת אם אתה יכול לתת לי טרמפ הביתה" היא נאנחה ואני הרגשתי הקלה כזאת גדולה.. "כן, ברור" הוא נראה מבולבל. "תקראי לוונסה אקח אותה גם".

נשענתי אחורה אל הקיר ונאנחתי… זה היה יותר מדי קרוב.. "ביי אלי… דברי איתי" ונסה אמרה מבינה מה הולך ומנשקת לי את הראש לפני שהלכה אליהם. הסתכלתי על אמה בפעם האחרונה לפני שיצאה מהדלת, היא נראתה מתוסכלת טיפה.. הרגשתי אשמה, אבל אני יודעת שאספר לו בסופו של דבר. ואמה יודעת שאני זאת שצריכה לעשות את זה.

************************************************************************

לא ראיתי כל היום בבית הספר את ונסה או את אמה, למרות שאני בטוחה שהיא דיי כועסת עלי…
הלכתי לקפיטריה עם מיילי, ילדה אחת שאיתי בכיתת כימיה, ועמדנו בתור. עד שחבר שלה הגיע והיא הלכה להתיישב איתו. לקחתי את מגש האוכל שלי איתי והתיישבתי באחד השולחנות הריקים. התחלתי לאכול אבל מהר מאוד נגמר לי התאבון… כל מה שקורה בשבועות האחרונים פשוט יותר מדי.

ראיתי את אמה נכנסת לקפיטריה, גם היא לבד, והתפלאתי לראות שהיא מתיישבת מולי עם מגש האוכל שלה. "אוקיי.. אני מצטערת. זה לא היה הוגן מבחינתי והגזמנתי" היא אמרה נאנחת. "זה בסדר… אני מבינה שאכפת לך ממנו" אמרתי וחייכתי והיא פשוט גלגלה עיניים. "אני מבטיחה לך שאספר לו. אבל ברגע הנכון.. תני לי להבין מתי זה לבד, את חושבת שאני נהנת לשמור את זה בסוד ממנו? זה פשוט ייקח קצת יותר זמן ממה שחשבתי" הסברתי לה.

"אני יודעת, אני מבינה… אני רק מקווה בשבילך שהוא לא יבין את זה לבד, תשתדלי לעשות את זה כמה שיותר מהר" היא אמרה. "אני יודעת.. אני עובדת על זה" אמרתי נאנחת והיא הנהנה.
"וסתם שתדעי, שבכלל עוד לא שכבנו" אמרתי והיא צחקה, נזכרת באירועי אתמול ובמילים שלה. "אמרתי שהגזמתי ושאני מצטערת!" היא אמרה צוחקת וצחקנו שתינו על זה.
סיפרתי לה כל מה שקרה, עם מייקל, ועם היילי של איתן, ובמסיבה, והכל… היא הייתה מופתעת טיפה שלא דיברנו על זה עד עכשיו. אבל הבינה.

אחר הצהריים ג'ייק בא אלי, והיינו אצלי בחדר בזמן שטובי הלך לבחון כמה קולג'ים לעתיד. סוף סוף הוא מתחיל לעשות משהו עם עצמו.. ושלא תחשבו ששוב הרגשתי את האשמה שג'ייק ואני מסתירים את זה ממנו.
"אבל היא לא סיפרה לו בסוף, נכון ?" הוא שאל שוכב על המיטה שלי, בזמן שאני יושבת עליה מולו עם רגליים משולבות. "לא היה לך ראש אם היא הייתה מספרת לו" אמרתי והוא צחקק טיפה, יודע שזה באמת נכון. "איפה הוא באמת ?" הוא שאל. "הולך לבדוק כל מיני אוניברסיטאות" אמרתי וחשבתי שהוא כבר מודע לזה. "כן אני יודע, התכוונתי איפה" הוא שאל. "אני לא ממש יודעת האמת… ואם כבר מדברים על זה, בדקת אפשרויות לגיוס ?" שאלתי והוא התיישב. "אה.. לא.. עוד לא" הוא אמר מסתכל למטה. "אז למה אתה מחכה בדיוק ?" שאלתי מבולבלת.. זה לא כזה עתיד רחוק, הוא כבר צריך להתחיל לבדוק איפה הוא רוצה לשרת אם הוא רוצה לעשות עם עצמו משהו בעתיד.

"אני… אני לא בטוח אם אני רוצה להתגייס אלנור" הוא אמר מסתכל עלי והייתי טיפה מופתעת. "מה?" שאלתי מבולבלת.. זה כל מה שהוא רוצה. מה פתאום הוא לא רוצה עכשיו?
"אני בסך הכל צריך עוד קצת לחשוב על זה.." הוא אמר בשקט. "מה זאת אומרת ג'ייק? זה כל מה שאתה רוצה!" אמרתי מופתעת. "די אלנור זה לא כזה פשוט.. אפשר שלא לדבר על זה עכשיו ? באתי כדי להיות עם הבחורה שלי, לא כדי לחשוב על מדים ולוחמים. אוקיי?" הוא אמר ונאנחתי טיפה, אבל הנהנתי ואפילו שלא יכולתי לחייך כשהוא אמר 'הבחורה שלי'.
הוא נשען קדימה אלי ונישק אותי. לא משנה כמה פעמים נתנשק, זה אף פעם לא יימאס עלי. שכבתי על המיטה, מרגישה אותו שוכב מעלי ומנשק אותי.

"איזה מספר בחורה אני תזכיר לי?" אמרתי צוחקת כשהוא משך אחורה מהנשיקה. אני אוהבת לעצבן אותו בעניין הפלייבוי שלו.. זה תמיד מרגיז אותו כל פעם מחדש- ומצחיק אותי.
"אולי תפסיקי עם זה כבר??" הוא אמר מיואש אבל יכולתי לראות שהוא לא מצליח להסתיר את החיוך מאחורי המבט העצבני כשצחקתי בקול רם. הוא בסוף נשבר וצחק גם הוא בגללי והמשיך לנשק אותי. לא יכולתי שלא לצחוק בתוך הנשיקה, זה גרם לזה להיות אפילו מהנה יותר.

"האחרונה" הוא ענה תוך כדי הנשיקה והרגשתי את עצמי עוברת מצוחקת למחייכת.. אז.. אני קוראת עכשיו לג'ייק חבר שלי, או מה..? אלוהים יודע איך זה עובד עכשיו ביננו…