כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – ~חדש~ פרק 1+2

תקציר- תכירו את אלנור, נערה בת 17, שמתגוררת בארצות הברית- בוסטון. חיה עם ההורים ואח גדול בן 19. מה קורה כשמתפתחים הרגשות בינה לבין ג׳ייק- החבר הכי טוב של אחייה טובי, במיוחד כשמה שג׳ייק לא יודע, זה שאלנור פיתחה אליו רגשות כבר דיי הרבה זמן.
*פלאשבק- 10 שנים אחורה*
———————————————————————————————-

"קדימה אלי תכנסי למכונית״ אמא קראה לי בשם החיבה שלי כשהם חיכו במכונית. לקחתי את המזוודה המדומה הקטנה שלי, הדובי, השמיכה ונכנסתי למכונית. "כולם חגורים?״ אבא שלי שאל כשהסתכל עלינו דרך המראה של המכונית. הנהנו והוא הניע את המכונית, והתחיל לנסוע.

היום אמא אמרה שאנחנו עוברים דירה, לבוסטון. אני בסך הכל בת שש אז לא מפריע לי לעבור דירה, לא היו לי כל כך הרבה חברים בקליפרוניה. לא הספקתי לרכוש לעצמי הרבה. אבל לעומתי יש את טובי, האח הגדול שלי, שלו דווקא היו הרבה חברים, אבל זה בסדר כי הוא כבר בכיתה ג. אני אוהבת את טובי, הוא תמיד מטפל בי כשאמא ואבא לא בבית, ותמיד מקריא לי סיפורים לפני השינה- אפילו שהוא בקושי יודע לקרוא. הוא אפילו קנה לי את הדובי שלי ביום הולדת 4 ואני לא עוזבת אותו עד היום.

הסתכלתי דרך החלון כל הנסיעה, בהתחלה השמיים היו בהירים, אבל לאט לאט התחילו להיות אפורים וגשם התחיל לרדת, בלי ששמתי לב- העיניים שלי נעצמו לאט לאט, ונידרמתי.

***

פתחתי את העיניים, ויכולתי להבין שנירדמתי להרבה זמן. ראיתי ממולי תקרה, והבנתי שאני שוכבת על מיטה נוחה ומוכרת- המיטה שלי. אבל החדר היה שונה, יכול להיות שכבר הגענו לבית החדר? שמתי לב שאני בפיג׳מה. מה שאומר שכנראה אמא החליפה לי כשישנתי. קמתי לאט מהמיטה לתוך החדר המרוהט, זה החדר החדר שלי? הוא יפייפה, בדיוק כמו שרציתי!

יצאתי מהחדר והבנתי שאני בקומה השנייה של הבית, הכל היה מעץ וזה היה נוח ונחמד. ראיתי ממולי את המדרגות ברגע שעברתי כמה חדרים, לא נכנסתי אליהם כי שמעתי רעש מלמטה, אבל הנחתי שבחדר אחד נמצאים השירותים, ואולי בשני החדר של טובי, והחדר האחרון הוא של ההורים שלי.
ירדתי למטה במדרגות לאט, מתחילה לראות את המבנה של הסלון, הכל היה כל כך יפה וחדש בבית הזה, הכל מעץ ושיש. החזקתי את הדובי שלי ביד וירדתי בפיג'מה שלי בשקט. ראיתי שאבא שלי הבחין בי וישר קרא לי לבוא לסלון. ישבו שם ההורים שלי וטובי, אבל ישבו שם גם אנשים זרים, שלא זיהיתי. 'סוף סוף, בוקר טוב אלי!, הוא חיבק אותי והציג אותי בפניי האורחים. "זאת אלנור, הקטנה" הוא אמר לאיש ואישה מחוייכים, וילד שישב לידם. "אלנור תכירי, אלה הם השכנים החדשים שלנו, גרים בדיוק בבית ממול" אמא שלי אמרה לי גרומת לי להסתכל על הזוג והילד בשקט. "היי מתוקה, אני בת', זה בעלי מייקל, וזה ג'ייק, הבכור שלנו" האישה הציגה את עצמה ואת משפחתה. הייתה לה בטן ממש נפוחה אז יכולתי לדעת שהיא כנראה בהריון, והוא ממש מתקדם. הילד שמסתדבר שקוראים לו ג'ייק, כבר שיחק עם אח שלי במשחק ווידאו בטלווזיה. היו לו עיניים ירקרקות גדולות ושיער חום מבולגן, היה נראה בדיוק כמו שילוב של שני ההורים שלו, מן הסתם. כבר עכשיו, יכולתי לדעת שאנחנו לא ניפרדים מהשכנים האלה כל כך מהר…

*סוף פלאשבק*

"סוף סוף! עד שאת מתקשרת! איך שם??" התעיינינתי באמה, אמה היא החברה הכי מדהימה שיש לי, הראשונה שהתחברה איתי כשעליתי לכיתה ב' כאן… היא טסה לרומא למשפחה שלה ורק עכשיו סוף סוף התקשרה, אחרי שבוע וחצי. "מדהים פה! אבל אני ממש מתגעגעת… בפעם הבאה את חייבת לבוא איתי" היא אמרה ויכולתי לשמוע את החיוך שלה. שכבתי על המיטה שלי בחדר, עם הפלאפון מוצמד לאוזן, ומסתכלת על התקרה. "אני כל כך מתגעגעת אלייך…" אמרתי בכינות. "אז… חכיתי לשאול אותך את זה כל השבועיים האלה, איך הולך איתו?" היא שאלה גורמת ללב שלי לדפוק דפיקה אחת מיותרת ונאנחתי. "עם מי..?" עשיתי את עצמי תמימה, אפילו שידעתי על מי היא מדברת. "את יודעת למי אני מתכוונת על תעשי את עצמך" היא אמרה מאושרת מעצמה ונכנעתי, כי אמה היא הילדה הכי עקשנית שאני מכירה, ולהמשיך להתמם לא יעזור. נאנחתי ועניתי לה "לא יודעת… אני מנסה גם לא לחשוב על זה, אז אל תזכירי לי" אמרתי מיואשת, היא הייתה שקטה לכמה זמן, אבל אחרי זה הגיבה. "למה לא?" היא שאלה מתעניינת. "את יודעת למה לא אמה… אני עם זאק, ונמאס לי לחשוב על בנים שאני לעולם לא אוכל להשיג, חוץ מזה, הוא יותר מדי מדהים… אני אפילו לא במחשבות שלו בקטע כזה" ג'ייק…. אני לא יודעת מתי זה קרה, אבל אני מאוהבת בבחור. אולי זה קרה לפני שנתיים, שלוש אולי?. בכל מקרה, לא משנה מה עשיתי, עם כמה בחורים ניסיתי להיות, ההרגשה שלי אליו לא השתנתה. אמה יודעת הכל, ותמיד ניסתה לגרום לי לעשות את הצעד הראשון שלי איתו, אבל יש את זאק בתמונה, הוא החבר שלי כמה במשך שנתיים, וטוב לי איתו… אבל זה לא משנה, כי גם ככה אני לא אוכל להשיג את ג'ייק, הוא אליל הבנות. אני כמו אחות בשבילו. "אז תיפרדי ממנו כבר! וחוץ מזה אני בטוחה שאת במחשבות שלו, או לפחות תהיי אם תתחילי לדבר איתו או משהו… טוב תשמעי אני חייבת ללכת אבל אני אתקשר אלייך אולי מחר. את בסדר?" היא הוסיפה שאלה בסוף. "כן, ברור. תהני בייב אוהבת אותך" אמרתי לה והיא ניתקה. נישכבתי עוד כמה שניות על המיטה, בוהה בתקרה, רק בשביל לחשוב. איך הגעתי למצב המחורבן הזה שלא משנה מה אני עושה, אני תמיד אחשוב על ג'ייק… אני שונאת את זה.

קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר, יורדת במדרגות למטה. "היי אל" מעולה. ג'ייק. למה הוא תמיד חייב להיות כאן? ברצינות, הוא תמיד כאן, אפילו שאח שלי לא פה, הוא כאן… אני מבינה את זה שיש לו בעיות בבית וההורים שלו רבים כל הזמן ובגלל זה הוא מעדיף להיות פה, לאכול פה, להתקלח פה, לישון פה, לנשום פה. אבל מה איתי? למה אף אחד לא מתחשב גם בי?? צריכה לראות את הפרצוף היפה הזה שלו בכל מקום… אוף.. "היי ג'ייק… איפה טובי?" שאלתי יורדת במדרגה האחרונה, רואה אותו מתרומם מהסלון ומסתובב אלי. "ג'נה… הוא אמור לחזור בקרוב" הוא אמר והנהנתי. ג'נה היא החברה של טובי, כבר שנתיים הם ביחד, אני שונאת אותה. היא כזאת כלבה מפונקת, ואני לא לבד, גם ג'ייק שנא אותה מהיום שפגש אותה. אפילו ההורים שלי לא ממש מתים עליה. אבל היא עושה את טובי שמח, אז זה בסדר מבחינתי.

"איך היה בבצפר?" הוא שאל אותי עוקב אחריי למטבח, נאנחתי כשניזכרתי ביום שהיה היום והתיישבתי על יד הבר, שותה כוס מים. "סתם.. רגיל" אמרתי מעדיפה לא לדבר על זה בזמן שהוא נשען על הבר מולי, מסתכל עלי שותה . יכולתי להרגיש שהמבט שלו עלי אבל ניסיתי להתחמק מקשר עין. גם ככה קשה לי שהוא לא יודע שום ד בר שאני מרגישה אליו. מבחינתו אנחנו כמו אחים. "את בטוחה?" הוא שאל עם מבט מודאג על הפנים, אני יכולה להשבע שכמעט הסמקתי. אני אוהבת שג'ייק דואג לי,זאת אומרת, לא, אני לא אוהבת שדואגים לי אף פעם. אוקיי אז עוד לא ממש הגדרתי את עצמי. אני טיפוס ממש מופנים ועצמאי. אני באמת לא אוהבת שאנשים דואגים לי, ולא אוהבת שאכפת להם ממני… אני אוהבת להיות תלויה בעצמי. אני לא סומכת על אנשים, בכלל… קשה לי לסמוך עליהם כי אני לא רוצה להפגע כשזה יקרה. תראו, בניתי לעצמי 'חומות' מסביב ללב, אני לא מרגישה כלום, לפחות לו משהו מילולי. אני גם לא מתרגשת מהרבה דברים, אני אף פעם לא בוכה מסרטים, ובכללי, קשה לי לבכות ממשהו, אפילו בלוויות וממוות. אם אני אבכה זה כנראה צריך להיות ממש מיוחד בשבילי. חברות שלי לפעמים מכנות אותי רובוט, אבל הן דיי צודקות. אני לא ממש טיפוס רגיש, כי זה הדמות שבניתי לעצמי. אבל זה מגן עלי מלהפגע, וזה ממש טוב מבחינתי.

"כן.. אני בטוחה.." אמרתי מנסה לגרום לו לשכוח מזה ושלא ידאג לי. "אז מה הייתה ההנחה הגדולה הזאת?" הוא שאל עם הרמת גבות, כשאני עדיין מנסה להחמק מקשר עין. קשה לי להסתכל לאנשים בעיינים כי אני מרגישה שככה הם קוראים אותי, נכנסים לי לתוך המחשבות. בגלל זה אני נמנעת מזה כמה שאפשר. "ג'ייק אתה יודע שאני שונאת שאתה דואג לי. תפסיק זה באמת כלום.." אמרתי נזכרת בכמה פעמים ביקשתי ממנו שיפסיק לדאוג לי. "את יודעת שאני לא אפסיק אז למה את מנסה כל פעם מחדש? את יודעת שאני לא אוותר" הוא אמר מחייך גורם לי כמעט ולהסמיק, לא אלי! אל תסמיקי! זה יהיה ממש מביך אם הוא ישים לב!

נאנחתי שוב כשהבנתי שאין לי טעם לנסות להתחמק מזה.. הוא לא יוותר- כמו שאני מכירה את ג'ייק. "סתם… זאק-" ברגע שאמרתי את השם שלו יכולתי לראות גילגול עיניים קטן ומבט עצבני עדין על הפרצוף שלו. ג'ייק תמיד שנא את זאק, מהיום שאנחנו ביחד, או אפילו עוד לפניי… אף פעם לא הבנתי למה, אבל אני יודעת שחברים טובים הם לא יהיו. "שוב קראו לו למנהל. הוא הלך מכות. שוב." אמרתי כבר מתחילה להמאס מעצמי מלספר על הבעיות שהוא עושה כל הזמן. לפני שנתיים, כשפגשתי את זאק, הוא היה ילד מדהים. ציונים גבוהים, ילד טוב, נחמד תמיד, אבל עכשיו משהו קרה לו, אני לא יודעת מה אבל הוא נהיה אלים, כועס, עצבני רוב הזמן… זה כבר הפעם החמישית שקוראים לו למנהל על בעיות רק השבוע! אני באמת לא יודעת מה קרה לו, אבל זה לא הג'ייק שאני הכרתי לפני שנתיים.

"עם מי דיברת בפלאפון?" הוא שינה את הנושא בקלות, מזל, לא רציתי לדבר על זה בכל מקרה. קמתי מהבר והחזרתי את הכוס לכיור. "אמה, היא עדיין ברומא אז לא יוצא לנו לדבר הרבה" אמרתי לו רואה איך הוא נשען על השיש ליד הכיור וצופה בכל פעולה שלי. למה הוא כל כך בוהה בי היום? זה ממש מתחיל להלחיץ. היה דיי הרבה זמן של שקט, שקט דיי מביך האמת. "על מי דיברתם?" הוא שאל גורם לי להרים גבה ולהסתכל עליו, רואה איך הוא בעצמו מרים את שתי הגבות. "הממ?" שאלתי דיי מבולבלת מהשאלה. "שמעתי אותך מדברת בפלאפון" הוא אמר מתקרב אלי טיפה, גורם לי במיידי ללכת צעד אחורה לאט. "מי זה היה…? הבחור המדהים הזה, זה שאת לא מספיק טובה בשבילו?" הוא אמר טיפה מחייך שוב מתקרב ושוב גורם לי ללכת צעד אחורה, ככה עד שהרגשתי את הקיר מכה בי. "הא? אני לא יודעת על מה אתה מדבר.." אמרתי שוב מנסה להמנע מקשר עין. הרגשתי אותו מתקרב קרוב אלי, ושתי היידים שלו נשענות על הקיר שצמוד לי לגב,שתיהן בין הראש שלי. "את יודעת על מה אני מדבר… זה הייתי אני, אני צודק?" הוא שאל עם חיוך חצוף על השפתיים ויכולתי להרגיש את המצח שלו קרוב לשלי, הנשימות שלו היו עלי גורמות לי צמרמורת בכל מקום. הלחיים שלי מתחילות להתחמם. שיט… "אני… לא… זה לא.." התחלתי לבלוע מילים עד שסוף סוף פלטתי שקר כלשהו ודחפתי אותו טיפה אחורה ממני. "לא זה לא. זה היה על החבר הקודם שלי. הוא המדהים הזה שאני לא יכולה להיות איתו, בגלל זאק." וואו זה היה קרוב.. קרוב מאוד. המבט שלו השתנה טיפה והתקשח. זה היה טיפה מלחיץ. "למה את איתו בכלל??" הוא שאל טיפה עצבני גורם לי להיות מבולבלת. "ג'ייק אתה חייב לה–" הוא קטע אותי באמצע המשפט. "לא אני לא מבין! הילד אדיוט אחד גדול! את חייבת להבין שהוא לא מה שאת חושבת שהוא, ברצינות אלי תפסו אותו עם סמים לפני שנה!". "אבל הוא הפסיק עם זה!" אמרתי בחזרה. "את בטוחה??" הוא שאל, יותר נכון צעק עלי. "אני באמת לא מבין מה יש ך לחפש אצלו הוא כל כך לא הטיפוס שלך ואם רק היית פותח–" מרוב כל הלחץ הזה פשוט לא ידעתי מה להגיד אז פלטתי כל מה שיגרום לזה להפסיק.. "כי אני אוהבת אותו ג'ייק!" אמרתי רואה אותו משתתק מיד. הפרצוף שלו על המבט השתנה, למופתע יותר אני חושבת.. אבל לא ממש הצלחתי להבין מה הוא חושב. "אני לא יכולה לשנות את הרגשות שלי אליו.." אמרתי מתביישת בעצמי על השקר הזה. אני שונאת לשקר לג'ייק. היה שקט להרבה הרבה זמן, רק יכולתי לראות אותו מסתכל עלי, ובטח לא חושב הרבה. פתאום דפיקות בדלת עצרו את השקט הזה. הלכתי לכיוון הדלת, שומעת את הצעדים של ג'ייק מאחוריי, מתקדם לכיוון הסלון.

פתחתי את הדלת, רואה את הפנים המוכרות של זאק עומדות בדלת. בלי שהספקתי להגיד הרבה הוא תפס במותניים שלי והניח את השפתיים שלו עלי, מנשק אותי בכניסה של הבית. "היי בייב" הוא אמר נכנס לבית. לא יכולתי שלא להסתכל על ג'ייק שפשוט עמד שם, נשען על המקוף של איזה קיר ומסתכל עלינו, לא יכולתי להגיד מה המבט שלו בעיניים אמר אבל זה בהחלט הרגיש לא נעים להרגיש את זאק מקרב אותי לחזה שלו מצד אחד ומצד שני להביט בג'ייק שמביט בי בחזרה.

מה זאת הייתה הסצנה המוזרה שהלכה כאן עכשיו? אני לא יודעת מה הייתי עושה אם ג'ייק היה מגלה שהשיחה הייתה עליו. אני חייבת להתחיל לשים לב יותר לדלת החדר שליף ולנעול אותה עם מנעול בפעם הבאה! זה היה ממש קרוב.. לא כדאי לי לתת זה לקרות שוב.