כמה פעמים.. פרק 25

נקודת מבט רותם-
התעוררתי וניסיתי לקום מהמיטה, הרבה זמן עבר.. ידו של מתן מנעה ממני לקום. היא הונחה על מותני ושפתיו הונחו על צווארי. אני מאוהבת.
הרמתי את ידו בעדינות ממותני ובאתי לקום מהמיטה אבל מתן דאג להניח את ידו בחזרה עליי ולחבק אותי קרוב אליו, הוא נחר בבוז כשהחלטתי לקום.
"מתן , ענת" אמרתי, משפט תחבירי מטומטם
"עוד מעט" מלמל וסובב אותי בשביל שפניי יונחו ממול לפניו, הנחתי את ידיי על שפתיי והסתכלתי עליו, הוא צחק וכרך את ידו השרירית סביב מותניי ועם ידו השנייה החזיק בשתיי ידיי והוריד אותן משפתיי.
"נשיקה קטנה" אמר כשראה שהתנגדתי, קירבתי את שפתיי אליו ונישקתי אותו. רק הנחתי את השפתיים עליו, הוא גם לא זרם עם הנשיקה.
דפקו בדלת זאת בטח מאיה שבאה עם ענת, אנחנו מותשים.
הוא שחרר את ידו מעליי והמשיך לשכב מתחת לשמיכה , קמתי כושלת רגליים אל הדלת של החדר ופתחתי אותה,
"שלום" חייכתי בזמן שפתחתי את הדלת,
מאיה עמדה בדלת כשבידיה ענת, יש בתוך ידה של ענת מוצץ, היא לבושה במעיל ווסט ורוד מעל בגדיה, כנראה מאיה קנתה לה.
"נהנתן?" שאלתי בחיוך והרמתי על ידיי את ענת ונישקתי את הלחי שלה הרבה פעמים
"יום כיף עם הנכדה, איך לא" אמרה בחיוך והוסיפה "עוד שעה יש ארוחת ערב, תרדו נאכל" אמרה
סגרתי את הדלת והלכתי אל עבר המראה הגדולה איפה שהמזוודות הונחו, הסתכלתי במראה ופשוט נבהלתי.
אני.
עם החולצה של מתן.
עם שיער מבולגן ופרוע.
אני לא רוצה לדעת איך מתן לא קיבל התקף לב, עזבו מתן! מאיה!
הורדתי את ענת לריצפה והדלקתי לה טלוויזיה, איך התגעגעתי לכל הסדרות האלה, לשירים שמופיעים בmtv של ניו יורק, הכל. השפה. הכל.
התקשרתי לשירות חדרים והזמנתי חומרי ניקוי, כשיש לך תינוקת את לא יכולה לשים אותה במקום שלא עבר ניקוי שלך. תוך דקות ספורות הגיעו החומרי ניקוי והתחלתי לנקות את המקלחת והשירותים והכיור, הם היו נקיים אבל עדיין..
"מה זה.. אמא שלי באה לכאן במקרה?" שמעתי את מתן צוחק מהחדר
"חצוף תצחק עוד" אמרתי והמשכתי לנקות, הברקתי כאן. שטפתי ידיים היטב וחזרתי לחדר
הושבתי את ענת על המיטה איפה שישנתי לפני כמה דקות ,
פתחתי את הריצרץ של המעיל ווסט של ענת בזמן שהיא אכלה את העוגית שוקולד ציפס
הורדתי את המעיל ואחריו את החולצה שלה ואז את הנעלים והמכנסים.
מתן הסתכל עלינו וחייך חיוך קטן. הורדתי את הטיטול של ענת וזרקתי אותו לפח שהיה סמוך למיטה והרמתי אותה על ידיי, הנחתי אותה באמבטיה שהיתה נקייה והתחלתי לקלח אותה

יצאתי מהמקלחת כשענת נמצאת בתוך ידיי עטופה בתוך מגבת ורודה שהבאתי מהבית , הלכתי אל המיטה שבה מתן שוכב עדיין, היה נעים בחדר.
הוצאתי בגדים לענת ושמתי במיטה ואת התרופות שמתי גם על השידה ליד המיטה והיתי מסודרת.
פתחתי את הבקבוק של התרופה של הברזל וטפטפתי לפה של ענת כמה טיפות, וככה עוד כמה תרופות.
סתכלתי על ענת וחייכתי, נישקתי את מצחה וירדתי בקו של נשיקות אל עבר אפה ומאפה אל שפתייה ואז אל הסנטר ואל הצוואר ומהצוואר אל אורך כל הבטן עד שעצרתי בטבור ודגדגתי אותה, היא צחקה והתפתלה , יש לה צחוק ממכר.
ניגבתי אותה היטב והלבשתי אותה בשמלה ארוכה, ושרוולים ארוכים, מעל שמתי לה את המעייל הורוד שקיבלה וכמובן שכבר שמתי לה טיטול, לפני שתעשה עליי פיפי.
כמה טוב שאבא של ענת נמצא חדר לידינו….
הרמתי את ענת ויצאתי אל החדר השני שנמצא ממולנו ודפקתי בדלת, לא היה אכפת לי שלבשתי את החולצה של מתן
שמעתי את מתן קורא לי מהחדר שלנו "רותם בואי רגע" ואני חיכיתי שג'ייסון יפתח את הדלת,
הוא פתח את הדלת כשהוא לבוש אחרי מקלחת, "בא לך לשמור עליה? אני יסיים להתקלח ואני יקח אותה" אמרתי, הוא הנהן בראשו ולקח אותה והוסיף "ארוחת ערב עוד שעה, אל תשכחי" אמר

סיימתי להתקלח ומתן בדיוק נכנס להתקלח, ייבשתי את שיערי מעט עם הפן החמים ועשיתי שביל באמצע ואת השיער הקצר יותר מקדימה דחפתי למאחורי האוזן, עיטרתי את לחיי בסומק וסידרתי את חולצתי הארוכה בידיים והבטתי עליי מהמראה, לבשתי מכנס ג'ינס ארוך גבוה בצבע קאמל בהיר מקאסטרו וחולצה שחורה ארוכה עם פפיון בגב גם מקאסטרו, וכפכפי הוויאנס חייבת להסגיר את היותי ישראלית
מתן כבר חצי שעה במקלחת, אני התקלחתי מהר יותר….
הוא סוף סוף יצא ועשה את האירגונים האחרונים, בישמתי את צווארי ויצאנו מהחדר, מתן היה חתיך מידי.

דפקתי בדלת של החדר שממולנו , החדר של ג'ייסון, מתן כבר הביא את העגלה ואני לקחתי את ענת מידיו של ג'ייסון, הרמתי אותה על ידיי ויצאנו חמישתנו אל החדר אוכל, הרמתי את ענת על ידיי וראיתי את אמא של ג'ייסון שנופפה לנו לשבת לידה
התקרבנו חמישתנו והתיישבנו, אני ומתן בצד אחד של השולחן המלבני וממולנו ישבו ג'ייסון ושירה, בקצה אחד של השולחן ישבה מאיה, ובקצה השני ישב אשר אבא של ג'ייסון
ענת ישבה עליי והתחלנו לאכול , היה שקט מוזר כזה.

"מי היה מאמין שכולנו נשב ככה" אמרה מאיה בחיוך
כולנו חייכנו חיוך מזוייף. הרי מעולם לא חשבנו להיפגש ככה.. ממש סדרת טלוויזיה
יש את התינוקת שההורים הלא נשואים שלה שבעצם אקסים נחשבים, בגיל העשרה פחות או יותר נמצאים בחופשה משפחתית עם ההורים של אחד מהם, שכל אחד מבני הזוג הביא את הבן זוג הנוכחי שלו.. ממש אושר גדול…
מעולם לא חשבתי שאני ייסלח לג'ייסון. אבל הנה. הבנתי על בשרי
-על טעויות משלמים-
לסלוח זו לא חולשה, זו גדולה.
סלחתי לג'ייסון למרות שכל התקופה שהיתי לבד בכל הסיפור של ההריון והלידה והגידול של ענת גרם לי לשנוא אותו.
לשנוא אותו על זה שהשאיר אותי ל-ב-ד. השאיר אותי זרוקה בתוך בור ללא תחתית.
אבל רק ג'ייסון אשם? ג'ייסון בכלל אשם?
אני אשמה. אשמה שהיתי מטומטמת ושכבתי איתו.
אמא צודקת… אני זאת הבעיה…
הרגשות תוקפים אותי. אני רוצה רק לבכות..
אני מפחדת לבכות, אם לא יהיה מי שישאסוף אותי אחרי שאני בוכה? אני ייתפרק.
הרי חוץ מענת מה נשאר לי? משהו שהוא ר-ק שלי.
משפחה? אין לי
ענת? הבת שלי… היא רק שלי. טוב לא רק שלי.. היא גם של ג'ייסון
אבל מה איתי? מה עם ההורים שלי?
אני שואלת אתכם בתור אנשים מבינים..
אני בסך הכל בת 17! פאקינג בת 17! ילדה שמנסה להציל את העולם, מנסה שהכל יהיה בסדר! אבל איך לעזאזל הכל יהיה בסדר אם פאקינג כלום לא מסתדר?!
אני אמא ! אמא מגיל 16!!! אני ילדתי את ענת בגיל 16!! אמא שלי רק ילדה אותי בגיל 32! אני ילדתי את ענת במחצית מהגיל של אמא
מה לא עשיתי נכון?!
אבל איך ענת הדתיה היתה אומרת?
'הכל לטובה. אם זה קרה, סימן שזה היה צריך לקרות. תשמחי ותמשיכי הלאה'
איך ממשיכים הלאה?
אני היחידה שמריגשה את הבור ללא תחתית? היחידה שמרגישה שאם היא לא תתעורר בבוקר זה לא יהיה אכפת לאף אחד?
נכון שיש לי ילדה אבל גם אני ילדה.
ילדה שמגדלת ילדה….
"רותם למה את לא אוכלת?" שאל מתן וליטף את ראשי בעודו דוחף לענת אוכל לפה בעזרת המזלגהכסופה שבידו
מה היתי עושה ללא מתן? ללא ציונה? ללא מיילי?
"אני לא רעבה" אמרתי וחייכתי אליו חיוך קטן, כולם התעסקו באוכל, חוץ ממאיה שידעה לקרוא את הסביבה .
לספר לכם סוד? אני התביישתי לצאת מהבית.. פחדתי גם …
אני היתי יוצאת שעה ביום מהבית, לטייל בפארק ולחזור, זה כשהיתי בהריון, אחרי זה כבר לא עניין אותי כלום
למה פחדתי?
פחדתי שכולם יראו אותי עם הבטן, פחדתי שאמא שלי תראה אותי ואחרי זה בבית תתעצבן עליי שאני נמצאת בסביבה שלה
למה התביישתי?
התביישתי כי כל האנשים שהיו קרובים אליי התרחקו ממני כאילו יש לי מחלה
אני מצורעת?
כשהיתי עוברת בשכונה עם השקיות של הקניות שקניתי במכולת השכונתית היתי צריכה לצאת מהבית ולהיכנס לבית בשעה שהשכנים לא בבית, זה היה בעיה טיפה..
ג'רמי השכן היה עובד דרך הבית וכל פעם כשהיתי רואה אותו הוא היה מסתובב ושומר ממני מרחק של 20 מטר מרחק.

אף פעם לא איבדתי תקווה.. תמיד חשבתי שיום אחד אני יתעורר למיטה לא כל כך ריקה.. כי אהובי, ג'ייסון, והבת שלנו נמצאים במיט כשהוא מחליף לה טיטול ומניח לי לישון..
שהיינו יוצאים ביחד בצהריים עם העגלה בשעות שכולם נמצאים בחוץ ונפגשים עם השכנים וג'רמי מציע לי עזרה עם השקיות ועם העגלה..
אבל לא..

"רותם אז איך עברה הטיסה עם ענת?" שאלה מאיה, חייכתי חיוך קטן בזמן שאני מעבירה את ענת אל אשר אבא של ג'ייסון שרצה להחזיק את הנכדה הראשונה שלו.
"מעייפת, לא קל, אבל הם עזרו לי" חייכתי אליה חיוך קטן ונמנעתי מלהסתכל על ג'ייסון ושירה.
הלב שלי נצבט… הוא נמצא עם מישהי אחרת.. הוא התגבר..
אבל איך אני מתגברת עליו? כל דבר קשור בו..
אני אוהבת את מתן, אבל ג'ייסון מטמטם לי את הלב
הוא היה זה ששבר לי את הלב.. היה זה ששבר לי את הלב ללא רשות.. בלי לבקש סליחה..
פשוט עזב וניפץ את הלב לרסיסים..

"מחר נלך לבקר את המשפחה שלי מניו יורק, אתם תבואו?" שאל אשר ונישק את לחייה של ענת
"אמ. אני לא חושבת.." אמרתי והתעסקתי באוכל בצלחת, הרגשתי את ידו של מתן מלטפת את הירך שלי בעדינות מרגיעה אותי, הוא בהחלט יודע איך להרגיע אותי..

שקט מביך שרר בשולחן, רק הרעש של הסכומים נשמע והמלמולים של ענת..
השאלה היחידה שעלתה לכולם בראש זה
-היא סלחה לו?-
אני זוכרת שבחג פסח התארחתי בבית של דודה של ג'ייסון, הפעם הראשונה שחגגתי את חג פסח מאז שעברנו לניו יורק.
בגלל שאמא ואבא שלי עבדו בעבודה ששם לא מכירים בחגים של היהודים אז הם עבדו, הם יכחו לקחת חופש אבל הם לא לקחו, בגלל זה לא חגגנו.

הרגשתי את שפתיו של מתן מנשקות את צווארי בעדינות נשיקה קטנה ורכה, סובבתי את מבטי אליו וחייכתי, הוא מעלה בי שלווה שמחה ואהבה בו זמנית
"את יודעת מה יעשה אותי מאושר?" בזמן שיד ימין שלו כרוכה סבעב מוצני וידו השניה אוחזת בכף ידי שהונחה על הירך שלו מתחת לשולחן
"תגלה לי" חייכתי, כולם התעסקו באוכל שלהם עדיין מנסים להתאושש מהמבוכה שנוצרה מהשאלה הקודמת
"אם תאכלי, לפחות קצת" אמר וקירב אליי את הצלחת שבתוכה יש אורז ותפוח אדמה, וירקות מכל מגוון הצבעים
"קדימה בובו, זה טעים" אמר ונשק ללחי שלי נשיקה קצרה
הרמתי אצ המזלג בידי הפנויה והתחלתי לאכול מהתפוחי האדמה החתוכים לריבועים ואת הירקות שחתוכים לפרוסות דקות, מהאורז אכלתי טיפה, זה סתם אוכל, אני אוכלת אוכל שסתם אין בו ערכים תזונתיים אז למה?
"את לא רוצה את האורז?" שאל מתן בפליאה, הנדתי את ראשי לשלילה, מסמנת לו שלא בא לי
"זה לא כמו האורז של אמא שלך" צחקתי, האורז של ציונה כזה טעים! לא משנה כמה פעמים ניסיתי, זה לא מצליח..
"אני מבטיח שברגע שנחזור לארץ נאכל את האורז, בינתיים תסיימי את האורז הזה" אמר
התחלתי לאכול, אני מרגישה כמו תינוקת שמתנגדת לאכול..
"תמיד עשית בעיות בלאכול את כל האוכל" אמר ג'ייסון, ממש עוזר..
"כי לא היתי רעבה" אמרתי ,
"היה לה תקופות, פעם היא היתה כמו פרה אוכלת הכל" צחק ג'ייסון וצחקתי אחריו, הוא המשיך ואמר "ולא היתה משמינה אף פעם, ואז היה לה תקופה שהיא הפסיקה לאכול" אמר ג'ייסון
הסתכלתי על מתן וחייכתי חיוך קטן
"כי היתי בהריון.. אז היה לי תקופות.. אל תשכח שהיינו ביחד עד חודש שלישי.." אמרתי והתעסקתי באיפון, כמה שפחות להסתכל עליו

סיימנו לאכול וסוף סוף יכולנו להתנער מהאווירה המעיקה הזאת שנחתה עלינו פתאום בלי הודעה מוקדמת
"ענתי בואי אל אמא" קראתי לענת שעמדה באמצע הלובי וחייכה אליי, היא שיחקה בשיערה והרימה את השמלה מעט וחשפה את רגליה הקטנטנות, היא התחילה ללכת ובאה אליי כשהיא ממלמלת כל מיני דברים וידיה נכרכו סביב רגליי.
הרמתי אותה על ידיי ואני ומתן יצאנו מהמלון לטייל טיפה בעיר הגדולה, ה-עיר.
"כאו גדלתי, ההפך הגמור מהישוב שאנחנו גרים בו" חייכתי, "בהחלט טירוף" אמר וכרך את ידו סביב כתפי בזמן שהלכנו, הוא סחב את העגלה כשענת בתוכה
"אני לא רוצה שהם יקחו את ענת" אמרתי אחרי כמה דקות של שקט, היינו רק אנחנו, הרגשתי פתוחה איתו
"את לא חייבת לאפשר.. אבל תחשבי על זה.. את רוצה שלענת תהיה משפחה גדולה? או שאת רוצה משפחה קטנה? יהיה לה כיף, יהיה לה הרבה דודים ודודות וחברים וחברות, את לא תוכלי להיות הכל בשבילה" אמר ונשק לכתפי,
אני יודעת… אני יודעת שזה טוב לענת, אבל אני לא מוכנה נפשית..
"הם בטח שונאים אותי.." אמרתי והוספתי "האקסית של ג'ייסון שנכנסה להריון" אמרתי, מתן לא הגיב, רק חיבק, ליטף, נישק.
"זה קרה.. אבל זה קרה לטובה.. בלי ענת, לא היינו מכירים" אמר בחיוך
"איך את? את היית בקשר עם המשפחה שלו?" שאל מתן
"כל חג היינו אצלם, החג האחרון זה היה פסח, אחר כך התחילו כל הריבים ונכנסתי להריון.. אהבתי אותם, הם אנשים טובים" אמרתי
"אז הבת שלך בידיים טובות, את סומכת על ג'ייסון?" שאל מתן
"כן.. הוא בן אדם אחראי, הוא לעולם לא ייתן למישהו לפגוע בענת, או במישהו שהוא אוהב" אמרתי, אבל בי הוא פגע..
"זה מעולה" אמר, הסתכלתי עליו בחיוך קטן שביצבץ על שפתיי, הוא בהחלט הצליח לגרום לי לביטחון..

נכנסנו לחנות בגדים והסתכלנו על כל מיני בגדים, מתן קנה הרבה דברעם, גם אני קניתי חולצה של אדידס אחרי שמתן שכנע אותי, אני לא מתלהבת מזה
"בצבע ורוד?" שאלה המוכרת באנגלית, הנהנתי אליה, כמה זמן לא שמעתי אנגלית, חוץ משיעורי אנגלית.. ותוכניות
הושבתי את ענת על הדלפק ומתן הוריד לענת את החולצה והלביש אותה בחולצת אדידס ורודה, כן מתן רצה שנלבש אותו דבר
"אני מתגעגעת אל אמא שלך" אמרתי בזמן שהלבשתי את ענת בחזרה בבגדים שלה.
"גם היא, אני בטוח בזה" אמר בחיוך

יצאנו מהחנות והמשכנו ברחוב הענק של החנויות השונות , נזכרתי.. נזכרתי בזה…
***
השעה 6 בערב, אני וג'ייסון לבושים כבר לחג פסח, החלטנו להסתובב לפני, לקנות סתם שטויות
"את מתרגשת?" שאל ג'ייסון, צחקתי, ממה יש להתרגש
"להתרגש?" שאלתי בחיוך ושילבתי את אצבעותיי באצבעותיו של ג'ייסון שנכרכו סביב כתפי וקירבו אותי אליו בזמן שהלכנו אל דודה שלו ונסה לבית שלה
"השנה זה יהיה שונה, נוסף בן דוד חדש למשפחה" אמר ונשק לראשי, שיערי החום התפרס על גבי כשבקצבותיו יש ביביליס, שיגעתי את ג'ייסון שיעשה לי ביביליס

הגענו אל הבית של דודה שלו שנמצא מרחק של 3 דקות מהמרכז קניות
ג'ייסון החנה את המכונית ספורט השחורה שלו ויצא אל כיוון המושב שלי, הוא פתח את הדלת ועזר לי לצאת , נכנסנו אל הדירה כשאנחנו שלובי ידיים , ג'ייסון ניתק את ידינו והוריד את הג'קט שנמצא עליי ותלה אותו בכניסה לבית בקולב מיוחד.
המשפחה שלו חיבקה אותי והרעיפה עליי אהבה, מה שלא קיבלתי מהמשפחה שלי כל הזמן הזה..
התיישבתי בספה החומה שהעניקה מראה חמימי לבית ונכנסתי בתוך חיבוקו של ג'ייסון, ראשי נקבר בתוך החזה שלו וידי ליטפה את בטנו שהיתה עם חולצה לבנה מכופתרת, אני לבשתי עליי שמלת מיני בצבע ורוד עתיק עם שרוולים ארוכים מתחרה ונעלי עקב שחורות.
"בערב נצא עם אליסון?" שאלתי, התגעגעתי אל חברה שלי
"את צריכה לישון, בסוף את לא תהיי גבוהה" אמר
"מה הקשר?" צחקתי והסתכלתי על ונסה שבאה לשבת לידינו עם התינוק הקטן שלה, הוא בן שלושה חודשים , כ"כ קטן ומתוק
היא התיישבה ליד ג'ייסון וצחקה גם
"בלילה הגוף גודל, את רוצה להיות גובהה?" שאל, החלום שלי לגבוהה כמה סנטימטרים
"אני אוהבת אותך" אמרתי ועצמתי את עיניי, התענגתי על זה שיש לי מישהו שאוהב אותי.. מישהו שאכפת לו ממני…
"אני אוהב אותך יותר" אמר ונשק לראשי, הרמתי את ראשי והסתכלתי על ונסה ועל יקיר הבן שלה התינוק, היא ליטפה את פניו והעבירה אותו אל ג'ייסון שהחזיק את את יקיר במיומנות, כאיחו הוא נולד להחזיק תינוקים
"איזה מתוק" אמרתי בחיוך וצילמתי את ג'ייסון ביחד עם יקיר
"רוצה להחזיק אותו?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה וחייכתי חיוך קטן
"הוא קטן, אני מפחדת" אמרתי והחזקתי את ידו הקטנה של יקיר, הוא אחז עם כל כף ידו בזרת שלי, היד שלו כל כך קטנה,
יקיר הסתכל עליי עם עיניו הכחולות וחייך אליי חיוך קטן
"מאיה את צריכה עזרה?" שאלתי והתקדמתי אליה,
"לא מאמי, את לבושה יפה, את רעבה?" שאלה, הנדתי את ראשי לשלילה
פיהוק קטן הבליח מבעד לשפתיי, "רותם, לאן הלכת?" שאל ג'ייסון
חזרתי לסלון וישבתי שוב ליד ג'ייסון שמיהר לקרב אותי אליו , הוא החזיר את יקיר אל אמו , הנחתי את ראשי על החזה שלו וצפינו בטלוויזיה, חיכינו שהבעל של ונסה יתארגן והם ילכו לבית כנסת שבשכונה.
הרגשתי כבדה , עיפה, עצמתי את עיניי לשניה וכנראה נרדמתי כי מצאתי את עצמי שכובה במיטה של אביעד הבן השני של ונסה שבן 4, היה לו מיטה וחצי, בגיל כזה פש..
"יפה שלי, התעוררת?" שאל ג'ייסון והמשיך ללטף את ראשי, חייכתי חיוך קטן ועצמתי את עיניי, שפתיו נגעו בשפתיי ונישקו אותי נשיקה רכה ונעימה
"קומי יפה קטנה, נאכל ואחרי זה תחזרי לישון" אמר
"לא. אני רוצה לחפש את האפיקומן" צחקתי וקמתי למצב ישיבה, הוא צחק גם והושיט לי את ידו לעזרה בשביל שאני יוכל להתרומם למצב עמידה
"אתה הרמת אותי לכאן?" שאלתי בחיוך קטן ונגעתי עם קצות אצבעותי בריצפה הקרה בזמן שישבתי על המיטה, ג'ייסון התכופף לריצפה ונעל לי בחזרה את הנעליי עקב
"כן, נרדמת עליי , גם הורדתי לך את הנעליים" אמר ועזר לי לעמוד על רגליי

ירדנו לקומה למטה והתחלנו את ליל הסדר הכי מדהים שהיה לי..
"עכשיו רותם תחפש את האפיקומן" צחק ג'ייסון.
"לא, אתה לא רציני" צחקתי ואביעד משך בידי שנלך לחפש את האפיקומן
אחרי 10 דקות של חיפוש מייאש החלטתי להפעיל את הכוחות שלי, כל המשפחה של ג'ייסון צחקה כשחזרתי מיואשת
"ג'ייסון תגלה לי" אמרתי והתיישבתי על יריכיו והנחתי את ראשי על כתפו, ידיו ליטפו את רגליי ואת גבי בזמן שרגליי התנדנדו באוויר כי ישבתי באופן מאונך אליו, כשהבפצד שלי נשען על הבטן שלו
"אני יגלה לך? אבל את צריכה לחפש" אמר וליטך את שיערי הגלי שעל גבי שמגיע טיפה אחרי אמצע הגב
"תגלה לי" אמרתי בקול של ילדה קטנה וכמובן שג'ייסון התייאש והקים אוצי מעחיו ורץ איתי לאיפה שהוא החביא את האפיקומן, המשפחה שלו חייכה והסתכלה על מסע החיפוש שלנו
ג'ייסון הרים את האפיקומן שהחביא בספה, המקום היחידי שלא חיפשנו
"קודם אני רוצה נשיקה" אמר והרים את האפיקומן גבוה
הרמתי את ידיי וכרכתי סביב עורפו, ידיו נכרכו סביב מותניי וקירבו את גופי אליו, קירבתי את שפתיי אליו ובשנייה חטפתי את האפיקומן והרחתי ממנו, הוא צחק ורדף אחריי, היינו ה-זוג של המשפחה שלו, כל העיניים היו עלינו
הרגשתי את עצמי מורמת על כתפו של ג'ייסון, הוא משך כל שניה אצ חולצתי בשביל שלא יראו את התחתונים שלי
"אני והאפיקומן שלי תכף באים" צחק ג'ייסון ועלה איתי לחדר שישנתי שם לפני הארוחה
***
המשכנו להסתובב בחנויות, ראינו בלון של הלו קיטי, המשכנו להסתובב ומתן הלך לאנשהו, התיישבתי בספסל והאכלתי את ענת בגלידה , הרגשתי את העיניים שלי נעצמות ,
זה מתן, אני מזהה אותו..
"מתן" צחקתי והרגשתי שמשהו נקשר סביב היד שלי שמחזיקה גלידה
הוא הסיט את ידו מעיניי וראיתי את הבלון של החו קיטי מסביב לידי
"תודה!!" אמרתי בהתרגשות וקפצתי עליו בחיבוק, הוא מחק והניח את ידו על מותניי ונשק לשפתיי
מתן התיישב בספסל והושיב אותי עליו, אני כמו ילדה קטנה עם בלון קשור חי ביד, קשרתי את הבלון על העגלה ונישקתי את שפתיו הממכרות