כמה פעמים.. פרק 24 חלק ג'
נקודת מבט רותם-
נשכבתי במיטה לידו כשראשי מונח על כתפו ויד ימין שלו מונח על כתפי. עוטפת, מחבקת ומקרבת אותי אליו.
"אמה אממ.." מלמלה ענת והלכה באופן ממצחיק אל כיוון המיטה. הרמתי אותה והנחתי אותה על רגליי, הרגליים הקטנות שלה הונחו על בטני וידיה תפסו בידיי בשביל שתוכל לשבת כשהפנים שלה מולי. אני מאוהבת בקטנה הזאת! הדבר הזה כל החיים שלי!
"היית רוצה ילדה קטנה?" שאלתי את מתן והוא הסתכל עליי במבט מופתע וטיפה מבוהל, לא ידע מה לענות.
"תינוקת..?" שאל והמשיך לחשוב על זה. "היתי רוצה.. אבל לא עכשיו.." אמר בעדינות.
השכבתי את ענת על גופי, גבה הקטנטן נתמך בגופי וראשה הקטנטן מונח על החזה שלי. נשקתי לראשה הרבה נשיקות קטנות ומלאות אהבה. כרכתי את שתיי ידיי סביב גופה הצר והרך, הבטן הזאת שאני מטורפת עליה. כל חלק וחלק בגוף שלה קטנטן ומתוקי.
"תתאר לך שענת תגדל ותרצה לעשות עגיל או קעקוע" צחקתי, מה יהיה לי.. אני גם רציתי לםני שנכנסתי להריון לעשות עגיל בטבור וקעקוע. אז מה אני יגיד לענת?.
"את לא חייבת לאפשר לה" אמר והסתכל על הטלוויזיה.
"או שהיא תריב עם חברות שלה.. והן ירדו עליה ויגידו שאמא שלה זונה" אמרתי בעצב
"את לא כזאת.. אני אוהב אותך, ענת אוהבת אותך, כולם אוהבים אותך וגם אל תשכחי שגם את היית קטנה ורבת עם חברות.. זה גיל כזה.. וכשענת תהיה בכיתה א' את תהיי בת 22" אמר מתן וניסה להרגיע אותי.
"וכשהיא תגדל ותרצה חבר.. והיא תצא עם מישהו גדול ממנה.. אני יתחרפן.. אני לא רוצה שהיא תעבור אותו דבר כמוני" אמרתי בעצב
כל הדברים האלה הפחידו אותי. אני מפחדת.
"אני בטוח שאבא שלה לא ירשה לה" צחק. כן אני גם בטוחה בזה.
הסתכלתי על ענת שהוזיזה את רגלייה והתגלגלה מצד לצד כשהיא על גופי והיא משחקת עם המוצץ בפה שלה.
ממזמן הינו אמורים לצאת מהממד אבל אנחנו נהנים להיות ביחד..
"אז מחר לקטנה אין פעוטון?" שאל מתן
שיט. אין לה פעוטון… ואני בטח עובדת…
זאת הבעיה בלהיות אמא צעירה.
מי ישמור עליה?
אמא שלי? חחח בדיחה טובה
אבא שלי? חחח בדיחה טובה
ג'ייסון? לא בארץ..
המשפחה שלו? לא בארץ..
ציונה? לא בבית..
מתן? על הכלב שלי לא היתי נותנת לו לשמור.. אפילו שאני אוהבת אותו
אלמוג? בעיה.
מיילי? אצל ליאו ולא נעים.
אז אני ישמור עליה, עדיף.
"אני יישאר איתה" אמרתי בזמן שקמנו לסלון וראינו טלוויזיה. ענת שיחקה עם הכלב טיטי.
פלאשבק- (הפלאשבק באנגלית.. רק כשרותם מדברת עם המשפחה זה בעברית)
ישבתי בספסל בשכונה, אני בתחילת חודש חמישי. הרופא אמר שאם אני יעשה הליכות זה יעזור לי בלידה. מכיוון שאף אחד לא מכיר אותי החלטתי לצאת בשעות הבוקר הנעימות לבחוץ. בדיוק כל הילדים נמצאים בבית ספר בשעות האלה, אז החלטתי לצאת מעט. כי אמא העדיפה שאני לא יצא .. 'זה מסוכן' היא היתה אומרת תמיד.
'מה מסוכן?' כל פעם אני שואלת את אמא שמתחמקת. ואני כן יודעת מה התשובה. מסוכן שיראו אותי בחוץ.
שתיתי מהבקבוק מים הקטן כשאני מלטפת את הבטן הבולטת שלי. הורדתי את האוזניות מאוזניי והקשבתי לצלילים הנעימים שהטבע מפיק. רעש מרגיע. רק לעצום את העיניים ולהתמוגג מהרוגע.
קמתי מהספסל כשהבחנתי בשני אנשים מבוגרים , נראה לי בעל ואישה. הם באו לכיוון הספסל.
המשכתי ללכת כשאני בוחנת את הטבע המדהים. התגעגעתי. אהבתי לצאת עם ג'ייסון, אליסון וזאק אל היער ולעשות פיקניק.
בגלל שאני בהריון וקשה ללכת הרבה זמן החלטתי להתיישב אבל לא היה איפה. היה רק משטח מוגבה מעט, אבל לא יותר מידי. היה לי קשה לשבת כי זה נמוך ועוד הבטן שהגבילה אותי בכל צעד ותנועה שעשיתי ייאשה אותי.
לבסוף התיישבתי, אבל לא הצלחתי לקום. עשיתי טעות. ניסיתי בכל תנוחה לקום אבל לא הצלחתי. הרגליים שלי היו כואבות ונפוחות והבטן השננה לא עזרה לזה.
ראיתי אישה בסביבות גיל ה60 הולכת עם הכלב שלה, התביישתי לבקש עזרה.
היא לא נראתה מבוגרת בכלל..
התאמצתי והתפתלתי סביבי, מנסה למצוא תנוחה טובה לעמידה.
"גברת צעירה?" שמעתי קול באנגלית קורא לי.
"כן" אמרתי בזמן שאני מתנשפת כי התאמצתי יותר מידי ולא הצלחתי לקום.
"הכל טוב?" שאלה והתקרבה אליי.
"כן, אני לא מצליחה לקום.." אמרתי ביאוש ומלמלתי בעברית בשביל שלא תדע 'אני מיואשת'
"אני יעזור לך" אמרה ועזרה לי לקום.
"תודה רבה לך גברתי, אם לא היית כאן, היתי יושבת כאן הרבה זמן.." הודתי לה.
ישבתי חצי שעה על המשטח הלא נוח..
המשכתי ללכת אל כיוון הבית כשאני מזיעה ומיואשת. נכנסתי למקלחת ופשטתי מעליי את כל היום המגעיל הזה. התלבשתי במכנס פוטר וחולצת טריקו רחבה שצמודה עליי באזור הבטן.
יצאתי לחצר והתנדנדתי על הנדנדה הישנה שבחצר. שעוד פעם אמא נהגה לנדנד אותי עליה כשהיתי בת 6 כשעברנו לכאן.
הקשבתי לשקט והסתכלתי על הבית של השכנים שלנו. היה שם מריבה.
ההורים שלי לא בבית בשביל שיהיה מריבה.. הם באים ב9 וישר הולכים לישון
"אני מתבייש ללכת לקחת סוכר! פעם קודמת הבת שלהם היתה שם" אמר ג'רמי השכן
למה להתבייש?
"מה יש להתבייש? היא נערה בסך הכל" אמר קול נשי.
"נערה שפאקינג בהריון?!" אמר ג'רמי והציב עובדה.
"ראיתי אותה עושה הליכה, בטח ההורים שלה בבית" אמר שוב הקול הנשי
"בכל הפעמים שראיתי אותה הסתכלתי על הבטן שלה. היא בת 15 את מאמינה? עד איפה הבנות התדרדרו!" אמר ג'רמי. אם הוא רק היה יודע..
"דיברתי עם ליאת והיא אמרה שהיא לא הבת שלה, אין לה ילדים" אמרה האישה
אין לה ילדים? אני לא הבת שלה?
"אז היא סתם שיקרה?" שאל ג'רמי
"הם אימצו אותה לפי מה שהבנתי, הם אימצו אותה ברגע ששמעו שהיא בהריון ורצו להעניק לה בית חם, לה ולתינוק שבבטן שלה" אמרה האישה.
אוקי?.. אני אולי שמנה, זונה, מגעילה, מסכנה, מסריחה, מפגרת… אבל מאומצת?
"עדיין לא נעים" אמר
"היא אם כבר לא מרגישה נעים! תדבר איתה, מסכנה, הכל התנקם בה" אמרה האישה.
ניגבתי את עיניי ונכנסתי לבית.
חבל שאני מכירה את השפה הארורה הזאת אנגלית. אם לא היתי יודעת אנגלית, לא היתי שומעת את זה.
התיישבתי בספה ולגמתי מהבקבוק הגדול של המים וסימסתי לאמא, לאמא האמיתית שלי.. לא לאמא המאמצת שלי..
-'היום הלכתי להליכה ושמעתי מישהי שאימצה ילדה' שלחתי לאמא, מזל שזה בעברית כי אם לא.. אמא היתה חוסמת אותי
'יפה' רשמה
-'והעוד יותר יפה זה.. שהנערה בהריון!' שלחתי
ופה אמא לא ענתה. חיכיתי וחיכיתי ליד האיפון ושוב היא לא ענתה.
דפיקה בדלת נשמעה.
קמתי באפיסת כוחות לדלת והבחנתי בג'רמי שאיכשהו כל פעם אני מגלה סוד חדש כשאני רואה אותו.
"היי.. אני באתי לקחת סוכר, אפשר?" שאל ולא הסתכל עליי, הסתכל על הכל חוץ ממני. חוץ מרותם הנגועה. הזונה. המאומצת.
"כן" מלמלתי והבאתי לו חבילת סוכר.
"תודה" אמר וברח מהר לפני שהספקתי להסתכל.
כמו אז במרפאה שהוא הוריד את הראש כשנכנסתי למרפאה. אני לא מבינה.. זה בושה? בושה להסתכל עליי?לדבר איתי?
**
נקודת מבט מתן-
צחקתי כשענת רצה אל כיווני ואל כיוון רותם בזמן שישבנו בספה
הייתי בטוח שהיא רצה אל רותם שהושיטה את ידיה על מנת לחבק את ענת, אבל ענת בשנייה האחרונה פנתה טיפה הצידה וקפצה עליי בחיבוק
"מצחיקה קטנה" אמרה רותם והשעינה את ראשה על החזה שלי בזמן שישבנו לאורך הספה וענת קפצה על רגליי.
הנחתי את ידיי על מותנייה של רותם והושבתי את גופה העדין על גופי, ככה גבה נתמך במלוא על בטני ויכולתי לשבת בנוח.
"יפיופה שלי תני כיף" אמרתי לענת והושטתי את כף ידי אל עברה על מנת שתביא לי כיף. היא לא היססה לרגע וכבר הרגשתי את כף ידה על ידי מנסה לתת את הכיף הכי חזק שאפשר.
יד אחת שלי הונחה על בטנה של רותם מלטפת את הבטן הרכה והחמה שלה מתחת לחולצה מעט. רק מעט. לא יכול בלעדיה!
ענת התיישבה על השולחן עץ בצבע לבן עתיק ואכלה גלידה בגביע שרותם שמה לה , וכמובן גם לנו, אבל אנחנו סיימנו.
היא כולה מלוכלכת ולכלכה כמובן את הריצפה והשולחן על הדרך, כל הפה שלה הקטן והמתוק מלוכלך בגלידת שוקולד וקצת וניל. רותם לא התרגשה מזה, כמובן זה טיפה מעצבן שהבית ככה מלוכלך אבל רותם הסבירה לי שאי אפשר לאכול גלידה בלי להתלכלך ומקסימום אחרי זה היא תנקה את הבית ואת ענת תקלח. זה לא זהליכלוך הזה יהרוג אותה.
על המשפט הזה הערצתי אותה!
"ורק תדעי שיש אחד בעולם! שאוהב אותך טיפה מעל כולם.." שרתי לרותם באוזן בלחש, זה קשה לשיר בלחש. היא רק צחקה וזזה עליי מעט כשהרגישה את קולי מהדהד בתוך אוזנה
"ומי זה האחד הזה?" שאלה רותם בהתחכמות
"תנסי לנחש…" אמרתי ועלה על פניי חיוך.
"אף אחד לא אוהב אותי.. טיפה קשה" לחשה
"למה אנחנו לוחשים?" לחשתי לה באופן מעצבן באוזן, היא צחקה ונשכתי את האוזן שלה. לא באופן כואב. רק באופן נעים.
המשכנו לשכב ככה עד שהגיע הערב, כמובן כמה אזעקות הפריעו לנו.. מאוד.. כי התעצלתי לקום כל כמה דקות לממד..
"יאלה מקלחת" אמרה רותם וקמה מהספה מהתנוחה הלא נוחה כשהראש שלי הונח על הרגליים הקטנות שלה.
ענת ירדה מהשולחן ונעמדה ליד רותם שניקתה את הריצפה והשולחן עם מטלית כחולה.
הושהתי את ענת על רגליי ונישקתי אותה מלא נשיקות קטנות. היא לבשה רק טיטול, את שאר הבגדים רותם זרקה לסל.
רותם חזרה למטבח צולעת מעט ותופסת בגבה התחתון. היא חייכה אליי חיוך קטן והתכופפה מעט והרימה את ענת עליה. הראש של ענת הונח על הכתף של רותם ורותם תופסת בגבה של ענת המוצמד אל בטנה.
"רוצה לבוא?" רותם שאלה וקמתי אחריה. נכנסנו לממ"ד שזה נחשב החדר של מיילי. נכנסנו למקלחת שבחדר של מיילי, ככה באמצע האזעקה רותם לא תרוץ עם ענת.
רותם הורידה את הטיטול לענת והושיבה אותה בכיסא מיוחד כזה והתחילה לקלח אותה, היא חפפה לה את הראש בשמפו מיוחד עם ריח נעים ושטפה את כל גופה. אחרי 10 דקות יצאנו מהמקלחת כשרותם מחזיקה את ענת שעטופה במגבת וכל שניה אומרת 'תן תן' כי היא לא מצליחה לומר מתן.
רותם ניגבה את הגוף הקטנטן והמעט מלא של ענת והלבישה אותה בפיג'מה של הלו קיטי.
ישבנו בממד ושיחקנו עם ענת במשחק מוזר. זה קופסא שצריך להכניס כל חלק למקום הנכון של הצורה. רותם ישבה לידי והיד שלי נחה על המותן שלה, מקרבת אותה אליי ומלטפת אותה מעט.
"ניצחתי" אמרה רותם וצחקה, ענת קפצה על רותם בחיבוק. זאת אהבה לא מוגדרת… זאת אהבת אמת…..
ישבתי בחצר עישנתי סיגריה, להוריד טיפה מכל היום הזה. אפילו שזה היה יום טוב ביותר.
ראיתי את ענת בורחת מהסלון אל כיוון החצר איפה שאני ורותם קוראת לה. הסתכלתי על ענת שהתכופפה מתחת לשולחן בשביל להתחבא לרותם, כמה אושר הילדה הזאת מעלה לי!
"ענת בואי לאכול" קראה לה רותם ויצאה לבחוץ, הסתכלתי עליה בחיוך והיא שמה לב שענת מתחת לשולחן. רותם התיישבה עליי והשעינה את גבה על בטני.
שיחקתי מעט בשיערה והמשכתי לעשן, רק הפעם עישנתי למעלה, שהעשן יעבור את הראש שלהן.
"בוא ניכנס לאכול מתן" אמרה רותם והסתכלה עליי במבט מתחנן
"כנסי תאכלי, אני לא רעב בכלל" אמרתי, אני יכול לחיות על סיגריה ונס קפה
"אז גם אני לא רעבה" אמרה רותם, איך היא חולה על זה..
"בואי" אמרתי וכיביתי את הסיגריה. היא קמה מרגליי והסתכלה עליי בזמן שהוצאתי את ענת מתחת לשולחן , ואז הכלב הקטן הזה כמו עכבר נגע בי ברגל. וענת ורותם צוחקות!!
רותם שמה לו אוכל בקערה שלו בזמן שאני וענת נכנסנו לבית. באתי להושיב את ענת בכיסא שלה אבל הקטנה הזאת התנגדה
התיישבתי בכיסא בר הגבוה והושבתי את ענת עליי. רותם נכנסה והתיישבה מולנו, היא שמה לענת ולי אוכל בצלחת, באמא שאני לא רעב.
רותם התחילה כבר לאכול, היא אוכלת הרבה ונראת כמו ציפור.
בינתיים אני האכלתי את ענת מהקציצות ומהאורז והסלט. ואכלתי איתה ביחד בזמן שהיא בלעה.
המשכתי להאכיל אותה והיא צחקה והוציאה כל פעם חתיכה מהאוכל שהיא לא אהבה. יש לה ידיים כאלה קטנות שבא לך רק לאכול אותה!
"ענתי תראי מי התקשר" אמרה רותם והתקרבה אל ענת בזמן שהיא מחזיקה את האיפון והניחה אותו מול ענת, שיראו רק אותה. יש לה מזל שלא ראו אותי.
היא דיברה בשיחת וידיאו עם ג'ייסון, אבא שלה.
"יפה קטנה, את אוכלת?" אמר באנגלית, כאילו ענת תענה לו.
"אני מתגעגע אלייך הכי בעולם" אמר ורותם לקחה את הטלפון וראתה כל מיני דברים שהוא מראה לה. שמלות ונעליים.
סיימנו לאכול ורותם סיימה לדבר עם ג'ייסון ממזמן. הם בקשר טוב. אני שמח בשבילה.
ישבנן בסלון והיתי כל כל עייף, התאים לי איזה שנת צהריים מאוחרת
"מה מחר את עושה?" שאלתי,
"עם ענת" צחקה, שאלה מטומטמת.. מה היא כבר יכולה לעשות?.
"אתמול ההורים של ג'ייסון שלחו לי תמונה של כל הדברים שהם קנו לענת, אין לי מקום בבית בשביל זה" צחקה רותם.
"שיישימו את זה בבית של ג'ייסון" אמרתי. שכבתי בספה ורותם התיישבה בין רגליי והשעינה את ראשה על החזה שלי.
"אין גם לו מקום" צחקה.
"אתם בקשר טוב" אמרתי וליטפתי את ראשה הנעים.
"כן.. סוג של.. אבל עדיין מרגיש לי לא נעים לדבר איתם" אמרה ומרחה לענת לק ביידים.
"כי אתם לא ביחד?" שאלתי,
"לא.. הם מדהימים.. אבל כשהינו בנין יורק הם התייחסו אליי כמו אל הבת שלהם.. אהבתי אותם והם אהבו אותי" אמרה ועשתה רוח על האצבעות של ענת
"אז מה לא נעים בזה?" שאלתי ועשיתי לה צמה לא מוגדרת בחתיכה קטנה של השיער
"הם חשבו שאני בת 17.. והם לא ידעו את זה עד שג'ייסון סיםר להם שיש לו תינוקת בת חצי שנה בישראל, מרותם, שבעצם בת 16 וחצי… ועכשיו היא בת 17 עם ילדה בת שנה" אמרה
"ואת מרגישה שבגדת באמון שלהם" אמרתי והיא הנהנה.
"הם היו ההורים שלי.. פשוט ההורים שלי.. ההורים שלי כמעט ולא היו בבית, וההורים של ג'ייסון היו באים בערב ואמא שלו בצהריים והיתי באה ומדברת איתה על הכל.. וההורים שלי היו מחוץ לתמונה. אם זה בחגים שאני וג'ייסון היינו ביחד.. בחופשות , אם זה שהוא היה מלמד אותי למבחנים, הכל.. וכשההורים שלי היו באים כבר היתי במיטה ישנה, ככה הם היו חושבים.. אבל היתי מתגנבת באמצע הלילה לבית של ג'יסון וישנה שם" אמרה. היתי מעדיף לא לשמוע.
לא ידעתי מה להגיב. רק נישקתי את הראש שלה.
נקודת מבט רותם-
תמיד אני נזכרת בדברים הטובים איתו.
אני רוצה לזכור רק את הדברים הטובים.. לא את הרעים…
מתן עטף את ידיו סביב מותניי וחיבק אותי ולא שחרר. סנטרו הונח על כתפי והסתכלנו בטלוויזיה.
נו רותם תיזכרי!!
**
השעה 10 בערב, אמא ואבא אמורים לבוא.
נכנסתי מתחת לשמיכה ועשיתי את עצמי ישנה. אבא עבר בחדר וראה שאני ישנה וסגר את הדלת.
3
2
1
קמתי מהמיטה בזהירות, מיישרת את חולצת הטריקו שלי ומסדרת את הג'ינס סקיני על רגליי. נעלתי כפכפים ויצאתי מהמדרגות שמתחת לחלון בחדר שלי.
קיבלתי אסמס מג'ייסון, כמובן באנגלית..
'אהובה את יוצאת?'
-'יוצאת'
ראיתי את המכונית השחורה היוקרתית שלו ונכנסתי לרכב.
נישקתי את שפתיו נשיקה קצרה ונסענו אליו.
הוא הניח את ידו על רגליי וליטף אותה מעט ליטופים רכים ונעימים.
"בוא נראה.. למה המהפכה הצרפתית התחילה?" שאל
חירטטתי לו כמה דברים והוא התעצבן ואמר לי להרחיב את התשובה והרחבתי.
"והמהפכה האמריקאית?" שאל
"בשנת 1776, הם רצו עצמאות" אמרתי בקצרה
"תרחיבי" אמר
"בא לי גלידה, ואז אני ירחיב" אמרתי. הוא צחק ואמר "אם אין 100 את שבועיים לא יוצאת מהבית" אמר.
הוא עזר לי להתכונן כל השבועיים האלה.. אני לא יכולה כבר עם המתכונת הזאת! שתעלם! ככה אני יסיים את הבגרות הזאת!
(פה רותם בת 15. היא נחשבת בכיתה י' כי בבית ספר שלה מתחילים בגיל 5 ללכת לבית ספר)
"בוא נגיד שאם אין לי 100 אתה אשם, כי אתה לא יודע ללמד" צחקתי
"בוא נגיד שאני זה שיש לו תעודת בגרות, אז תמשיכי לדקלם לי מה בני המעמד השלישי רצו" אמר
"למעמד הגבוה היה זכויות היתר. ולבני המעמד השלישי לא היה זכויות. והם רצו זכויות, ואז המעמד האצולה לא רצו להשתתף באספות כי לא רצו לוותר על זכויות ההיתר שלהם. ובני המעמד השלישי הקימו אספה לאומית שווה, והוציאו חוקה" אמרתי בקצרה
"שוב פעם ותפרטי יותר" אמר, "ג'ייסון!" אמרתי בצחקוק קל ונתתי לו מכה קטנה בכתף, שיעזוב אותי ויקנה לי גלידה!
"גלידת אוריארו בגביע, ותביא לי גם כפית" אמרתי וג'ייסון צחק ועצר את המכונית ליד גלידריה.
חיכיתי כמה דקות והאיפון של ג'ייסון צלצל
MOM-
אמא שלו התקשרה. עניתי.
רציתי לדבר בעברית אבל האנגלית תפוסה בנו חזק.
בסוף דיברתי באנגלית-
"היי מאיה" אמרתי בשמחה
"שלום מותק, הרבה זמן לא שמעתי אותך.. איך את מרגישה?" שאלה. היא ידעה שהיתי חולה.. ואמא שלי לא..
"יותר טוב, גיי'סון קונה לי גלידה, הוא שכח באוטו את האיפון" אמרתי בצחקוק קל
"תהנו מתוקה, תגידי שיחזור אליי." אמרה וסיימנו לדבר.
סיימנו לדבר וג'ייסון נכנס לאוטו עם גלידה בשבילי, הוא הסתפק בסיגריה..
"רותם, אני יכול לעשן רגע?" שאל, הוא תמיד שואל אותי לפניי.
"לא.. תחכה טיפה" אמרתי, אני שונאת את הריח
"אמא שלך התקשרה" אמרתי והתחלתי לאכול עם כפית את הגלידנ העצומ
'או-קי. את מסיימת לאכול והולכת לישון, בשביל שתקומי מוכנה מחר" אמר ולכלכך את הפנים שלי עם גלידה. איכס
"אני נשארת אצלך?" שאלתי והסתכלתי עליו.
"איך שבא לך" אמר והמשיך בנסיעה.
"לא יודעת.." אמרתי וג'ייסון צחק והמשיך בנסיעה. הנמכתי את השירים והקשבתי לשקט הנעים הזה.
"מתי ההורים שלך הולכים לעבודה מחר?" שאל
"ב7 וחצי" אמרתי
"אז בואי אליי. אכלת ארוחת ערב?" שאל, "אני לא רעבה, אני אוכלת גלידה" אמרתי.
אם יש משהו שמעצבן את ג'ייסון .. זה הקטע של האוכל..
"את אוכלת ארוחת ערב ותלכי לישון" אמר. ירדתי מהרכב ונכנסנו לבית שלו. ההורים שלו יושנים עכשיו.
זרקתי את הגלידה לפח ושתיתי כוס מים קרים. "מה את רוצה לאכול?" שאל
"אני בחדר שלך" אמרתי ולא חיכיתי לתשובה שלו. נשכבתי במיטה ובלי לשים לב נרדמתי.
**
"כדור הארץ אל רותם" קרא לי מתן.
הסתובבתי עם כל גופי עליו והנחתי את ידיי על צווארו איפה שהדופק. מתחת לאוזניים.
"מה" אמרתי באיטיות והבטתי בשפתיו ואז בעיניו, ככה כמה פעמים.
הוא הניח את ידיו על מותניי וקירב אותי אליו עוד יותר. זה כמעט ולא אפשרי. הרגשתי כל חלק וחלק בגופו. את הידיים השריריות שעל גבי עשו את מסען (מסע- שלהן) מגבי התחתון אל הגב העליון.
הנמכתי את פי אל עבר שפתיו ונישקתי אותו מעט. הוא רצה כמובן לבעמיק את הנשיקה ובמידיי נשכתי את שפתו התחתונה.
"רותם!" מלמל מתן בעצבים, זה היה מצחיק. והוא צחק מעט.
הוא פתח את הפה והכנסתי את הלשון מעט אל פיו והרגשתי את הלשונות שלנו נקשרות אחת בשניה ונלחמות על השליטה. חככתי את אפי באפו וצחקתי בזמן שהתנשקנו. ענת כל הזמן הזה לא התייחסה וישבה בכורסאת היחיד שנפתחת באזור של הרגליים. היא ראתה טלוויזיה.
ניתקתי את שפתיי משתפיו ועברתי בקל אלכסון אל עבר קו הלסת שלו ומשם ירדתי אל עבר הצוואר שלו. נשכתי מעט את צווארו
"רותם" מלמל מתן ואנחה לא רצויה בקעה מפיו וגרמה לאגו שלי להתנפח.
ומצצתי מעט את האזור שהתחלף בין רגע לכחול סגול וליקקתי את האזור החבול ונשפתי עליו אוויר קר שגרם למתן לרעוד מעט.
"עכשיו אתה רק שלי.. ואף אחת לא תתחיל איתך" אמרתי בצחקוק קל.
"תמיד היתי שלך.." אמר ונישק את לחיי.
**
בחזרה לפלאשבק-
התעוררתי בבוקר כשהרגשתי נשיקות קטנות ומתוקות בשפתיי.
"מותק קומי, יש לך מתכונת היום" אמר ג'ייסון.
לא פקחתי את עיניי. רק חייכתי. הקול הזה שיוצא לו מהפה מרטיט את כל גופי.
"אולי תספיקי להתכונן עוד" אמר וליטף את שיערי הארוך .
"אולי.. ואולי.. לא" אמרתי וצחקתי מעט. קמתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים.
ג'ייסון כבר היה לבוש בבגדים , הוא הולך לעבוד.
אכלתי כי ג'יסון הכריח אותי והוא הקפיץ אותי לבית ספר. כבר התלבשתי בבגדים שהיו לי בארון שלו. ולקחתי תיק וקלמר.
באתי לצאת מהמכונית של ג'ייסון והוא עצר אותי.
"יום טוב, יפה שלי" אמר (באנגלית יפה יותר)
"יום טוב" אמרתי ונישקתי את שפתיו נשיקה קצרה.
"בהצלחה, תנשמי, תרגעי, תעני על הכול ולא להילחץ, תחשבי שאני לידך" אמר בחיוך ושלח לי נשיקה באוויר.
**
שוב בחזרה למציאות-
"השעה 8 וחצי. איך הזמן עובר מהר" אמרתי וקמתי מתן. למרות שלא רציתי.
הרמתי את ענת ושמתי אותה במיטה בממ'ד כי היא נרדמה. מתוקה קטנה.
יצאתי מהממד וסגרתי מעט את הדלת והחלטתי לשגע את מתן.
קפצצי עליו בזמן שהוא היה היה בטלפון ונשכבתי מעליו. הנחתי את ראשי על החזה השרירי שלו והופתעתי מהתגובה הפתאומית שלו. היד השרירית שלו נכרכה סביב מותניי והצמידה אותי אליו בשביל שאני לא אפול. רגלו הגדולה והחזקה סגרה על רגלי מלזוז.
"אחי אני לא בבית. אני אצל רותם" אמר. הוא לא מתבייש בי.
"אה. זורם. יום שלישי" אמר שוב.
נשכתי מעט את החזה שלו וחיכיתי ליחס ממנו.
הוא המשיך בטלפון כי התקשרו אליו שוב.
עצמתי את עיניי והקרבתי את אפי אל צווארו והרחתי את הבושם.
"בייב את ישנה?" שמעתי את מתן קורא לי. לא היה לי כוח לענות.
"בייב עייפה" מלמלתי וקברתי את ראשי בתוך החזה שלו.
"בייב עייפה? בייב רוצה לישון?" שאל, זה נעלה בי חיוך.
"בייב רוצה שתישן איתה" אמרתי בעייפות.
"תגידי לבייב שאני לא ישן עם בחורה באותה מיטה" אמר. מה?!
"בייב אמרה שתשתוק ותעשה לי נעים בשיער" צחקתי. המפונקות משתלטת עליי.
הוא צחק והעביר את אצבעותיו בין שיערותי בנעימות שגרמה לי להצטמרר.
והיד השניה שלו נחה על גבי התחתון. היא עושה את דרכה מגבי התחתון אל מתחת לחולצה במעלה גבי היכן שהסוגר של החזיה. הוא יורד בחזרה באיטיות ועולה שוב.
המגע שלו בשיערי כל כך נעים
אני יכולה להירדם. זה מרגיע.
הרגשתי את עיניי נעצמות ואת שפתיו של מתן מנשקות את ראשי.
"בייב, לא התקשרת לעבודה" אמר מתן בקולו הגברי והמחוספס.
הרמתי את ראשי וידעתי שיראו לי את החזה. טעות גדולה.
העיניים של מתן נדדו לשם. אם היתי יכולה, היתי עושה הקטנה. בגלל ההריון החזה התנפח לי מאוד.
"מתן תעיף את העיניים שלך" אמרתי וקמתי מהספה . כל כך כואב לי הגב כל היום לנקות לבש להרים את ענת . מתן צחק ואני בינתיים דיברתי עם העבודה שאני לא יבוא.
למזלי זה לא יירד לי מהמשכורת כי יש בעיה במצב הביטחוני אז הם חייבים לשלם.
נשכבתי על הצד ליד מתן והנחתי את ראשי על החזה שלו. ידו באופן אוטומטי נכרכה סביב הכתף שלי. "סוטה! מה הסתכלת לי על הציצי, זה שלי, פרטי!" אמרתי בצחקוק קל. הוא צחק והפך אותי שאני ישכב מעל גופו.
הוא נצמד אל אוזני ולחש "זה לא רק שלך.. זה גפ שלי.. וגם של ענת" צחק
"לא לא לא. זה רק שלי." אמרתי ותפסתי את החזה שלי כאילו מישהו עומד לקחת לי אותם.
הוא צחק ומשך אותי לחיבוק ונשק לראשי.
"בייב לכי לישון" אמר מתן והרים אותי מעליו. "בייב רוצה שתישן איתה" אמרתי בקול ילדותי.
"בואי בייב.. תראי, בשבילך אני לא יוצא למועדון עם חברים" אמר.
"אתה לא חייב, תלך אם בא לך" אמרתי ומתן צחק ודחף אותי לחדר שניכנס כבר לישון.
היום בצהריים ביקשתי ממתן להשים מעקה במיטה שבממד, קניתי 3 כאלה. לחדר שלי לחדר של ענת ולחדר של מיילי שבממד. שאם ענת תישן כאן היא תוכל לישון בלי ליפול.
הוא שם ועכשיו ענת יכולה לישון בקצה. ככה אני ומתני נישן כפיות .
נכנסנו למיטה כשאנחנו לבושים בפיג'מה ומתן רק במכנס של אדידס.
נשכבתי ליד ענת במיטה הגדולה ומתן לידי, שכבנו כפיות כשמתן מניח את ראשו על כתפי ומסניף את צווארי. ידו נכרכה סביב מותני מלטפת את הבטן שלי.
בלי לשים לב נרדמתי.
תגובות (10)
מהמםםםםם !! אם את רוצה מישהי לדבר ולשתף אותה : Niv Bitton בפייסבוק (:
וואוווו זה מהמםם ואל תעלי אם את לא יכולה למרות שאני ממש רוצה אבל תעלי כשנוח לך!! לאב יווו תמשיכיייייייי
ואם את רוצה לדבר ולשתף כמו עם Nina09 את יכולה לדבר איתי אני תמיד מחוברת: noa shraga horan
ברור לך שאת לא חייבת לנו כלום נכון??
את צריכה לכתוב רק כשיש לך כוח ורק כשיש לך זמן
אנחנו נחכה לך גם עד סוף החיים
את לא צריכה להתיש את עצמך בלשבת בשתיים בלילה ולכתוב לנו פרק
ורק תזכרי דבר אחד: אומנם זה מרגיש טוב לעזור לאנשים, אבל את לא הפסיכולוגית של אף אחד, אם לא מתאים לך אל תעלצי את עצמך לעזור
ובקשר לאחותך-אין דבר כזה אחים שלא רבים, גם אם זה פעם ב.. וגם אם זה כל יום! (במקרה שלי ושל אח שלי זה כל יום)
מושלם !!! תמשיכי את כותבת מושלם :)
מהמם!!!!! את כותבת מושלם ואני פשוט חולה על הסיפורים שלך!!!
גם אם אני לא מגיבה לפעמיים זה לא אומר שאני לא קוראת אותם
והמשך דחוףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!!
מושלםםםםםם
יא מושלם
תעלי רק כשזה מתאים לך … אני ואחים שלי רבים כל יום חחח אין יום שאנחנו לא רבים אני אוהבת אותם חח והם אותי אבל אין אחים שלא רבים . ומקווה שתמשיכי את הסיפור השני ..
מושלםם זה ממש יפה תמישכייי ( :
שבת שלום♥
אליאנייי ! התגעגעתי אלייך ! אל תתישי את עצמך בשתיים בלילה בשביל שיהיה פרק… תשני טוב ותנוחי וכשיהיה לך זמן, תמשיכי <3
פרק מושלם.. כמו תמיד ! מאוווווהבת בך ובסיפורים המושלמים שלך ! ♥♥♥♥♥♥