מתי היא תשים לב .. פרק 26

קודם כל חשוב לי לציין על מנת שתבינו את הטקסט אז הנקודה כללית באה להצדיק פעם את הדר ופעם את תומר.
תהנוווו ♥

נקודת מבט כללית-

עברו להם שלושה ימים, היום יום שלישי כבר ומיום שבת הנוראי הדר ניסתה כמה שיותר להתרחק מתומר. אם זה בחדרים שהיא עברה לישון יום אחד עם מעיין ויום אחד עם אביב ויום אחד עם אור, מאור היה עצבני על כל הקטע שתומר אפיין את הדר כ'טובה במיטה' במקום לצאת גבר ולהודות שהוא אהב אותה.
אתם בטח שואלים לעצמכם מה קרה אחרי שהדר הלכה מהים נכון?
התחיל מכות בין מתן לתומר, מזל שהפרידו ביניהם בזמן.
מתן ותומר לא מדברים וכל החבורה שלהם התפרקה.
מי היה מאמין.. בחורה הצליחה לפרק את החברות בין מתן תומר ועומרי..
עומרי כעס גם הוא ולא התייחס אל תומר.
הסיפור אהבה שלהם נגמר?..

בינתיים בחדר של הבנים בו ישנים מאור, אור, לירן ודניאל . ישנה הדר.
השעה 2 בצהריים, הדר מנסה להתחמק מכל הקטע הלא נעים שנוצר ביניהם, זה לא ריב.. זה לא קללה..
זאת מ-כ-ה מתחת לחגורה.
הדר פקחה את עיניה מסתגלת לאור המחריד שבחדר וקמה מהמיטה הריקה ונשכבה ליד אור שהיה ער והתכתב באיפון שלו.
"בוקר טוב יפיפייה נרדמת" אמר אור בחיוך ופינה לה מקום מתחת השמיכה החמה
"בוקר כן.. טוב לא" אמרה בחיוך קטן ונזכרה במאורעות הבוקר, את המחזה ה'נפלא' שבו תומר ונטשה מתנשקים יותר נכון בולעים אחד את השני באמצע ארוחת הבוקר והוא קורא לה שלגיה

"הדרי.. תשחררי ממנו.. עברו שבועיים ואת פוגעת בעצמך" אמר אור וליטף את ראשה. הוא לא יכל לסבול את זה שהחברה הכי טובה שלו כאן סובלת.
"אתה זוכר שבכיתה י' יצאנו למועדון הזה ומישהו כמעט אנס אותי ואז הגעת וכמעט רצחת אותו במקום?" שאלה הדר בעצב.
"איך אפשר לשכוח כזה דבר.." מלמל בעצב ונשק לראשה
"מאז פחדתי להתאהב ולהאמין לגברים.. אפילו שהייתי עם כריס פחדתי כל הזמן ולא נפתחתי ישר.. וכשפגשתי את תומר אז פחות פחדתי, נפתחתי אליו ישר.. אני בטוחה שהוא אהב אותי.. אני לא מאמינה שכל זה שקר רק בשביל שנשכב" אמרה וקיוותה שהיא צודקת.
"אמון זה משהו שנבנה אצלך.. את יכולה פעם אחת לסמוך על מישנו יותר..ופעם לסמוך פחות.. אולי הרגשת איתו טוב, ואני שמח.. אבל הוא פגע בך.." אמר בזמן שהוא מנסה שהיא לא תעבור על טעות כלשהי.
השיחה של הדר ואור הגיעה למימדים עמוקים ורגשיים. מקום שהדר כמעט ולא העזה לדבר על זה עם מישהו. בעצם אור הוא היחידי שיודע שהדר כמעט נאנסה. אפילו ההורים שלה לא יודעים.

בינתיים בחדר של תומר, תומר בעט בחפצים והתחרפן כששמע שהדר ישנה בחדר של הבנים,
"מה נראה לה שהיא ישנה שם! אני לא הולך לקרוא לה ובטח שלא הולך לדבר איתה! היא צריכה להתבגר.. נפרדנו .. זה לא שהיא צריכה לריב איתי!" אמר בעצבים למאיה
"שמע.. עסק שלך.. ידעת למה זה יגרום כשתצא עם חיילת מהבסיס שלך" אמרה מאיה והטיפה לו מוסר.
מאיה יצאה מהחדר שלו ותומר החליט לסדר את הבלאגן בינו לבין הדר, הוא באמת יצא זבל כשהסכים שהוא היה איתה רק בשביל לשכב איתה.
למרות שזה יצא בגלל שהוא היה נסער, אבל זה לא מצדיק.
גם הדר אשמה, היא פגעה בו וגרמה לו לריב עם חברים שלו. הוא לא חייב לה כלום.
עכשיו השעה של הארוחת צהריים , הדר בטוח בחדר.. ככה זה כשמכירים אותה טוב מידי.
הוא עדיין כועס, היא זאת שהתנשקה עם חבר הכי טוב שלו מול הפרצוף שלו

תומר דפק בדלת שבחדר של הדר וחיכה שתפתח, מוזר.. היא פתחה במהירות.
"אור! חשבתי ש…." באה להמשיך ונעצרה כשבמקום אור, עמד מולה תומר.
החיוך שלה נמחק באותו רגע. עניין של שניות. היא עדיין פגועה.
"הו.. חברה שלך לא כאן" אמרה כשחשבה שתומר בא בשביל נטשה
"לא באתי בשבילה" אמר וחיכה שהדר תכניס אותו לחדר אבל הדר לא נתנה לו.. היא עמדה בכניסה לחדר ומנעה ממנו.
"אז..?" שאלה כשידעה שלעמוד מולו זה בזבוז של זמן
"באתי לדבר איתך" אמר והזיז את הדר הצידה ונכנס לחדר שלה. הדר המשיכה לעמיד ליד הדלת. כמה שיותר רחוק ממנו.
"דבר" אמרה בזלזול ותומר התעצבן מהטון המזלזל שלה.
"קודם כל תרגעי, אני לא חייב לך כלום" התעצבן עליה
היא נשענה על המשקוף ולא מעזה להסתכל עליו אפילו. הבחור ששבר לה את הלב כשידע שהלב זה האיבר הכי חשוב לה. האיבר שאי אפשר לתקן. זה לא זמן. לא אהבה חדשה שתעזור לזה להתאחה.
הוא ידע שהיא נפגעה הרבה בחיים שלה והיה לה קשה להתאהב ולסמוך על אנשים ולאט היא השתחררה ותומר בא והרס הכל.
"קיצר אין לי כול לריב, מהיום את ישנה בחדר ש-ל-ך ובאה לארוחות. את לא ישנה אצל מעיין ובטח שלא בחדר של אחד הבנים, אז כדאי שתביני" אמר ונשאר בחדר שלה.
היא שתקה, לא דיברה. הפחד דיבר בתוכה. הפחד מבנים.
היא חשבה שהכל יסתדר והיא תחזור להיות של תומר..
"סיימת?" שאלה והעבירה את המחליק על השיער שלה.
"תתחילי להתנהג כמו חיילת בבסיס! את כבר לא תלמידת תיכון!" התעצבן. העצב והכעס השתלטו עליו.
"טוב" אמרה והתעסקה באיפון שלה.
"טוב מה?" אמר תומר בקול ולא וויתר לה. שתיתן לו את הכבוד הראוי.
"טוב ביי?" אמרה בציניות והמשיכה להתעסק במסך של האיפון ולא להתייחס אליו
"טוב המפקד! אני המפקד שלך, אני לא מוכן לייחס הזה שלך" התעצבן והתקרב אליה. סוגר את כפות ידיו לאגרופים מנסה להירגע ולא לבעוט באיזה משהו ולגרום לנזק.
הדר הסתכלה על השפת גוף שלו, הוא בהחלט כועס. מצד אחד היא שמחה שהיא הצליחה להגעיס אותו כהוגן, למרות שזה לא ישתווה לכאב שהיא חוותה. ומצד שני היא נרתעה, התחילה לפחד לרעוד. היא לא ראתה אותו ככה אלים לידה. תמיד הפחד מבנים אלימים הרתיע אותה.
"יופי! עכשיו בואי לאכול" אמר לה בלי שום נימת רגש בקולו. כמו שאמר. הוא המפקד שלה. לא יותר מזה.
"אתה לא אבא שלי, לא אח שלי, לא הבן זוג שלי ולא מבוגר אחראי עליי, אתה בול מפקד אז אל תתערב" אמרה ויצאה מהחדר.
"תאמיני לי שאני גם לא רוצה! ילדה שאין לה משפחה לא יכולה להקים משפחה!" אמר בעצבים
"מה?" שאלה בתדהמה, לא ידעה אם לבכות או לצחוק.
"כן הדר, תתעוררי על החיים שלך! את לא יודעת מה זה משפחה! איך תקימי כזה דבר?!" התעצבן
"זאת היתה הסיבה שנפרדנו?" שאלה ולא היתה שום הבעה על פנייה.
"את בת 19 עוד מעט, תתעוררי כבר! את לא ילדה! את לא יכולה כל היום להיות במסיבות, מועדונים, פאבים, להתנהג כמו ילדה בגיל הטיפש עשרה, אין לך שום אחריות! את בקשר עם המשפחה שלך? את נמצאת אצל ההורים שלך? מה שידוע לי זה שאבא שלך בחו"ל כל הזמן, אמא שלך לא אכפת לה ממך…" אמר והדר קטעה אותו בעצבים
"אל תדבר על ההורים שלי ככה!" אמרה בעצבים משתדלת לא להתחרפן, לצרוח, לבכות
"איך ככה? שלא אכפת להם ממך? את בעצמך אמרת! ילדה בת 18 לא עוזבת את הבית!" אמר בכעס, היא לפתע התחרטה שהכניסה אותו לחיים הפרטיים שלה. לחיים האישים שלא כולם מכירים.. אפילו ענת החברה הכי טובה שלה לא יודעת..
הדר בלעה את הגוף דמעות החונק בתוך גופה והסתכלה על תומר ולא האמינה איך הוא מסוגל לפתוח את כל זה? לנפץ לה הכל בפנים! חהשתמש בדברים הכי אישיים שלה נגדה
"נו הדר דברי!" צעק עליה. היא לא ענתה, היא היתה עסוקה בלחסום את הדמעות שלא יצאו.
"א..א.." מלמלה ולא ידעה מה להגיד
תומר גיחך כשראה את הדר טובעת בתוך הבור של עצמה. הוא טיפה הצטער שכך דיבר אליה.
"ההורים שלי אוהבים אותי, זה שהם עסוקים זה לא אומר שהם לא אוהב…" באה להמשיך ותומר קטע אותה.
"הדר תפסיקי לנסות להראות שלא אכפת לך!" אמר בעצבים
"יש לי משפחה והם אוהבים אותי" אמרה בבטחון ועצרה את הדמעות
"בגלל זה בחג הקודם את היית אצל סבתא שלך ולא בבית שלך? בגלל זה ההורים שלך אימצו ילדה קטנה? בגלל זה.." בא להמשיך והדר נשברה. הוא לקח את כל הדברים הכי סודיים ואישים והתמש בזה נגדה. זאת ה-מכה מתחת לחגורה. אין יותר שפל מזה.
היא הסתובבה ועמדה בצורה שתומר לא ראה את הפנים שלה ודמעות זלגו כמו נהר מעיניה. מעולם לא פגעו בה בצורה כזאת. היא ניגבה את הדמעות, מנסה כמה שפחות להראות והתרחקה מהבקתה.
החוצפה של שניהם עברה כל גבול.

נקודת מבט הדר-
לעשות את זה?..
אני לא רוצה להיראות חלשה.. לא רוצה להיראות פגועה.. אבל אני כזאת..
חייגתי את המספר שתמיד ייתן לי מענה והחלטתי. אני עוזבת.
"הדר יפה קטנה" שמעתי את הקול של אורי
נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי "אורי.. אני.. אני רוצה לעזוב את הבסיס"
מעתי את אורי משתתק וחושב לרגע. "מה קרה? לא טוב לך שם? רוצה אני יבוא?" שאל
"לא.. אני.. עזוב אני סתם מדברת שטויות" אמרתי והתחרטתי על הכל.
"היי, הדר! את לא מדברת שטויות.. אני יבקש שיחררו אותך הביתה, אני יחכה לך בחוץ וניסע אלינו"
איך הוא גורם לי להיות רגועה יותר.
הלכתי לחדר וראיתי את נטשה מסדרת את המיטה שלה. חייכתי חיוך קטן והכנסתי את כל הבגדים והדברים שלי בארון המסכן שבחדר שלנו אל תוך התיק. אני צריכה מעט זמן לעצמי.
אורי התקשר ליידע אותי ששחררו אותי ועוד 10 דקות הוא בחוץ. כמה כיף. התגעגעתי אל ה-משפחה שלי. אולי אנחנו לא משפחה בקשר דם.. אבל אנחו משפחה בלב.
"את הולכת?" שאלה נטשה, הנהנתי בראשי.
לא יכולה לראות את תומר.. לא יכולה….
"ומתי את חוזרת?" שאלה, "מקווה לא לחזור" צחקתי ויצאתי מהחדר.
הלכתי לחדר של הבנים כי ביקשתי ממאור שיבוא לחדר ויקרא לאביב לאור ולמעיין. אני שונאת פרידות.
"מה זה התיק הזה?" שאל מאור והדבר היחידי שעשיתי זה לחבק אותו. לא רציתי לבכות.
התיישבתי במיטה מקווה לא לבכות והתחלתי לדבר
"אז.. כמו שאתם יודעים אני ותומר נפרדנו.. והפעם זה סופי.. וקשה לי לראות אותו כל יום.. אז התקשרתי אל אורי ואני ינסה כמה שיותר להוציא גימלים ולא לבוא לכאן.. ואם הוא יצליח אז אני יעבור בסיס.." אמרתי בעצב ומעיין קפצה עליי בחיבוק והתחילה לבכות. הבנים יותר התחילו לקלל.
"אל תדאגו.. אני יחזור לכאן.. אני רק צריכה טיפה זמן לעצמי.. אני לא יכולה לראות מישהו שהיה חלק מהחיים שלי, ידע עליי הכל ופתאום עכשיו הוא לא חלק מהחיים שלי.. והוא כל הזמן נגדי.. וחשבתי בגלל שהוא יודע עליי את כל הדברים אז הוא ינסה כמה שפחות להכאיב אבל הוא משתמש בזה נגדי.. אז אני לוקחת הפסקה.." אמרתי בעצב וקיבלתי מאורי הודעה שהוא בחוץ.
"תיקחי את הזמן שלך.. תחשבי על הכל.. ונישאר חברים טובים, כמו שהיינו עד עכשיו" אמר אביב ומאור ואור הצטרפו ל'ברכה'
יצאתי מהבסיס אחרי שנפרדתי מכולם ונכנסתי לאוטו של אורי. ועלה עליי חיוך. אבל עדיין בלב כאב לי ..
"הדרי.. תספרי לי מה קרה" אמר אורי וליטף את ראשי בזמן שנסענו.
"קרה לך שאהבת מישהו? והוא היה כל העולם שלך.. ידע עלייך את כל הדברים, מהקטן עד הגדול, מהמצחיק עד הסודי.. ופתאום נפרדו דרכיכם והוא לא חלק ממך…?" שאלצי בעצב.
"הרבה פעמים.. את ותומר נפרדתם?" שאל בעצב. הנהנתי בראשי והחלטתי לא לספר יותר מידי.
שלחתי אסמס למתן כי נעלמתי לו..
העדפתי להתרחק מכל החברים של תומר.
-'מתני אתה עובד היום?'
'הדר! את לא יודעת כמה דאגתי לך! אל תעשי לי את זה! את בבסיס?' שלח
זה העלה על פניי חיוך.
"הרגשתי שהוא עומד להיפרד ממני.. הוא לא פירגן לי על קמפיינים, לא התייחס אליי.. רב איתי על דברים שטותיים. וצפיתי את זה קרב.." אמרתי בעצב לאורי.
"זה טבעי.. זה נגמר סופית?" שאל בעצב. זה מה שאני אוהבת בו. הוא לא ישר מלכלך.
"סופית." אמרתי ואורי התחיל לספר לי סיפורים ולעודד אותי.. אבל נתקעתי על ההודעות שלי ושך מתן.
-'אני בדרך לבית..' רשמתי
'רוצה לראות אותי?' שאל
-'הכי שבעולם.. אני בדרך לבית של אורי, אולי תבוא לשם? אני ישלח לך את המיקום' רשמתי
"אורי.. אני.. אני לא בטוחה כל כך" אמרתי בעצב
"מה מתוקה. דברי אליי" אמר
"אני.. מצד אחד אוהבת את תומר.. אפילו שהוא פגע בי.. ומצד שני אני לא היתי מתנגדת שחבר שלו, שיצא לי להכיר יהיה איתי, אפילו סתם נדבר" אמרתי, אני מאוהבת במתן? לא אהבתי את תומר? אני אוהבת את שתיהם?
"אני לא יודע מה מתחולל לך בתוך הלב.. אבל אני יודע שמי שפגע בך פעם אחת.. לא ייפגע בך יותר.. כי אני לא יירשה לזה.. אני מרגיש שפגעו בי.." אמר עזה העלה בי חיוך קטן

'אני מסיים לעבוד עוד שעתיים, אז אני יבוא ישר' רשם
שלחתי למתן את הפרטים והסתכלתי על אורי.
"מישהו בא אליי היום, זה בסדר מבחינתכם?" שאלתי ואורי צחק
"ברור שזה בסדר מבחינתנו! ונעבור דרך הסופר, נקנה לך גלידה שתוכלי להתנחם" אמר ונשק לראשי. הוא בהחלט העלה לי חיוך על הפנים.

נקודת מבט תומר-
התנשמתי מעט והזזתי את השיער של נטשה.
ישבנו בחדר שלי , היא התעסקה באיפון שלה וצחקה כל שניה. מפריעה לי לחשוס ולהרהר על החיים המחורבנים שלי.
הדר עיצבנה אותי כל כך שבגללה גמרתי חפיסת סיגריות!
"נו נטשה אל תזוזי" אמרתי כשניסיתי לסדר את הדפים שלי, היא זזה בכוונה וזה עיצבן אותי!
"רבאק מדברים איתך!" אמרתי וקמתי מהמיטה. היא הסתכלה עליי והפנתה אליי את גבי, התעסקה שוב באיפון שלה.
"היום הדר הלכה הביתה ואדווה בבית גם, אז…" אמרה נטשה
מה? הדר בבית? נמאס לי מהילדה הקטנה הזאת! את כל הכוחות לקחה לי!
אני לא בנוי לזוגיות.. אחרי הצבא יהיה לי ראש יותר ואז נחזור להיות ביחד.
אבל מי ירצה להיות איתה עכשיו כשהיא נישקה את מתן! פאקינג חבר שלי! אין לה בושה?
יצאתי מהחדר בעצבים והלכתי אל מאיה
"שיעיפו אותה כבר מהבסיס! מה נראה לה שהיא הולכת הביתה" צעקתי בחדר של מאיה ובעטתי במיטה.
"אתה סתם כועס, תירגע תנשום ואז תבוא" אמרה מאיה והתיישבה במיטה. תומר התיישב במיטה ורגלו זזה בעצבים.
"היא יצאה על משהו רפואי, היא רוצה לעבור בסיס שמעת?" שאלה את תומר. איך אפשר לא לדעת? שתעוף גם ככה הוא לא רוצה שתהיה פה לידו.
"הגיע הזמן לא ככה?" אמר תומר ושמח מהרעיון שלה לעזוב את הבסיס
מאיה התעלמה וקמה מהמיטה, לא מעוניינת לשמוע מה שהולך ביניהם.

נקודת מבט הדר-
הגענו למכולת ואני ואורי ירדנו מהג'יפ השחור שלו ונכנסנו למכולת, אורי לקח עגלה והוציא את הרשימה של הקניות מכיסו.
הוא הכניס דברים לעגלה ואני עמדתי לצידו, נהנת מהקרבה שלי אליו ומתבאסת שתומר לא.
הדר שחררי מתומר!
"הדר ככה זה באהבה.. תמיד מישהו נפגע.. את רוצה אני ידבר איתו?" שאל, תמיד הוא רצה להתערב בחיי הזוגיות שלי כשנפגעתי אבל לא רציתי.
"לא.. אבל למה אני נפגעת תמיד? כריס נפרד ממני כי הוא יצא עם חברה שלי ועכשיו תומר? והוא לא נרגע ויצא עם מישהי יום אחרי שנפרדנו, והם זוג.." אמרתי בעצב
"גם לי כואב.. אני יודע מה את מרגישה.. ובמיוחד כשאני אוהבת אותך ואת כמו הבת שלי זה עוד חותר כואב.. ואני יודע עד כמה קשה לך עם כל השינויי מצבים האלה.. ואני באמת מצטער שבכל ה3 פעמים שהזוגיות שלך היתה רצינית את נפגעת.." אמר וחיבק אותי קרוב אליו.
היה בנינו שתיקה ולא היה לי כוח לכלום.

הגענו למקפיא של הגלידות של בן אנד גריס. אני אוהבת את הגלידות האלה, אני יהיה דובה עכשיו.
"וניל עוגיות, שוקולד, בננה כי את טיפה קוקו היום וריבת חלב" צחק ושם בעגלה, הוא יודע בדיוק איזה גלידה אני אוהבת ומתי.. וניל עוגיות זה כשאני נרגעת וכבר שוכחת שאני עצובה, ושוקולד זה באמצע כשאני לא סגורה, ריבת חלב זה שאני שמחה ובננה זה כשאני על הפנים.
"אני אוהבת אותך, באמת" אמרתי וחיבקתי אותו
"גם אני, מאוד. ותגידי, מי זה המתן הזה?" צחק
"הוא היה פעם עם תומר בבסיס, הוא לומד עכשיו משפטים" אמרתי וניסיתי להרשים את אורי.
"ואיך הוא בתור בן אדם?" שאל
"הבן אדם הכי מדהים שאני מכירה.. אבל אסור להגיד כבר מעכשיו כי גם תומר נראה לי ככה.. אבל .. אוף.. אני לא סגורה" אמרתי בעצב והתחלנו בנסיעה לבית.
"למה? תספרי לי.. איפה מתן עזר לך?" שאל
"היתי חולה והוא נשאר איתי ודאג לי, הוא מצחיק, עוזר, דואג, מתחשב,חמוד ו.. ולא בשבילי" צחקתי
"למה לא?" שאל בחיוך, "כי אני אוהבת להיפגע, אוהבת להיתפס על אלה שפוגעים בי, ומתן הוא ידיד לא יותר מזה" צחקתי מעט ועזרתי לאורי להוריד את הקניות.
"את עוד תמצאי את האחד המתאים בשבילך.. את עוד הרבה פעמים תיפגעי מאנשים, צריך לא לייחס לזה חשיבות" אמר והנהנתי בראשי. הוא הריץ עליי שם של זונה. ה-בן זוג שלי מדבר עליי שאני רק טובה במיטה? איפה התומר שאהבתי כאן ….

נכנסתי לבית וראיתי את עדן שוכבת בספה השמנת לבנה בצורת ר', היא ישנה ושמיכה סגולה מכסה אותה.
הבית קריר ונעים. כולי מגעילה מהמדים המסריחים.
"הדרי" אמרה שרית וחיבקה אותי, כמה התגעגעתי אליה..! "התגעגעתי אליכם" אמרתי בחיוך ועזרתי להם עם כל הדברים להכניס למקרר.
"בובה, תעלי תתקלחי תנוחי ועוד מעט אני יקרא לך לאכול בסדר?" אמרה וחיבקה אותי חיבוק אחרון. חייכתי אליהם והתקדמתי אל הספה אל עבר עדן.
ליטפתי את ראשה והיא ישנה חזק.. עליתי לחדר ועברתי בחדר של ליאור. הפרינסס לא כאן, בטח הוא בעבודה.
נכנסתי לחדר והוצאתי לי בגדים מהארון שלי שבבית של אורי. נכנסתי למקלחת שבחדרי ושטפתי מעליי את כל היום הזה. חפפתי טוב וסיבנתי את השיער בשמפו אחר. לא באותו שמפו שתומר אהב. לא רוצה שום זכר אליו.!
יצאתי מהמקלחת לבושה בטייצ' שחור ארוך וחולצת טריקו רחבה בצבע לבן עם כיתוב בצבע סגול.
ירדתי לקומה הראשונה ועדן לא הפסיקה לקפוץ עליי בחיבוקים. בסוף התיישבנו לאכול וכשסיימנו התיישבתי לראות איתם טלוויזיה בסלון טיפה. הדבר היחידי שרציתי זה לבכות.

'מהממת אני בחוץ' רשם לי מתן באסמס.

"אורי, אני לבושה מכוער ומתן בחוץ מה אני עושה?!" אמרתי בלחץ,
"כל דבר יפה עלייך תצאי אליו, ייבשת את הבן אדם" צחק. הוא סיפר לשרית ולעדן מי זה ואני יצאתי מהבית עם הנעלי בית של הדובי החמוד ושיערי השחור והארוך פזור על הגב ומרטיב את חולצתי והפוני מסודר סאופן מרושל על מצחי.
"מתן" קראתי לו והוא חייך והסתובב אל עברי. הוא נכנס אל תוך החצר והתקרב אליי, חיבקתי אותו חיבוק קטן ונכנסנו לבית של אורי.
"זה מתן, זאת עדן היפיופה הקטנה וזה אורי וזאת שרית" הצגתי למתן את המשפחה היחידה שבלב שלי.
אורי תחקר את מתן ובסוף עלינו אל החדר שלי. התיישבתי על המיטה ליד מתן שנראה מותש מהעבודה שלו.
"הדרי איך את?" שאל, "בא לי להיעלם לאיזה חודש" צחקתי ונשכבתי ליד מתן והנחתי את ראשי על החזה שלו. הוא ליטף את ראשי והעביר בי תחושב של חום ואהבה, הוא שומר עליי.
אולי תומר צודק? מי שאין לו משפחה לא יכול להקים משפחה?
אולי לא למדתי מה זה משפחה אז אני לא ידע איך להחזיק את המשפחה..
אומרים שאני אהיה דומה לאמא שלי.. זה אומר שאני אתנהג רע כמוה אל הילדים שלי?
אני אהיה כמוה וכמו אבא שלי?
לא תהיה לי משפחה.
לא תהיה לי משפחה.
אני רוצה לבכות.
הם לא אוהבים אותך.
הם לא אוהבים אותך.
בגלל זה הם אימצו ילדה.
בגלל זה הם אימצו ילדה.
כל מילה נחקקת לי עמוק עמוק בראש.

"על מה את חושבת ילדה?" שאל מתן ונשק לראשי.
"על כלום" שיקרתי והסתכלתי על הטלוויזיה, כן.. תיכון בהריון מעניין אותי

"איך היה בעבודה?" שאלתי בשביל לנתק את המתח
"סבבה, כמו תמיד" אמר. הוא עובד בחנות zara, כל היום מתחילים איתו.
גם עובד וגם לומד וגם חתיך. זה עסקת חבילה?!

היה שלוש דפיקות בדלת, תמיד מכבדים את הפרטיות שלי כאן. "פתוח" אמרתי ולא הזזתי את הראש מהחזה השרירי והנעים של מתן.
עדן עמדה בדלת עם מגש שיש בו שתייה, חטיפים, גלידה. ואו.
היא הניחה את זה על השולחן ובאה לצאת מיד.
"עדן תודה, בואי תהיי איתנו כאן" אמרתי וחייכתי אליה,
"אני הולכת אל מאי" אמרה, מאי זאת חברה שלה אם אני לא טועה
"תהני בובו" אמרתי ונזכרתי שזה הכינוי שלי ושל תומר.
היא יצאה מהחדר והדבר היחידי שהיה בא לי לעשות זה לדפוק את הראש בקיר.
"למה הוא ככה מדבר עליי?" שאלתי את מתן והסתכלתי בעיניו. הוא נאנח.
"כי הוא דפוק! רבנו אחרי שהלכת" אמר והסתכל עליי, החזרתי את המבט אל הטלוויזיה והתבאסתי. לא רציתי שבגללי הם יריבו.
"חשבתי שהיתי יותר מסתם 'מישהי למיטה'.." אמרתי בעצב.
"לא מגיע לך מישהו כמוהו" אמר והסתכל עליי,
"אז מי כן מגיע לי?" שאלתי,
תגיד אתה!
אתה מתאים לי!
די הדר….
"מישהו שיאהב אותך.." אמר בפשטות.
תגיד שאתה אוהב אותי. אני אוהבת אותך! די הדר את נואשת.
"לא נראה לי שקיים מישהו כזה" צחקתי. צחקתי שעד כמה אני נואשת.
"קיים.." אמר בביטחון וליטף את ראשי. העברתי את ידי בצורה בטוחה ונגעתי בבטן השרירית שלו. מעבירה את אצבעותיי בזהירות ובעדינות וחוקרת כל שריר ושריר.
רציתי לבכות. ידו של מתן ליטפה את כתפי ומקרבת אותי אליו. אם חשבתי שתומר שרירי וענקי. אז מתן יותר.
"את יודעת כשהייתי המפקד של תומר ועומרי הייתי מתעלל בהם" צחק
"רוע" צחקתי
"אם הם היו עושים דברים בלי האישור שלי היתי נותן להם מלא שמירות ותורנות מטבח, ותראי מה יצא מהם היום" צחק.
צחקתי. אבל בלב חשבתי על משהו אחר. אולי אני בחיים לא אתאהב? למה לי..
הרי תומר צודק. הוא לא יכול להיות אבא שלי, אח שלי, הבן זוג שלי ועוד הרבה. אבל מי ביקש את זה ממנו?.
"איפה את ישנה היום?" שאל
"לא יודעת.. מצד אחד הדירה של עומרי ושלי ריקה כי הוא וענבר נסעו.. ולא בא לי להיות לבד.." אמרתי
"מפחדת?" שאל והרים גבה
"מאוד" אמרתי בציניות מלווה בצחוק קל
"את מוזמנת לבוא אליי, אני יסדר לך חדר בדירה שלי" צחק
"חדר? לא ישנים ביחד?" צחקתי
הוא צחק ולא ידע מה לענות . כשגבר ואישה ישנים באותה מיטה הם לא רק ישנים.. זה ידוע..
"את מוזמנת.. אני לא ינשק אותך באמצע הלילה" צחק
"תודה על ההזמנה אבל אני יישן כאן ויתנחם בגלידה בזמן שאני רואה סרטי אהבה" צחקתי
פעם ראשונה שהצלחתי לצחוק באמת.
"די עם הבאסה, הולכים לצאת לטייל, תתארגני ואני ייקח אותך לאנשהו" אמר
"לא יוצאת לשום מקום" צחקתי.
הוא הוריד את ראשי מעל החזה שלו בעדינות ובא לארון,
הוא הוציא מהארון ג'ינס בהיר ארוך גבוה וגופייה רחבה מעט מזארה בצבע ורוד בהיר שהיא פתוחה בגב, "קחי תתלבשי" אמר
"לא עשיתי מחליק" אמרתי ולא רציתי לקום. רציתי לשכב ולשקוע במיטה.
"אני יעשה לך" אמר, לא…. לא בא לי .. למרות שבא לי לצאת איתו..
"לא.. אני צריכה לעשות פן" אמרתי בשביל שיירד מהרעיון.
"מעולה.. אני תותח בפן" אמר , הוא לה השאיר ברירה.
נכנסתי למקלחת והתלבשתי. יש לו טעם בבגדים. לא סתם הוא עובד בזארה.
"ואיזה נעליים?" שאלתי, כל הבגדים והנעליים שלי מחולקים בין הבתים. בי הדירה של עומרי ושלי ובין הבית של אורי.
הוא זרק לי כפכפי הוויאנס בצבע ורוד בהיר עם אבן, יופי.. עוזר..
הוא חיבר את הפן והעביר לי פן בקטנה. ישבתי על המיטה והופתעתי מזה שהוא תותח בלעשות פן. אז גם ספר בא בעסקת חבילה??
"רוצה ביביליס בקצוות?" שאל, עכשיו אני מרגישה יותר טוב.
"כן" אמרתי בשמחה והוא חיבר את המחליק לחשמל ויצר עם זה ביביליס.
באמת השיער יפה.
קפצתי עליו בחיבוק. עמדתי על המיטה וכרכתי את ידיי סביב עורפו וחיבקתי, הוא כרך את ידיו סביב מותניי והרים אותי תוך כדי שחיבק אותי.
לקחתי את התיק והכנסתי את האיפון ואת הארנק ועוד שטויות שלי ויצאנו מהחדר.
ירדנו במדרגות ואורי ושרית ישבו בספה מחובקים והם התנשקו, איזה מאמים.
"איזה חמודים" צחקתי ואורי ושרית התנתקו מהנשיקה והסתכלו עליי ועל מתן יורדים במדרגות.
"פש.. מתן הצלחת להוציא אותה מהחדר" צחק אורי
"אני יכול לקחת לכם את הדר?" שאל והניח את ידו על כתפי ומשך אותי לחיבוק צדדי בזמן שירדנו במדרגות
"בכיף, תשמור עליה" אמר אורי בתוקפנות חמודה.
"שרית תראי מה הוא עשה לי בשיער" אמרתי וסובבתי את הראש שתראה . השיער שלי היה פזור וחלק, בקצוות היה בייביליס והפוני היה מסודר על מתחי באופן מתאים.
"ואו.. יפה.. אז גם אתה לומד לתואר במשפטים וגם ספר גם חתיך , מה עוד?" שאלה שרית בחיוך.
זה העלה בי צחוק קטן.
יצאנו מהבית ונכנסנו לג'יפ של מתן, ג'יפ בצבע שחור, בול כמו של אורי. אני מאוהבת בג'יפ כזה.
נכנסתי לג'יפ וחגרתי חגורה. הוא שר לי, זה קטע כזה שכל הבנים שרים יפה?
"מתן.. אפשר לשאול אותך משהו?" שאלתי
"בטח" אמר והנמיך את המוסיקה
"איך זה שאין לך מישהי?" שאלתי והתעניינתי.
"יש תקופות שיש לי קשר של שנה, שנתיים, ויש תקופות שזה רק את יודעת.." אמר, התכוון לסטוצים.
שאלה מביכה לא?
"אבל אל תסתכלי עליי ככה, זה בגלל שהיתי בתקופה עמוסה ולא יכולתי כל כך זוגיות" אמר
אז גם עכשיו? אז.. אין לי סיכוי.
הנהנתי והתעסקתי באיפון, לא האמנתי שאני יוצאת.
"איך את מרגישה? שכחתי לשאול" אמר. פעם בשנה אני סובלת בדלקת בשתן. בא לי למות מזה
"אמ.. בסדר" אמרתי מובכת מכל העניין. לתומר לא סיפרתי כשהיינו ביחד. ומשום מה השנה זה תקף אותי פעמיים. בתקופת הצבא.
"מה היה לך?" שאל, "אמ.." אמרתי מנסה להתחמק מהמבוכה.
"סתם דלקת" אמרתי והוא צחק כשהובכתי מהשאלה שלו.
"הדר זה בסדר, כל מישהי סובלת ככה" אמר והניח את ידו על הירך שלי. הסתכלתי על היד שלו שהונחה על הירך שלי ואחרי כמה שניות הרים את היד אל כיוון ההגה.
מתן נראה כמו הדוגמן הטיפוסי שיוצא מתוך קטלוג. שרירי, שיער חום בהיר. גבוה, מנופח בטעם טוב משרירים, חיוך כובש. הסתכלתי עליו בזמן שנהג והוא שם על עיניו משקפיי שמש של טייסים. יש שמש נעימה בשעות האלה. רק חבל שהמשקפיים כיסו את עיניו הירוקות עם נגיעות של חום דבש. הזיפים האלה שדרשו לגעת בהם.
הוא בן 22 ואני 19 עוד מעט. לא להאמין.
"נבוא אליי קודם ואני יתארגן כי באתי אלייך ישר אחרי העבודה" אמר, הנהנתי בראשי.
"אתה גר לבד?" שאלתי, "בעיקרון כן, אבל השכנים שמתחתיי זה חבר מהתיכון שלי" אמר
"איפה אתה גר?" צחקתי, "עברתי מלפניי שבוע דירה, גרתי באשדוד ועכשיו עברתי לראשון" אמר.
"אני פעם גרתי בראשון, ההורים שלי גרים שם" אמרתי בחיוך.
"א תרוצה לרדת אצלם? לבקר את טימור?" שאל, הוא יודע שאני ואמא שלי פחות בקשר טוב כמו שכל אם ובת צריכות להיות. הוא פחות התעניין, הוא לא שפט אותי.
"לא, טימור בחוג וגם מחר אני ילך" אמרתי בעייפות. אני מתה לישון
"את עייפה?" שאל, הנהנתי בראשי והתעייפתי מלראות את הפקק הזה.

לקחתי את האיפון של מתן והסתכלתי בתמונות. התראה של הודעה קפצה,
"זה ליאב?" שאל, "כן" אמרתי ולא היה נעים לי להסתכל..
"תרשמי לו שאנחנו עוד שעתיים נבוא" אמר, הקלדתי והתעניינתי בהודעות שלו, אבל לא נעים לי לחטט. אבל לא חיטטתי.
"לאן אנחנו בדיוק נבוא?" שאלתי, "סוד" אמר.
אחרי נסיעה מייגעת הגענו! עלינו במעלית לבית שלו. נכנסנו לדירה והדירה היתה בול כמו של עומרי ושלי…
פיהוק הבליח מפי ובייש אותי בדיוק כשנכנסנו. שלא יחשוב שהוא משעמם אותי.
"את יכולה לישון אם את רוצה" אמר והוביל אותי לחדר, זה נראה החדר שלו כי היה בגדים בארון. הבית נקי ומסודר, מוזר שזה של גבר הבית.
היתי חייבת לעשות פיפי, אני עוד שניה מצפוצצת. אני מובכת.
הלכנו למטבח ומתן מזג מים, והדליק את הכיריים החשמליים והניח סיר ולתוכו מזג עוד מים. זה לא עזר לי. התענתי.
"מתן יש לי פיפי" צחקתי, אני כל כך מובכת. אין יותר מובכת מזה.
"את צריכה עזרה?" צחק,
"לא מצחיק" אמרתי והנחתי את ידי על בטני התחתונה מהכאב.
"יש בסוף המסדרון" אמר. הלכתי לשם והרגשתי הקלה. שטפתי ידיים ויצאתי אל כיוון המטבח, הסתכלתי על מתן מבשל ספגטי ובסיר ליד מבשל רוטב שמנת פטריות.
נעמדתי לידו ומתן צחק, מה יש ? "די מתן" אמרתי ולא יכולתי להפסיק לצחוק
הוא הניח את הידיים שלו על המותניים שלי ונשימתי נעצרה. בשניה הרגשתי את עצמי מושבת על השיש בגווני שמנת בהירים. הוא הוריד את ידיו ממותניי והמשיך לבשל. פתחתי את האיפון וראיתי התראות מהאינסטגרם שאנשים עשו לייקים על התמונות שלי ושל תומר.
מחק
מחק
מחק
מחק
מחקתי את כל התמונות שלי ושל תומר ביחד מהאינסטגרם.. שום זכר..
"לכי תישני, תראי טלוויזיה ואני יעיר אותך כשהאוכל יהיה מוכן" אמר וליטף את הלחי שלי, הרגשתי איך הלחי שלי בוערת ממגעו.
"אני לא רוצה לאכול" אמרתי והתענגתי על המגע שלו בי.
"את תאכלי גם אם לא תרצי, עכשיו בואי אני יראה לך איפה תנוחי" אמר והחזיק בידי על מנת שאני אקפוץ מהשיש לריצפה, ברגע שנגעתי בריצפה הוא ניתק את המגע שלו ביבי והוביל אותי לחדר שלו. הוא הדליק את הטלוויזיה וסידר מעט את המיטה הזוגית.
"לא בא לי לישון מתן" אמרתי. "תראי רק טלוויזיה" אמר

נקודת מבט מתן-
היא נשכבה במיטה והסתכלה על הטלוויזיה, חזרתי לבשל את האוכל ועכשיו נותר לו להתבשל 20 דקות על הגז. נכנסתי לחדר והדר הסתכלה בטלוויזיה, לקחתי בגדים ונכנסתי למקלחת שבסוף המסדרון. התקלחתי ושטפתי מעליי את כל השבוע המוזר הזה.
מאז שראיתי את הדר ביום הזה בבית שלהם כשהיא ותומר התנשקו שמתי עליה עין, אבל היא חברה של חבר.. אסור.
לאט לאט התקרבנו והבנתי שלא רק בגלל היופי אני שמתי עליה עין.. האופי שלה זה מה שגורם לך להתאהב בה.
והנה היא ותומר נפרדו.. אני טיפה עצוב בשבילה שהיא עצובה וכל הדברים הרעים שתומר אמר לה. לא סתם אני ותומר רבנו והחברות של שלושתינו נהרסה. חבל.
אבל הכבוד של הדר חשוב יותר מזה שאני ותומר חברים.
אבל אני לא יכול להגיד להדר שאני.. שאני אוהב אותה. היא עדיין חברה של חבר.
לא כל כך חבר…
יצאתי מהמקלחת כשאני לבוש במכנס ברמודה תכלת בהיר בהיר. ואת החולצה העדפתי לא לשים כי אני מבשל עדיין.
נכנסתי לחדר והסתכלתי על הדר שישנה, ידעתי שהיא תירדם.
כיסיתי אותה בשמיכה ויצאתי למטבח, סיימתי להכין והחלטתי להעיר אותה. היא ישנה כבר שעה..

נכנסתי לחדר והתיישבתי על המיטה, לא האמנתי שאני מסתכל עליה ככה. כמו איש מאוהב.
"הדר" אמרתי והשתדלתי לא לגעת בה יותר מידי..
היא יושנת בצורה מוזרה.. היא ישנה על הצד מוזר.
"הדרי" אמרתי וליטפתי את שיערה הרך והנעים.
היא שפשפה את עיניה הכחולות והביטה בי בחיוך.
"בואי נקום לאכול" אמרתי בחיוך קטן, היא הנהנה וקמה מהמיטה, השיער שלה קיבל צורה יפה.
התיישבנו בשולחן ושמתי לה לאכול, היא שיחקה באוכל וכמעט לא אכלה, עכשיו אני מבין מה תומר סיפר לנו…
"את לא רעבה?" שאלתי, "לא" אמרה והזיזה את הצלחת מלידה. היא קמה לתמי ארבע ומזגה 2 כוסות מים, היא הביאה לי והיא לגמה מהכוס ובלעה כדור בלי ששמתי לב איזה כדור.
"פתחי פה" אמרתי ודחפתי לה לפה מזלג מלא בספגטי מוקרם
"אני מפוצצת, אכלתי כשהייתי אצל אורי" אמרה ולגמה מעט מהמים.