כמה פעמים… עונה 2 פרק 4!!!

נקודת מבט מתן-

רותם ישבה ליד טל, חבר שלי והקשיבה לשיחה.
מי היה מאמין שאנחנו כבר נשואים.. איך הזמן עובר מהר..
אינשללה יבוא הנסיך שלנו , ואז נהיה משפחה מאוחדת.
למרות שאני לוקח את ענת כמו הבת שלי, אפילו שהיא לא הבת שלי, אבל אני מתנהג אליה כמו שהייתי רוצה שיתנהגו לבת שלי.
"רותם" קראתי לה, היא אפילו לא שמה לב. היא הייתה שקועה במשהו.
לראות אותה בוכה זה קורע לי את הלב.
אני מקווה שהיא תבין שהיא לא צריכה את ההורים שלה- אני את זה כבר ידעתי ממזמן.
עוד אז כשראיתי את אמא שלה, יותר נכון כשרותם בכתה לילות שלמים כשראתה את אמא שלה במקרה בצרפת כשטסנו לשם לחגוג ירח דבש, לפני כן רותם התעקשה להביא את ענת, אבל ג'ייסון שכנע את רותם להשאיר אותה אצלו- בסוף זה קרה.
אני הלכתי וחיפשתי את אמא שלה במלון, מה לא הפכתי בשביל למצוא אותה.
והיא אמרה לי בפירוש 'אני לא מכירה מישהי בשם רותם. אולי שתעזוב אותי'. אמא לא מתכחשת לילדים שלה. ואמא היא מישהי שתעמוד תמיד מאחורי הילדים שלה ותגן עליהם ותשמור עליהם שלא ימעדו אחורה, וזה לא קרה.
אז רותם לא צריכה אותה.
והיא לא צריכה את אבא שלה שעזב למדינה אחרת ביחד עם הבת זוג שלו, אין לי מושג מי זאת. רותם ישבה חודש בבית בדיכאונות. אני לא מאשים אותה.
אני יודע שזה קשה, אני יודע בערך מה זה להרגיש לא אהוב ע"י אחד ההורים שלך- אז עוד שתיים? אני לא רוצה לדעת איך ההרגשה…

האור המהבהב של האיפון הפר את תשומת ליבי שהייתה מופנת אל רותם
זאת הייתה הודעה..

מאת: אלירן נחשון
'אחי, אתם יכולים לבוא? אני חייב שמישהו יצלם את זה'
הבנתי כבר על מה הוא מדבר. אני גאה בו.
הוא מציע נישואים לעדי. כמה זמן עדי חפרה לנו על הצעת נישואים.
היא ביקשה מרותם שתבקש ממני שאני ארמוז לאלירן על חתונה ועל ילדים.

"רותם, בואי אלירן קרא לנו" רמזתי לרותם. היא הנהנה בראשה ונפרדנו מכולם ועלינו אל הגג של המלון.
"אני בדוק אבכה" הפרה את השקט.
"לבכות למה?" שאלתי בחיוך
"מהתרגשות. היא חיכתה לזה כ"כ הרבה זמן" הסבירה ושפשפה את עיניה, רגישה.
"את כבר מתחילה לבכות?" שאלתי בחיוך, היא צחקה וניגבה את עיניה
חיבקתי אותה חזק והמשכנו אל עבר הגג.
"הבאת את הנרות?" שאלה רותם, הנהנתי בראשי והוצאתי את הנרות שהיו במרפסת הגדולה. התחלנו במלאכה.
פיזרנו נרות בכל המרפסת שייצרו את האותיות E&A . השמות שלהם.
אלירן ועדי ובין האותיות יש עיגול , הצורה של הטבעת.
פיזרנו עלים מיובשים וחיכינו בקוצר רוח.
שמענו את הקול של ענת מתקרב, הבנו שהגיע הזמן להפעיל את המצלמת ווידיאו.

"אני בת 6, לא בת 7" שמעתי אותה צוחקת. ענת הזאת…
"את עדיין גדולה" אמרה עדי, הם עוד לא הגיעו.
"אני הבכורה" אמרה באנגלית. אני יכול להישבע שבזכותה למדתי אנגלית.
בזכותה ובזכות רותם. רותם וג'ייסון דיברו איתה רק אנגלית. אמא שלי אמרה שזה מעולה כי ילדים קולטים שפות מהר, וגם ככה בגן היא תלמד לדבר כבר עברית.
"את מה?" צחקה עדי ללא הבנה, היא לא מבינה את כל המילים של ענת. בכל זאת, זה שפת אם של ענת.
"הבכורה" הסביר לה אלירן בעברית
"נכון, את הילדה הבכורה, גם של אמא וגם של אבא" אמרה עדי בשמחה
"לאן נסעת עם אבא?" שאל אלירן,
"אל סבתא, והיינו בים" אמרה בהתלהבות, והנה עכשיו הם עומדים במרפסת.

"מה זה?" שאלה ללא הבנה עדי.
ענת רצה אל כיווני ואל הכיוון של רותם וחיבקה את רותם, רותם נישקה אותה כ"כ הרבה פעמים. אני יכול להישבע שאותי היא לא מנשקת כ"כ הרבה.
אלירן כרע ברך והוציא מהכיס שלו קופסה אדומה מרובעת. כמובן כולם מנחשים מה היה שם.
"אני לא מאמינה" מלמלה
"עדי, התנשאי לי?" שאל ופתח את הקופסה של הטבעת ועדי פשוט מלמלה צעקות מוזרות כאלה.
"כן" אמרה באושר ואלירן שם עליה את הטבעת ומיד עדי קפצה עליו בנשיקה סוערת,
הבטתי על רותם שבכתה מאושר, כמובן.

סיימתי לצלם וחיבקתי את רותם שלא נרגעה מהבכי של האושר שלה.
"מה את בוכה" צחק אלירן
"אני מתרגשת" צחקה וניגבה את עיניה
"רגישה שלי" אמרתי ונשקתי לצווארה, היא רק צחקה.
"ועכשיו אתם נשואים, ועוד מעט יהיו לכם ילדים" אמרה רותם בהתרגשות.
"ונגדל אותם ביחד עם הילדים שלכם" אמרה עדי
רותם שתקה והביטה בי, אני יודע כמה היא לא בטוחה על הנושא להביא עוד ילד.
אני רוצה עוד ילד. אני רוצה ילד – שלי ושלה ביחד.
"מזל טוב אחי" אמרתי וחיבקתי את אלירן, מי היה מאמין שהוא יתחתן. אחרי שהוא סיפר לנו על הרעיון שלו לחיות עם מישהי אבל לא בתוך נישואים.

"לילה טוב" אמרה רותם ונכנסנו לחדר שלנו ונפרדנו מאלירן ועדי.
"ענת לצחצח שיניים" אמרה רותם והפנתה את ענת למקלחת לצחצח שיניים,
"אז מה את אומרת על ההצעה של עדי?" שאלתי, רותם התעלמה מהשאלה שלי ונכנסה למקלחת בזמן שענת צחצחה שיניים.
רותם יצאה מהמקלחת כשהיא לבושה בפיג'מה קצרה וגם ענת לבושה בפיג'מה.
הן הלכו לחדר של ענת ותוך כמה דקות רותם יצאה כשהיא מכריזה "היא נרדמה".

נכנסנו לחדר וסגרנו אחרינו את הדלת, נקווה שענת לא תקום.
נישקתי את רותם ורציתי יותר מנשיקה, כבר חודש וחצי שהיא דוחה אותי ככה.
בהתחלה זה היה התירוץ של 'אני במחזור' .
ואחרי זה 'אני אחרי מחזור, הסטטיסטיקה אומרת שמי שמקיימת יחסי מין אחרי המחזור עלולה לחלות בסרטן צוואר הרחם' כיבדתי.
ואחרי זה הגיע התירוץ 'אני עייפה, וענת יכולה לקום. ואני לא מרגישה טוב' כיבדתי.
די אני לא יכול עוד, משהו עובר עליה. חוץ מזה שאני כבר חודש וחצי לא הייתי ממש שלה.

"די" מלמלה וזזה ממני,
"לא, כבר חודש וחצי את דוחה אותי ככה. אני אתחיל לחשוב שאת לא מעוניינת בי" מלמלתי והמשכתי לנשק את צווארה, היא צחקה.
"ממה את נרתעת?" שאלתי ללא הבנה.
"אני לא רוצה ילדים. אני מצטערת. אבל אני לא רוצה" אמרה בשקט והזיזה אותי ממנה.
"למה לא?" שאלתי ללא הבנה "כבר דיברנו על זה"
"כי לא בא לי שוב להרגיש את הדבר הזה. אתה לא יודע מה עבר עליי בזמן ההריון. אתה לא יודע מה חוויתי ואני לא רוצה שוב לחוות את זה. אני מוכנה לאמץ ילד, אני מוכנה להכל. רק לא להיכנס להריון" שפכה את זה.
"אבל אני כן רוצה ילדים. זה חלק מלהתחתן" השיחה הזאת נהייתה קרה.
"אבל אני מפחדת." אמרה בשקט.
"אני כאן איתך. אני לא עוזב, תזכרי שאנחנו נשואים. זה לא שאת נכנסת להריון בטעות" אמרתי כהבנה.
היא שתקה וחזרה לנשק אותי. מנסה לא להתעמת איתי.
"אז יש לי רעיון" הצעתי.
היא המשיכה לנשק אותי ואיך שהוא הגענו למצב שאני רק עם תחתון והיא גם עם תחתון וחזיה.
שום דבר אחר שמפריד בנינו.
"נשכב ואת לא תקחי יותר את הגלולות, אם תיקלטי ותכנסי להריון נשאיר. אם לא, אז גם בסדר. אבל נותנים לגורל להחליט בשבילנו" הצעתי.
"ברור שאני אקלט על הפעם הראשונה" אמרה במין כעס.
"אתה עושה את זה בכוונה" אמרה והפנתה לי את גבה.
"לא נכון, יש הרבה סיכויים לא להיכנס להריון. אם תיכנסי להריון אז משאירים. אם לא, אז לא" הצעתי שוב.
"אבל אני צעירה! אני בת 22! אני יכולה להיכנס כל רגע להריון!" כעסה
"ואנחנו רוצים את זה!" הזכרתי לה.
"ומה עם העבודה? אנחנו בקושי מצליחים לממן את עצמנו, הריון זה מה שחסר לנו עכשיו. זה הרבה כסף ילדים" הסבירה
"רותם. תדאגי לעצמך, לא לבית. אני דואג לבית" נאנחתי ביני לבין עצמי.
"אז אם נקלטים, משאירים? אם לא, ממשיכים?" שאלה ללא הבנה,
"ממשיכים עד שאת נכנסת להריון" הסברתי שוב.
"ואם אני אהיה שוב שמנה ומגעילה כמו שהייתי?" שאלה ללא הבנה
"ובתוך הבטן הקטנטן שלך יהיה הבן שלי" אמרתי באושר.
"אם אני רוצה תינוקת?" שאלה
"אז את תצטרכי לחכות להריון הבא שלך" צחקתי.
"כשזה יבוא , זה יבוא?" שאלה
"בדיוק" הסברתי.
"אנחנו לא מצפים לכלום. אנחנו רק מקווים שזה יגיע מתישהו" הסברתי שוב.
"טוב" הסכימה.

נקודת מבט רותם-

התעוררתי בבוקר כשאת גופי מכסה רק שמיכה לבנה, לא שום דבר אחר.
מזכיר לי את אירועי אמש.
"בייב בוקר טוב" הערתי את מתן עם נשיקת בוקר טוב. הוא המשיך לשכב לישון.
"בוקר טוב" אמר בחיוך מאושר לאחר כמה דקות שאני כבר הספקתי להתלבש.
"אני הולכת להכין לי נס קפה, רוצה?" שאלתי בשמחה.
"כן, אני אשמח" אמר במלמול.
"בייב אני מחכה לך" אמרתי בחיוך ויצאתי מהחדר אל כיוון המקלחת לצחצח שיניים ולשטוף פנים. להוריד את השינה מעליי.
מוזר לי שענת עדיין ישנה, בדרך כלל היא מתעוררת מוקדם מאוד.
יש פעמים שהיא באה אלינו בלילה וישנה איתנו, היו לה פעמים שהיא חלמה חלומות רעים, וגם פעמים שהיא הייתה עצובה וסתם רצתה פינוק ממני.
אני מעדיפה שהיא תישן איתי בחדר שלה, ולא בחדר שלי ושל מתן.
היה יום אחד שמתן ואני היינו רגע לפני ש.. שאתם יודעים, נו… רגע לפני ששכבנו, מביך.. ענת התעוררה ודפקה על הדלת של החדר שלנו.
מתן לא הפסיק לצחוק, היינו בטוחים שענת לא תתעורר. מתן היה צריך להישאר לבד עם עצמו בזמן שאני ישנתי ביחד עם ענת שחלמה שאנשים מפחידים רודפים אחריה.
הייתי עסוקה לילות רבים בניסיון להבין למה היא חולמת חלומות כאלה..
הייתי בכל מקום!! אצל הרב, אצל פסיכולוגית, הם לא פתרו לי את הבעיה, הם רק עזרו לי להתמודד איתה.

"בייב, ענת עדיין ישנה?" שאל ללא הבנה מתן והתיישב על השיש. חוצפן קטן.
הנהנתי בראשי והמשכתי להכין לנו נס. מזל שיש לנו כאן את כל הדברים הנחוצים להכין ארוחה גם אם לא הלכנו לחדר אוכל.
"כנראה היא מאוד עייפה" הסברתי והושטתי לו את הכוס נס, הוא משך בידי והוביל אותי אל המרפסת.
"איזה יפה" אמרתי בהתפעלות והבטתי בשקיקה על הנוף המדהים הזה.
לראות את הים מהמרפסת והשמש הנעימה מלטפת את גופנו.
"היה לי כיף איתך אתמול" אמר מתן בחיוך והושיב אותי על רגלו הימנית.
נמנעתי מלהסתכל עליו וחייכתי בחיוך מובך.
"את יודעת מה יפה בך?" שאל מתן בשקט ושפתיו נישקו את צווארי נשיקות קטנות ונעימות.
"מה יפה בי?" ניסיתי לגייס את הקול הכי יציב שלי.
"שגם אחרי 5 שנים שלנו ביחד, אני מתפעל כל פעם מחדש ממך. לעולם לא יימאס לי ממך" אמר ונשק נשיקה ארוכה ללחי שלי.
"תודה. נראה לי" צחקתי.
"כן! תודה מתן! גם אני אוהבת אותך בעלי החתיך והמושלם" אמר
"מקנא?" שאלתי בחיוך
"אני לא צריך לקנא. יש לי אותך וזה מספיק לי" אמר בחיוך מאושר, הוא הופך אותי למאושרת.

"מה השעה?" שאלתי את מתן , ישבנו במשך הרבה זמן בשקט.
"12:04" אמר במדויקות, זה הזמן שלי לקחת את הגלולה למניעת הריון. ולהעיר את ענת, היא לא יכולה להישאר לישון. היא בסוף לא תרדם בלילה.
"לאן את הולכת?" שאל ללא הבנה
"הכדור וענת" הסברתי, הוא כבר מכיר את הסדר יום שלי שב12 אני לוקחת את הגלולה.
"אוי שכחתי" מלמלתי….
"באמת שכחת" אמר בשקט והביט בי.
"אם את לא רוצה, אני לא מכריח. את זאת שבאמת אמורה לעבור את כל התהליך של ההיריון, אני לא באמת מרגיש מה את עוברת בתהליך הזה" אמר בשקט.
"אני הולכת להעיר את ענת" אמרתי בשקט, נמנעת מלהישאר שם…

נכנסתי לחדר שבו ענת ישנה והדלקתי את האור, אני יודעת שאני אמא רעה על זה שאני מעירה אותה. אבל הכל זה לטובתה.
"ענתי, יפה של אמא" אמרתי בקול שקט ונשקתי לגבה הקטנטן שהיה חשוף אליי.
היא שכבה על הבטן והשמיכות כיסו את רוב גופה.
כשמתן קם באמצע הלילה הוא הולך לכסות את ענת, וגם אני קמה לפעמים ומכסה אותה שוב.
"ענתי, בוקר טוב. כבר 12. את צריכה לקום ולאכול ונלך לבריכה ביחד" אמרתי לה וליטפתי שוב את גבה, מנסה להעיר אותה עם הסדר יום שלי.
היא פקחה את עיניה לאחר כמה דקות ולא דיברה, המשיכה לשכב בשקט.
"היום התעוררת מאוחר?" שאלתי בחיוך, היא הנהנה בראשה וחיוך קטן בצבץ בין שפתיה.
"בואי תקומי להתארגן ונלך לבריכה? כמובן אחרי שתאכלי" הזכרתי והושטתי את שתי ידיי בשביל להקים אותה מהמיטה.
היא התהלכה למקלחת ועשתה את הארגונים שלה בזמן שאני קיפלתי את השמיכה והוצאתי מהמזוודה שלה אוברול תכלת מעוטר בקישוטים לבנים. (ברציתי להוסיף-מהמם!!)
הוצאתי את הבגד ים מהמרפסת, מתעלמת ממתן. הוא גם התעלם ממני.
הוא עישן את הסיגריה שלו בשקט. נרגע ממני קצת.

ענת התלבשה בבגד ים ובאוברול ונתנה לי לסרק את שיערה החלק והבלונדיני.
השארתי את השיער שלה פזור כי כאן אין כינים- למזלי.
הבאתי לה קרם פנים והיא מרחה על עצמה והרשתי לעצמי גם לשים לה בגוף קרם הגנה, אני לא מוכנה שהבת שלי תהיה חשופה לקרינה המסוכנת של השמש.
ענת הלכה למטבח לשתות את השוקו ואני הכנתי את התיק צד שלי בשביל ההרפתקה הבאה שלי עם ענתי.
שמתי בקבוק מים גדול וכוסות מים, חטיף, ומהחדר אוכל אני אקח פרי בשביל ענת.
כמובן הכנתי את הקרם הגנה ואת הכובע ואת המשקפי שמש של רייבן שג'ייסון קנה לענת מניו יורק.

הנחתי את משקפי השמש שלי על שיערי והבטתי במראה ואישרתי את לבושי.
שמלה שחורה סטרפלס שמגיעה עד הסוף של הרגליים, וכמובן לא וויתרתי על כפכפים!
"מתן אתה בא איתנו?" שאלתי אותו, הוא ישב בסלון והביט בטלוויזיה, ענת ישבה לידו והתעסקה באיפון שלו.
"אני הולך לחברים שלי" אמר "אני אולי אבוא יותר מאוחר, לאן אתן הולכות?" שאל
"לאכול ואז לבריכה" הסברתי והפנתי את המבט אל האיפון שלי, קיבלתי הודעה מג'ייסון.

מאת: ג'ייסון.
'היי רותם, לא הייתי ליד הפלאפון. מה רצית אתמול?'
קיוויתי שהוא לא יישאל.. אני לא הולכת לפתוח את השיחה איתו בטלפון.
שלחתי לו תמונה של ענת ובכך פתרתי את השאלה שלו.
מה שמצחיק זה שאני וג'ייסון מדברים באנגלית באסמסים. זה נהיה הרגל.

"אני לא רעב, אני אבוא אחרי זה לבריכה. אז נהיה כבר בקשר" אמר ופה הבנתי שהוא הולך להשתכר עם חברים שלו במסיבות האלה….
"טוב" אמרתי ולא התכוונתי שזה ייצא ייבוש. אבל זה יצא.
ולא אכפת לי.

הלכתי עם ענת לחדר אוכל, עדי ואלירן לא דיברו איתנו מאתמול, כנראה הם 'חוגגים' את הנישואים שלהם :)
"אמא" קראה ענת בהיסוס, המהמתי בקולי וחיכיתי שהיא תמשיך.
היא שתקה והמשיכה לאכול את האוכל שלה,
א'ח הילדה הזאת שלי.
"כן מתוקה שלי. קרה משהו?" שאלתי בחיוך קטן, היא נראתה מהוססת
"את ומתן רבתם?" שאלה
"לא, למה?" שאלתי ללא הבנה
"כי אתם נראים לא ביחד" אמרה ולקחה ביס מהצנים עם הריבה.
"אנחנו ביחד" חייכתי "הוא לא פה עכשיו כי הוא עם חברים שלו, זוכרת אותם?"
"כן, הם מוזרים" צחקה
"כן, הם שטותניקים" צחקתי גם אני.

כשענת הייתה בת 3 ומתן ואני כבר היינו 3 שנים ביחד הוא היה נמצא אצלנו הרבה.
הוא סוג של גר איתי, אבל לא כל הזמן.. זה מסובך.
אז חזרתי מהעבודה עם ענת והופתעתי לגלות את מתן ו2 חברים שלו משחקים במשחק של ענת.
הם כל כך היו מרוכזים במשחק שהם לא שמו לב שנכנסנו לבית.
'מה אתם עושים?' שאלה ענת בקול הפיצי שלה
'ניצחתי!!' קרא בהתרגשות טל
'אני לא מאמין!!!' קרא בתסכול שלו חבר של מתן.

"אפשר לשבת כאן?" שמעתי קול שואל, זה עוד פעם הוא?!!?
ענת המשיכה לאכול, אני לא ידעתי מה לענות.
"כן, בטח" אמרתי ופיניתי לו מקום בשולחן שלנו, גם ככה זה היה שולחן גדול.
"נראה לי אתן היחידות שאוכלות ארוחת בוקר בשעה כזאת, חוץ ממני" צחק הבחור שקרא לי כל הזמן 'אמא של ענת'
"נראה לי" חייכתי
"ענתי, בוקר טוב" אמר בחיוך
"איך קוראים לך?" שאלה ענת בחיוך רחב שחשף את שיניה החלביות, הלבנות והישרות.
"נתנאל" ענה גם הוא בחיוך. אני רק חייכתי, לא ידעתי מה לענות.
"אז יופי, עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני" חייך שוב נתנאל.
"כן" מלמלתי
"רותם, וענת" צחק.
"אתה לא יוצא למסיבות האלה?" שאלתי ללא הבנה, הרי זה מה שעושים כאן.
"יש דברים ששווה להישאר כאן בשבילם" אמר. אני לא רוצה להרגיש מחוזרת, אבל זה די היה רמז עבה.
חיככתי בגרוני והבטתי על ענת שלא הבינה אותו.
אני סיימתי לאכול והבטתי בשקט על ענת שאכלה. לא רציתי לפגוש במבטו של נתנאל.
המבט שלו עורר בי צמרמורת בגוף, אני בקושי מכירה אותו.
שיחקתי עם הטבעת נישואין שעל האצבע שלי ורציתי שנתאל יבין את הרמז בעצמו שאני נשואה.
אני לא סתם יוצאת עם מתן ומותר לי להתחיל עם אחרים…
אנחנו נשואים. אפילו שיש בנינו ויכוחים ודברים שלא סגורים בנינו.

"נלך לבריכה?" שאלתי את ענת, ראיתי שגם נתנאל סיים לאכול. לא רציתי לקום לפני שהוא סיים לאכול, זה יהיה מאוד לא מנומס.
"כן" אמרה בתלהבות. אני כבר ארגנתי את התיק עם אוכל לענת לנשנש ופירות, למזלי.
"רוצה לבוא?" שאלתי מתוך נימוס כשראיתי שהוא מסתכל עליי ועל ענת.
"למה לא" אמר בחיוך ובא אחרינו.
לעזאזל למה הצעתי לו…………………………………………

"חכי" קראתי לענת ונשקתי נשיקה ארוכה לשפתיה, אני מכורה אליה.
היא נכנסה לבריכה של הקטנים, שמה היא יכולה להיות בלי מצופים.
היא נכנסה באיטיות כי המים היו קרים, בסופו של דבר היא נכנסה ושחתה טיפה, היא השתפרה בשחייה שלה.
הורדתי את השמלה השחורה ונשארתי בבגד ים ביקיני סטרפלס ממש כמו חזייה, כמובן אני צריכה את זה כמו חזיה, בצבע שחור. כמובן לא וויתרתי.
השמש הנעימה כיסתה את גופי.
משקפי שמש הונחו על עיניי וככה יכולתי להביט על ענת.
ספר טוב הונח לידי והאיפון מצידי השני שיהיה במקום המושלם לתמונה מהירה של ענת.
השמשייה עשתה עליי צל ומנעה מהקרינה הלא טובה לבוא אליי,
צילמתי את ענת מעט ושלחתי לג'ייסון שאני בטוחה שהוא הראה את זה למאיה.

פתחתי את הספר והמשכתי לקרוא מהמקום הקודם שבו הפסקתי.
ספר על הורות טובה.
"אפשר לשאול משהו? ואם את לא רוצה לענות, את לא חייבת" שאל נתנאל
הנהנתי בראשי. הבטן שלי כבר התכווצה.
אתם מכירים את זה שאתם יודעים מה עומדים לשאול אותכם ואת לא רוצים?
"אבא של ענת, זה הוא שהיה איתך אתמול?" שאל בהיסוס
הנדתי את ראשי לשלילה.
"ו-ויש לה אבא?" שאל בגמגום, הוא כנראה חושב שזה מאונס חס וחלילה.
"יש לה אבא. אנחנו לא חיים ביחד, כי היינו צעירים וזה לא הסתדר לנו" הסברתי לפני שהוא ישאל עוד משהו.
"היא מדהימה" אמר והביט על ענת.
"אתה מתחיל עם הבת שלי?" צחקתי
"לא. היא יכולה להיות הילדה שלי, אין לי עניין בילדות קטנות" צחק
"כי יהיה לך עניין רציני עם אבא שלה" צחקתי. ג'ייסון כבר הודיע לענת שעד גיל 20 היא לא תצא עם אף גבר. היא כמובן לא הבינה.
"מאין תיקון?" שאל, "זאת שאלה פולשנית. מצטער. מצטער שפתחתי בכלל את הנושא"
"זה בסדר" צחקתי "עדיף במקום שהיית מסתכל עליי מוזר"
הוא שתק והביט באיפון שלו, זה הסימן שלי להמשיך בספר.
מידי פעם הבטתי על ענת ששיחקה עם ילדים בגילה בבריכה וגם הבאתי לה מים, ופרי.

באיזשהו שלב נמאס לי לקרוא מהספר והתקשרתי אל מתן.

"הלו?" שמעתי אותו עונה וקול צחוקים מסביבו.
-"אני מפריעה?" שאלתי
"לא, מה קורה" שאל
-"סבבה. אתה תבוא לבריכה?" שאלתי
"אני לא יודע אהובה שלי. אני עם חברים" ענה
שתקתי כהבנה וחיכיתי שהוא יידבר.
"טוב. אז תחזרי מאמי להיות עם ענת ואני מבטיח שבצהריים נצא שלושתנו"
-"לא, זה בסדר. תהיה עם חברים שלך. אני והיא נהנות בלעדייך" אמרתי בשמחה
"תודה" צחק וסיימנו לדבר.

"את קוראת ספר באנגלית?" אמר בהתפלאות נתנאל
"כן" אמרתי והסתכלתי עליו מעיין בספר.
"יש לך גוגל תרגם בראש?" צחק
"בערך." חייכתי
"יפה, מתי התחלת את הספר?" שאל
"שבוע שעבר, אבל אין לי זמן לקרוא, אז אני קוראת לאט" הסברתי
"זה לאט?!" שאל ללא הבנה
"כן" צחקתי
"איך את מבינה את כל המילים האלה, בקושי את הבגרות באנגלית סיימתי" צחק
"גרתי בניו יורק 11 שנה, בערך בגיל 5" הסברתי
"יפה, ומה גרם לך לחזור לארץ הקודש?" חייך
"המלאך שלי" אמרתי בחיוך מאושר.
"אז אבא שלה בניו יורק?" שאל ומצמץ את עיניו ללא הבנה
"הוא בא גם לארץ הקודש" חיקיתי אותו בחיוך
"יפה. המלאך הזה לא בא סתם" צחק
"בכלל לא" חייכתי.

"אמא אני רעבה" אמרה ענת באנגלית, היא מתלהבת כשהיא מדברת עברית.
היא חושבת שאנגלית זה השפה הרגילה שכולם מדברים, וכשהיא מדברת עברית היא מתלהבת ומספרת לי על מילים חדשות שהיא למדה.
"רוצה כריך עם טונה?" שאלתי בחיוך, היא הנהנה בראשה והתיישבה על המיטת שיזוף שבה ישבתי והתחילה לאכול לשובע.
"רוצה לשתות?" שאלתי, כמעט ולא שמתי לב שהשיחה שלנו מתנהלת באנגלית. אנחנו לידו וזה לא נעים, הוא בטח מרגיש לא שייך.
"כן, ואני רוצה להשתזף איתך" חייכה
"בואי, נשתזף ביחד" חייכתי וחיבקתי אותי חיבוק חזק.

"היא רוצה להשתזף" הסברתי לו בעברית, הוא צחק.
"לרגע חשבתי שריכלתם עליי" צחק
"ריכלנו עלייך" צחקה ענת
"ענת, זה לא יפה" אמרתי, בכל זאת אני אמא שלה.
"ריכלתם עליי?" אמר בחיוך רחב לענת
"צחקתי. אסור לרכל. אבא אומר שיהיה לי אף ארוך כמו של פינוקיו אם אני ארכל ואשקר" הסבירה את השקר שאבא שלה בעצמו שיקר לה.
"שטויות של אבא שלה" הסברתי לו
"בגלל זה לאשתו של אבא יש אף גדול, כי היא משקרת הרבה ומרכלת" חייכה ענת
"באמת?" צחקתי.
אף פעם לא חשבתי שאשתו של ג'ייסון תהיה ככה. דווקא שירה הבת זוג הקודמת שלו הייתה מתוקה.
ענת הנהנה בראשה והמשיכה לאכול.

אני רק הסתכלתי על נתנאל וחייכתי.