כמה טוב שבאת הביתה פרק ראשון

הבטתי שוב במראת הרכב לראות איך אני נראית ואם האיפור מכסה את הפנים החיוורות שלי. השפתון האדמדם ששמתי ירד משתיית הקפה בדרך. חידשתי אותו, ולעסתי מסטיק להעביר את הטעם החזק של הקפה. אני נוסעת לכיוון שדה התעופה לאסוף חבר טוב שלי. יותר נכון בשבילי הוא אהובי. מה אני בשבילו? שנה וחצי לא ראיתי אותו וגעגועי גברו מרגע לרגע. אני זוכרת שלפני הטיסה שלו הוא בא לבקר אותי ואני מביטה בו בדמעות ומתחננת בליבי שלא יסע. שישאר איתי. אולי יחכה ונטוס ביחד. הוא חיבק אותי בחום "אל תבכי! אני אחזור מתוקה שלי" וחפן את פניי בשתי ידיו.הוא הרים את פניי בכדי שאביט בו, "אם תבכי אהיה עצוב בטיסה שלי" ניגבתי את הדמעות שלי ולרגע נפלט לי לא האמנתי שזה מה שקרה. "נשק אותי" הבטתי בשתי עיניו הבהירות הוא חייך ואני הסמקתי "סליחה..נפלט לי.. אתה חבר טוב שלי.. "גמגמתי רציתי להגיד עוד משהו אבל הוא רק קירב את שפתיו המושלמות אל שלי ונישק אותי נשיקה לוהטת. משם הגענו למיטה ועשינו אהבה. כה נהניתי. נמסתי בגופו החם. לא רציתי שילך. רציתי שישאר איתי. התחבקנו כמה שעות במיטה. "מאיה.. אני מת עלייך מתוקה. אבל אני לא יכול להיכנס לקשר לפני הטיסה ואת יודעת את זה." "כן אני יודעת רני שלי" והאכזבה גדולה מילאה את ליבי קמנו המיטה. הוא הלך אחרי כמה זמן. אחרי חיבוק אחרון ופרידה. עם הזמן נכנסתי לקשר. קשר שהתחיל טוב והוציא לי את רן מהראש למקצת. הבחור ההוא שנכנסתי לקשר הכרתי במסיבת יום הולדת של חברה טובה, בן הזוג שלה הביא אותו ומשם הכל התחיל. האהבה והבאלגן הגדול. אושרי קראו לו. האושר שלי הוא בטח לא היה.
———————————————————-
הגעתי לשדה, הקפה הארור עשה לי בחילה. ואולי זה מההתרגשות שרן חוזר בתכלס לא זה וגם לא זה… מה יהיה? ואיך תהייה הפגישה? מצאתי חנייה כמעט לאחר חצי שעה. והבחילה עלתה בי יותר. ניסיתי להרגיע את עצמי. אולי אוכל משהו? כשיצאתי מהאוטו לכיוון האולם נוסעים קיבלתי הודעה מאושרי. "צרי קשר. לא בסדר שאת הלכת בלי להודיע לי!" התעלמתי מההודעה הזאת. לא היה לי כוח לריב איתו ולמרות שנפרדנו בערב. לפחות מבחינתי. אני ואושרי כבר שנה ביחד. שנה כואבת, שנה לא קלה. חשבתי על הלילה הנוראי שהעברנו אתמול והלכתי לכיוון השירותים לראות שלא רואים. מזל שהאיפור מכסה הכל.
——–