כמה אהבה- פרק 4

-לאחר 3 חודשים-
~~~מנוקת המבט של אור~~~
כמו כל בוקר, קמתי, התארגנתי לבית הספר, ירדתי למטה וחיכיתי לרעות ועומר. עכשיו, אני ורעות החברות הכי טובות שיש! ועומר ואני ממש חברי נפש ואנחנו מספרים הכל אחד לשנייה. ושלושתנו נפגשים כל הזמן, בדרך לבית ספר ובחזרה הביתה, בהפסקות, בשיעורים, אנחנו נפגשים בחופשות, עושים יחד שיעורים.. בקיצור- עושים הכל ביחד.
בכל מקרה… חיכיתי לרעות ועומר, שמעתי צעקות שמגיעות מחדר המדרגות.. ידעתי שאלה רעות ועומר. "תקשיבי רעות, אני מקבל את החדר הזה!" אמר עומר
"על גופתי המתה!" אמרה רעות תוך כדי שאנחנו מתחילים ללכת
"הי! מה קרה?" אמרתי בניסיון להפריד בניהם.. כמו תמיד
"אחותנו הגדולה, שחף.. חוגגת בשבוע הבא 25 והיא עוזבת את הבית… וזה אומר שמתפנה עוד חדר, וזה אומר שאחד מאיתנו יעבור לשם, כלומר שאני אעבור לשם!" אמרה רעות
"רעות, את חייבת להבין, שאני עובר לשם!!"
"אבל החדר הזה גם ככה צבוע בצבעים של בנות!"
"אפשר לצבוע את זה בלבן.."
"אבל אני יותר גדולה ממך!" צעקה רעות
"אנחנו תאומים!!"
"אני יותר גדולה ממך בחצי דקה!"
"זה לא אומר כלום" אמר עומר וגלגל עיניים
"טוב מספיק" אמרתי "הגענו לבית הספר, תפתרו את זה אחר כך"
"טוב…." אמרו שניהם והלכו איתי לכיוון הכיתה. *צילצול*

נכנסנו והתיישבנו במקום שלנו והמחנכת שלנו, שרון נכנסה.
"בוקר טוב תלמידים!" אמרה שרון "יש לי חדשות בשבילכם.. כמו שאתם יודעים, בכל שנה, שכבת י' עושה עבודה גדולה, על נושא שאני נותנת לכם. אתה עושים את העבודה בזוגות שאני בוחרת" גלים של אנחות נשמעו מכל עבר.
"מצטערת חברים אבל ככה זה.." אמרה שרון " הנושא של השנה הוא בעיות עולמיות, כמו רעב עולמי, גזענות, אי שיווין בנשים, עוני"
"אבל יש לנו את הבעיה הזאת בכיתה" צעק ליאור וכל הכיתה צחקה, כולם חוץ מרעות, עומר ואני. "ליאור, צא מהכיתה" אמרה שרון.
"בכל מקרה, הזוגות הם.. לירון את עם עומר אתם עושים על זיהום אווירי"
חיכיתי ששרון תגיד לי עם מי אני.. בבקשה עם רעות בבקשה עם רעות…
"אור את עם…. גור, הנושא שלכם הוא גזענות כלפי שחורים" אמרה שרון, שקט השתרר בכיתה.
"איזה כיף לה.."
"היא עם גור!"
"הוא ממש לא לרמה שלה.."
"כמה מצחיק.. עשיר וענייה"
"עכשיו כל הזוגות, תתחילו לעבוד על העבודה שלכם כבר מעכשיו" אמרה שרון. קמתי והלכתי לכיוון של גור..
"היי" אמרתי
"היי.." הוא אמר וחייך אלי, החיוך שלו הוא פשוט החיוך הכי יפה שראיתי..
"טוב.. אז צריך להיפגש מתישהו.."
"אני יכול היום אחרי הבית ספר" אמר גור "את יכולה לבוא אלי אחרי בית הספר, נלך ביחד"
"אהההה אוקי" אמרתי והרגשתי את הלחיים שליט מתחילות להסמיק…

~~~מנוקדת המבט של עומר~~~
אני לא יכול יותר! אני לא יכול להשאיר את זה בבטן יותר! אני חייב להוציא את זה החוצה.. אחרת אני אשתגע! אני מודה.. אני מאוהב! אני נער קטן, ומאוהב.. באור.
היא כל כך יפה, וחכמה, ומצחיקה, היא פשוט מושלמת.. היא הבן אדם הכי עדין ויפה שהכרתי.. אבל איך אני יכול להגיד לה מה אני מרגיש? איך אני יכול להגיד לה שאני מאוהב בה?! אני כבר יודע מה יקרה.. היא תצחק… תצחק שאני אוהב אותה.. ופשוט תתרחק. אני לא רוצה שזה יקרה.. אם היא תתרחק ממני.. אני.. לא יודע.. כל בוקר כשאני רואה, מחכה לרעות ולי, יושבת על הספסל, הרוח מעיפה את שערה החום והארוך, הכל כך יפה… אני מרגיש כמו בן אדם חדש.. אני לא יכול יותר! אני חייב להגיד לה מה אני מרגיש.. אבל היא תתרחק ממני אם היא תדע. עדיף לשמור את זה בסוד… עדיף שרק אני אדע מכל הסיפור הזה…