כמה אהבה- פרק 2
מרוב כל הדחיפות, לא שמתי לב עד שהתנגשתי במשהו, ונפלתי על הרצפה. המסדרון התרוקן מאנשים, חוץ ממני, ומנערה בלונדינית אחרת, כנראה בה התנגשתי. היא התכופפה לעזור לי
"מצטערת… את צריכה עזרה?" היא שאלה
"אהה… כן, תודה" אמרתי, הכנסנו את כל הספרים לתיק ונעמדנו
"אני מצטערת אם הכאבתי לך.. פשוט מרוב כל הדחיפות לא שמתי לב ו.." התחלתי להתנצל
"זה בסדר" היא אמרה "יש לך מזל שזאת לא לירון, אחרת היו כאן דרמות שחבל על הזמן" היא אמרה וצחקקה.
"מי זאת לירון?" שאלתי. היא הסכלה עליי לכמה שניות ואז אמרה
"את חדשה פה, נכון?"
"כן… רואים?"
"אם את לא יודעת מי זאת לירון, אז ישר יודעים שאת חדשה"
"אז מי זאת לירון?"
"תכף תדעי, דרך אגב, אני רעות" היא אמרה והושיטה את ידה
"אור" אמרתי והושטתי את ידי ולחצנו ידיים
"אז אור, באיזה כיתה את?"
"י'5"
"איזה קטע! גם אני"
"באמת? אז אולי תוכלי להראות לי איפה הכיתה שלנו? כי אני ממש אבודה כאן.."
,בואי" היא אמרה והלכה איתי לעבר הכיתה, נכנסנו והתיישבנו באחד השולחנות הפנויים.
"זאת לירון" אמרה רעות והצביעה לעבר נערה עם שיער שחור.
"היי עומר!" אמרה רעות לעבר נער אחד שנראה דיי כמוה. הוא התקרב אלינו
"היי עומר, תכיר את אור, היא חדשה כאן" אמרה רעות "ואור, תכירי את עומר, אחי התאום"
"היי" אמרתי
"היי" הוא אמר "רעות, לא אמרת שנשב ביחד?"
"נכון..אבל אור חדשה ואני היחידה שהיא מכירה"
"טוב, אני אמצא לי כבר מקום"
"אוקיי" אמרה רעות ועומר הלך. המורה נכנסה והתחילה לדבר על השנה, ועל האחריות שלנו.
אחר כך בהפסקה, אני , רעות ועומר, הסתובבנו יחד ודברנו.
~~~מנקודת המבט של עומר~~~
כשאני ורעות הגענו לבית הספר, אני הלכתי למזכירות כי הייתי צריך לסדר איזה משהו ורעות הלכה לחפש את הכיתה שלנו. ביום שלפני היום הראשון ללימודים הבטחנו אחד לשני. לא לנטוש אף אחד. כי שנה שעברה, רעות הייתה עם כמה בנות כאלה, עשירות, ואני הייתי עם כמה בנים עשירים, והם כל הזמן ניצלו אותנו. אבל אתמול, הבטחנו שלא נוטשים אף אחד, כי אנחנו אחים, וזה הכוח הכי חזק שיש לנו…. ואז אני נכנס לכיתה, וקולט את רעות יושבת ליד איזה נערה, אחת. דיי התרגזתי עליה. התקדמתי אליהם, רעות הציגה אותי בפניה, ואותה בפני. מסתבר שקוראים לה אור. המורה נכנסה והייתי חייב ללכת למצוא מקום, בסוף התיישבתי מלפניהן, ליד איזה ילד אחד שאני והוא דיי חברים. אני שמח, כי שנה שעברה ישבתי לפני כמה בנים עשירים, שכל הזמן בעטו ברגל של הכיסא, שמו לי ניירות מקופלים בכובע של הסווצרט, ולהדביק לי ניירות על הגב שכתוב עליהם "חנון", "תרביצו לי" ועוד דברים מהסוג הזה.
תגובות (2)
מעניין! אשמח להמשך!
ווואוו יפה תמשיכייייי
אשתדל לעקוב!! אשמח אם תקראי תסיפור שלי ^_^