כל סוף זו התחלה חדשה. (מכיל תכנים מיניים)

מעלפים שלי, זה וואן שוט שהכנתי.
אשמח לתגובות.
הוא מכיל תכנים מיניים אז מי שלא טוב לו שלא יקרא,
האחריות היא עליכם.
אליענה,

**

אני ממררת בבכי, זה לא יכול לקרות.
סבתא, סבתא שלי.
איך הלכת?? זה לא היה צפוי.
שיחת הטלפון מאמא שביקשה שאבוא הביתה מהעבודה,הצליחה לעורר בי חשש.
ידעתי שמשהו רע קרה- זאת סבתא.
סבתא נפטרה אחרי מאבק ממושך במחלה הנוראית.

זה היום השני לשבעה, כולם בוכים.
הבית של סבתא מלא באנשים,
אני מדפדפת בדף הווצאפ שלי ומקבלת הודעות ניחום.
נכנסת לשיחה שהכי רציתי- לשיחה שלי איתו.
לשיחה עם הידיד הטוב שלי.
זה שרציתי שיהיה הרבה יותר מידיד טוב.

אל; ליאור.

-'אתה בבית?'

מיד הוא החל להקליד,

'לא, בובה שלי. אני בבסיס'

-'סבתא נפטרה. אני לא יודעת מה לעשות.'

הוא אפילו לא ידע על זה, הוא מיד ניסה לנחם.

'מחר אני אנסה לצאת מהצבא בשביל לבוא אליך. רוצה אני אביא משהו?'

-'אותך, רק אותך. אני מתחרפנת פה…'

היום השלישי של השבעה הגיע נורא יותר, שכבתי במיטה
בחדר האורחים, דודים שלי ואמא שלי ישבו שבעה בעוד שהבני דודים חזרו למסגרות החינוכיות.
לא התקלחתי- למרות שמותר לי.
שכבתי במיטה, עם עיניים נפוחות וגרון יבש.
נתלש לי חלק מהלב.

השעות של הערב הגיעו, לא אכלתי. לא רציתי שום דבר בתוך הבטן שלי.
כל דבר עורר בי עצב,
סבתא לא תאכל יותר, לא תרקוד יותר.
סבתא לא תהיה יותר..

דפיקה בדלת הסבה את תצומת ליבי,
ליאור לא שלח לי יותר הודעות, הוא כנראה לא יצא הביתה.
לא עניתי.
שכבתי על המיטה, מתעגלת לכדור ומנסה לישון.
"אני נכנס." קולו הגברי נשמע.
זה ליאור!

הבטתי על הדלת בציפיה וליאור עמד שם עם המדים הירוקים, כומתה חומה על כתפו ונשק על גופו.
התיק הכבד שלו של הצבא הונח על הריצפה ליד הדלת הסגורה שהשאיר אחריו.
קמתי מהמיטה וישר חיבקתי אותו, בוכה אל תוך החזה שלו.
"היי, בובה. אני כאן, זה בסדר.." לחש לאוזני ונשק למצחי.
בכיתי ללא סוף לאוזניו.
הוא התיישב על המיטה ואני על ברכיו. כל רגל שלי בצד אחד של גופו.
"אכלת?" שאל בדאגב כשנרגעתי מהבכי.
הנדתי את ראשי לשלילה, הוא נאנח בשקט והעביר את ידו בשיערי.
יבבתי שוב בבכי ולא הפסקתי, פשוט נכנסתי למצב של בכי נוראי.
"התקלחת?" ניגב את פניי, הנדתי את ראשי לשלילה.
מיד הורמתי על ידיו והוא נשא אותי אל חדר המקלחת שבחדר האורחים.
הושבתי על השיש בעוד שהוא נשק למצחי, הייתי זקוקה לו.
הוא פתח את הברז וחיכה שיהיה מים חמים.
רציתי שהוא ימלא לי אמבטיה כמו בסרטים, אך זה לא הזמן המתאים .
יבבתי שוב בבכי כשהבנתי שסבתא יותר לא תתקלח..
הוא התקדם אלי ואחז במותני, מרים את חולצתי אט לאט עד שפשט אותה ממני.
נותרתי בחזיה לבנה פשוטה, במידה הכי קטנה שאפשר למצוא.
"אפשר?" הביט במבוכה על מכנסי.
הנהנתי בראשי ונשמתי עמוק כשידיו ליטפו את ביטני ואת מותני והורידו ממני את מכנסי הבד הקצרים שלי.
נותרתי שוב, מול המבט הבוחן שלו בחזיה לבנה ותחתונים ורודים עם מעט תחרה.
"אני אחכה לך בחוץ?", שאל במבוכה, נתקפתי בפאניקה.
"לא!" והתחלתי ליבב, "אמרו לי שהיא מופיעה מידי פעם!",
אמרו לנו שסבתא תופיע מידי פעם, אם זה בחלומות או בדרכים אחרים.
בכיתי בהיסטריה.
"אני כאן.." הרגיע ונשק למצחי.
"אני לא רוצה להתקלח!", בכיתי אל כתפו ולא שחררתי.
"זה יעשה לך טוב.." הבטיח,
"תתקלח איתי?" שאלתי, יודעת שאתחרט על זה.
"לא, אבל, אני אחכה לך שתסיימי." גירד את ראשו במבוכה.
"אתה תעזור לי לחפוף?" יבבתי בבכי,
"כן." הנהן בראשו. "את מתקלחת עם אלה?" הצביע על החזיה והתחתונים שלי.
הנדתי את ראשי לחיוב.
אני לא עד כדי כך משוגעת..
נכנסתי מתחת לזרם של המים ונרגעתי, הוא חפף את שיערי ואת גופי חלקית כי לא רצה לגעת בי באזורים מסויימים.
והנה- אני בחדר שלי .
לבושה בפיג'מה קצרה, שיערי הרטוב אסוף לצמה ואני שכובה במיטה ליד החייל שהוא לא שלי.
הספקתי לאכול טוב כשהוא כאן,
הבטתי בעיניו וחייכתי חיוך קטן,
הוא חייך בחזרה והניח את ידיו על מותני כששכה על גבו ואני על ביטני ממולו.
עצמתי את עיניי כשהשכבתי את ראשי על החזה שלו ועליתי מעל גופו.
נשכבת על כל גופו. ממש הופכת אותו למיטה בפני עצמו.
"איך את בינתיים?" שאל בשקט לאוזני וצייר דפוסים על גבי התחתון מתחת לחולצה.
שתקתי.
לא רוצה להביט בפניו,
"אני עוד מעט צריך לחזור לבית." אמר בכאב
הנהנתי בשקט ואחזתי בגופו חזק. לא משחררת.
"רע לי פה, הכל פה דכאוני ומר." יבבתי בעצב
"את רוצה לבוא אלי?" נשק למצחי.
הנהנתי בראשי,
"אתה תישן איתי?" הבטתי בו בעיניים נוצצות
"לא, יפה שלי. את תישני בחדר שלי. אני כבר אסתדר." נשק למצחי שוב
"תישן איתי.." ביקשתי
"השעה אחת-עשרה בלילה. את רוצה לקחת עוד משהו לפני שנלך?"
הנדתי את ראשי לשלילה.
קמה מעל גופו ומודעת לכך שיצרתי אצלו בליטה קטנה במכנסיו.
הוא סידר את מדיו על גופו ונעל את נעליו הצבאיות.
יצאנו מהבית של סבתא, לא אומרת לאף אחד שום דבר.
אחזתי במטען שלי והלכנו צמודים אחד אל השני אל הלא-נודע.
"הרכב שלי פה, לא הספקתי לשים את הדברים בבית." נאנח בחיוך קטן ופתח את הג'יפ שלו.
"אני מצטערת שאני מפריעה.." מלמלתי בשקט ,
הוא הביט עלי תוך כדי נסיעה וחייך.
"בשבילך, הכל." קרא בבטחון.
הבטתי על בגדיי הפשוטים, מכנס אפור מצמר מחמם שאהבתי ללבוש כשהלכתי את סבתא, עכשיו זה לא יקרה
יותר. וחולצה ארוכה שחורה .
"אני לא מעכלת שזה קרה.." אמרתי בשקט ושפשפתי את עיניי.
"הכל בסדר, כל דבר ברגע שלו." אמר ברוגע

הנסיעה המשיכה בשקט, אני בפלאפון והוא נוהג.
"מי אצלך בבית?" נתקפתי בפאניקה.
"אחותי הקטנה." אמר בחיוך קטן,
"לבד?" שאלתי בחשש, רק לא ההורים שלו.
"עם חברה." הוסיף "ההורים שלי בארצות הברית."
ההורים שלו אוהבים לטייל. . .
הנהנתי בראשי וכשהגענו לבית, שמחתי.
ליאור גר בקומה ה-7. הנוף מחדרו לא נראה עקב הלילה הקריר והגשום.
רק גשם דפק על המרפסת שלו.
נכנסנו לחדר של ליאור לאחר שאמר לאחותו שלום שהייתה סגורה בחדרה, לא רציתי להגיד שלום. נשכבתי במיטתו וחיכיתי שיבוא.
"אפשר חולצה ארוכה?" ביקשתי, מפהקת ללא סוף.
"בהחלט. את רוצה גם מכנס?" הוציא לי מהארון שלו חולצה עבה של היחידה שלו.
"לא, אפשר לישון בלי?" ביקשתי.
הוא הנהן בראשו והתיישב לידי.
פשטתי את חולצתי ולבשתי את חולצתו העבה וקמתי מהמיטה, פושטת את מכנסיי ונשארת בחולצה העבה והארוכה שלו ששימשה לי כשמלה.
"היית צריכה להזהיר אותי.", אמר במבוכה ובא לצאת מהחדר ,
מה חשבתי לעצמי? הוא ראה אותי בחזיה.
כמעט במערומי..
לפחות לבשתי חזיה יפה, שחורה עם תחרה וקצת-טוב-הרבה פושאפ.
"רגע." קראי לו והוא הביט בי, עדיין במדים.
נכנסתי אל תוך זרועותיו וחיבקתי אותו חזק.
ידיי כרוכות סביב מותניו הרחבות.
הוא חיבק אותי בחזקה ונשק למצחי.
"תלכי לישון? אני במקלחת אם את צריכה משהו." אמר בחיוך קטן.
הנהנתי בראשי וכשהוא הלך, נשכבתי במיטתו ונרדמתי מיד.

התעוררתי בבהלה מקול רעם חזק.
הכל היה חשוך, רעש נשמע מבחוץ. זאת סבתא?
נתקפתי בפכניקה ויצאתי מיד מן החדר אל מקום אחר – אל ליאור.
עברתי בחדרים ולא מצאתי, התחלתי כבר לבכות.
רואה אותו בסופו של דבר ישן על הספה.
מיד התקרבתי אל הספה ועליתי עליה, נשכבת לצידו, ראשי קבור בתוך החזה החשוף שלו.
ואני בוכה.
הוא התעורר בבהלה, "מה קרה?"
"א-א. היה שם רעש" בכיתי בשקט ולא הפסקתי לבכות.
"יפה שלי, בואי נלך לחדר בחזרה. אני אחכה עד שתרדמי." נשק למצחי.
נכנסנו לחדר ונשכבנו במיטה, אני מתרפקת על גופו והוא משחק בשיערי,
"את רוצה עוד משהו לפני שאני אלך?" שאל, הנהנתי בראשי.
"אפשר נשיקה?" הבטתי בעיניו, הוא הנהן בראשו ונשק באיטיות ללחי שלי.
נשכתי את שפתי התחתונה וששפתיו התנתקו מלחיי, התהפכתי על ביטני ונשכבתי מעל גופו בחזרה כמו בבית של סבתא.
הוא הביט בעיניי והניח את ידיו על מותניי.
"אני יכולה לתת לך נשיקה?" שאלתי, הוא הנהן בראשו.
נשקתי נשיקות קטנות ומתוקות בזווית פיו ולאט לאט התקרבתי לשפתיו.
שפתיי נחו על שפתיו הרכות וליקקתי בעדינות עם לשוני את שפתיו באיטיות, שיסכים לי לנשק אותו בתאווה.
הוא לא זז.
ניתקתי את שפתיי משפתיו וראיתי את עיניו נעוצות בי בתדהמה. הוא שתק.
קברתי את ראשי בכתפו ומיד יבבתי בחרטה, "אני מצטערת."
הוא נשם עמוק.
דמעות זולגות על פניי ונקברות בכתפו החשופה.
אולי נישקתי לא טוב?
הוא הרים את ראשי מכתפו בעזרת שתיי ידיו והביט עמוק
בעיניי.
בשניות אחדות שפתיו טרפו את שפתיי ונשכו במתיקות כואבת את שפתי התחתונה, דוחק את מותני אל מותניו.
נישקתי במלוא כוחי, אני צריכה קצת אהבה ממנו.
ידיי נקברו בבטנו התחתונה וירדו לאט לאט למטה.
מנסה להוריד את מכנסיו.
"מה את עושה?" שאל ללא הבנה והפסיק את הנשיקה.
התעלמתי ממנו והורדתי את מכנסיו בכוח, והצלחתי.
"ליטל!" כעס עליי,
"תשכב איתי.." יבבתי בבכי,
"לא! את נסערת ואת- את" אמר בכעס והחליש את קולו והוסיף "את בתולה."
"אז מה!" אמרתי בכעס והורדתי את חולצתי והתיישבתי על מותניו, שמחה שיש לי רק חולצה ועכשיו אני במלוא תפארתי כנגד עיניו.
הוא שפשף את עיניו ונאנח..
"את לא באמת רוצה את זה, את פגועה.." הביט בעיניי.
"אני רוצה אותך, אני רוצה שתיקח אותי ותיקח ממני את הבתולין שלי." נשקתי לשפתיו שוב.
הוא הניד את ראשו לשלילה. .
כמובן, התעלמתי והחלטתי לשפשף את אגני באגנו, רוצה לפרוק קצת מהמתח שנבנה בבטני התחתונה ובאיברי.
הוא נשאר דומם,
הפעלתי מעט לחץ וידעתי שהוא מרגיש את הרטיבות שלי דרך התחתונים,
נאנחתי בעונג , אני רוצה לחוות אהבה ממנו.
"בבקשה, ליטל. מספיק. את מזיקה לעצמך." נאנח ופלט גניחת עונג
"אל תשקר, אתה נהנה מזה. אתה זה שיש לו זקפה מהרגע שהינו אצל סבתא שלי." נאנחתי והוא צחקק.
"מי ידע שליטל התמימה תדבר כך?" צחק והניח את ידיו על מותני ודחף את אגנו אל האגן שלי ובכך יצא לחץ מענג על איברי ולחושי להשתגע.
"אני לא תמימה." אמרתי בכעס ונאנחתי שוב כשהלורקן לא הגיע.
"בספר שקראתי, היא כבר הגיעה לפורקן אחרי כל זה." אמרתי בהיסטריה.
"איזה ספר?" שאל בזעזוע ולא הפסיק לצחוק.
מביא את ידו בנינו ומשפשף את איברי מבעד לתחתוניי במרץ, עוזר לי להגיע קרוב לפורקני.
"חמישים גוונים של אפור." ציחקקתי וקברתי את ראשי בכתפו כשהתעייפתי.
ידו הפנויה שלא הייתה עסוקה בי, הגיעה אל גבי וגיששה אל סוגר החזיה.
לאט לאט החזיה נפשטה ממני .
הוא הפסיק את פעולותיו, מרים את פניי וגורם לי להתיישב בחזרה כנגד עיניו.
עיניו בוחנות את שדיי הקטנים,
"את מדהימה." נאנח ונשק לצווארי כשידיו עוברות על השדיים שלי ועל פטמותיי..
מעולם לא חוויתי מגע כזה.
היה לי נעים, כבר לא קר, הקור בחוץ שייך לבחוץ.
עכשיו אני חמה-להוטה.
"ידעתי ששמת פושאפ" לחש לאוזני,
"אתה לא אוהב חזה קטן.. רציתי שתאהב אותי." מלמלתי בעונג אל אוזנו כשידיו לא חדלו ממעשיהם.
"אני אוהב אותך, זה מספיק." נשק לצווארי ושאב אותו.
יוצר היקי בצווארי.
"עכשיו תני לי לקחת אותך, אני לא יכול להחזיק יותר." קרא בקול גברי ועמוק והפך אותנו כשאני שכובה על גבי , חשופה מול עיניו הבוחנות.
פיו נשק לצווארי ולאט לאט ירד, נושק לעצמות החזה שלי, אחר כך לפטמתי השמאלית, מלקק בלשונו ושולח רטיבות הישר אל תוך תחתוניי.
זעקתי זעקה חלשה כשהוא נשך את פטמתי השמאלית שהתקשתה עד כדי כאב.
"אני צריכה אותך.." מלמלתי כשהקדיש זמן רב מידי על החזה שלי.
הוא צחקק והוסיף "סבלנות."
ירד בנשיקות עמוקות ורטובות אל הטבור שלי ומשם אל פס תחתוני השחורות מתחרה.
"הן יפות, אבל צריך להוריד." חייך אל תוך עיניי.
נתקפתי בפאניקה.
ומה אם הוא לא יאהב אותי אחרי שהוא יראה את כל כולי?
התחלתי להתנשם בכבדות, הוא יעזוב אותי באמצע?
"היי, הכל בסדר. אם את לא רוצה. לא חייבים." חייך,
הנדתי את ראשי לשלילה ושלחתי את ידיי אל עבר תחתוני ומיד פשטתי אותם מרגליי, עם התקשות נוספת.
הוא מלמל לעצמו משהו שלא יכולתי לשמוע וחזר לנשק את שפתיי באיטיות.
משלב את רגליי על מותניו.
משפשף את איברו המכוסה בתחתונים באיברי החשוף והמוכן בשבילו.
"א-אה." גנחתי בעונג, בטוחה שאני עומדת להתפוצץ.
"בבקשה, תני לי להיות בתוכך." התחנן,
הנהנתי בראשי, מחכה למעשיו.
הוא הוריד את תחתוניו ובא להיכנס אל תוכי, זעקתי בפאניקה שגרמה לו להיבהל.
"אתה בלי קודנום!" כעסתי עליו.
הוא הנהן בראשו במבוכה ופנה אל המגירה ליד המיטה, מושך משם עטיפה.
הוא גלגל את הקונדום על איברו והביט בי.
"מצטער, זה לא שרציתי להכניס אותך להריון. מקסימום הייתי גומר בחוץ, אני שוכח שאת בתולה." מלמל
אולי יש לו מחלות?
אני לא רוצה להידבק..
"איך אני אדע שאתה נקי?" שאלתי בפחד כשהקצה שלו כבר היה בכניסתי.
"את רוצה שנפסיק? אני יכול לגרום לך לגמור גם בלי לחדור אלייך." הביט בפניי המודאגות.
"אני סומכת עלייך." נשקתי לשפתיו וכרכתי את ידיי סביב כתפיו.
הוא לשפתיי והוסיף רגע לפני שקרע אותי לגזרים
"תמיד אפשר להפסיק."
הנהנתי בראשי ונשכתי את שפתי התחתונה
"זה הולך לכאוב, תכאיבי לי שארגיש את הכאב שאת מרגישה." נשק לשפתיי.
וזה קרה.
הוא נדחק אל תוכי ויבבתי בבכי, הרגשתי את גופי נקרע לשני חלקים.
הוא עצר והביט בי,
"תמשיך." יבבתי.
הוא המשיך ועודד אותי, נשקתי לשפתיו ונאנחתי בכאב. אין פה שום עונג.
אבל יש פה אהבה.
אהבה חזקה…
"את בסדר, מדהימה שלי?" גנח אל אוזני.
"אתה קרוב?" נאנחתי בשקט, הוא הנהן בראשו.
"קודם את." הבטיח והושיט את ידו הימנית בנינו, זו שלא אחזה באיברו עם הקונדום.
ידו הימנית השתפשפה באיברי הקטנטן והמענג.
יבבתי בעונג והתפלתי תחתיו, הוא צחקק.
"אחותך שומעת אותנו?" שאלתי באנחת עונג.
"לא, החדר אטום יותר ממקלט." גיחך
"א-זאני לא יכולה יותר." נאנחתי בכבדות כשהגעתי לרקיע השביעי ולא הצלחתי לרדת ממנו.
הרגשתי את איברי מתהדק ולוחץ על נשמתי וזהו- זה קרה.
הגעתי לפורקני,
נשמתי באיטיות והבטתי בגבר הזה שנמצא מעלי, בתוכי.
הוא אחראי ללב הפועם שלי.
"אני יוצא, זה קצת יכאב." אמר בחיוך מנחם. הנהנתי בראשי והוא יצא ממני.
"אבל לא גמרת.." אמרתי במבוכה, לא גרמתי לו לעונג?
הוא הנהן בראשו.
איברי כאב ושרף, אך מה שעניין אותי זה למה ליאור לא הגיע לפורקן.
"מה קראת בספר שלך?" צחק בזמן שהוריד ממנו את הקונדום ולקח איתו מגבת וחולצה ויצא מהחדר כשמגבת
מכסה את איברו.
שכבתי במיטה ונמנעתי מלזוז, כאב לי.
הוא נגעל ממני?
קמתי באיטיות, הכל כאב לי.
כתם דם הופיע על המיטה, זה הבתולין שלי..
אני לא בתולה יותר?
לבשתי עלי בזהירות את חולצתו של ליאור הארוכה ויצאתי אחריו ,
דפקתי על דלת המקלחת ונכנסתי לאחר שאמר לי להיכנס.
"אני לא יכול לגמור בתוכך, אם היית על גלולות אז כן. עם קונדום זה פשוט לא בטוח.." חייך אלי,
"אבל- מה.. מה אתה עושה?" בושה הייתה חלק נכבד בפני.
"ביד." קרץ. הנהתי במכבוכה ופלטתי נשימה עמוקה שאגרתי בתוכי.
"כואב לי." יבבתי בשקט ושפשפתי את עיני.
"אני יודע, בואי נתקלח." אמר בחיוך קטן ונשק לשפתיי.
"אני לא יכולה להרים את החולצה, כואב לי למטה." יבבתי שוב והבטתי במראה.
נראתי שונה,
הפנים סמוקות יותר.
כשליאור עזר לי לפשוט את החולצה מעלי שמחתי, כאב לי אפילו לנשום.
ליאור נכנס למקלחת בעוד שאני צחצחתי את שיניי והבטתי בגופי דרך המראה,
נראתי נשית יותר.
החזה שלי נראה גדול יותר לרגע, והבטן שלי נראתה נשית.
"מה את עושה?", צחק ליאור מתחת לזרם המים.
"גדלו לי הציצים?" צחקתי, ליאור צחק והושיט אלי את ידי ומשך אותי מתחת לזרם המים.
"יש כאלה שאומרים שאחרי שמאבדים את הבתולין, אז אתן מרגישות נשיות יותר." חייך,
הנהנתי בראשי ונהנתי ממגע ידיו של ליאור שסיבן את גופי.
הוא סיבן את זרועותי, גבי, בטני ורגליי.
כשהיה צריך לעלות במעלה רגלי וביריכי התקווצתי בכאב, "לא- בבקשה." מלמלתי
"אני יודע שכואב לך, רק תשטפי שם, אם את לא מרגישה בנוח שאני אעשה את זה." נשק לצווארי.
שטפתי את אזורי ויבבתי בכאב כשירד לי משם דם
"זה יפסיק עוד מעט, אל תדאגי." חייך,
הנהנתי בראשי ויצאתי מהמקלחת לאחר שסיימתי להתקלח, ליאור מיד יצא אחרי וכרך את המגבת סביס מותניו והרים אותי כמו כלה על ידיו כשהמגבת כרוכה סביב גופי.

התנגבתי במגבת ולבשתי עלי את החולצה של ליאור ומביטה בו מתלבש.
"אני צריכה תחתונים." מלמלתי במבוכה, הישנים שלי לא ראויים ללבישה עכשיו.
"יש לך מזל שאת במידה של אחותי." קרץ,
חייכתי במבוכה וחיכיתי בשקט בחדרו.

הבטתי בנייד שלי, 2 שיחות שלא נענו.
אמא ולילי, דודה שלי.

הבטתי בהודעות, הודעה אחת שלא נקראה.

מאת; דודה לילי.

'אחיינית שלי, ראיתי שהלכת עם הבחור.
אני מניחה שזה חבר שלך?
לילה טוב מתוקה שיהיה לך, תשמרי על עצמך.
תשלחי לי רק הודעה שהכל בסדר,
אמרתי לאמא שאת ישנה אצלי בבית.
אוהבת אותך, דודה לילי.'

-'לילי, ישנתי עד עכשיו.
לילה טוב, אוהבת בחזרה,
תודה שלא סיפרת לאמא..
לא יכולתי להישאר בבית של סבתא,
הכל מזכיר לי אותה.
בבוקר אבוא.'

"אני כאן." חייך, והושיט לי תחתון רגיל ופשוט שעדיין התווית נמצאת עליו.
"הערת אותה?" שאלתי במבוכה. הוא הניד את ראשו לשלילה והביט בי בזמן שלבשתי את התחתונים השחורים הפשוטים.
סידרתי את החולצה עלי ונשכבתי במיטה. .
ליאור נשכב לידי ונשק לשפתיי ארוכות,
עולה מעל גופי ומנשק את שפתיי ללא הפסקה, מכניס את לשונו אל פני ומשחק עם לשוני.
"כואב לי, לא." מלמלתי כששלח את ידו אל איברי בחזרה.
"פעם אחת." התחנן,
לא ידעתי מה לענות.
"אני פצועה." ציחקקתי. הוא ציחקק בחזרה ונשק לשפתיי עמוקות.
"את לא יודעת כמה זמן פינטזתי על זה." מלמל אל תוך אוזני .
"גם אני." חייכתי,
"את מתחרטת?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה. משחקת בשיערו הקצוץ.
זיפיו התחככו בפניי וגרמו לעורי להפוך לברווז.

"מצטערת שלכלכתי לך את המצעים." ציחקקתי, הוא חייך והרגיע אותי, "זה בסדר, מחר אני אחליף."
"אני לא רוצה ללכת לישון, אם כל זה חלום? אני לא רוצה." יבבתי בשקט
"זה לא חלום. תאמיני לי." נשק לשפתיי שוב.

ליאור קם ממני ונשכב לצידי, עוזר לי למצוא תנוחה נוחה, חצי גוף שלי עליו בעוד שאני שכובה על ביטני.
"לילה טוב, בובה שלי." נשק למצחי.
לא יכולתי כבר לענות כי נרדמתי.

מצמצתי את עיניי באיטיות, מסתגלת לאור שבא מן המסדרון.
קול נשי הסתנן אל אוזני.
"ליאור!" הקול הנשי נשמע ברחבי החדר
התהפכתי על ביטני בחזרה וקברתי את ראשי בחזה של ליאור.
"מה?", שאל בבהלה.
"אני רעבה , אני לא יודעת מה להכין!" אמרה בכעס חמוד
"מינור!" אמר בכעס חמוד,
"אני שבוע לבד כאן ולאף אחד לא אכפת ממני." אמרה בבכי מזויף שנשמע ממש אמיתי.
הרי, אני גם כזאת. אני יודעת לזהות מתי זה מזויף ומתי זה אמיתי.

"אני בא." אמר בפיהוק קצר וכרך את זרועותיו סביב מותניי והביא אותי לשכב על גופו מתחת לשמיכה, ככה אחותו לא תשים לב.
"הערתי אותך? מצטערת.!" אמרה בבהלה הקול הנשי, כנראה התכוונה אלי.
המשכתי לשכב בעיניים עצומות והתחפרתי עמוק בתוך זרועותיו של ליאור.
"הערת גם אותי!" אמר ליאור בכעס,
ציחקקתי כשהרגשתי את זקפת הבוקר שלו מתחילה להתחפר בבטני התחתונה.
"טוב! בוא כבר!" אמרה בכעס וסגרה את הדלת אחריה.

"בוקר טוב, בובה שלי." נשק לצווארי והרים באיטיות את חולצתי ששימשה לי ככותונת לילה.
ידיו ליטפו את ישבני ואת יריכי באיטיות.
"מישהו קם עם זקפה." צחקתי
"בספר שלך לא כתוב שזה קורה?" צחק,
"תפסיק לרדת עלי." מלמלתי בכעס ושפשפתי את עיניי מקורי השינה.
"רק שואל." צחק
"כתוב." מלמלתי בעייפות וגנחתי בעונג כשידיו אחזו בישבני והגבירו את הלחץ בין אגנו לאגני, גורם לי לריגוש ולצמרמורות עזות לעבור בבטני התחתונה.
"עדיין כואב לך?", מלמל לצווארי, הנהנתי בראשי וניסיתי להירדם בחזרה.
"זה טבעי, את יודעת." חייך.
"אני לא רוצה לצאת מהמיטה.." מלמלתי בעונג ונשכתי את החזה החשוף שלו.
"ממ.." מלמל בעונג וצייר דפוסים מוזרים על מותני ונשך את אוזני.
"ומהידיים שלך." התחפרתי בתוך החזה שלו.
"גם אני לא, אבל יש לי אחות רעבה וזקפה בשמיים." צחק
"אז תלך אתה." חייכתי, "אבל תחשוב עלי כשאתה מסדר את כל העניין הזה." הצבעתי על הבליטה.
הוא צחק וצקצק בלשונו.
"את מתגרה במזל שלך." ודגדג אותי בלי הפסקה,
"אני רוצה לישון.." מלמלתי בעייפות.
"אני אכין את האוכל, תנוחי מעט ואני אבוא לקרוא לך." נשק לשפתיי בפעם האחרונה וקם מהמיטה.

ליאור קם מן המיטה ויצא מהחדר. משאיר אותי לבד.
חייכתי חיוך מאושר לעצמי ולא הפסקתי לחייך.

פתחתי את הנייד שלי והבטתי על השיחות הנכנסות ויוצאות.
2 שיחות שלא נענו.

דודה לילי , שוב פעם.

חייגתי אליה, היא מיד ענתה.

"ליטל!" אמרה בהקלה.
-"לילי, אני מצטערת שהדאגתי אתכם ככה."
"אני מבינה אותך, זה בסדר."
-"קמתי עכשיו, זה בסדר אם אני אחזור בערב?"
"מתוקה שלי, תחזרי תהיי איתנו. יום שישי היום."
-"א-אני לא רוצה להיות בבית שלה, זה עושה לי רע."
"אל תבכי, ליטלי שלי. אני רוצה שתבואי להיות איתנו."
-"אבל קשה לי.."
"אני יודעת, נעבור את זה ביחד. תגידי לחבר שלך שיבוא."
-"ה-אנחנו לא חברים.." לא ידעתי כיצד להגדיר.
"ישנת אצלו?" דאגה,
-"כן, והכל בסדר. אני מאושרת.." יבבתי מאושר או מעצב.
"טוב, מתוקה שלי. תגידי לידיד שלך שיבוא לשבת."
-"אל תספרי לאמא."
"אני לא אספר." אמרה בחיבה.
-"תודה.." מלמלתי
"התנשקתם?" צחקה
-"ביי לילי." צחקתי וסיימנו לדבר.

קמתי מן המיטה באיטיות, רואה דם על המצעים. צמרמורות עזות עברו בגופי.
הורדתי את הסדין מהמיטה וזרקתי בסל הכביסה שניצב ליד היציאה מהחדר.
מחליפה לסדין אחר בצבע כחול, מתפללת שהכל יסתדר מעכשיו.

לבשתי עלי את המכנס האפור שלי ויצאתי אל השירותים, מצחצחת את שיניי עם המברשת החדשה שליאור דאג להביא לי אתמול.

הלכתי במסדרון אל עבר הסלון, פוגשת בליאור במטבח ובשתי ילדות שנראו בגילי בסלון.
"אני מצטערת!" מיד חיבקה אותי, הבטתי עליה במבוכה וניסיתי לא לבכות כשכאבה לי הבטן התחתונה.
חייכתי חיוך קטן והלכתי אל המטבח, מתיישבת בכיסא הנוח להפליא ומביטה בליאור מטגן לחם.
"ליטל, זאת מינור אחותי." הצביע לי על אחותו,
"זאתי חברה שלה." הצביע על השניה.
הנהנתי בראשי ולא ידעתי מה להגיד, היתי בהלם מוחלט. "אני מכירה אותך, את ידידה של ליאור." חייכה
הנהנתי בראשי וחייכתי חיוך קטן.
"נשב לאכול ומינור שלא תחשבי שלא שמתי לב שלא הלכת לבית הספר." אמר ליאור בכעס.
"נו ליאור!" אמרה בכעס.
"כיתה ח' זאת הכיתה החשובה ביותר." אמר בחיוך זחוח. ההפרש בניהם מאוד גדול, ליאור בן 21 עוד מעט.
הן נראות בגילי, למרות שאני כיתה יב'.
"תאכלי." אמר לי בשקט, לא רציתי, אני לא רעבה.
"אני רוצה לישון.." מלמלתי,
"אחרי זה תישני." אמר בחיוך מנחם, מושיט לי גבינה וירקות.

אכלתי בחוסר חשק וחייכתי לנוכח ההצקות של ליאור לאחותו וחברה שלה.
"איזה סרט ראיתן אתמול?" שאל בחיוך קטן, ממשיך לאכול.
"המיניונים." צחקה חברה של מינור.
"עלובות." צחק וסיפר להן על השטח שדאות שהיה לו בצבא.
הוא מדהים.

"את נשארת פה לשבת?" חייכה מינור בהתלהבות.
"אני אחזור לבית , אני חושבת." חייכתי חיוך קטן. זה שהכרחתי את ליאור לשכב איתי לא אומר שהוא רוצה אותי פה עכשיו.
"לבית? תשארי אצלי. מינור וחברה שלה עושות שבת אצל דודה שלי." אמר בחיוך קטן,
"תבואי גם." אמרה מינור בהתחננות.
"אני צריכה לעשות שבת בבית, היום הם קמים מהשבעה כי זה שבת.." חייכתי חיוך שבור.
הם שתקו וליאור החזיק את ידי מתחת לשולחן.

כשסיימנו לאכול, ליאור ואני חזרנו לחדר.
אחותו וחברה שלה פינו את השולחן, אני לא יודעת איך להתנהג.
"דודה שלי יודעת שישנתי אצלך, היא ביקשה שאני אביא אותך לשבת." חייכתי ומחקתי את חיוכי מיד "כמובן שזה טיפשי כי יש לך מה לעשות היום.."
"זה בכלל לא טיפשי, אחרי הקידוש אני אבוא." נשק למצחי
עליתי על קצות אצבעותיי ונישקתי את שפתיו.
נאנקתי אל תוך פיו כשידיו מצאו את ירכיי והרימו אותי על גופו.
"עכשיו את חרמנית?" צחק כי בבוקר דחיתי את דחפיו המיניים.
"אני עייפה, גם חרמנית." גיחכתי,
"ממ, מפתה." מלמל ונשק לצווארי.
"זהו- עבר לי. אני רק עייפה." חייכתי וירדתי מעל מותניו והלכתי לשכב במיטה.
"אני אקח אותך בערב?" שאל, הנהנתי בראשי.

הוא נשכב לצידי. גבי צמוד אל בטנו , שוכבים בתנוחת כפיות.
"היה לי טוב אתמול, הרגשתי מאושרת." דיברתי באהבה
"גם לי." נשק לצווארי,
ידיו מתחפרות במותניי ומחבקות אותי חזק.
"אתה כזה חרמן." ציחקקתי כשהרגשתי שוב בבליטתו.
הוא צחק והביא את ידו השמאלית אל ביטני וליטף עיגולים קטנים ולאט לאט ירד אל אזור פס המותן, יורד לאט לאט אל מכנסיי וצולל אל תוך תחתוני.
רעדתי בטירוף.
אצבעו עברה על כניסתי ושפשפה את איברי במרץ.
"מי שמדברת על חרמנית." צחק
נאנחתי בעונג,
"אתה ממזר." ציחקקתי כשהצליח להביא אותי לשיא שלי.
"את זה היה כתוב בספר שלך?" צחק והניח את אגודלו על איברי הקטן בעוד שאצבע אחת שלו נכנסה אלי- לתוכי.
"פאק, כן." גנחתי בעונג.
"ומה יותר טוב? הספר, או אני." נאנק אל אוזני.
"הספר." ציחקקתי, ותוך כמה דקות גמרתי.

אחרי שהתנקתי והסתדרתי, הייתי צריכה לחזור אל סבתא.
"תיקח אותי אל סבתא שלי." ביקשתי בשקט, מובכת מלהסתכל עליו.
"אני אקח אותך, בערב תרצי לישון אצלי?" שאל. לא עניתי,
"תבוא לישון אצלי." ביקשתי בשקט, "אני לא רוצה לישון אצל סבתא, בבית שלי אני רוצה." יבבתי
"טוב, חיים שלי. אני אבוא ונישן אצלך." נשק למצחי
הנחתי את אצבע ימין שלי על שפתיי ולאחר מכן הנחתי אותה על שפתיו של ליאור.
מעבירה נשיקה ממני אליו , ע"י האצבע שלי.

חגרתי חגורה באוטו, מתחילים בנסיעה ואני נרדמת.

התעוררתי מקולו של ליאור שהרים אותי בזרועותיו אל כיוון הדירה של סבתא,
"אני רוצה לישון." התפנקתי וחיבקתי אותו חזק . הוא ציחקק והוריד אותי מזרועותיו וליווה אותי אל תוך הבניין.
"בערב תתקשרי ואני אבוא, אני אאסוף אותך אלי." קבע
"לא, אתה בא אלי." התעקשתי
"טוב, החלפת למיטה זוגית?" קרץ
"כן, זה הפרק הראשון בספר." צחקתי
"אני צריך לשרוף לך את הספר הזה." צבט אותי בישבני ונשק לצווארי.

"ליטלי, דאגתי לך!" כעסה עלי אמא, חיבקתי אותה חזק וחייכתי.
ליאור כבר בטח בדרכו לבית.
"אני הייתי צריכה קצת מרחק." חיבקתי חזק.
היא יבבה בבכי ונשקה למצחי.
"ילדה שלי, את נראת שונה." אמרה אמא בדאגה,
"אני נראת רגועה." חייכתי
"טוב, תלכי לדודה לילי להגיד לה תודה שהיית אצלה."

הלכתי אל דודה לילי ששכבה במיטתה בחדר אורחים.
"דודה לילי!" קפצתי עליה בחיבוק ונשכבתי על גבה כשהיא שכבה על ביטנה ודיברה בנייד עם בעלה.
"אני כבר חוזרת אליך, מאמי." אמרה לנייד.

"ליטלי, הדאגת אותי. למה לא חזרת בבוקר?"
"ישנתי אצלו." חייכתי חיוך קטן,
"ישנת?" קרצה.
"כן, ישנו." חייכתי, מניחה את ראשי על החזה שלה ונרגעת.
"את קורנת, את איבדת אתמול את הבתולין שלך?" פערה את פיה.
חייכתי חיוך קטן.
"דודה, הוא בא לקחת אותי בערב. הוא בא לישון אצלי."
"כאב לך?" חייכה, הנהנתי בראשי.
"נהנתי." אמרתי בחיוך שבור.
"מי יזם את זה?" שאלה מעט באכזבה שאיבדתי את הבתולין למישהו שלא חבר שלי.
"אני." ציחקקתי בשקט
"שיבוא לישון פה בערב, אל תדאיגי את אמא שלך."
"טוב." חייכתי, מחבקת אותה חזק וממשיכות לדבר.

ארוחת שישי עברה, אמא שלי ודודה שלי כבר כבר לבושות בבגדים יפים ונקיים.
כשכולם עלו לישון חייגתי אל ליאור, שיבוא.

"כן, ליטל?" שאל בשקט
-"אתה יכול לבוא? לישון איתי כאן."
"אני עם חברים, אני אבוא עוד שעה. טוב?"
-"בסדר.." מלמלתי
"מצטער." אמר וניתקתי את השיחה.

הלכתי לישון ביחד עם דודה לילי, סיפרתי לה שהוא עם חברים.
היא חייכה חיוך שבור.

התעוררתי מקולו של ליאור, מה הוא עושה פה.
"ליטלי, הבטחתי לקחת אותך לבית. את באה?" חייך.
"איך נכנסת?" שאלתי בזעזוע, מביטה בדודה לילי עומדת בדלת של החדר.
"דודה שלך הכניסה אותי, אישה טובה." חייך
"תישנו כאן, אני אעיר אתכם בבוקר. תהיו לבושים." קרצה
נחרתי בבוז וליאור סגר אחריו את הדלת, נועל ליתר ביטחון.

הושטתי אליו את זרועותי ומשכתי אותו אלי למיטה.
מוחצת אותו אל גופי.
"חשבתי שהתחרטת.." יבבתי בכעס
"לעולם לא, את שלי." נשק לצווארי.
"אני צריכה חיבוק אוהב." חייכתי, כורכת את רגלי סביב מותניו ומצמידה את אגנו אל אגני.
הוא חיבק אותי ונשק למצחי..

"מי חשב שמדבר כל כך רע, מזה שסבתא שלי מתה, ואתה פתאום כל כך שלי." יבבתי בבכי.
"את שלי." נשק לשפתיי.