כל כך שונים – פרק 4 :

נקודת מבט של שירה :
כבר עבר שבוע מאז שאנחנו פה , אבל למה זה מרגיש כמו נצח ?
אני מתגעגעת לערן .
" טוב שירה , אז אחרי שהתרגלת קצת למקום … " אבא התחיל להגיד ואז הסתכל עליי .
אנחנו בארוחת הערב .
גילגלתי עיניים תוך כדי שאני משחקת עם המזלג בצלחת.
כן בטח , ממש התרגלתי לשכונת פח הזאת .
אבא כיחכך בגרונו ואז המשיך " החלטנו שהגיע הזמן שתלכי לבית הספר "
הסתכלתי עליו .
– " אבל אבא … " אמרתי בקול מתחנן אבל הוא קטע אותי.
" ועקב זה שאני ואמא כמעט ולא נמצאים בבית במהלך היום , רשמנו אותך לפנימיית 'גורדון סקול' והאמת שלפני שעה הודיעו לנו שהתקבלת . " הוא סיים .
– " גורדון ? הנה משהו שנשמע נורמלי במקום הזה .. " מילמתי .
" ואני מבטיח לך שתהני שם , ביקרתי במקום והוא נראה אחלה… " הוא הוסיף .
אוף כל כך אין לי כוח לחזור לשגרה , ועוד לפנימייה .
מה אני יעשה שם כל היום ?
אני לא מכירה שם אף אחד וגם לא מעוניינת להכיר .
הרמתי את ראשי וראיתי ששניהם מסתכלים עליי , מחכים לתשובה .
– " טוב טוב יאלה .. אני יילך " עניתי , מתקשה להאמין .
" יופי , מחר את מתחילה … אני בטוח שתסתדרי שם " אבא אמר בחיוך .

*
כל הדרך לפנימייה התרגשתי , דמיינתי כבר איך החדר שלי ייראה , גדול עם המיטה המתכווננת שבכל מקום שמכבד את עצמו חייב שיהיה , עמדת איפור , חדר אמבטיה וכשאני חושבת על זה באמת .. מה לי ולפנימייה ?! אייייו .
טוב ככה זה שאבא קובע לך כל דבר בחיים .
" הגענו " ג'רי אמר .
– " אומייגאד , גורדון סקול קבלו את התלמידה החדשה שלכם !! " צעקתי כשעמדתי בפתח הפנימייה .
החיוך ירד לי מהפנים .
הסתכלתי מסביבי וראיתי את ההפך ממה שדמיינתי .
בשלט של 'גורדון סקול' במילה 'גורדון' , האות ג' ר' ו-ן' נפלו ורוססו במקומם האותיות ק' נ' ו-ם' .
נחשו לבד מה היה רשום .
קבוצת ילדים שישבו במין פרגולה כזאת בחצר הסתכלו עליי וצחקו .
" לאיפה את חושבת שהגעת שאת צועקת ככה ? " איזה אחת התקדמה אליי עם עוד שתי בנות .
– " פיייי תראי תראי ת'תיק שלה , אורטל ! זה לוני גיטון האורגינל ניראלי " אחת מהן חטפה לי אותו מהיד .
" אולי אני ייקח אותו ממך היום ? אני יוצאת עם אלידור " הראשונה אמרה .
" מה את אומרת ? " היא הוסיפה והתקרבה אליי .
יכולתי להריח את ריח הסיגריות מהפה שלה.
התחלתי לפחד , באמת .
היא זזה ממני ואז שלושתן נקרעו מצחוק .
הרגשתי מושפלת .
– " חלאס עם זה אורטל … רק הגיעה , מה התנפלתן עליה ? עזבו עזבו אותה " איזה אחד הגיע וצעק עליהן .
" טוב רק בשבילך דנינו , ו… " היא ניערה את התיק שלי וכל הדברים שלי נפלו לרצפה .
– " מה קורה פה ? " מישהו הגיע .
– " מה זה הברדק הזה ? " הוא הרים את הקול והסתכל עליי .
כל הילדים התפזרו .
" המנהל כבר הספקת להכיר את הילדה החדשה ? " היא פנתה אליו ואז אליי .
" תנקי פה את כל הבלאגן שעשית… לא יפה " אמרה , זרקה את התיק שלי על הרצפה והלכה .
– " אוו… שמעתי שצריכה להגיע חדשה … את שיר , לא ? המנהל שאל .
" שירה " עניתי בתסכול .
– " ובכן שירה , תסדרי פה את הדברים שנפלו לך ותגיעי אליי לחדר לקבלת תנאי דרכי התנהלות . ופעם הבאה תנסי בבקשה לא לטנף את שטח הפנימייה. אנחנו מקפידים על כך מאוד השנה , בסדר ? " הוא אמר .
" אני אשתדל " עניתי והוא הלך .
– " אני יעזור לך .. " ההוא שצעק על הבנות אמר . אני חושבת שהיא קראה לו דנינו ?
" תודה אבל לא תודה.. אני אסתדר " עניתי .
– " זה בכלל לא בעיה בשבילי " הוא התעקש והתכופף לאסוף את הדברים לתוך התיק .
– " שירה וולפסון? " הוא שאל/אמר בפליאה כשהסתכל על האשראי שלי .
" אממ כן ..יש איזושהי בעיה ? " שאלתי בתמימות .
– " שום בעיה " הוא ענה במהירות .
סיימנו לאסוף את כל הדברים.
" תודה … לא היית צריך " אמרתי והרמתי את התיק .
– " בבקשה ואל תדאגי זה כלום " הוא ענה .
" טוב אני צריכה ללכת למנהל … " מילמלתי .
– " אפילו לא עברה חצי דקה וכבר את מסתבכת ? " הוא ציקצק בלשונו .
– " בהצלחה " הוא איחל והתחלתי להתקדם אל המבנה .
אוי שירה … שיהיה לך באמת בהצלחה …