כל כך שונים – פרק 39 :

נקודת המבט של דנינו:

ברגע שעניתי לשיחה של אורטל ושיחררתי את האחיזה מהידית של חדר המדרגות, שירה ניצלה את ההזדמנות והצליחה לצאת בריצה.
" אורטל צאי משם! " הזהרתי אותה.
– " שירה איתך? מה קרה? " היא ענתה מבוהלת.
" היא הצליחה לחמוק, היא בדרך אלייך. מהר! " אמרתי וניתקתי.
ירדתי במדרגות והתחלתי ללכת במהירות לגדר של המחששה.
ייבשתי את אלידור יותר מידי זמן.
כשהגעתי לשם, לא ראיתי אותו.
" לא טוב, לא טוב. " מילמלתי לעצמי והוצאתי את הפלאפון מהכיס.
הסתכלתי על ההודעות האחרונות ממנו וראיתי שהוא שלח לי הרבה הודעות שלא ראיתי.
' איפה אתה? ' שלחתי.
– ' איפה ברחת לי? הלכתי לחדר, חשבתי בלעה אותך האדמה. ' הוא החזיר.
' סתם, המנהל הזין תפס אותי לשיחה אבל הצלחתי להתחמק ממנו. הכול בסדר עכשיו. ' שיקרתי.
' יאלה בוא, אני מחכה לך. ' הרמתי את מבטי מהפלאפון והסתכלתי לכל הצדדים. חזרתי להסתכל על המסך כשנשמע צליל הודעה.
– ' אני בא ' הוא אישר והכנסתי את הפלאפון לכיס.
התהלכתי במקום תוך כדי שהוצאתי את האוויר שהיה כלוא לי בריאות.

נקודת המבט של אורטל:

השיחה התנתקה והכנסתי את האייפון לכיס.
פיזרתי את הקולבים של הבגדים של שירה באופן שמסתיר את השק המוחבא מאחוריהם וסגרתי את הארון.
דנינו העילג הזה, אי אפשר לסמוך עליו.
מה כבר ביקשתי, לעכב אותה במשך 10 דקות?!
אני לא יכולה לקרוא למנהל עכשיו, אני חייבת לברוח.
אבל איך אני אמורה לצאת מפה עכשיו?
שמעתי רעשים מחוץ לחדר.
הסתכלתי מסביבי וניסיתי למצוא דרך מילוט.
רצתי והתחבאתי מאחורי השידה שנמצאת ליד הדלת.
הרעשים נעשו חזקים יותר שכבר יכולתי לשמוע את הקול של אלידור.
" מי נישק אותך? " שמעתי אותו בבירור.
" דברי שירה, דברי כבר כוסעמק! זה דנינו? " הפעם הוא צעק.
הייתה שתיקה ולאחר מכן שמעתי צעדים גדולים מתרחקים.
קמתי בזהירות מהמחבוא והתקשרתי לדנינו.
– " אני חושבת שאלידור בדרך אליך " אמרתי ישירות.
" אני יודע, רצית שאני יעביר איתו בינתיים את הזמן… כבר שכחת? " הוא שאל בתמימות.
– " אני חוששת שהמפגש בינכם לא יהיה רק כדי להעביר את הזמן. הוא יודע שנישקת את שירה "
" שיט. עכשיו הוא חושב שבגדתי בו את מבינה?
שיט שיט שיט, כוסעמק ערס!!! " הוא התחיל לצעוק.
אני מכירה את אלידור.
במצבים כאלה הוא לא רואה בעיניים.
– " במקום לעמוד ולחכות למפגש ה… כואב הזה איתו, אני מציעה לך לברוח משם. ומהר " אמרתי בתוקף.
" לאן? הוא יחפש אותי עד שהוא ימצא, והוא ימצא. הוא לא יוותר מהר " הוא אמר והרגשתי את החוסר אונים שלו.
התקדמתי לחלון והסתכלתי החוצה.
ראיתי את אלידור יוצא ראשון בריצה מהמבנה ושירה אחריו. כמו שחשבתי.
הסתכלתי בהם עד שהם התרחקו ונעלמו משדה הראייה שלי.
הסטתי את הווילון ונכנסתי לחדר.
" הם עכשיו יצאו בריצה אליך. תבוא לחדר של שירה, מהר! " אמרתי.
– " שירה? " הוא שאל בפליאה.
– " מה את עושה בחדר שלה? " הוא הוסיף.
סתומה.
את אמורה להיות בחדר של אלידור!
מה להגיד לו? תחשבי אורטל, תחשבי…
– " אלידור התכוונת " הוא אמר.
שתקתי.
" כן אלידור, בטח אלידור " אמרתי וגיחכתי בנסיון לצאת מזה.
" עברתי לחדר של שירה כי… " התחלתי להגיד. מחפשת סיבה.
– " כדי שאלידור לא יעלה עלייך, כן. הוא אמר לי שהוא היה בדרך לחדר שלו כשהוא חיפש אותי " דנינו השלים אותי.
" בדיוק! " אמרתי.
" אתה רואה למה אתה גורם? אני קופצת מחדר לחדר! " העברתי את הנושא אליו.
" עכשיו תבוא לחדר של שירה… כן. " אמרתי במהירות וניתקתי.
נשמתי לרווחה.
אני לא יודעת למה אני עושה את זה, הרי דנינו לא מעניין אותי.
אבל בזמן הזה אני חייבת אותו איתי.
כל עוד התוכנית עדיין לא נגמרה ושירה עדיין פה, אני צריכה להראות לו שאכפת לי ממנו ויש לנו אותן כוונות.
עברו כמה דקות בודדות ושמעתי דפיקה בדלת.
קפצתי ישר ממקומי והלכתי להתחבא מאחורי השידה.
שוב דפיקה.
זה דנינו? מה הוא הגיע כל כך מהר?
אולי זה אלידור? או שירה?
הדלת נפתחה ולא העזתי להרים את ראשי כדי לראות מי שם.
לפתע שמעתי לחישה " אורטל? ", זה היה דנינו.
קמתי משם והוא העביר את מבטו אליי.
– " מאיפה צצת? " הוא התחיל לצחוק.
" פעם אחרונה שאתה עושה את זה " אמרתי ברצינות כשהוא נרגע.
" טוב, אין לנו הרבה זמן " חזרתי לעניין האמיתי.
– " צילמת הכל בחדר של אלידור? " דנינו שאל.
" צילמתי הכל " אמרתי.
" הגיע הזמן להיפטר ממנו אחת ולתמיד. סוף סוף סיפור הסמים שלו הולך להסתיים כשהוא בכלא, הוא יקבל עכשיו את מה שהגיע לו מזמן. " הוספתי והוא חייך.
התקרבתי אליו והוא הרים את ידיו וחיבק אותי.
אין מה לעשות.
אני חייבת לשחק את המשחק עד הסוף, בשביל אלידור.
הרגשתי שדנינו מרוצה מדבר שלא יקרה בחיים – אלידור בכלא ושירה תהיה שלו.
ולחשוב שאלידור מחשיב אותו כחבר אמת.
באלידור אני לא אפגע אף פעם.
תראו מה אני עושה בשבילו… מרחיקה ממנו את הילדה שעשתה הכי הרבה בלאגן מהרגע שנכנסה לו לחיים.
אני פשוט לא מוכנה שהוא יהיה רחוק ממני.
היחידה שצריכה לעוף מפה זאת ריצ'י.
אחרי שכל הטירוף הזה ייגמר, הוא יהיה חייב לחזור אליי.
– " קדימה. בוא נקרא למנהל לפני שהם יגיעו לפה " אמרתי והתנתקתי ממנו.
" אחרייך " אמרתי ופתחתי את הדלת.
הוא יצא בעליזות והתקדם בהמשך המסדרון.
הסתכלתי על החדר שלה, על המיטה שלה, על הארון שלה.
ווידאתי שוב שהשק במקום.
הסתכלתי על תמונה שלה שהייתה תלוייה על הקיר.
" אני מצטערת שירה, את לא תזכי לראות את אלידור מאחורי הסורגים, מתוקה.
כי את תהיי שם במקומו. " דיברתי אליה.
הסטתי את מבטי ופניתי לדלת, יצאתי וסגרתי אותה בחוזקה מאחוריי.