כל כך שונים – פרק 37:

נקודת המבט של אלידור:

קמתי משם והתחלתי ללכת מהר לכיוון של… של לא יודע לאן, רק לא למקום ששירה נמצאת בו.
איך אלידור, איך היית ככה מפגר שבשנייה הוצאת את כל המגילה של החיים שלך בפניה?
עכשיו בטוח היא תשתמש בו נגדי, בשנייה היא יכולה ללכת למנהל ולהגיד לו שזה אני… ובשנייה אחרת אני יכול למצוא את עצמי מאחורי סורגים.
היא סינוורה אותך, נתת לה לסנוור אותך!
לאט לאט היא קילפה את כל הקליפות עד שהיא זכתה לראות מי אני באמת, ואני לא מאמין שאהבתי אותה… עדיין אוהב אותה….
" אחח כוסעמק! " התנגשתי במישהו.
הרמתי את הראש וראיתי את דנינו.
" מצטער אח שלי לא ראיתי… " אמרתי והוא קטע אותי.
– " בסדר גם אני לא שמתי לב " הוא שפשף את הראש.
הסתכלנו אחד על השני ונקרענו מצחוק.
– " איך הגעת לזה תסביר לי? " הוא התחיל להגיד אחרי שתיקה קצרה.
" לאן? "
– " יום אחד אני עוזב אותך וכבר אתה בעסקי סמים האלה? " הוא הוריד את הטון והסתכל לי בעיניים.
הורדתי את הראש.
" זה לא רק יום אחד… " אמרתי.
הוא כיווץ גבות.
" חודשיים פלוס " פלטתי.
" ואל תדאג, גם עם זה אני יתמודד, אני לא ייתפס אם אף אחד לא ילשין " הסברתי.
הוא שם את הידיים שלו על הכתפיים שלי.
– " תזכור שאני תמיד איתך, בכל דבר, אתה יודע את זה נכון? " הוא שאל.
אם יש מישהו שאני סומך עליו בעיניים עצומות זה דנינו.
הוא אף פעם לא איכזב אותי, אף פעם!
אח שלי בדם, חבר אמיתי, מהרגע הראשון הוא איתי ואני לא אשכח לו את זה בחיים.
הנהנתי בחיוך קטן וחיבקתי אותו.
ראיתי את שירה מהצד השני נכנסת מבחוץ.
הורדתי את החיוך מהפנים.
היא הסתכלה עליי בלי לומר שום דבר. היא רק הנהנה בראשה לשלילה והלכה לכיוון השני.
התנתקתי מדנינו, חייכתי חיוך מזוייף והסתובבתי ללכת.
– " א..אלי! " הוא קרא.
חזרתי אליו.
הוא גירד בראשו ואז שאל – " מה אתה עושה היום בערב? "
" המנהל הזין הזה לא נותן לצאת אז… כלום, למה? " החזרתי לו שאלה.
– " שימות, היום יום חמישי..אין אני חייב לשתות, להתפרק " הוא אמר במהירות.
" וואלה איך בא לי גם, קצת לשכוח מהפנימייה המזדיינת הזאת " אמרתי בשקר.
בא לי לשכוח את שירה…
– " איך אני אוהב אותך!!
אני אגיד לאביה לחפות עלינו, בשמונה תהיה בגדר של המחששה " הוא נתן לי כאפה קטנה והלך.

נקודת המבט של שירה:

" אין יותר ביחד " המילים האלה מהדהדות לי בראש כל היום.
רציתי להוציא מילה מהפה אבל לא יכולתי. הרגשתי את החנק הזה בגרון, את הנשימות נעשות כבדות, את הרגליים לא יכולות לזוז.
שירה את מטומטמת.
הוא משחק בך!
איך נתתי לעצמי להתאהב בו, זוגיות לא יכולה להתקיים כשרק צד אחד אוהב והשני מעמיד פנים שהוא כאילו אוהב, אבל הוא רק חושב על עצמו!
ולי נמאס, פשוט ככה.
אם הוא חושב שהוא יכול להחליט מה מתחיל, מה נגמר ואיך זה נגמר בלי לשתף אותי ולתת לי הסברים, הוא כנראה לא בשבילי.
ואני לא מאמינה שבזמן שהוא לא שוקל את המילים שלו וזורק אותן כאילו זה חץ למטרה, נכנס ישר ללב, אני מנסה לספר לו בדרך שלא תפגע בו.
הקטע שזה לא פוגע בו, זה פוגע באגו שלו!
אני לא בוכה, אני לא אתן לו לעשות לי את זה עוד פעם, להרגיש שוב זו שהורסת הכול….
בדיוק כמו ערן.
נכנסתי למיטה וכיסיתי את כל כולי, מרגישה חשופה ואפסית כל כך.

נקודת המבט של אורטל:
השעה הייתה שמונה וחצי בערב.
" נו איפה אתה? כמה זמן! " לחשתי לדנינו שבא בריצה.
– " מצטער, הייתי צריך להמציא לו שחייבים בגדים שחורים כדי שלא יתפסו אותנו קופצים מהגדר " הוא התחיל להסביר.
" מרתק, תפתח את הדלת כבר " קטעתי אותו והוא סובב את המפתח.
" רגע, אביה לא פה נכון?! " רציתי לוודא.
– " הוא במועדון, ראיתי אותו עכשיו " דנינו אישר.
הדלת נפתחה.
נכנסתי לחדר ראשונה, כמה זמן לא הייתי פה.
דנינו רץ לארון והכניס את הבגדים לתוך התיק השחור שלו.
הסתובבתי קצת וישבתי על המיטה שלו, העברתי את היד על השמיכה שלו.
– " את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה? " דנינו שאל וסגר את הארון.
– " אפשר עוד להתחרט " הוא הוסיף.
הסתכלתי עליו.
" אתה רוצה את שירה או לא? " שאלתי אותו.
– " כן אבל… " הוא ענה.
" אבל כמו שאתה לא רוצה להתחרט, ככה גם אני… הוא הרס אותי ואני לא אסלח לו על זה בחיים " אמרתי וקמתי מהמיטה.
– " חשבתי שאת אוהבת אותו "
" אהבתי אותו " תיקנתי אותו.
" עכשיו תראה לי איפה הסמים, אני אצלם את זה ואקרא למנהל לפה " אמרתי.
– " אולי לא נעשה את זה? " הוא שלף פתאום.
" מה אתה רציני? אתה משתפן לי עכשיו?! "
" אתה יודע מה יקרה שהוא ייתפס? המשטרה ישר תיכנס לתמונה ואני מבטיחה שיקחו אותו רחוק מאוד מפה, ומה זה אומר? " שאלתי אותו.
– " מה זה אומר? " הוא החזיר את זה אליי.
" אתה ושירה, טמבל! להזכיר לך עוד פעם שגם אתה מרוויח מזה? " חיכיתי לתשובה.
רק זה חסר לי עכשיו, שהוא יירד מזה.
הוא הסתכל על הרצפה ואז עליי, – " צודקת, יאלה בוא נעשה את זה " הוא חייך.
" טוב מאוד, עכשיו תראה לי איפה זה ותלך כבר, שאלידור לא יתחיל לחשוד " אמרתי והוא הינהן.
הוא פתח את הארון של הקולבים והזיז אותם.
הנה זה.
הוצאתי את האייפון מהכיס וצילמתי.
" מעולה, עכשיו אל תשכח מה שאתה צריך לעשות, קדימה " אמרתי וחייכתי לעצמי חיוך קטן.
– " לא שוכח " דנינו אמר ובא לצאת.
" רגע, חייבים להוציא מפה את שירה… היא תשמע מהחדר שלה את כל הרעש שהמנהל יעשה פה ובטוח תחשוב שאני הפללתי אותו " אמרתי וגירדתי בסנטר.
" תוציא אותה מפה " הוספתי.
– " מה? ומה אני יעשה איתה? פעם אחרונה שדיברתי איתה, נישקתי אותה והיא ברחה ממני " הוא הסביר.
" נו, אז תמציא לה משהו, אתה טוב בזה "
" תגיד לה שאתה מצטער או משהו, זה בטוח יקנה אותה, היא לא יכולה להיות פה, זה יהרוס הכל "
– " זה יהיה קשה אבל אני אחשוב על משהו, אני יעשה הכל כדי שהוא יעוף מפה " הוא אמר.
" מעולה, יאלה אני מחכה… תשלח לי הודעה כשאתם בחוץ " אמרתי ודחפתי אותו לדלת.
הוא יצא וסגרתי את הדלת.
ישבתי, קמתי, הסתובבתי, קפצתי… לא יכולתי יותר לחכות להודעה שלו.
ואז זה הגיע ' הצלחתי להוציא אותה בחוץ, זה היה דווקא… '
קראתי את שלוש המילים הראשונות והכנסתי את האייפון לכיס.
גיחכתי לעצמי.
איזה תמים, ידעתי שזה יהיה קל איתו, הוא מאוהב בשירה ויעשה הכל כדי להרחיק את אלידור מפה.
רק חבל שהוא לא יודע ששירה היא זו שתיתפס ותעוף לי מהחיים.
הוצאתי את הכפפות ושמתי אותן, לקחתי את השק שהיה פחות מחצי ויצאתי החדר של אלידור, פתחתי את החדר של שירה ושמתי אותו בתוק הארון שלה.
הוצאתי את האייפון מהכיס וצילמתי.
היום סוף סוף, הסיפור שלה עומד להיגמר…