כל כך שונים – פרק 35+36: [פרק כפול]

נקודת המבט של אורטל:
~~~שלוש שעות קודם לכן~~~
קמתי בשעה 6 בבוקר וירדתי בזהירות לקומה של חדר המנהל. אני יודעת שהוא בחדר שלו עכשיו, הוא תמיד ער מוקדם.
דפקתי בדלת שלו.
" כן? " הוא ענה ושמעתי שמשהו נפל על הרצפה.
פתחתי את הדלת וראיתי אותו מחפש בארונות.
" או, שלום אורטל, מה את עושה ערה בשעה כזאת? " הוא שאל תוך כדי.
" אני מחפש את הקלסר של המשימות ולא מוצא אז אם… "
– " המשימות לא חשובות עכשיו " אמרתי בקול שברירי.
" קרה משהו? " הוא הטיח את ידיו על רגליו והסתכל עליי.
– " כן קרה משהו, אני לא יודעת איך לספר לך את זה אבל " עצרתי.
" אבל? " הוא שאל בסקרנות וישב על כסאו.
יופי, עכשיו יש לי הקשבה מלאה ממנו.
– " אני יודעת שהפנימייה היא כל עולמך והילדים חשובים לך לא פחות… אבל אני מצטערת להגיד לך שמהצד השני זה לא ככה "
– " יש… יש פה ילדים שמשתמשים בסמים " אמרתי ומחיתי דמעה שיקרית מהעין שלי.
" מה?! " הוא קרא.
– " כן, זה נמשך חודשיים, מתחת לאף שלך. זה כל כך כואב לי לראות שאתה לא מודע לזה אז איך ששמעתי באתי ישר אליך " אמרתי.
" את בטוחה? " הוא שאל והסתכל לי בעיניים.
– " אני כמעט בטוחה שאני יודעת מי האחד שאחראי על כך, אני מצטערת ש… " אמרתי אבל הוא קטע אותי.
" את יודעת מה יעשה לי המפקח כשהוא יידע על זה? " הוא קם והתחיל להתהלך בחדר.
" הוא יוציא אותי מהתפקיד! ואתם יודעים טוב מאוד כמה השקעתי פה!! " הוא שם ידו על מצחו.
– " אסור לך לתת לזה לקרות, אני מפחדת " אמרתי התנשפתי.
הוא עצר במקום והסתכל עליי.
" תודה לך אורטל על שלא הסתרת זאת ממני, אל דאגה.. אני אתפוס את החוליגן הזה " הוא אמר והסתובב.
חייכתי לעצמי חיוך קטן ויצאתי מהחדר.
*
*
*

נקודת המבט של אלידור:
" אתם שותקים אה? " המנהל אמר וסידר את העניבה שלו.
שמתי את המרפקים על הברכיים שלי והנחתי את ראשי.
" מספיק אומץ כדי לעשות את זה אבל כדי להודות בזה? מה פתאום! " הוא הרים את הקול שלו.
– " אבל המנהל מאיפה אתה יודע את זה? " שמעתי את אביה צועק.
הסתכלתי עליו ואז על המנהל וראיתי שהוא נועץ בו מבטים.
– " זאת אומרת " הוא בלע רוק.
– " אתה בטוח שזה אחד מאיתנו? " אביה אמר והסתכל עליי מפוחד.
" ובכן, אני לא אגיד לך מהיכן אני יודע זאת אבל אני בהחלט לא הולך לעבור על זה בשתיקה. האחד שייתפס, יסולק מהפנימייה מייד " הוא הסתכל על כולם.
ראיתי שדנינו לא מוריד את העיניים ממני. בטוח הוא חושד. הנהנתי לו בראשי לחיוב.
הוא כיווץ גבות והחזיר את מבטו למנהל.
" טוב שחרר מזה עכשיו, הייתי בטוח שתהיה איזו משימה… " קטעתי את דבריו כדי שיעזוב קצת את העניין.
– " אני מצטער אבל עד שלא אמצא את האחד, המשימות מוקפאות " הוא אמר וכולם התחילו לזרוק כל מיני האשמות בפניו.
– " שקט תלמידים, שקט " הוא ניסה להרגיע אותם ללא הצלחה.
" המנהל " ראיתי את אורטל עומדת וקוראת לו.
" אתה לא יכול לוותר על התחרויות עכשיו, במיוחד שעוד מעט אנחנו מגיעים כבר לסוף " היא אמרה והסתכלה עליו ישירות.
" אני אעזור לך למצוא את המוכר, אבל רק אל תפסיק את המשימות " היא אמרה וחיכתה לתשובה ממנו.
– " גם אני יעזור " מישהו נעמד.
– " כן גם אני בפנים " עוד אחד קם.
תוך כמה דקות החלו לעמוד ולתמוך באורטל הרבה ילדים.
" אני לא יודע מה… " המנהל מילמל.
" גם אתה תרוויח וגם אנחנו, פייר לא? " אורטל חייכה אליו.
שמעתי הרבה ילדים מתלחששים בינהם.
– " ובכן, אני "
– " אני אשמח מאוד " הוא אמר וכולם התחילו לקפוץ.
אורטל דפקה לי מבט עם חיוך מזוייף, הסרתי את המבט ממנה, קמתי ויצאתי מהחדר.
" אלי! " שמעתי את דנינו קורא לי אבל המשכתי ללכת.
התקדמתי לכיוון המחששה והוצאתי סיגריה.
התחלתי לעשן אחת ועוד אחת ואחריה עוד אחת. איך התגעגעתי לזה, בתוך כל הצרות שלי שכחתי מי היו איתי תמיד לאורך כל הדרך ולא בגדו בי.
הסיגריות.
" פסטט, פסטט גבר " שמעתי מישהו לוחש.
הסתובבתי וראיתי מישהו לבוש שחור.
– " מה זה פסטט מה אני חתולה? כוסעמעמק ערס " אמרתי והוצאתי שאכטה.
" אתה אלידור נכון? " הוא אמר.
– " לא. מי שואל? " עניתי בשאלה.
" אל תתחכם " הוא אמר.
– " אל תפנה למישהו שאתה לא מכיר " עניתי ביובש.
" יאלה חלאס עם ההצגה, אמרו לי אתה חייל טוב "
– " וואלה שיקרו לך " אמרתי.
" טוב תביא תביא את הכסף מהר, יש לי עוד מקומות להגיע אליהם " הוא אמר.
– " איזה כסף יא חמאר?! " הרמתי את הקול.
" אתה באמת זין או שאתה עושה את עצמך? " הוא התעצבן.
נזכרתי.
שיט!
שכחתי שהיום אני צריך להעביר את הכסף!!!
– " כוסראבק זה לא זמן טוב " אמרתי והוצאתי עוד סיגריה.
" למה מי אתה שתחליט מתי זה כן זמן טוב?! " הוא צחק.
קמתי אליו.
– " זמן לא טוב זה זמן לא טוב, עכשיו טוס מפה יא שרמוטה " אמרתי כשהייתי צמוד אליו.
הוא הסתכל לי בעיניים ואז הלך.
חזרתי לשבת ואז ראיתי את שירה מתקדמת לכיווני.
" איך הוא עלה על זה? " היא שאלה והתיישבה לידי.
– " קורה " אמרתי ביובש.
" מה? " היא הסתכלה עליי במבט מופתע.
– " לפעמים הדברים הכי לא צפויים קורים, אצלינו הבעיה " אמרתי וכיביתי את הסיגריה.
" אוקי " היא אמרה.
" מה הולכים לעשות? אסור לו לגלות את זה " היא החלישה את הקול שלה.
התעלמתי ממנה.
הסתכלתי על הקופסה וראיתי שנשארה לי סיגריה אחרונה.
" כדאי שתלכי, את שונאת את הריח של הסיגריות לא? " אמרתי והדלקתי אותה.
הוצאתי את השאכטה הראשונה והיא לקחה לי את הסיגריה מהפה במהירות וכיבתה אותה עם הנעל שלה.
" מה את עושה?! " צעקתי.
– " אתה צודק אני באמת לא אוהבת את הריח הזה " היא אמרה והעיפה את הסיגריה עם הרגל.
" בגלל זה הצעתי לך ללכת " אמרתי וקמתי מהסםסל.
– " מה יש לך אלידור? " היא תפסה ביד שלי.
– " אנחנו נעבור את זה, נעבור את זה ביחד " היא ניסתה להרגיע אותי.
" אין יותר ביחד " אמרתי והשתחררתי ממנה.