כל כך שונים – פרק 33+34: [פרק כפול]

נקודת המבט של שירה:
" היי אלה! בוקר טוב " שמתי את התיק על השולחן וחייכתי אליה.
ככל שהזמן עבר הפכנו לקרובות יותר, נפתחתי בפניה והיא בערך יודעת כמעט הכל על החיים שלי.
כשיש לי משהו על הלב אני באה אליה והיא תמיד מקשיבה לי.
לא יודעת איך היא סבלה אותי, אבל זה כיף שיש מישהו שאת יכולה לסמוך עליו בזה.
– " מישהי פה קמה ברגל ימין " היא אמרה והרימה את מבטה אליי.
" כן, והכל בזכותך! " אמרתי וישבתי על הכיסא.
– " בואי נשמע " היא סגרה את הספר וכיוונה את הכיסא שלה אליי.
" אני ואלידור " אמרתי וכיסיתי את בידיי את הפנים שלי.
" הוא סיפר לי הכל " אמרתי והיא פתחה עיניים.
" הוא היה איתי הכי אמיתי שיש, את מבינה? סוף סוף אני מרגישה שאני מכירה אותו באמת ולא כאילו חומה מפרידה בינינו " אמרתי ולא האמנתי לעצמי אפילו.
" אה והתנשקנו " הסמקתי.
– " אז זה אומר ש… אתם זוג? " היא חייכה.
הסמקתי שוב.
– " אוקי, עכשיו הכל ברור " היא צחקה.
– " מזל טוב, שמחה בשבילך " היא אמרה וחיבקתי אותה.
" שירה תורידי את התיק מהשולחן ותוציאי מחברת בבקשה " המורה נכנסה לכיתה.
– " אבל המורה הוא אחרי שטיפה, הוא יתלכלך לי " אמרתי בבירור והיא גילגלה עיניים.
הסתכלתי הצידה וראיתי את אלה צוחקת.
" מה מצחיק? " שאלתי אותה.
– " שום דבר " היא אמרה והשתעלה.
" טוב את באה איתי לשירותים? " שאלתי אותה.
" אפשר שיהיה לפחות שקט שם? " המורה אמרה והסתכלה על שתינו.
– " אפשר לצאת לשירותים? " שאלתי.
" אם זה יאפשר לי ללמד, כן בטח צאי " היא אמרה והסתובבה ללוח.
יצאתי מהכיתה וירדתי לקומה של שכבה יא, השירותים שם יותר נקיים. עוד תירוץ כדי לראות את אלידור.
פתחתי את הדלת של השירותים של הבנות והרגשתי מישהו מחבק אותי מאחורה.
יכולתי לזהות את הריח שלו.
" אלידור… " הסתובבתי אליו.
– " מה את עושה פה? " הוא שאל וכרך את ידיו סביב מותניי.
" נחש לבד "
" רגע אני אתן לך רמז, זה שירותים " אמרתי והצבעתי על השירותים של הבנות.
הוא צחק.
– " אם זכרוני לא מטעה אותי בשנה שעברה, כשהייתי כיתה י' היו בשכבה שם שירותים " הוא אמר.
" הם נמצאים שם עדיין אבל… " אמרתי והוא חייך חיוך ממזרי.
" בכוח שאני אגיד את זה אה? " חייכתי גם בחנתי אותו.
– " תגידי מה? " הוא אמר והצביע על האוזן שלו.
" באתי כדי לראות אותך " נכנעתי.
הוא צחק.
– " אני אוהב אותך " הוא חיבק אותי. ושוב המשפט הזה עשה לי צמרמורת בגוף.
נישקתי אותו נשיקה ארוכה.
" עכשיו אפשר להגיד בוקר טוב " הוא אמר בחיוך.
– " יאלה תירגע, עכשיו לך לכיתה " אמרתי וסובבתי אותו לכיוון הכיתה. דחפתי אותו עד לדלת.
" נשיקה אחרונה "
" אני לא אשרוד את השעה הזאת בלעדייך " הוא הוסיף.
– " ביי " אמרתי ופתחתי את הדלת של הכיתה שלו.
הוא הגניב ממני נשיקה קטנה על השפתיים.
" אלידור תיכנס ותפסיק להטריד את בנות הפנימייה! " היא קראה.
– " טוב מה את צועקת… " שמעתי את אלידור ממלמל והדלת נסגרה.
שמתי את ידי על המצח וגיחכתי.
יצאתי מהשכבה שלהם ועליתי במדרגות לשכבה שלי.
ראיתי את דנינו יורד.
" היי " אמרתי וחיבקתי אותו.
– " שירה, מה את עושה פה? " הוא אמר כשהתנתקנו.
" השירותים שלכם יותר נקיים " משכתי בכתפיי.
הוא צחק.
" ומה אתה עשית בשכבה שלי? " שאלתי.
" גם שם השירותים יותר נקיים " הוא אמר וצחקנו.
– " ועכשיו באמת " אמרתי.
" האמת שחיפשתי אותך " הוא נשען על המעקה וגירד בראשו.
– " אז מצאת אותי " אמרתי.
הוא גיחך ושתק.
– " מה… רצית? " שאלתי וכיווצתי גבות.
" אני לא יודע כל כך איך להגיד את זה " הוא נאנח.
לא. בבקשה שזה לא יהיה זה.
" אז אני פשוט אגיד "
" אני מרגיש אלייך דברים " הוא אמר ובחן אותי.
" אני זוכר את הרגע שהגעת לפנימייה, עם הבגדים היקרים והתיק הגדול… ישר ידעתי שאת מיוחדת, לא כמו כולן " הוא אמר.
" כל פעם שראיתי שאת עצובה, הייתי גם עצוב. את לא ראית את זה כי תמיד ניסיתי לעודד אותך. לא יכולתי לראות אותך ככה, זה ריסק אותי "
" אבל חוץ מזה, היו ימים שראיתי אותך צוחקת, מחייכת, מאושרת וזה עשה לי את היום. משהו בך גורם ללב שלי לדפוק כל פעם שאני רואה אותך, כל פעם שאני מחבק אותך, כל פעם שאני נוגע בך " הוא שם את ידו על הלב והתקרב אליי.
" ואני כבר לא יכול להתעלם מזה " הוא הסיט את השיער שלי מאחורי אוזניי.
הסתכלתי על העיניים שלו, על השפתיים שלו.
לא. שלא יעשה את זה. שירה תשתחררי ממנו!!!
" אני לא יודע אם אני הולך להצטער על זה, אבל לא אכפת לי " הוא רכן אליי והרגשתי את השפתיים שלו נוגעות קלות בשפתיי.
התנשקנו.
אחרי מספר שניות התנתקתי ממנו וחשבתי על אלידור. מה עשיתי?
הוא הסתכל עליי ולא הבין.
הדמעות הציפו את עיניי, אני לא יודעת למה אבל זה כאב לי.
לא יכולתי להישאר שם עוד והתחלתי לרוץ.
" שירה אני מצטער! " שמעתי אותו צועק.
הצלצול להפסקה נשמע ברחבי הפנימייה.
כל התלדים יצאו מהכיתות וחסמו לי את המעבר, רציתי לברוח. פחדתי להיתקל באלידור, לא ידעתי מה אני הולכת לומר לו…
פתחתי את הדלת של חדר האוכל ונכנסתי בריצה לכיוון השולחן האחרון.
אלה.
רק היא יכולה לעזור לי.
היא ישבה ואכלה בשקט שלה ואני עמדתי מולה.
" שירה את חייבת לטעום את החסה הזאת! ביקשתי מהם שיכינו גם מנות צמחוניות כי אני לא… " היא תפסה בעזרת המזלג את החסה והרימה אותו לעברי.
" ל..למה את בוכה? " היא שאלה והניחה את המזלג.
– " הוא נישק אותי " אמרתי וישבתי.
היא שתקה וחיכתה לפואנטה.
" נו זה מעולה, מה הבעיה? " היא שאלה.
– " זה לא אלידור " אמרתי והסתכלתי מסביב.
היא הסתכלה עליי ללא הבנה.
– " דנינו " אמרתי בקושי.
" מה?!?! " היא צעקה בפה פעור.

נקודת המבט של אלידור:
" המורה אפשר לצאת לשירותים? " שאלתי אותה.
– " ממש לא! חזרת משם כרגע " היא ענתה.
" אבל זה דחוף " התעקשתי.
לא עברו 10 דקות ואני כבר מתגעגע לשירה.
– " יש לך בעיות מיוחדות שאני לא יודעת עליהן? " היא הניחה את הספר על השולחן ושילבה ידיים.
" כן " עניתי במהירות.
שמעתי צחקוקים וכל המבטים הופנו אליי.
– " ובכן… אני אשמח לשמוע " המורה אמרה ונעצה בי מבט.
" אה, אני… " התחלתי להגיד והצלצול נשמע.
כל התלמידים קמו והתחילו להתארגן ולצאת מהכיתה.
– " ממש הצלצול הגואל " המורה אמרה כשהייתי ליד הדלת.
– " עכשיו אתה יכול לרוץ לחברה שלך " היא הוסיפה וסידרה את הספרים שלה.
" תודה המורה " צחקתי ויצאתי מהכיתה.
ירדתי לשכבה של שירה ואז נכנסתי לכיתה שלה ולא ראיתי אותה.
היא בחדר אוכל, בטוח.
רצתי לשם ובאתי לפתוח את הדלת האחורית, היא תמיד יושבת שם, אבל אז שמעתי את הקול שלה.
" אני אשקר שאני אגיד שהנשיקה הזאת עשתה לי משהו, כי היא לא " היא אמרה וחזרתי לדלת כדי שלא תראה אותי.
" את לא מאמינה איזה דברים הוא אמר לי לפני זה, הוא פתאום נפתח אליי משום מקום וממנו הכי לא ציפיתי " היא מדברת…עליי ?
" שלא תביני לא נכון, הוא חשוב לי, אבל אני חייבת להגיד לו שזה לא יקרה. למרות שאני לא רוצה שנהרוס את מה שהיה בינינו, אני חושבת שאני אתפוס ממנו מרחק "
עכשיו אני בטוח שהיא מדברת עליי. סגרתי את הדלת והלכתי משם. אני לא מאמין שזה היה שקר, היא לא רצתה לעזור לי בכלל, זה הכל כדי לשגע אותי!!!
איך נפלתי בפח שלה?

נקודת המבט של שירה:
" עד שאני ואלידור סוף סוף ביחד, אני לא אתן לזה להיהרס " הסברתי לאלה.
– " את עומדת לספר לו? " היא שאלה אותי.
" אין מצב שאני מסתירה את זה ממנו, אני חייבת לתפוס אותו לשיחה ולהסביר לו הכל " אמרתי וקמתי מהשולחן ויצאתי החוצה.
' כל התלמידים להתכנס מייד במועדון להודעה חשובה במיוחד '
' אני חוזר, כל התלמידים להתכנס עכשיו בחדר המועדון, לכל המבריזנים תיזהרו! אני אספור אחד אחד! '
' ואני ממש ממש לא מתבדח!! ' הקול של המנהל נשמע ברחבי הפנימייה.
אוח רק זה חסר לי עכשיו, עוד משימה לא קשורה…
נכנסתי למועדון, כולם כבר ישבו שם.
" סגרי את הדלת בבקשה שירה " המנהל פנה אליי.
סגרתי את הדלת ונשענתי על הקיר ליד.
הסתכלתי על כולם ואז ראיתי את דנינו, הוא הסתכל עליי ואני עליו, הסרתי את עיניי ממנו וחיפשתי את אלידור בעיניים שלי. ראיתי אותו יושב בצד השני של המועדון, רחוק ממני.
הוא לא הרים את מבטו מהרצפה.
" כינסתי אותכם… את כולכם, כאן, כי הגיעה לאוזניי שמועה ואני רוצה להסתכל לכל אחד בעיניים ולוודא שזה לא נכון " המנהל התחיל להגיד וסרק את כל החדר.
" הגיעה אליי השמועה שבפנימייה שלנו, הפנימייה שטיפחתי במו ידיי משאני זוכר את עצמי, קיימת מכירה, מכירה של סמים " הוא אמר והלב שלי קפץ.
" אני נשבע לכם שאני יעבור חדר חדר עד שאני ימצא את פורע החוק הזה, אני לא אתן שזה יקרה פה!! שמעתם?! " הוא צעק ודפק על הדלפק שהניח עליו את הדפים שלו.