כל כך שונים – פרק 30:

נקודת המבט של שירה:
למרות כל הצעקות, הלחצים והריבים שלנו הוא עצר הכל בנשיקה אחת סוחפת.
הרגשתי את הכל נעלם. כאילו כל התקופה הקשה הזאת לא משתווה בכלל לרגע הזה.
כל נשיקה שלו גורמת לי לשנוא אותו יותר, אבל כשזה קורה אני בעננים… אוף למה הוא עושה את זה?
התנתקתי ממנו לאחר כמה דקות והוא ניסה להצמיד אותי אליו.
" תפסיק " השתחררתי ממנו ולקחתי צעד אחורה.
– " להפסיק מה? " הוא אמר בגיחוך וכרך את ידיו סביב מותניי.
" את זה " אמרתי והסתכלתי עליו.
הוא הסתכל עליי במבט מאוכזב ואז התנתק ממני.
" אלידור " קראתי.
הוא התחיל להתהלך בחדר במעגלים, ראיתי שהוא עצבני.
– " אני לא מבין…את לא רוצה? " הוא עצר במקום.
" לא ככה " עניתי.
– " איך ככה? " הוא שאל.
" אתה באמת רוצה לשמוע? " שאלתי אותו.
הוא התקרב קלות ושילב ידיים.
" אני לא יכולה להתנהג כרגיל כשאני ואתה יודעים טוב מאוד שיש משהו שאתה מסתיר ממני " אמרתי ובדקתי שהוא מקשיב.
" אני לא יודעת מה זה, אבל אני יכולה להגיד לך שזה נמצא שמונים אחוז במחשבות שלי "
– " את לא צריכה לחשוב על זה בכלל " הוא אמר.
" למה לא? " שאלתי בכנות.
– " למה לא? כי זה עניין שלי, אם כבר זה אני שצריך לדאוג לא את " הוא ענה בפשטות.
" רואה? לזה אני מתכוונת!
אתה לא לבד בזה, אנחנו ביחד אלידור! " הרמתי את הקול.
– "בזה את לא מעורבת, נקודה " הוא אמר.
" אם אתה רוצה שאני יהיה מעורבת בחיים שלך אתה חייב לסמוך עליי! אני מסתובבת בפאקינג פנימייה הזאת בידיעה שמישהו מאיים עליך, אתה מתחיל למכור סמים, אתה מפסיק ללכת לשיעורים, אתה כל הזמן כועס ועצבני, אתה מסתגר בחדר, יוצא בלילות וחוזר שבוע לאחר מכן. ככה לא מתנהג ילד נורמלי " הוצאתי הכל.
" יום אחד אתה יכול לגרום לי להרגיש כאילו אני הבן אדם הכי חשוב לי בעולם ויום אחר אתה יכול להתעלם ממני ולא לדבר איתי, אתה משגע אותי אלידור! אני מתחרפנת! " ניסיתי לעצור את הדמעות לא רציתי להראות לו שאני נשברת.
– " ל..לא ידעתי שככה את מרגישה " הוא פלט והסתכל עליי בעיניים שלו.
" אתה נותן לי להרגיש את זה " הדמעות סירבו להישאר בפנים והתחילו לרדת על הלחיים שלי.
הוא ראה את זה והתקרב אליי.
" אל תעשה את זה בבקשה " אמרתי והתרחקתי ממנו.
" אתה תמיד מתחמק כשמדברים איתך באמת, תהיה גבר ותיפתח כבר " הוא עצר במקום.
" דבר ראשון במערכת יחסים זה אמון. אם אתה לא סומך עליי אין לי מה לעשות כאן " אמרתי וניגבתי את הדמעות.
– " זה לא כזה קל בשבילי תנסי להבין, אני לא יכול "
הוא אמר וישב על המיטה.
" אתה כן יכול…מה יושב עליך? מה חוסם אותך? מה זה? " שאלתי.
הוא שתק והרכין את ראשו.
לא משנה כמה אני מנסה להוציא אותו מזה, לתת לו הרגשה שאני כאן איתו אבל זה כמו לדבר לקיר, הוא אטום ולי נשבר.
" כנראה שאתה לא בשבילי, תהנה מהמשחק " אמרתי וטרקתי את הדלת אחריי.