כל כך שונים – פרק 24:

נקודת המבט של אלידור:

" אלידור זה לא זמן טוב " היא אמרה כשהתקרבתי אליה. כאב לי לראות אותה ככה.
התרחקתי.
– " מה קרה? " שאלתי אותה.
" כלום, עכשיו לך " היא נגבה את דמעותיה והסתובבה כנגדי.
– " זה לא נראה כמו כלום " אמרתי והיא לא הסתכלה עליי אפילו.
הסתובבתי ופניתי לצאת מהחדר שלה.
ראיתי שכל הרצפה זכוכיות, לא שמתי לב לזה אפילו כשנכנסתי.
סרקתי את הרצפה ואז ראיתי תמונה ממוסגרת זרוקה ליד הדלת.
התכופפתי והרמתי אותה.
אלה שתי דמויות אבל לא הצלחתי לראות מי… היא הייתה סדוקה מאוד.
הורדתי בזהירות את שברי הזכוכיות ויכולתי לזהות אותה, זו שירה.
אבל מי זה?
" זה ערן? " שאלתי וקמתי.
היא הסתובבה, הסתכלה על התמונה ואז עליי.
– " מה, איך אתה… יודע? " היא גימגמה.
איך שאמרתי את זה העיניים שלה כבר התחילו להבריק.
ידעתי.
" מה הוא עשה לך? " התקדמתי אליה.
היא התחילה לבכות.
" נו מה עשה המניאק? " התחלתי להתעצבן.
זרקתי את התמונה שוב על הרצפה. הפעם היא באמת התרסקה.
– " כלום, שום דבר " היא קטעה אותי.
" את לא ניפצת את זה סתם, נכון? אז דברי " הרמתי את הקול.
" הוא החבר שלי! " היא צעקה.
" היה, החבר שלי… הוא זרק אותי עכשיו! בשביל מה הוא צריך אותי, אה? אם תשאל אותי, למה שהוא ירצה להישאר איתי בכלל?
יש לו עוד מלא בנות שהיו מתות להתחלף איתי אבל במה אני מיוחדת במה? הרי שירה סתם עוד ילדה מפונקת ועשירה שיכולה לקנות את כולם בכסף שלה לא? "
כשהיא סיימה להגיד את זה הרגשתי כאילו תוקעים לי סכין בגב ומסובבים אותו כל כך הרבה פעמים.
נזכרתי.
נזכרתי שאני אמרתי לה את זה.
זה המשפט שלי.
חשבתי שהיא סלחה לי.
לא ידעתי שהיא נפגעה ממנו ככה.
– " אני מצטער, לא ידעתי " התחלתי להגיד.
" אתה לא יודע עליי כלום " היא הקדימה אותי.
" עכשיו תשאיר אותי לבד " היא פתחה את הדלת וחיכתה שאצא.
– " שירה את יודעת שלא התכוונתי למילים האלה. אל תהפכי את זה למגעיל, בבקשה. " אמרתי כשהייתי קרוב אליה.
– " תתמודד, כזאת אני… מגעילה " היא אמרה ביובש , הסתכלה לי בעיניים ולאחר מכן השפילה מבט.
רציתי לחבק אותה, רציתי להראות לה שאני כאן בשבילה, חשבתי שאני אבוא אליה וארגיע אותה… אבל בסוף עצבנתי אותה עוד יותר.
מי היה מאמין שלפני רגע היינו הכי קרובים גם פיזית וגם רגשית, נישקתי אותה והרגשתי שזה הכי אמיתי בעולם.
וברגע הזה אנחנו עדיין קרובים.
אבל למה זה מרגיש שאנחנו נמצאים במרחק ענק אחד מהשנייה?