כל כך קרוב כל כך רחוק פרק -1- (ניסיון)

אני לא בטוחה בסיפור הזה..מבחינה של להעלות לא להעלות.. כייון שזהו סיפור אהבה דתי.. ואני רוצה שכולפ תדעו שאין לו שום קשר למציאות וכל קשר הוא מקרי בהחלט.. בנוטת אני לא סתם אומרת את זה.. שלא אחכ יהיה יציאות על דתיים וחרדים וכזה..אוקי.. אז שתדעו שאם יש משהו שנראה דומה למשהו במציאות זה באמת מקרי!!

פרק -1-

מיכל ישבה בשיעור. היא הסתכל סביבה, מנסה למחוק את החיוך שהתחיל לצוץ בזווית פיה כשהבחינה במבטיהם המשועממים של הבנות מסביב.
רבקי שהסתכלה על מיכל אמרה בלחישה כועסת, "את בכלל מתכוונת להקשיב?"
מיכל הסתכלה עליה, ושאלה בהתגוננות, "מה עשיתי?"
"את לא מקשיבה!"
באותו הרגע פנתה רותי, מחנכת הכיתה ואמרה, "מיכל ורבקי, יש משהו שתרצו לשתף עם הכיתה?"
מיכל ורבקי התכווצו במקומותיהם והמורה המשיכה, "מילא שאתם לא מקשיבות, אבל אל תפריעו לשאר הבנות."
מיכל הסתכלה על המורה שהסתובבה בחזרה אל הלוח וסיננה מבין שיניה, "כלבה."
רבקי משכה בכתפייה ואמרה, "יש לך מזל שזה השיעור האחרון להיום." וחזרה לסכם במרץ.
לאחר השיעור רבקי פנתה אל מיכל ושאלה, "את פנויה היום?"
מיכל חשבה לרגע ואמרה, "סורי, יש לי חוג היום ויש לי מלא דברים להספיק, למה?"
"חשבתי תקפצי לביקור, תבלי איתי… תעזרי לי לשגע את חן." היא הסתכלה עליה בהרהור ואמרה, "בזמן האחרון הוא מצליח לשגע אותי יותר מידי."
מיכל חייכה ואמרה, "מצטערת.. אולי אם יהיה לי זמן אני אקפוץ לבקר, אוקי?"
רבקי הנהנה בראשה, נופפה לה לשלום ועזבה את הכיתה בדרכה הביתה. מיכל יצאה אחריה וצעדה לכיוון ביתה.
מיכל נכנס הביתה לקול אחיה. היא חיבקה אותם בחום ושמעה לפתע קול גברי., "שיהיה ברור שזאת הפעם האחרונה שאני שומר על האחים השטניים האלה." היא ראתה בחור צעיר בגיל השמונה עשר לחיו. הוא היה נאה, שיער חום מתולתל, עם כיפה קטנה עליו. עיניים חומות, אף ישר למדי ושפתיים עבות.
הוא לבש חולצת טי שירט כחולה שהבליטה את שרירי זרועותיו. הוא לבש מכנסי ג'ינס ונעלי סניקרס.
"הי, אוריאל, מה נשמע?" שאלה מיכל בהפתעה, נחלצת מחיבוקו המוחץ של אחיה, דניאל.
"קפצתי לביקור קצר, שהתברר כטעות, ואימא שלך אמרה שהיא חייבת לצאת אז שאני אשמור עליהם עד שאת תגיעי."
מיכל חייכה, למשמע סיפורו, "אופייני לאימא שלי." היא הסתכלה על אוריאל ושאלה, "תרצה ארוחת צהריים, אתה כבר כאן וחבל שאחר כך דודה רחל תתעצבן שאני לא מאכילה אותך."
אוריאל צחק ואמר, "כן, אימא שלי יכולה להיות די קשוחה כשהיא רוצה.. אז, מה יש לאכול?"
מיכל חייכה ונכנסה למטבח, פותחת את המקרר בחיפוש אחר אוכל להכין.

מיכל צעדה לכיוון ביתה, לאחר שיעור מחול. זה היה שיעור מתיש והמורה שלהן אימנה אותן כמו מטורפות. היא עברה ליד הבית של רבקי וחשבה לעצמה, "למה לא?"
היא עלתה במדרגות והגיעה לדלת עץ כהה גדול. היא דפקה בדלת וכעבור רגע דלת הבית נפתחה וראש קטן הציץ מתוכה.
"הי, נועם, רבקי בבית?" שאלה מיכל בחיוך.
נועם פתח את הדלת ומיכל נכנסה הבית. היא הסתכלה על הסלון הגדול וחייכה לעצמה, נזכרת בכל המסיבות שהיא ורבקי ערכו בו.
…"תגיד לי נועם, כמה פעמים אמרתי לך לשאול מי זה לפני שאתה פותח את הדלת?" מיכל הרימה את ראשה וראתה בחור בן שבע עשרה. הוא היה חתיך. שיער בצבע בלונד מלוכלך, עיניים כחולות עמוקות שלפעמים מיכל תהתה אם אפשר לטבוע בהם. אף מעט עקום שהוסיף לגבריות שלו ושפתיים בינוניות.
"הי, חן, מה שלומך?"
הוא הסתכלה עליה, חייך חיוך עקום ושאל, "תגידי כל הבנות בבית ספר שלך מכוערות כמוך וכמו רבקי או שזה רק אתן ספציפית?"
היא הסתכלה עליו וענתה בציניות, "כל הגברים חסרי טאקט, מטומטמים כמוך או שזה רק אתה?"
"אחת אפס, ילדונת." ונכנס למטבח, נעלם מעיניה.
מיכל עלתה במדרגות ונכנסה לחדר של רבקי, היא ישבה על הרצפה, צופה בסרט. כשראתה את מיכל חייכה ואמרה, "אני רואה שבסוף הגעת."
מיכל חיבקה אותה ואמרה, "כן הייתי באזור אז חשבתי לקפוץ לבקר וגם באתי לקחת את מחברת תורה, היה שעורי בית ולא עשיתי."
רבקי הנהנה בראשה ואמרה, "במדף המבולגן, מצד ימין."
מיכל לקחה את המחברת ואמרה, "מה הקטע של אח שלך בזמן האחרון, את לא צחקת כשאמרת שהוא מעצבן אותך מאד."
"אני רואה שהוא כבר הספיק לעצבן אותך קצת, הא?" שאלה בחיוך. "אני מניחה שזה בגלל הבגרויות שיש לו, אימא אומרת שהוא מאד לחוץ, אבל אני חושבת שזה סתם טמטום שלו."
מיכל צחקה ואמרה, "טוב, אני זזה, הבטחתי לאימא שלי שאני אהיה בבית ישר אחרי השיעור ואני קצת מאחרת, נתראה מחר?"
"ברור, יש מתמטיקה, האהובה עלייך."
מיכל עשתה תנועת הקאה ואמרה, "בי," היא חיבקה את רבקי ויצאה מהחדר.