כל כך קרוב אך כל כך רחוק פרק -4-

נו..מה את חושבות על העוגה שהכנתי (Zאת בתמונה) יפה לא?! ולקח לי עשר דקות להכין את הצורה!! ולא הייתה לי מנדולינה (מכונה מיוחדת לחתיכת תפוחים דקים דקים!!)
תחמאו לי תחמאו.. על זה אני כן דורשת מחמאותץ!! ילדה צומיסטית שכמותי..
תהנו מהפרק…

פרק -4-

"את מצטרפת אלי לקניון?" שאלה מיכל את רבקי בטלפון.
"את לוקחת את האחים שלך, נכון?"
"כן, את יכולה להביא את נועם אם בא לך, אני בטוחים שהאחים שלי ישמחו," אמרה והסתכלה על אחיה שהסתכלו עליה בצפייה.
"טוב, אני אפגוש אותך ליד המזרקה, בי." וניתקה את השיחה.
מיכל ניתקה ואמרה, "יאללה, זזנו?" שאלה. היא לקחה את התיק שאימא שלה הכינה לדרך והם עזבו את הבית.
"אז מה הקטע שלך ושל חן בזמן האחרון?" שאלה רבקי. הם יישבו באזור האמהות שבמשחקייה שבקניון.
מיכל הסתכלה על אחיה משחקים וחייכה. היא הסתובבה להביט ברבקי ואמרה, "אין שום דבר ביני לבינו."
"נו, תהיי כנה, אני רואה את המבטים שאתם מחליפים אחד לשני, אני לא סתומה."
מיכל הסתכלה כאילו רואה אותה בפעם הראשונה ואמרה, "באמת?!"
רבקי חבטה קלות בזרועה ואמרה כעבור רגע, "נו מה הקטע בין שניכם?"
"אמרתי לך, אין קטע."
"מיכל את לא צריכה להתבייש, אני אולי אחותו אבל גם את חברה שלי," אמרה רבקי בעדינות.
"רבקי, אני לא מאוהבת באח שלך, תרדי מזה!" אמרה מיכל בקוצר רוח.
היא ראתה שרבקי נסוגה מעט בבהלה ואמרה, "אני מצטערת, לא הייתי צריכה לצעוק עלייך."
רבקי חייכה חיוך מבין ואמרה, "זה בסדר."
במשך כמה רגעים הם ישבו בשקט, שומעות את רעש הילדים שצווחו באושר ואז אמרה לפתע מיכל, "אח שלך… הוא לא רואה אותי ככה."
רבקי הסתכלה עליה מופתעת ומיכל המשיכה, "אני ידידה שלו כי אני יודעת שזה לא יהיה יותר מזה."
רבקי הרימה גבה ואמרה, "על מה את מדברת זה ברור כשמש שלישתכם יש קטע."
מיכל חייכה חיוך עצוב ואמרה, "גם אני חשבתי ככה, אבל זה לא. פעם הייתי מאוהבת בו, וחשבתי שנוכל להוות זוג מקסים ביחד אבל הבנתי שהוא לא אוהב אותי בצורה כזאת."
"זה בולשיט, הוא נראה ממש בעניין," אמרה ואז חייכה, "חוץ מזה, פעם היית מכוערת וברור שהוא לא יתאהב במראה שהיה לך פעם."
"רבקי!" אמרה מיכל וחבטה בה קלות. "ותודה, זה בדיוק מה שאני מחפשת בבחור, אחד שיסתכל רק על החיצוניות שלי."
"חן מכיר גם את הפנימיות והחיצוניות שלך ונראה שהוא אוהב את שתיהם."
מיכל גלגלה עיניים. היא ראתה את אחיה מתקרבים ושאלה, "מה קרה?"
"נועם אומר שהוא רואה את חן יושב באזור המסעדות," אמרה שירן, אחותה של מיכל.
רבקי ומיכל הפנו את מבטיהם לעבר אזור המסעדות, אך זה לא היה אפשרי לראות דבר מבין כל האנשים הרבים שהיו שם.
"בואי נלך לבדוק את זה," אמרה רבקי. היא לקחה את ידו של נועם ושל אחד מאחיה של מיכל. והאחרונה לקחה את שתי אחיה הקטנים והם צעדו לעבר אזור המסעדות.
"אז איפה אתה חושב שראית אותו?" שמעה מיכל את רבקי שואלת את נועם.
"אני חושב שראיתי אותו ליד הפיצרייה," אמר נועם והתקדם במהירות לעבר השולחנות של הפיצרייה.
כעבור רגע הבחינה מיכל בחן שישב ליד אחד השולחנות, צוחק עם שתי חברים שלו. מיכל חייכה והם התקרבו לעברם.
"הי," אמר נועם וחיבק את אחיו הגדול.
חן הרים את מבטו וראה את מיכל. הוא חייך חיוך עקום ושאל, "מה אתם עושים פה?"
"החלטנו לצאת לטייל," אמרה רבקי. "אפשר להצטרף?" שאלה.
חן הסתכל על חבריו שמשכו בכתפיהם וכולם הצטופפו סביב השולחן הקטן.
"אתם רוצים להזמין פיצה?" שאלה מיכל את שלושת אחיה הקטנים. הילדים הנהנו בראשם ומיכל קמה להזמין.
כעבור רגע היא ראתה את חן לידה, "מה את עושה פה?" שמעה אותו שואל.
היא הסתכלה על התפריט והזמינה שלוש משולשי פיצה עם עגבניות וספגטי אלפרדו. "אני מטיילת עם האחים שלי, לא משהו שאתה היית חושב לעשות."
חן צחק והזמין משולש פיצה ללא תוספות.
"למי אתה מזמין?" שאלה מיכל בסקרנות.
"לחברה שלי," אמר ברצינות.
מיכל קפאה על מקומה וחן צחק, משועשע. "אני ציני, את לא חיבת להיות כל כך המומה."
היא לקחה נשימה עמוקה, מנסה להרגיע את הפחד המוזר שתקף אותה לרגע ואמרה בחיוך, "אני בהלם מי בכלל הסכימה להיות חברה שלך,"
הוא חייך ואמר, "אני בטוחה שיהיו מספיק בנות שירצו לצאת איתי, אני נאה לא?"
"כן, נאה אבל גם שחצן, יהיר מעצבן קרצייה משוגע ו-"
"אני חושב שהבנתי, את לא במיוחד מסמפתת אותי," אמר, קוטע את רצף דיבורה.
"זה לא שאני לא מסמפתת אותך, אתה.." אמרה והשתתקה במהירות. היא ראתה אותו נועץ בה מבט אך היא התעלמה ממנו.
היא לקחה את המנה שהזמינה והסתובבה ללכת לעבר השולחן שלפתע חן אחז בידה ועצר אותה.
במשך כמה רגעים היא הסתכלה על ידו שהייתה על זרועה ולבסוף אמרה, "חן, אני צריכה לחזור לשולחן."
"מה רצית לומר?" שאל והיא יכלה לשמוע את הרצינות שבקולו.
"זה לא חשוב, אני צריכה לחזור, האוכל ייפול," אמרה והוא עזב את ידה והיא צעדה חזרה לשולחן.

"מיכל, את מצטרפת לאמת או חובה?" שאלה רבקי. האחרונה ישבה על רצפת הכיתה עם בנות הכיתה.
מיכל הסתכלה על הבנות שהסתכלו עליה בציפייה ואמרה, "למה לא?" והלכה להצטרף אליהם.
המשחק התחיל והבקבוק הסתובב. כעבור כמה זמן הבקבוק נעצר על מיכל ורבקי. מיכל הסתכלה על רבקי שחייכה בזדוניות ושאלה, "טוב, את מוכנה? אמת או חובה?"
מיכל חשבה במשך כמה שניות ולבסוף אמרה, "חובה."
"אז… חובה עלייך ללכת למורה שושי, המורה לאומנות ולהגיד לה בפרצוף אני שונאת אותך."
מיכל הסכלה על רבקי במשך כמה שניות בהלם ואז אמרה, "אין מצב תבחרי לך חובה אחרת."
רבקי הסתכלה על שיראל שישבה לידה, הן חייכו אחת לשנייה ורבקי אמרה, "אז.. חובה עלייך ללכת לחדרו של חן ולנקות אותו."
"הי, החובות שלך לא הוגנות!! מה הקשר כאן לסדר את החדר של חן?" שאלה מיכל בהתגוננות.
"מי זה חן?" שאלה אחת הבנות.
מיכל ירתה לעברה מבט ואמרה, "אח של רבקי. היא חושבת שאני דלוקה עליו ומנסה להטיל עלי משימות שאולי יגרמו לו להתאהב בי בחזרה."
רבקי הסתכלה על הבנות ואמרה, "ובכן, זה נכון אני חושבת ששתיהם דלוקים אחד על השני, חוץ מזה," הוסיפה בחיוך ממזרי. "יהיה דווקא מגניב אם מיכל תהייה גיסתי לעתיד."
"רבקי!"
"טוב, תבחרי זה או החובה הראשונה או השנייה."
מיכל הסתכלה על רבקי בזעם עצור וכעבור כמה שניות אמרה, "בסדר, אני אסדר את החדר של חן. אין שום סיכוי שבעולם שאני אעליב מורה מתוקה כמו שושי."
רבקי חייכה ואמרה, "אז הוחלט, תבואי אליי, תסדרי את החדר, נצלם כמה תמונות ונראה לבנות."

מיכל נכנסה לדרו של חן, מהפכה שלמה שררה בחדר. חולצות לא מקופלות היו על הרצפה, שאריות אוכל היו על השולחן ועל המיטה. המיטה לא הייתה מוצעת וריח של גרביים מסריחות עמד באוויר.
"אני אמרתי לך כמה אני שונאת אותך?" שאלה מיכל כשהיא ורבקי עמדו בפתח החדר.
"יום אחד את תודי לי על כך," אמרה רבקי. "תקראי לי אם תצטרכי עזרה." וברחה לחדרה משאירה את מיכל לבד עם הבלגן.
מיכל לקחה נשימה עמוקה והתחילה לסדר את החדר.
"אני יכול להיכנס לחדר?" שמעה מיכל קול. היא טאטאה את החדר לקראת שטיפה.
"רבקי שלא תעזי להיכנס ולהעיר את הערות המעצבנות שלך, ואל תדאגי אני עומדת לסיים," והיא התרוממה, מחזיקה בידה את האת.
היא צרחה בבהלה כשראתה את חן מביט בה בתערובת של שעשוע והפתעה. "מה אתה עושה פה?"
מה את עושה פה?" שאלו שניהם בו זמנית.
חן, עוד עם חיוך על פניו, "אם את זוכרת אני גר פה, אבל אם יורשה לי לשאול מה את עושה כאן, ולמה אני נמצאת לי בחדר, אני לא זוכר שביקשתי עוזרת."
מיכל הסתכלה עליו בכעס ואמרה, "אני לא עוזרת! וזה שיש לך אחות הבלה זה לא אשמתי."
"מיכל, שמעתי אותך צורחת, מה קרה?" נכנסה לחדר בריצה רבקי.
"וואו," אמרה רבקי בחיוך. "מיכל, וואו, זה מדהים!"
מיכל חייכה חיוך מאולץ ושאלה, "לא אמרת לי שהוא חוזר בערב?"
"טוב, הוא באמת היה אמור לחזור בערב, אני לא יודעת מה קרה ככל הנראה התבטל לו אימון או משהו."
"או, שהייתי צריך לחזור כדי שאני אוכל לשבת ללמוד?" הציע חן.
מיכל העיפה מבט בחן ופנתה בחזרה לרבקי, "טוב, הוא הגיע אז אני לא יכולה להישאר, בתכל'ס עשיתי את חלקי, לא?" שאלה. היא הורידה את החצאית שקיפלה ועמדה לה עד הברך וסידרה את החולצה.
"לא, את צריכה לשטוף, זה היה חלק מהעסקה, לסדר ולארגן את החדר של חן שיראה נוצץ, לא?"
מיכל הסתכלה על רבקי בכעס ואמרה, "טוב, אז תעיפי את חן כי אני לא מנקה כשאנשים נמצאים לי בחדר."
"סליחה, מה זה ההשתלטות על החדר שלי, אם אתן זוכרות אני גר פה!"
מיכל ורבקי נעצו בו מבט והוא אמר, "בסדר, תרגיעו אני יוצא. אני רק צריך לקחת כמה דברים."
רבקי הסתובבה לצאת ומיכל וחן נשארו לבד. "את ממש כועסת, הא?"
מיכל הסתכלה על חן ואמרה בציניות, "נראה לך?!"
הוא צחק, לקח כמה מחברות מתוך הארונית שלהפתעתו הייתה מסודרת. "יש עוד דברים שסידרת לי?" שאל בחשדנות.
היא חייכה ואמרה, "כן, את הארון שלך."
חן הרים גבה ומיכל שקלטה על מה הוא תוהה התחילה להסמיק ואמרה במהירות, "רק בחולצות ובמכנסיים.. אני לא…"
חן פרץ בצחוק ואמר, "תירגעי. אני נשבע לך שאת הורגת אותי מצחוק כל פעם מחדש. יוצא שכל שיחה איתי את תמיד נהפכת לאדומה."
"מצחיק," אמרה מיכל בציניות.
"טוב, את תסיימי את החדר ואני הולך למטה ללמוד כשתסיימי תודיעי לי, אוקי?"
מיכל הנהנה בראשו והוא יצא. כעבור רבע שעה החדר היה נקי ומריח מניקיון. היא הסתכלה בסיפוק סביבה ויצאה מהחדר.
"רבקי, אני הולכת, אוקי?" אמרה מיכל. היא עמדה הפתח חדרה של רבקי.
רבקי קמה מהשולחן וחיבקה אותה והתרחקה מידית אחורנית בגועל, "אייו, את מריחה כמו חומרי ניקיון."
"מעניין למה," אמרה מיכל בציניות. "נדבר בסקייפ?"
רבקי הנהנה ומיכל ירדה במדרגות. היא ראתה את חן יושב יד השולחן בסלון שקוע בספר מסוים.
"חן, סיימתי, אני הולכת," אמרה מיכל.
חן הסתובב ושאל, "את באה גם שבוע הבא לארגן לי את החדר?"
היא הרימה גבה והוא חייך, "צוחק. אבל תודה."
היא הנהנה בראשה ועזבה את הבית.