כל כך קרוב אך כל כך רחוק פרק -26-

כולי תקווה שעוד לא העלו פרקים להיום..אז הנה פרק 26..

פרק -26-

מיכל עמדה בסלון ביתה, רוקדת לצלילי השיר, "אורדינרי דאי" של וונסה קארלטון. משום סיבה היא הרגישה מאושרת והיא הייתה חייבת לפרוק את הרגשות שלה.
מיכל הסתכלה על שעון ידה לאחר שהשיר נגמר ופלטה קללה חרישית, "לעזאזל, אני מאחרת," סיננה בשקט.
היא מיהרה להתארגן, לקחה את תיקה ועזבה את ביתה, רצה לעבר התחנה. האוטובוס הגיע רגע לאחר מכן ומיכל מהירה לעלות עליו.
לאחר כמה תחנות ירדה וצעדה לעבר ווילה גדולה ומפוארת. היא זמזמה בפעמון וכעבור רגע דלת הבית נפתח וגלעד עמד בפתח.
"הי," אמרה בחיוך.
הוא חייך ופתח את הדלת שתכנס.
"מה שלומך?" שאלה בחיוך.
גלעד הסתכל עליה, הרים את ידו ונגע קלות בלחייה. "כשאני איתך אני מרגיש מצוין."
היא חייכה במבוכה. "אז לאן אנחנו הולכים היום, נשמעת די מסתורי בטלפון." אמרה.
"זוהי הפתעה, בואי, תני לי להחליף חולצה ונצא, אוקי?"
היא הנהנה בראשה והתיישבה על ספת העור הלבנה בעוד עלה גלעד במדרגות לעבר חדרו. כעבור כמה דקות הוא ירד ואמר, "אני מוכן, בואי נצא."
היא קמה והם עזבו את הבית, צועדים לעבר החנייה. "איזה מכונית, בא לך?" שאל גלעד והצביע על המכונית שעמדו שם.
מיכל הסתכלה על המכוניות המפוארות ואמרה, "לא יודעת, אני לא כל כך מבינה בזה, מה שאתה בוחר."
גלעד צחק, הוא לקח את אחד המפתחות ואמר, "ניקח את הבה-אם-ווה." והם נכנסו לתוך המכונית. גלעד התניע את המכונית והם נסעו משם.
"אז לא תספר לי לאן נוסעים?" שאלה מיכל.
גלעד הסתכל עליה ואמר, "לא, זו הפתעה."
מיכל הסתכלה על השעון, "אבל שלא יהיה מאוחר מהשעה שבע, כי יש לי שיעור עם חן."
גלעד הנהן בראשו ואמר, "מיכל, כבר אמרת לי את זה, אל תדאגי אני לא אגרום לך להפסיד את השיעור היקר שלך עם חן."
מיכל הסתכלה על גלעד וראתה מעט מרירות בפניו. "זה.. זה לא איכפת לך שאני לומדת עם חן, נכון?"
"לא, מה פתאום," ענה, אך הוא לא הסתכל עליה.
מיכל לא ענתה והסתכלה על הנוף שהתחיל להשתנות עד שלבסוף, כעבור שעה המכונית נעצרה וגלעד יצא מהמכונית, ממהר לפתוח את הדלת למיכל.
"עלמתי," אמר בחיוך והושיט את ידו, מיכל חייכה ולקחה את ידו, יורדת מהמכונית. היא קפאה על מקומה כשהבחינה במבנה שעמדה מולה.
"גלעד, מה עשית?" שאלה מיכל בחשדנות.
גלעד חייך כשהסתכל על בית המלון, ריץ' ואמר, "זוכרת שאמרתי לך שאבא שלי אחראי על כמה מבנים בארץ?"
היא הנהנה בראשה והוא המשיך, "ובכן, אבא שלי אחראי על בתי המלונות ריץ'."
גלעד הסתכל על מיכל שלא ענתה ואמר, "את לא כועסת, אני מקווה."
היא הסתכלה עליו ואמרה, "אני לא יודעת מה להגיד."
"בואי, הכנתי בשבילך משהו מיוחד," אמר. הוא לקח את ידה והם נכנסו לתוך המלון.
"הי, ג'נה," אמר גלעד בחיוך לפקידה שעמדה בדלפק. כשהבחינה בו היא חייכה ואמרה, "הכל מוכן."
הוא הנהן בראשו והוא צעד לעבר המעלית, מיכל צועדת אחריו, מסתכלת על הפאר הרב שהיה בכניסה.
הם נכנסו לתוך המעלית וגלעד לחץ על הכפתור, המעלית ירדה ולבסוף נפתחה. הם יצאו החוצה ומיכל הצליחה להריח את ריח הכלור של הבריכה.
"גלעד, אם חשבת שאני אלך לבריכה אתה טועה, דבר ראשון אין לי בגד ים ודבר שני אין לי בגד ים."
"אל תדאגי, אנחנו לא הולכים לבריכה."
"אנחנו לא?" שאלה מיכל, היא התכוונה להמשיך כשהם נכנסו לחדר ענקי. מיכל הניחה את ידה על פיה בהלם, לא מסוגלת לעכל את מה שרואות עיניה.
היא הסתכלה על החדר ואמרה, בחוסר אמון, "אבל למה?"
"כי אני אוהב אותך, ואמרתי לך, מגיע לך הטוב שבטוב, תיהני לך, אני אחזור בעוד שעתיים שלוש לאסוף אותך." אמר, הוא נשק ללחייה ועזב אותה משאיר אותה עם המטפלים והבר העמוס עד לעייפה באוכל.
"שנתחיל?" פנתה אליה אחד המטפלות בחיוך.
מיכל הסתכלה עליה וחייכה בהסכמה.

"גלעד, זה ההודעה החמישית שלי, איפה אתה, השעה שבע חצי, אני חייבת ללכת," אמרה מיכל בהיסטריה למשיבון הטלפון של גלעד.
היא הייתה כמה שעות אחרי טיפולי ספא, רגיעה במיטה הרכה שהוכנה במיוחד בשבילה ונהנתה מארוחת צהריים מפוארת.
היא הסתובבה הלוך ושוב בחדר. היא כבר סימסה לחן שתאחר, אבל כמה אפשר לעכב אותו, היא הבטיחה לו שתגיע היום.
כעבור כמה דקות הבחינה בגלעד צועד לעברה.
"איפה היית לעזאזל?" שאלה מיכל בכעס, "אמרתי לך שאני צריכה לצאת מוקדם."
"אני מצטער, נתקעתי בפקקים יצאתי הכי מוקדם שאפשר," אמר גלעד בצער.
"זה בסדר, סליחה שהתעצבנתי עלייך," אמר מיכל ונשפה החוצה. "אפשר לצאת?"
הוא הנהן בראשו והם צעדו בחזרה למכונית.
כשנעצרו מול ביתו של חן אמרה מיכל, "סליחה גלעד שכעסתי עלייך."
"זה בסדר, הייתי צריך לצאת מוקדם יותר," אמר בצער.
היא חייכה ואמרה, "תודה גלעד, זה היה היום הכי מדהים שהאי פעם היה לי!"
הוא חייך ואמר, "אני שמח לשמוע,"
"בואי, אני אלווה אותך," אמר והם יצאו מהמכונית, צועדים לעבר הבית. מיכל התכוונה לדפוק על דלת הבית שלפתע שמעה את גלעד, "הי, תראי מה מצאתי."
היא הסתובבה לראות את גלעד אוחז בדיסק און קי. היא התקרבה אליו ואמרה, "אני מזהה את זה, זה של חן, איפה מצאת את זה?"
"פה על הרצפה," אמר. "תביאי לו, שלא יאבד את זה, אני בטוח שיש לו הרבה חומר בפנים ללימודים."
היא חייכה ואמרה, "תודה גלעד." היא נשקה לו קלות על לחיו, לקחה את המכשיר ודפקה על הדלת.
הדלת נפתחה ורבקי עמדה בפתח, "את מאחרת, ולא סתם מאחרת."
"אני יודעת," אמרה, היא נופפה לגלעד שנכנס למכונית ונסע משם ונכנסה לתוך הבית. "איפה הוא?"
"מכין שעורי בית, יש לך מזל שהוא מחבב אותך אחרת הוא ממזמן היה מבטל אותך, כאילו את מודעת לעבודה שיש לו חיים, נכון?"
"כן, מה שתגידי," אמרה בקוצר רוח והתכוונה לעלות שרבקי שאלה, "את מריחה את זה, יש כאן ריח של לבנדר עם חמאת חלב," היא רחרחה את מיכל ואמרה, "זה בא ממך."
"אני אסביר לך יותר מאוחר, אבל אני אגיד לך בקצרה עכשיו, גלעד לקח אותי ליום הירגעות נפשית במלון של אבא שלו."
רבקי הסתכלה עליה בהלם ואמרה, "מה?"
"לא עכשיו, אני חייבת לעלות." ולפני שרבקי הספיקה להשחיל עוד שאלה עלתה מיכל במדרגות. היא דפקה על דלת חדרו של חן ופתחה אותה. היא הבחינה בחן שישב ליד השולחן, פותר תרגילים.
"הי, אני כל כך מצטערת," אמרה מיכל, ולקחה כמה נשימות עמוקות, מנסה להרגיע את קצת פעימות ליבה.
הוא חייך ואמר, "זה בסדר. את מוכנה עכשיו?"
היא הנהנה בראשה ואמרה, "אנחנו לומדים כאן?" שאלה הסתכלה על החדר הקטן.
הוא חייך ואמר, "לא, למטה, רבקי הולכת ואף אחד לא נמצא בבית, אז הבית יהיה שקט."
מיכל הנהנה בראשה ואמרה, "אני יורדת למטה לקחת לי כוס מים." היא הסתובבה לצאת אך לפתע סבה על עקבותיה ואמרה, "מצאתי את הדיסק און קי שלך בחוץ על הרצפה, אתה צריך לשמור יותר על הדברים שלך."
"אני לא מאמין, מצאת אותו, קרוב ליומיים אני מחפש אותו." אמר ולקח את המכשיר מידיה.
"באמת?" שאלה מופתעת. "אוקי." והיא ירדה למטה. היא הבחינה ברבקי מדברת עם אוריאל, "הי בן דוד," אמרה מיכל בחיוך. "דייט חשוב?"
"לא יודע, אני חושב לקחת את רבקי לטייל בחוץ, נעים בחוץ." ענה בחיוך.
"תבלו בנעימים," אמרה מיכל ונכנסה למטבח. כשיצאה החוצה ראתה את חן עם המחשב יושב על הספה ואיתו מספר מחברות וספרים.
"מוכנה?" שאל.
היא הנהנה בראשה והתיישבה לידו ליד השולחן. הוא הסתכל עליה ואמר, "יש כאן ריח של לבנדר?"
היא הסמיקה במבוכה ואמרה, "אני, הייתי היום בטיפול ספא, גלעד לקח אותי."
חן הסתכל עליה ואמר, "יש לך ריח טוב."
היא חייכה ואמרה, "אז..מה אנחנו לומדים היום?"
"כן," אמר במהירות ומיהר לפתוח את הספרים.
לאחר גמר השיעור אמר חן, "בתוך הדיסק-און-קי שלי יש את שיעורי הבית שלך, אז תעלי לחדר של רבקי ותדפיסי אותם?"
היא לקחה את הדיסק און קי ועלתה במדרגות לחדרה של רבקי. היא הכניסה את המכשיר פנימה והתחברה. היא פתחה את הדיסק והסתכלה על הקבצים כשהבחינה בתיקייה בשם 'מיכל'.
היא פתחה אותה, רואה מספר קבצי וורד. מיכל לקחה נשימה עמוקה ולבסוף פתחה את אחד הקבצים.
היא הסתכלה בהתרגשות שהתחילה לדעוך כשתחילה לקרוא. היא מחתה את הדמעות שהרגישה עולות בזוויות עיניה.
היא שלפה את המכשיר החוצה מהמחשב, לא לפני שהדפיסה את הקובץ וירדה למטה.
"אוה, הנה את," אמר חן בחיוך, עוד לא מרים את ראשו מהמחשב. "חשבתי שאולי, אם תרצי.. נוכל.. נוכל לראות סרט?" והרים את ראשו כשהבחין במבטה הפגוע של מיכל.
"קרה משהו?" שאל בדאגה.
היא לא ענתה אך הרימה את הדף והתחילה להקריא,
"העשרים ותשע לחמישי, יום שלישי, שתיים עשרה בלילה.
יומן,
הכל הולך לפי התוכנית, היום מיכל נישקה אותי, היא לא יכלה לעמוד בעצמה והיא נשיקה אותי,
הכל התחיל כשהיא ביקשה ממני לעשות בייביסיטר על אחים שלה, בהתחלה רציתי להשיב בשלילה אך החלטתי שזו תהיה התקדמות מעניינת לדעת עוד על מיכל.
ואכן, בדיקה מעמיקה בחדרה הצליחה להניב מידע ע חייה הפתטיים והעלובים. ילדה טיפשה ורדודה, בטוחה כל כך באהבתה כלפי, אבל היא לא יודעת שאני כלל לא אוהב אותה והכל משחק בשבילי, לראות כמה פתטית היא."
היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה, "וואו, חשבתי שלכזה רוע לא ציפיתי ממך אבל כנראה שטעיתי,"
היא הסתכלה עליו, אך הוא נראה המום, "מאיפה השגת את הזבל הזה?" שאל.
"הזבל הזה הגיע מהדיסק-או-קי," הדמעות כבר צפו וזלגו במורד לחייה, אך היא לא עשתה דבר כדי לעצור אותם, "תגיד לי חן, זה הכל העמדת פנים בשבילך, גם השיעורים שאתה נותן לי היא עוד תחבולה כדי לשחק ברגשות שלי?"
"מיכל אין לי מושג מאיפה השגת את זה, אבל הדבר הזה לא שייך לי, אין לי מושג מאיפה זה בא, אבל אני לא כתבתי את זה."
היא זרקה את הדף לעברו ואמרה בכעס, "מספיק לשקר לי, אתה מוכן להגיד לי את האמת?!"
היא ירדה במדרגות ואמרה, "נמאס לי כבר, נמאס לי כבר, אני לא מסוגלת יותר! תפסיק לשחק לי ברגשות אתה לא מבין שאתה מכאיב לי, אני לא יכולה יותר, אני לא מסוגלת יותר!"
חן הסתכל על מיכל בזעם ואמר, "אני? אני משחק לך ברגשות, אל תקשקשי מיכל, באמת, אל תהיי תמימה, את זו שחושבת שהכל נגדך, שהכל זה אני שעושה הכל נגדך, מה עם החבר "המושלם" שלך, הוא לא כזה מושלם!"
"תפסיק כבר! צרחה מיכל. "מה הקשר, מה הקשר של גלעד לסיפור, זה לא ביני לבינו, זה ביני לבינך. אבל ברור לי שאתה לא יודע להסתדר עם זה בעצמך, אתה תאשים אנשים אחרים שלא עשו לך שום דבר רע!"
חן התקרב לעבר מיכל ואמר, "תעשי לי טובה, את כל כך… את כל כך…"
"כן, מה, אני טיפשה, מפגרת, זה מה שיש לך להגיד עלי?" קטעה אותו מיכל בגסות. "תגיד את זה, למה לא, הרי זה מה שאני בשבילך, טיפשה ופתטית."
"מיכל אני לא…"
"תחסוך את זה ממני, חבל שלא הקשבתי לגלעד עוד קודם, זה היה חוסך לי את שבירת הלב שאתה גורם לי." אמרה בשקט.
"ברור, גלעד אמר וגלעד עשה, ואת תקשיבי לו," אמר חן במרירות. "כי הוא כל כך מושלם, את מכירה אותו כמה זמן, חודשיים, שלוש וכבר את סומכת עליו ואני, מה אני בסך הכל ידיד שלך קרוב לעשר שנים?"
"וזה מה שאתה רק ידיד, מה אתה רוצה, אתה לא עושה כלום, כלום כדי להראות לי אחרת."
שתיקה השתררה ביניהם. מיכל לא הסתכלה על חן ואמרה, "אני חייבת ללכת."
"מיכל," קרא חן כשהיא צעדה החוצה.
היא כבר הייתה קרובה ליד הדלת כשלפתע הרגישה בחן מושך בזרועה מקרב אותה לעברו.
"מה אתה עושה?" שאלה מיכל בהלם. "חן אני דורשת שתעזוב אותי אני—"
אבל היא לא סיימה את המשפט כי ח הצמיד את שפתיו לשפתיה לנשיקה ארוכה ותובענית. במשך כמה שניות היא עמדה קפואה על מקומה אך לבסוף החזירה לו נשיקה, מתמסרת כל כולה אליו, מרגישה את גופו צמוד לגופה.
את מרקם שפתיו על שפתיה וזה הרגיש כל כך טוב, אך כשבינה את מעשייה היא דחפה אותו אחורה ואמרה בכעס, "מה אתה חושב שאתה עושה."
הוא הסתכל עליה ואמר, "אני יודע שאת מאמינה לי, את יודעת שזה לא אני כתבתי את הדברים האלה."
היא הסתכלה עליו וידעה שהוא לא משקר, אך היא אמרה, "ולמה שאני אאמין לך?"
"כי חושב שאת יודעת בדיוק מי יכול לעשות את זה."
מיכל לא ענתה, היא ידעה בדיוק למי הוא התכוון אך היא לא הייתה מוכנה להודות בזה, זה לא היה הגיוני. מיכל הסתכל על חן שנראה לפתע בטוח בעצמו ואמרה, "אני לא מאמינה לך." ועזבה את הבית.