כל כך קרוב אך כל כך רחוק פרק -22-

למרות שאף אחד בטח לא הצביעה, אני בן אדם מקסים ואני מעלה פרק… אז הנה פרק -22-
סורי אם הוא משעמם אבל הייתי חייבת את הפרק הזה..
קיצר מקווה שלא תרדמו באמצע…

פרק -22-

ברגע שעזבה מיכל את האמבטיה, הבחינה בשתי חברותיה עומדות ונעוצות בה מבטים חמורי סבר.
"קרה משהו?" שאלה.
"את מוכנה להסביר לי מה את עושה עם אח שלי בשירותים?" שאלה רבקי.
מיכל חייכה חיוך תמים ואמרה, "אה..חשבתי שהאמבטיה ריקה ונכנסתי, אבל מסתבר שהוא היה שם אז יצאתי."
רבקי ואשלי הסתכלו עליה במבט, "את חושבת שאני מטומטמת?"
"מיכל, אני שמעתי את הצעקות בפנים, על מה כל זה היה?" שאלה אשלי ברכות.
מיכל ידעה שהם לא יניחו לה עד שלא תספר ואמרה, "חן ואני.."
"התווכחנו על השירותים, מיכל אמרה שהיא חייבת דחוף ממני ואני אמרתי שאני צריך דחוף יותר ממה שהיא צריכה," אמר חן שיצא מהשירותים.
"תסלחו לי בנות, אני חייב לשטוף ידיים," אמר וצעד משם לעבר הכיור שעמד בצד.
אשלי ורבקי הסתכלו על מיכל בהלם והיא מהירה להנהן בראשה, "אתה כזה חמור חן!" צעקה מיכל אחריו.
חן צחק וצעד למרפסת.
"בואנה אתם שרוטים," אמרה אשלי. "נכון, רבקי?" והסתכלה על רבקי, אך רבקי כבכר הייתה שקועה בלסמס בפלאפון.
"מה אמרת?" שאלה רבקי בחיוך.
מיכל הסתכלה על רבקי בחשדנות, ,עם מי את מתכתבת?"
"אני?" שאלה רבקי בתמימות מזויפת. "עם אף אחד." ומיהרה להסתיר את הפלאפון מאחורי הגב.
"תביאי לי את הפלאפון," ביקשה מיכל.
רבקי משכה בכתפה בחוסר רצון ואמרה, "לא רוצה."
צלצול הפלאפון נשמע ורבקי אמרה בחיוך, "זה בשבילי!" ורצה לחדרה של אשלי שבקומה השנייה.
"את יודעת עם מי הי מדברת?" שאלה מיכל והסתכלה על אשלי.
"לא," אמרה אשלי בתמימות מזויפת. "אין לי שמץ."
"נו, באמת, אם מי היא מדברת?" שאלה מיכל אבל אשלי כבר צעדה לעבר השולחן.
"רק שתדעי לך שזה נורא מעליב!" אמרה מיכל כשתיישבה מול אשלי. ולא שמה לב איפה היא יושבת.
"מה אנחנו, בנות ארבע?" שאלה אשלי בחיוך.
"כן, אומרת הבחורה שעוד ישנה עם דובי במיטה."
"הי," אמרה אשלי בזעף. "זה לא דובי, זה מר בוני, ואין שום איסור לישון איתו במיטה."
"את צודקת, אין שום איסור, רק אל תגידי לי שאני מתנהגת כמו ילדה בת ארבע." אמרה מיכל ולקחה את הסלט, שמה מעט בצלחתה.
אשלי שעוד זעפה שהעליבו לה את מר בוני אמרה בלי לחשוב, "ומה איתך, את שמתכחשת לאהבתך ל—" והיא השתתקה בבהלה ששמה לב מי יושב ליד מיכל.
מיכל הסתכלה על אשלי שהסתכלה על מי שישב לידה, היא סובבה את ראשה וראתה את חן מסתכל עליהן בסקרנות, עוד מחזיק את קערת הסלט בידו.
"מה אמרת אשלי?" שאל חן בסקרנות.
"כלום," אמרה ומהירה לקחת קציצת טרד מהשולחן. "מאד טעים," אמרה בפה מלא.
חן הסתכל על מיכל שהסמיקה עמוקות ואמרה, "אני.." ומהירה לקחת מהסלט שהיה בצלחתה.
מיכל עוד הרגישה במבטיו של חן על פניה אך היא לא הסתכלה עליו והמשיכה לאכול את הסלט שהיה בצלחתה.
"אההה, הוא כזה..אההה," אמרה רבקי בחיוך מעופף כשהתיישבה סביב השולחן.
"מי?" שאלה מיכל בסקרנות.
"מי?" אמרה רבקי בבהלה. "אה… אף אחד, זה סתם איזה מייל שקיבלתי על בחור שמציע נישואין לבחורה."
"באמת?" אמרה מיכל בחיוך. "אוו… זה כזה רומנטי, תראי לי."
רבקי הסתכלה על מיכל בבעתה ואמרה, "אי אפשר!"
מיכל הסתכלה על רבקי, מבולבלת ורבקי מהירה להמשיך, "אי אפשר כי.. כי מחקתי את המייל בטעות."
מיכל הסתכלה על רבקי בחוסר אמון ולבסוף אמרה, "אם לא הייתי מכירה אותך כל כך טוב, הייתי אומרת שאת מסתירה ממני משהו."
חן הסתכל על מיכל ולא היה יכול להסתיר חיוך. "אני הולך לקחת לי משהו לשתות." והוא עזב את השולחן.
אשלי מיכל ורבקי החליפו מבטים וכל אחת חזרה לצלחתה.

"אז מה את עושה היום?" שאלה מיכל בסיום הלימודים. רבקי אשלי ומיכל עמדו ליד שער בית הספר.
"אני, שום דבר מיוחד," אמרה אשלי.
מיכל הסתכלה על רבקי שסימסה בפלאפון. "רבקי?"
"מה אמרת?" שאלה רבקי, לא מסיתה את עיניה מהמסך הקטן של האייפון שלה.
"שאלתי, מה את עושה היום," חזרה מיכל על שאלתה.
"אני?" שאלה לפתע רבקי בבהלה. "אני, אני לא עושה שום דבר! שום דבר מיוחד, למה את שואלת?"
"רבקי, תירגעי, את לא צריכה להיבהל, אם יש לך תוכניות להיום זה בסדר," אמרה מיכל, מחייכת.
"יופי, אז אני חייבת לזוז, בי." אמרה ורצה משם.
"מה הקטע שלה?" שאלה מיכל מבולבלת. היא ניערה את ראשה ואמרה, "אז שנלך?"
אשלי משכה בכתפיה והם צעדו לעבר התחנה.
רבקי רצה משם וצעדה לעבר מכונית המאזדה שחנתה בצד הכביש. היא פתחה את הדלת והתיישבה פנימה.
"מה קורה?" שאלה בחיוך.
"מצוין, מקורה איתך?" שאל אוריאל בחיוך מתוק. "אני אמרתי לך כמה סקסית את נראית בבגדי בית ספר?"
רבקי הסתכלה על חולצת הטריקו שנשאה את סמל בית הספר שלה וחצאית הג'ינס וחייכה.
"תודה, אז לאן אנחנו הולכים הום?"
"יש לך שעורי בית?" שאל והסתכל עליה במבט חודר.
"לא, אבא, אין לי שעורי בית אז נוכל לצאת לטייל ולבלות כמו שאנחנו עושים בזמן האחרון."
אוריאל חייך ושאל, "אז לאיפה בא לך ללכת?"
"אתה קובע!"
"אוקי,נלך לאכול ארוחת צהריים באיזה פאלפייה ואז ניסע לפארק, שמעתי שיש שם גן שעשועים ממש נחמד," אמר בחיוך ממזרי.
רבקי גלגלה עיניים והם נסעו משם.
"מיכל, את יכולה להוריד את האשפה ולקחת את הילדים לפארק, הם שיפצו שם את הגן." שאלה רונית, אימה את מיכל.
מיכל ששכבה על המיטה בחדרה, התרוממה ואמרה, "טוב, גם ככה אין לי מה לעשות."
אימה חייכה בהקלה ואמרה, "נהדר, אני מותשת. אני אלך להכין צידה ותצאי, תודה מיכלי!"
"בכיף." היא קמה מהמיטה והתארגנה ליציאה. לאחר חצי שעה הם כבר היו בפארק.
מיכל התיישבה בפינה מוצלת ואחיה הלכו לשחק במשחקים.
כעבור זמן שמעו את צעקת אחיה. היא קמה מהספסל וצעדה לעבר אחיה שנראו נרגשים.
"מה קרה?" שאלה בשעמום.
"אוריאל כאן," אמר דניאל בהתרגשות.
"איפה?" שאלה מיכל בסקרנות והסתכלה סביבה.
"שם, הם יושבים על הספסל," ענה דניאל והצביע על הספסל הסמוך.
"הם?" שאלה מבולבלת והסתכלה על הזוג שישב על הספסל.
"אין מצב, זו…"
"רבקי," צרח יונתן ורץ לעברה.
מיכל ודניאל התקרבו לעבר אוריאל ורבקי שלפתע נראו מבוהלים.
"שלום," אמרה מיכל בחיוך.
רבקי נמנעה מלצור קשר עין עם מיכל ואמרה, "נפגשנו?"
"אוי, נו, באמת מה את חושבת שאני מטומטמת, ברור שאתם פה בדייט. השאלה היא, למה לא סיפרת לי?!"
"כי היא פחדה שאולי תכעסי שהיא יוצאת עם בת דודה שלה," ענה אוריאל כיונתן ודניאל על ברכיו.
מיכל הסתכלה על אוריאל בהרמת גבה ואז פרצה בצחוק, "את רצינית, את מנסה לשדך לי את אח שלך ואת פחדת מהתגובה שלי אם תצאי עם בן דוד שלי?"
רבקי הסמיקה במבוכה ואמרה, "טוב, סליחה שלא סיפרתי לך."
"את באמת צריכה להצטער," אמרה, אבל כשהסתכלה עליה רבקי היא ראתה חיוך משועשע נסוך על פניה.
"אז אנחנו בסדר?" שאלה.
"אנחנו יותר מבסדר, חוץ מזה," אמרה מיכל וחיוך ממזרי נסוך על פניה. "יהיה מגניב אם תהיי אשתו של בן דוד שלי."
"מיכל," אמרה רבקי אבל גם היא חייכה.
"טוב, אני לא אפריע לכם, זוג אוהבים, יונתן, דניאל, בואו." אמרה מיכל בחיוך. היא לקחה את ידם של אחיה והם צעדו משם.