כל כך קרוב אך כל כך רחוק פרק -18-

מחר הפרק האחרון.. עד שאני אמשיך כמובן…
תהנו.. מוחחחחחחחחחחחה!!

פרק -18-

חן הסתכל על מיכל, אך להפתעתו היא לא נראתה מופתעת. היא הסתכלה עליו בשווה ושאלה, "סיימת?"
חן המום העביר את מבטו מגלעד למיכל ואמר, "את רצינית? הרגע סיפרתי לך שהבחור הזה אנס את הבת דודה שלי וזה מה שיש לך להגיד?"
היא חייכה בשלווה אך הוא היה יכול לראות את הזעם בעיניה. "זה מה שיש לי להגיד כי גלעד כבר סיפר לי, באת באיחור של כמה פגישות."
"וזו, לא תעשי שום דבר?" שאל והסתכל על גלעד בשנאה.
היא חייכה אל גלעד שנראה מעט נבוך ושאלה, "זה בסדר?"
הוא הנהן בראשו והיא המשיכה, "באותה תקופה גלעד עבר משבר והוא התחיל לשתות עד לשוכרה, היום עם בת דודה שלך הייתה טעות שהוא מצטער עליה עד היום, הוא הולך למפגש אלכוהוליסטים ומנסה להתמודד עם הבעיה שלו."
חן העביר את מבטו שוב מגלעד למיכל ואמר, "ואת קונה את הבולשיט הזה?"
"שמור על הלשון שלך," הזהירה מיכל.
"אני לא אשמור על הלשון הזה," צרח חן בזעם. "אני לא אירגע, הבחור הזה כמעט אנס את הבת דודה שלי ועכשיו הוא יוצא איתך, תאמיני לי אין מצב שאני אסכים לזה."
"ואני לא שאלתי לדעתך," צרחה מיכל בזעם וקולה עלה בכמה טונים. "מי אתה שתגיד לי מה לעשות, אתה לא אבא שלי!"
"מיכל, אני באמת מצטער, אולי חן צודק," אמר גלעד בשקט.
"סתום את הפה שלך."
"חן, לא צודק בכלום," צרחו חן ומיכל בו זמנית.
"מיכל, אני מבין את חן, אני עשיתי מעשה שלא היה יאה ואני מבין את הכעס והגוננות שלו כלפייך," אמר גלעד.
מיכל הסתכלה עליו והוא המשיך, "אולי אני אלך ואתם תנסו ליישב את זה?"
מיכל הסתכלה על חן ואמרה, "אין מה לישב, אם חן לא יכול לקבל את זה שאני יוצאת עם מישהו אחר אז מבחינתי אין לנו על מה לדבר, אנחנו סיימנו לדבר על הנושא." היא לקחה את ידו של גלעד והם צעדו לעבר הדלת.
"מיכל, אל תעשי את זה," שמעה את חן צועק בייאוש.
היא ירתה לעברו מבט של כעב ואמרה, "חשבתי שתבין, שלא תהיה כזה, אבל אני מניחה שטעיתי ועד שלא תודה בטעות שלך אני ואתה גמרנו." והם עזבו את הבית.
חן הסתכל על הדלת הסגורה ופלט צרחת זעם ותסכול. הוא בעט בכח בספה הקרובה ולא הפסיק לקלל.
רבקי הסתכלה על חן ושאלה בשקט, "חן אני יודעת שאתה עצבני אבל אני חייבת לשאול אותך משהו."
הוא הסתכל על רבקי והיא המשיכה, "אתה באמת כועס על מיכל שהיא יוצאת עם גלעד או כיוון שאולי עכשיו לא יהיה לך סיכוי איתה?"
חן הסתכל על רבקי בהלם אך לא ענה. הוא הסתובב ועלה לחדרו.

מיכל עזבה את הבית בכעס, פולטת חרישית מספר קללות. היא נכנסה לתוך המכונית של גלעד וחיכתה בשקט עד שנכנס למכונית. הוא הניע את המכונית וכעבור כמה רגעים הם נסעו.
במשך הנסיעה ישבה מיכל בדממה והסתכלה על הנוף בחוץ לבסוף שמעה את גלעד שואל בשקט, "את בסדר?"
היא הסתכלה עליו ושאלה בחיוך מריר, "אני נראית לך בסדר?"
הוא הנהן בהבנה ואמר בשקט, "מיכל, אני באמת מצטער, אני לא התכוונתי שזה מה שיקרה ביניכם."
"אתה לא אשם," התפרצה מיכל בכעס וכעבור רגע אמרה בהתנצלות, "סליחה, אני פשוט כועסת, למה הוא לא יכול לראות ולקבל את זה, למה הוא חייב להיות כזה תקוע?"
"מיכל, היא הייתה בת דודה שלו ואת הידידה הכי טובה שלו ברור שזה קשה לו, איך הוא יהי מסוגל לראות את הבחור שהרס, כביכול. לבת דודה שלו את החיים יוצא עם הידידה שלו?"
מיכל הסתכלה על גלעד בחיוך ואמרה, "אתה מדהים, אמרו לך את זה?"
הוא חייך ואמר, "זה הכל בזכותך."
היא חייכה בהנאה ושאלה, "איך אתה כל כך מבין, כל מה שיכולתי לחשוב עליו באותו רגע כשדיברתי עם חן זה איך לא להחטיף לו אגרוף לפנים."
גלעד חייך ואמר, "אמרתי לך כשאני איתך אני מרגיש אדם שונה, טוב יותר. וחוץ מזה," הוסיף ברצינות, "די ציפיתי לתגובה של חן, האמת שהתפלאתי שהוא לא הרביץ לי."
"הוא היה קרוב."
השתרר שקט נוסף במכונית עד שלבסוף שאלה מיכל, "איפה אנחנו עומדים לראות סרט בדיוק?"
גלעד הסתכל על מיכל ואמר בתמימות, "בקניון?"
מיכל הסתכלה על גלעד בחשדנות ושאלה, "מה עשית?"
"שום דבר," אמר והסתכל עליה בתמימות.
"גלעד, "אמרה מיכל והסתכלה עליו במבט מאיים עד שהוא נכנע ואמר, "הזמנתי לנו זוג כרטיסים לראות בקולנוע בחדר הוי אי. פי."
במשך כמה שניות מיכל נעצה בגלעד מבט המום ואז צרחה באושר, "אני מתה עלייך, תמיד חלמתי להיות שם." והיא חיבקה אותו.
"מיכל אני עוד אעשה תאונה בגללך," אמר בחיוך וניסה להתרכז בנהיגה.
"כן, סליחה, "אמרה במבוכה והתרחקה ממנו.
הוא הסתכל עליה וחייך. כעבור כמה דקות הם הגיעו לאזור החניות והוא החנה את המכונית. הם יצאו החוצה וצעדו לעבר הקניון שלובי זרועות.

אשלי התקרבה לעבר מיכל בהפסקה ואמרה בצער, "מיכל שמעתי על מה שקרה אתמול, את בסדר?"
מיכל הסכלה על אשלי בפליאה ושאלה, "מה קרה אתמול?"
"המריבה בינך לבין חן," אמרה והסתכלה עליה בחוסר הבנה.
"אוה, זה לא חשוב," אמרה וצעדה לעבר מקומה.
"בטח שזה חשוב." עקבה אחריה אשלי למקומה. "שמעתי שאמרת לו שאת לא רוצה לדבר איתו יותר?!"
מיכל הסתכלה על אשלי ואמרה בחיוך, "וואו, אני מניחה שלך ולרבקי הייתה שיחה ארוכה לגבי."
"כן, את לא טרחת לספר לי כלום ורבקי הייתה נסערת שהיא התקשרה אלי."
מיכל הסתכלה על אשלי בהתנצלות ואמרה, "חזרתי מאוחר, היה לי דייט פשוט מדהים עם גלעד."
אשלי גלגלה עיניים ושאלה, "ומה לגבי חן?"
"מה לגביו?"
"הא הידיד הכי טוב שלך, שלא לדבר על ההתאהבות הקטנה שלך עליו, לא תעשי שום דבר בנידון?"
"הוא הייתה ההתאהבות שלי, לשעבר. גלעד עוזר לי להרפות. ודבר שני, אני לא הולכת לעשות כלום, אם חן לא מסוגל לקבל אותי ואת גלעד אז באמת אין לנו על מה לדבר."
אשלי פצתה את פיה למחות אך מיכל קטעה אותה ואמרה, "אשלי, אני סיימתי לדבר על הנושא ועד שחן לא יבוא להתנצל בפני ובפני גלעד אין לנו על מה לדבר."
אשלי הנהנה בראשה בעצב ואמרה, "אתם באמת דומים כמו שחשבתי, לשתיכם יש כזה אגו מנופח ואף אחד משתיכם לא מוכן לרדת מהעץ הגובה שעלה עליו ועכשיו שתיכם סובלים."
"אני לא סובלת," אמרה מיכל בהתגוננות.
"באמת?" שאלה אשלי והסתכלה על מיכל במבט חודר. הצלצול נשמע וכעבור כמה רגעים המורה נכנסה לכיתה. אשלי חזרה למקומה ומיכל נשארה לבסוף עם מחשבותיה.
במהלך היום לא הפסיקה מיכל לחשוב על מילותיו של גלעד ושל אשלי. למרות שלא רצתה להודות בזה, היא קצת שמחה שחן מגונן עליה גם אם הצורה שבה עשה את זה גרמה לה להתעצבן, היא שמחה לראות שמתחת לחזות הצינית והרצינית מסתתר בחור שיהיה מוכן להגן עליה.
היא חייכה מעט וחשבה להתקשר אליו שלפתע שמעה את צלצול הטלפון שלה. היא ענתה לטלפון כששמעה את קולו של חן.
"אני יודע שאת כועסת עלי ואת לא רוצה לדבר איתי אבל אני חייב לדבר איתך," שמעה אותו אומר מבעד לקו.
היא חייכה ואמרה בעייפות, "בסדר, ניפגש בפארק, ליד הכניסה?"
"אוקי, עוד שעה." והוא ניתק.
מיכל ניתקה והחזירה את הטלפון חזרה לתיקה. היא הסתכלה על השעון, השעה הייתה שלוש וחצי.
"אם אני אלך ברגל אני אספיק להגיע בזמן," מלמלה בשקט והתחילה לצעוד לעבר הפארק.
בשעה חמש היא הגיע. היא ראתה את חן מחכה לה בכניסה לפארק, כשראה אותה התקרב לעברה ואמר, "אני שמח שהגעת."
היא הנהנה בראשה אך לא אמרה כלום.
"שניכנס?" שאל והחווה בידו לעבר הפארק.
היא הנהנה בשנית והם נכנסו פנימה. במשך כמה דקות השתרר ביניהם שתיקה מביכה עד שחן הפר את הדמה ואמר, "אני מצטער.. על אתמול, לא הייתי צריך לצעוק ככה."
מיכל הסתכלה על חן שנראה מלא חרטה ואמרה, "אני מצטערת שהתעצבנתי."
"לא, הייתה לך כל זכות שבעולם, אני התנהגתי נורא ואת כעסת בצדק, אני באמת מצטער."
היא הסתכל עליו ואמרה בחיוך, "אתה לא יודע כמה זה חשוב לי מה שאתה אומר עכשיו."
חן נעצר ואמר, "אני שמח לשמוע, כי למרות שאני מצטער שאיבדתי את העשתונות שלי, אני לא מצטער על מה שאמרתי."
מיכל קפאה על מקומה והוא המשיך, "אני עדיין חושב שהוא לא מתאים לך ושהוא בסופו של דבר יפגע בך."
מיכל נסוגה לאחור ואמרה בקול קפוא, "באמת חשבתי שאולי תבין, או שלפחות תנסה להבין אבל לא נראה שאתה מנסה בכלל."
רגע לפני שהסתובבה ללכת אמרה, "אני שונאת אותך, חן. ואני לא רוצה לדבר איתך, לעולם." והיא צעדה החוצה, כשדמעות חמות זולגות מעיניה.