כל כך קרוב אך כל כך רחוק פרק -10-

סורי על האיחור בננות..אתמול כשרציתי להעלות ראיתי שכבר העלו פרקים..אז הנהנ אני כאן מעלה לכן את פרק 10.. תהנו!!
(נ.ב. למי יש YES בבית, אני ממש ממש רוצה לראות אליפים זה לא פיר שדווקא את השלוש פרקים האחרונים אני לא אראה כי אי אפשר לעלות ליוטיוב..

פרק -10-

"לעזאזל, אני מאחרת," מלמלה מיכל. זו הייתה שעת ערב ומיכל הייתה בדרכה לביתה של רבקי, הם תכננו לראות את הפרק החדש של הסדרה "מעבר לים". היא רצתה לדעת האם פטימה שתתה מהגביע המורעל שנתן לה סנוויל. מיכל אהבה את הדרמה שבטלנובלות ספרדיות במיוחד את קטעי התשוקה והרומן ותמיד חיכתה בקוצר רוח לפרק חדש.
היא התקרבה לעבר הבית ודפקה על הדלת, כעבור רגע נפתחה את הדלת ורבקי עמדה בפתח, "את מאחרת!" אמרה.
מיכל חייכה נכנסה פנימה ואמרה, "אני יודעת, זה עוד לא התחיל, נכון?"
רבקי הנהנה בראשה ואמרה, "את יודעת, אני לא מבינה למה ההורים שלך לא מוכנים לשים לכם כבלים בבית."
"דבר ראשון זה לא משתלם כספית להורים שלי ודבר שני זה הזמן איכות שלי עם הצד הספרדי שלי," אמרה והוסיפה במהירות כשראתה את מבטה של רבקי, "וגם כדי לבלות איתך זמן איכות, ועכשיו אני רוצה לצפות שלא נפספס!"
מיכל התנחלה על הספה, לקחה את השלט והעבירה לערוץ ויוה, היא חיכתה עד שייגמרו הפרסומות עד שראתה שהפרק מתחיל.
"רבקי, זה התחיל, את באה?" צעקה מיכל לרבקי שהייתה במטבח.
רבקי יצאה מהמטבח מחזיקה בקערת פופקורן והתיישבה על הספה ליד מיכל, היא הציעה למיכל והאחרונה לקחה קצת.
הפרק התחיל ומיכל יישבה שקועה בפרק, היא ישבה מרותקת למסך כשראתה את הדמויות מספרות, מתווכחות בלהט. סצנת תשוקה בין שתי הדמויות החלה ומיכל הסמיקה מעט, כי למרות שאהבה את הסצנות האלה זה הביך אותה, היא הסמיקה עוד יותר כחשבה אילו זה היה היא וחן במקום ולכן מהירה לגרש את המחשבה מראשה.
"וזה מה שאתן מעדיפות לעשות בזמנכן הפנוי, לצפות בתוכנית טלנובלה מטופשת וסצנות מין ברקע? וואו!" שמעו מיכל ורבקי את קולו של חן מאחוריהן.
הן הסתובבו וחן היה יכול לראות שמיכל מעט סמוקה, "את בסדר?" שאל את מיכל.
"למה?" שאלה מיכל ונגעה קלות בפניה.
"את די אדומה, זה או שהחלטת ללכת על טיפול פנים ולמרוח על הפרצוף שלך עגבנייה או," אמר וחייך בממזריות. "שאת מסמיקה מההנאה שבסצנות האלה."
מיכל שלמרות שהרגישה שהיא מאדימה עוד יותר זרקה עליו כרית ואמרה, "לך לעזאזל, סוטה!"
חן חייך והתקרב אליה, "כן, אז אולי תסבירי לי למה את אדומה?"
ברקע מיכל שמעה את הדמויות גונחות מעונג. למרות שזו הייתה טלנובלה והמון תשוקה היה בה, יוצרי הסדרה מעולם לא הראו סצנות סקס.
היא לא הייתה מסוגלת לענות, לא כשחן קרוב אליה והיא מסוגלת להריח את ריח האפטרשייב שלו, הבית החמים והקרבה שלו אליה גרמו לה להרגיש קלת רוח.
חן חייך ושאל, "את רוצה לענות?"
"אתה יכול להתרחק ממני?" שאלה בשקט. היא לא הסתכלה עליו ופחדה שאם תעשה זאת היא יכולה לעשות משהו מטופש.
חן הסתכל עליה במבט מוזר ואמר, "אולי כדי שתשתי כוס מים קרם, זה יאט את קצב פעימות הלב שלך ויגרום לך לחזור לצבע המקורי שלך," והוא עלה חזרה לחדר שלו.
לקח למיכל כמה שניות שהיא צריכה לנשום. היא התכוונה לקום למטבח כששמעה את רבקי אומרת, "זה נהפך להיות כל כך קשה!"
מיכל הסתכלה על רבקי בתמיהה והאחרונה מהירה להסביר, "כל פעם כשאת באה לראות פרק אני מתבאסת. מצד אחד יש את הסדרה המהממת הזאת לראות אבל מצד שני אני זוכה לראות בלייב אותך ואת חן שזה נהיה לי קשה להחליט מה לראות, אותך ואת חן או את הסדרה."
מיכל צחקה והלכה לקחת לה כוס מים.

"הוא פשוט חתיך," לחשה אשלי למיכל באמצע שיעור פיזיקה, המורה יוסף היה באמצע לכתוב את המשוואה על הלוח.
מיכל הסתובבה להביט באשלי ולחשה לה, "אשלי, הוא נשוי! שלא להזכיר שהוא בן שלושים."
אשלי חייכה בממזריות ואמרה, "הי, את זאת שיש לה קראש על גבר בן חמישים."
מיכל הסתכלה עליה בכעס מזויף ותכננה להרביץ לה עם העיפרון ששמעה את המורה אומר בקול, "שקט שם בסוף."
מיכל מהירה להסתובב, היא הסתכלה על רבקי שהביטה עליה בכעס ואמרה, "את צריכה להפסיק להתעסק בדברים אחרים ולהתחיל להקשיב."
מיכל הסתכלה עליה בהבעה של, "כן, אימא." וחזרה לספר שקראה.
בסוף השיעור אספו הבנות את חפציהם ועזבו את הכיתה. "אז מה אנחנו עושות היום?" שאלה אשלי כשהיו בדרכם לתחנה.
"ללמוד למבחן במתמטיקה למרות שאני כשלון מוחלט," אמרה מיכל.
"את לא כישלון," אמרה רבקי בכעס. מיכל פתחה את תיקה והוציאה משם דף מקומט, מגישה לרבקי. האחרונה פתחה את הדף, זה היה מבחן במתמטיקה.
"למה את מראה לי את זה?" שאלה רבקי.
"תסתכלי על הציון," אמרה מיכל. רבקי חיפשה את הציון וכעבור רגע מצאה אותו, כתוב באותיות אדומות, חמישים ושלוש.
"אוקי," אמרה רבקי באיטיות והגישה את הדף בחזרה למיכל.
מיכל הנהנה בראשה ואמרה, "אני נואשת, והמורה שלי לא יודעת מה לעשות איתי, היא חושבת להיפטר ממני."
רבקי ואשלי צחקו. כעבור רגע האוטובוס הגיע והן מהרו לעלות עליו.
"אני חושבת שאת צריכה למצוא לך איזה מורה שתשב איתך ותסביר לך את החומר, תחפור לך אותו לראש שלא יצא," אמרה רבקי והן התיישבו בספסל של הרביעייה.
"היא צודקת," אמרה אשלי.
מיכל גלגלה עיניים ואמרה, "כשיהיה לכן מישהי להציע לי, תודיעו לי, אוקי?"
באותו רגע חייל עלה לאוטובוס ומיכל בחנה אותו במבטה. היא הסמיקה כאשר תפס את מבטה והבזיק לעברה חיוך.
"וואפה, למישהי יש מחזר," אמרה רבקי וחייכה חיוך ציני.
"לכי, י'מכוערת," אמרה מיכל אך לא יכלה לחייך.
"איזה בחור?" שאלה אשלי והסתכלה על הבחורים שהיו באוטובוס, חלקם ישבו וחלקם עמדו.
מיכל הגניבה מבט קצר בחייל שלה ואמרה, "זה שעומד ליד החלון, לבוש במדים."
אשלי הסתכלה על הבחור ואמרה בשקט ובחיוך, "אל תסתכלי אבל הוא ממש מסתכל עלייך."
מיכל ניסתה להסתכל עליו בזווית עיניה אך לא ראתה דבר ולבסוף התייאשה ואמרה, "טוב, מבטים לא יוכלו לעזור לנו, נכון?"
אשלי ורבקי קפאו על מקומם ומיכל שאלה, "מה?"
"סלחי לי," שמעה מיכל קול גבר לידה. היא הסתובבה במהירות, הבחור במדים הסתכל עליה בחיוך.
"כן," שאלה מיכל, מרגישה לפתע את הלמות ליבה מאיצות בקצב מטורף.
"את מיכל דוד?"
מיכל הנהנה בראשה, היא לגמרי איבדה את יכולת הדיבור, הבחור היה חתיך ברמות מטורפות. היה לו שיער שחור קצוץ. גוון עורו היה חום שנהב, היה לו זוג עיניים ירוקות, כמו עיני חתול בר, אף מעט מעוקל ושפתיים אדומות, מעט עבות.
"אני חושב שזה שיך לך," אמר והגיש לה כרטיס פלסטיק בצבע ירוק. די מבט חטוף להבין שאותו כרטיס היה הרב-קו שלה.
היא הנהנה במבוכה, מרגישה את פנייה מאדימים ואמרה, "תודה רבה."
הוא חייך בעדינות ואמר, "תיזהרי לא לאבד את זה." והלך משם.
אשלי ורבקי הסתכלו על מיכל בהלם למשך כמה שניות ולבסוף פרצו בצחוק מתגלגל. מיכל הסתכלה עליהם בזעם למשך כמה שניות אך לבסוף הצטרפה לצחוקם.