כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 8 :)

נשמותתתת, וואו כמה תגובות!!! אני חולה עליכםםם,

"תשכח את זה, זה לא קרה" היא אומרת ובורחת במהירות, משאירה אותי יושב על הדשא, עם פה פעור וחסר מילים, למה היא ברחה? מה הייתי נותן רק עוד חצי דקה ממנה, אני חושב על מה שקרה, מחייך חיוך אווילי לאוויר

נקודת מבט של אלכס:
"תשכח את זה, זה לא קרה" אני אומרת, בורחת במהירות, משאירה אותו מאחור
אסור לי, אני לא יכולה, איזה טעות! למה עשיתי את זה?!
השאלות האלה חוזרות שוב ושוב במוחי,
באותו הרגע זה הרגיש לי כל כך נכון, אבל עכשו? עכשו אני רק חושבת למה לעזאזל עשיתי את זה?
ממתי אני נכנעת לרגשות שלי? ממתי אני כל כך קלה להשגה? ממתי אני מתנהגת כמו זונה וקופצת על הבחור שהכרתי רק היום?!
"אוווץ'!! נו מה יהיה היום? עוד אחד רוצה להתקע בי?!!" אני אומרת מעוצבנת, ומשפשפת את ראשי בכאב,
"אני מצטער" הקול אומר ונוגע בידי, לראות שאני בסדר, אני מרימה את ראשי, ונרטעת,
"עזוב אותי" אני אומרת, מעיפה את ידו ממני ומתחילה ללכת,
"תקשיבי לי! אני באמת מצטער" הוא אומר ותופס בידי שוב
"תעזוב אותייייי" אני צורחת ונותנת לו אגרופים, מנסה להשתחרר, הדמעות זולגות מעיניי, אני נזכרת שוב ושוב במה שקרה, רעד בלתי נשלט תוקף אותי, הוא מרפה מידי, אני קורסת על המדרכה, והוא מתיישב לידי
"אני מצטער, באמת, אני לא ככה, כנראה שתיתי יותר מדי, בדרך כלל אפילו במצבים כאלה אני לא מתנהג ככה, אני שונא את עצמי על זה, אם רן לא היה מגיע, אני… אני לא רוצה לחשוב אפילו על מה הייתי עושה, אני באמת באמת מצטער" הוא אומר, אני מפסיקה לרעוד, מהנהנת,
"אז את סולחת לי?" הוא שואל, אני מנענעת את ראשי לשלילה, הוא נושך את שפתיו,
"אני מבין" הוא אומר, בא ללכת,
"עצור" אני אומרת לפתע, הוא מסתובב בהפתעה לכיווני,
"אני לא סולחת, אבל אני יכולה להשתדל" אני אומרת, הוא מהנהן, שותק "אהה ואגב, אני אלכס" אני אומרת לו, כבר רגועה יותר, השנאה שרחשתי אליו כמעט מתמוגגת, עכשו נשאר רק הכאב,
"שם יפה, כמוך" הוא אומר, מרשה לעצמו לחייך "אני ג'ורג, אבל תקראי לי אייס" הוא אומר,
"למה אייס?" אני שואלת, מרשה לעצמי להשתחרר קצת, אני עדיין רחוקה קצת ממנו, עדיין קשה לי, במיוחד עם המגע שלו,
"זה סיפור ארוך" הוא אומר, מסתכל עלי, ושותק