כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 54 :)

אז מסתבר שרן בא לביקור של שבועיים.
שבועיים שלמים של התמודדות מול דין ורן.
דין לא כל כך מדבר איתי, הוא מנסה להיות נחמד אל רן, אבל זה פשוט לא הולך לו.
מבפנים הלב שלי זה כמו סערה בלב ים, הרגשות שלי מבולבלים ואני לא סגורה על עצמי.
מצד אחד- כשאני עם רן החיוך לא יורד לי מהפנים, הוא דואג לי, אוהב וחמוד, והאהבה שלי אליו לא נעלמה
אבל מצד שני- דין הוא מדהים, כל מה שהוא רוצה זה שיהיה לי טוב, הוא פה בשבילי, עכשו קצת פחות בגלל רן, אבל הוא עדיין פה בשבילי
״אלכס?״ רן שואל אותי
״מה?״ אני שואלת ומתנתקת מהמחשבות
״את בטוחה שהכל בסדר איתנו?״ הוא שואל. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על רן, אבל לשים לב לדברים כאלה? זה רק רן יכול לקלוט.
״כן, ברור״ אני אומרת בחיוך מזוייף
״אלכס, אני יודע שאת משקרת לי. מה קרה?״ הוא שואל, מלטף את שיערי בעדינות. מכריח אותי להביט בפניו
אני מתאמצת שלא להפנות את מבטי ממנו,
״אמרתי לך שכלום לא קרה!״ אני צועקת מתסכול, אני לא יכולה שהוא יגלה, אני לא יעמוד בזה שהוא יפגע
״אני מצטער, לא התכוונתי״ הוא אומר בלחש, מופתע מהתגובה שלי
״תצא לי מהחדר, אני רוצה קצת זמן לבד״ אני אומרת וצופה בו נאנח, מביט בי פעם אחרונה ואז יוצא, סוגר אחריו את הדלת.
קשה לי, אני מרגישה כאילו אני חלולה, תאמת? אני מרגישה שמשהו באהבה הזאת שלי אליו התפספס, אני לא כנה איתו, הלב שלי מפוצל בינו לבין דין. עם כמה שניסיתי להתעלם מהתחושות שרק גברו וגברו אצלי בלב, בכל פעם שאני ליד דין- כאילו משהו חדש מתעורר בי.
דפיקה חלושה נשמעה על הדלת
״די כבר רן! אמרתי לך שאני רוצה קצת שקט!!״ צעקתי לכיוון הדלת
״אממ זה דין״ הוא אומר וההרגשה הזאת שאני לא יודעת להגדיר אותה חוזרת לליבי
״אהה תכנס״ אני אומרת והוא מציץ מפתח הדלת
״את רוצה שאני ילך?״ הוא שואל ועדיין לא נכנס
״לא, בוא תשב לידי״ אני אומרת והוא מתקרב בהיסוס
״מה קרה? רבתם?״ הוא שואל
״לא בדיוק, סוג של…, כן״ אני אומרת והוא צוחק
״את לא סגורה על זה?״ הוא שואל בגיחוך
״הוא אמר שמשהו עובר עלי וכשאמרתי שהכל בסדר הוא אמר לי להפסיק לשקר, אז צעקתי עליו שיצא ושאני רוצה להיות לבד״ אני אומרת ואני רואה צל של חיוך שהוא מנסה להסתיר
״ואמרת לו את האמת?״ הוא שואל
״לא יודעת, אני מבולבלת, זה כבר לא אותו הדבר כמו פעם..״ אני אומרת ודמעה בוגדנית זולגת מעיניי
״את לא יודעת כמה קשה לי להחזיק את עצמי עכשו מלנשק אותך עכשו ולעודד אותך״ הוא ממלמל בשקט ואז קולט את מה שאמר ומתנצל מהר
״אני מצטערת שאני כזאת טיפשה שאני לא מסוגלת לעשות את מה שאני באמת רוצה״ אני אומרת
״אז קדימה, תעשי את מה שאת באמת רוצה״ הוא אומר
״רן לא יאהב את זה״ אני אומרת בהיסוס
״מה הוא לא יאהב?״ הוא שואל
״אתה יודע כמה אני צריכה להתאמץ כדי לא לנשק אותך?״ אני פולטת בלחישה שבקושי אפשר לשמוע ברחבי החדר, אבל מספיק החיוך שעל שפתיו להראות לי שהוא שמע, החיוך שגורם לי להתמוגג וללב שלי לפעום בחוזקה.
״את יודעת שזה תלוי בך, אני מחכה לך״ הוא אמר ואני כבר לא יכולתי להתאפק, הזזתי את ידי שעליה היתה מונחת ידו של דין, הוא הביט בי בבלבול, ואז בלי לחשוב יותר מדי לקחתי את ידי את עורפו, ומשכתי אותו אלי. הנשיקה הייתה מדהימה, לרגע אפילו הצלחתי לשכוח את רן שמחכה לי פה למטה
״אלכס אני יכול לה…״ הוא התחיל לדבר ותוך כדי פתח את הדלת. הוא קלט אותי ואת דין.
״מה לעזאזל קורה פה?!״ הוא התעשת לאחר שתי שניות
אני מתרחקת מדין במהירות, אני לא מסוגלת להביט בעיניים של רן
״רן, אנחנו צריכים לדבר״ אני אומרת בלחש
״ועוד איך צריך לדבר!״ הוא אומר בכעס
אני מביטה בדין ורואה חיוך קטן שהוא מנסה להסתיר, הכל באשמתו! למה הכרתי אותו בכלל?! מה חשבתי לעצמי כשנישקתי אותו?!
״את הבטחת לי שאין בניכם כלום״ הוא אומר בקול פגוע, אבל כועס, יותר נכון הוא רותח עלי ועל דין, מביט על שניינו
״באמת לא היה!״ אני אומרת בהתגוננות
״אז מה קרה עכשו? אה?!״ הוא שואל בלעג
״אני חושבת שמשהו התפספס בקשר שלנו, זה לא היה אמור להיות ככה…״ אני אומרת בלחש
״אני יגיד לך בדיוק מה התפספס! את פיספסת את זה! זה נגמר בינינו״ הוא אומר בקול יציב
״אא..אבל רן!״ אני אומרת בגימגום, קשה לי לשאת את זה
״אל תגידי לי אבל! רק תגידי לי את האמת, בבקשה! את אוהבת את דין?״ הוא שואל, מיישיר אלי מבט פגוע.
אני מביטה ברן, ואז מעבירה את מבטי אל דין, אני רותחת על דין, אבל עכשו אני
מבינה ,
״כן״ אני אומרת בלחש, רן מביט בי בפעם האחרונה ויוצא בזעם ובייאוש מהחדר, כשאני שומעת את הדלת כניסה נטרקת אני מרימה בחשש את מבטי אל דין.
אני רואה אותו מביט בי בדאגה, אך אני רואה שהוא מרוצה

נקודת מבט של דין:
להגיד שיש יותר מאושר ממני? אין דבר כזה, אני מרגיש בעננים, היא הודתה בזה שהיא רוצה אותי, ובזה שהיא רוצה אותי יותר מרן.
אני יודע שזה לא יפה מה שאני עושה, אבל אני אוהב אותה ואני לא מוכן לפספס את ההזדמנות שיש לי עכשו.
היא פנויה, אומנם שבורה- אבל פנויה ואוהבת אותי
״אתה מרוצה?!״ היא מתפרצת עלי בהפתעה