כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 53 :)

אני לא יודעת מה עבר עלי, אבל כמו שחששתי הרגשות אשם מחלחלות בתוכי, ולא נותנות לי מנוח.
הוא מביט בי, שותק
״את מצטערת שעשית את זה?״ הוא שואל בלחישה, ואפשר לראות את התקווה שבקולו שאולי אני יגיד שלא
״כ…כן״ אני אומרת, אני רואה עליו שהוא נפגע מתשובתי, כמה מפגרת אני יכולה להיות? ככה לא אכפת לי לסכן את החברות שלי עם רן? ככה לא אכפת לי לפגוע בו למרות שאני יודעת מה הוא חש כלפיי!
הכעס על עצמי מתגבר, אני מביטה בעינייו בכאב, אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, עם הטעות שעשיתי.
תאמת? אני ישקר אם אני יגיד שאני מתחרטת על זה בלב שלם, כי זה לא כך,
חלק ממני רוצה להתקרב אליו שוב, הנשיקה איתו גרמה לי להבין כמה דברים, וגם לחזק מעט את הרגשות שנמצאות עמוק אצלי.
״אני מצטער״ הוא אומר, מניח את ידו על ידי שמונחת על החול
״על מה? אני זאת שמשחקת בך ככה, שבוגדת בחבר שלה, שפוגעת גם בו וגם בך״ אני אומרת בלחישה ״אני מצטערת״ אני אומרת, מרגישה את הדמעות מאיימות להתפרץ, נאבקת לנסות להיות חזקה יותר, אבל הדמעות מנצחות אותי, דמעה בודדת נושרת על לחיי בשקט
״אל…״ הוא מתחיל להגיד ואז פשוט רוכן אלי לחבק אותי.
למה מגיע לו כל זה? למה אני כל כך אכזרית אליו? זה הדבר הכי נוראי שאפשר לעשות לבן אדם, לנשק אותו ואז להתרחק ולהגיד שאני מצטערת שעשיתי את זה
״את רוצה לחזור?״ הוא שואל ואני מהנהנת,
הוא אוסף במהירות את הדברים שלנו, לובש את החולצה שלו, ומביא לי את הבגדים שלי.
אני לובשת אותם במהירות, ואנחנו הולכים למכונית שלו.
כל הדרך עוברת בשתיקה מעיקה, מדי פעם הוא שולח אלי את מבטו בדאגה.
אני לא מבינה למה מגיע לו כל זה, למה מגיע לי את הדאגה שלו אחרי ששברתי את הלב שלו ככה, אבל למרות זה הוא דואג לי.
כשאנחנו מגיעים לבית, חונה בחנייה מכונית לא מוכרת, אני מתקרבת למכונית ומבחינה בנער שמסתכל לכיוון ההפוך, ונשען על המכונית הבוהקת, כשהוא מסתובב הלב שלי דופק בחוזקה.
סוף סוף לראות אותו, אבל כשרן שואל אותי אם אני מזהה אותו, אני מבינה את הקטע האירוני שפה.
״כן״ אני אומרת לו בקול רפה
״אלכס!״ הוא אומר בחיוך, אבל אני רק רוצה לברוח, לברוח משניהם
״ר…רן״ אני אומרת חסרת אויר,
הוא מתקרב אלי, מצמצם את המרחק ביניינו ונושק על שפתי נשיקה עמוקה,
אני מביטה בדין במהירות, ומספיק לי מבט קצר בפניו כדי להבין שהוא לא רוצה להיות פה, שהוא נפגע מספיק בשביל יום אחד
״אתה אמממ…. דין?״ רן שואל אותו בחיוך
״כן״ הוא אומר בחיוך מזוייף
״תודה לך גבר״ הוא אומר לו, נותן לו חיבוק גברי, ודין מהנהן
״על… על מה?״ אני שואלת, מבולבלת מכל העניין
״על זה שהוא דיבר איתי, הרגיע אותי, ובזכותו חזרתי אלייך״ הוא אומר
הו.. הוא באמת עשה את זה?״ אני שואלת, מכוונת את שאלתי יותר אל דין מאשר לרן
״כן, מה הוא לא סיפר לך?״ הוא שואל מופתע
״לא, מה זה חשוב בכלל?״ דין מתפרץ ואומר. הוא רק רצה שאני יהיה מאושרת,
״רן? אתה יכול להכנס שנייה? אני רוצה לדבר שנייה עם דין״ אני אומרת והוא מהנהן ונכנס
״אתה באמת עשית את זה? אני שואלת והוא מהנהן
״למרות שזה מאפס את הסיכויים שלך להיות איתי?״ אני שואלת
״מה יותר חשוב מזה שתהי מאושרת? תביני, את חשובה לי, אני לא יכולתי לראות אותך ככה, הבנתי שאם זה מה שהכי חשוב לי, שתיהי מאושרת- אז אני צריך לוותר עלייך, למרות שזה קשה לי״ הוא אומר
״אתה מדהים, זה לא מגיע לך, בכלל לא! למה אני כזאת מפגרת? למה?״ אני אומרת והוא מביא לי חיבוק מעט קר, ואומר לי ללכת להתייחס לחבר שלי.
כשהוא בא ללכת, לא לכיוון הבית, אני מביטה בו בשאלה
״למקום שאני לא אראה אותך ואת החבר הזה שלך״ הוא אומר והולך