כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 52 :)

סורי על הנטישה המטורפת הזאת, פשוט התחילה העונה של המתכונות והבגרויות, ואין לי זמן לנשוםםם

המשך נקודת מבט דין:
הנה אני מודה בזה-אני הוא זה ששיכנע את רן הזה להפסיק לכעוס עליה ולהאמין לה.
להגיד שזאת היתה טעות? כן ולא,
היא נראית מאושרת עכשו, מרגישה הרבה יותר טוב.
אבל זה שגרמתי לו לסלוח לה, גורם לסיכויים שלי להיות איתה שואפים לאפס.
אני פשוט צריך לגרום לעצמי לשכוח מהרגשות של אליה, בכל מקרה היא מאוהבת עד מעל הראש ברן הזה שלה
"הלוו! אתה מקשיב לי בכלל?" אלכס קוראת לי מעוצבנת מעט,גורמת לי להתעורר מהמחשבות שלי עליה.
"מה? אהה, כן… ברור" אני אומר מבולבל
"ישששש! אז נצא עוד עשר דקות?" היא אומרת
מהההה? למה הסכמתי הרגעע??
"רגע… אמממ…. לאן? אני שואל
"אויש איתךך, ידעתי שאתה לא מקשיב! שאלתי אותך אם בא לך לבוא לים!" היא אומרת
"אהה חחח ברור! ממש בא לי" אני אומר ואנחנו הולכים להחליף לבגדי ים
לאחר עשרים דות של נסיעה אנחנומגיעים לים, היא יוצאת בהתרגשות
"לאיזה את רוצה?" אני שואל אותה ומצביע על הסככות, היא מצביעה על אחת מהם ואנחנו הולכים יחפים על החול החם לסככה.
"שניכנס?" אני שואל ומוריד את החולצה, נשאר רק עם המכנסיים של הבגד ים.
אני מושיט לה יד ועוזר לה לקום, והיא מורידה את החולצה מעליה ולאחר מכן גם את השורט.
המוח שלי נוזף בי להזיז את המבט שלי ממנה, אבל הלב לא מאפשר, וואליההה איזה גוףף! מה שהיא עושה לייי, כל פעם שאני קרוב אליה אני צריך להאבק בדחף שלי לעשות איזה שהוא מעשה טיפשי. אבל עכשו? כשאני רואה אותה ככה, עם הגוף שיש לה! בכיף היא יכולה לדגמן לבגדי ים עם גוף כזה.
אני מכריח את עצמי להזיז ממנה את עיניי לכיוון הים, אך לא לפני שאני רואה במבט שהיא נעצה בי,
היא מכחכחת בגרונה כדי להעלים את המבוכה ומציעה שניכנס.
השפרצנו קצת מים אחד על השני, השתעשענו כמעט כמו זוג אוהבים (לעיניי האנשים שבחוץ) וזה כאב לי קצת שאנחנו רק נראים כמו…
תאמת? אני מרגיש כמו רכרוכית כשאני חושב עליה, אבל עם כמה שאני מנסה להעלים את הרגשות שלי אליה, לראות אותה ללא הפסקה כל היום בכלל לא עוזר לזה, אלא להיפך.
יצאנו מהמים והלכנו לסככה, היא פרסה את המגבת על הרצפה ונשכבה להשתזף, ומביטה תוך כדי הגוון העז של הים, כאילו מרותקת לגלים.
"גם אני אוהב לצפות בגלים מתנפצים" אני אומר חלושות, לא רוצה להפריע לה עם השקט שלה
"זה מושלם" היא אומרת, שולחת לי מבט מהיר
"גם את" אני אומר בלי להתכוון להגיד, אני מקווה שהיא לא שמעה,
אבל במבט קצר שאני שולח לה, אפשר להבין מהאדום העז של לחייה שהיא שמעה אותי
"מה?" היא שואלת, רוצה לדעת אם באמת אמרתי את זה
"אמרתי שאת מדהימה" אני אומר, יודע שמפה כבר אין לי דרך חזרה, אני כבר לא יכול לשמור את זה בלב.
אני יודע שהיא עם רן, אבל הלב שלי לא נותן ולא ייתן לי מנוח עד שאני לא יגיד לה את זה.
היא מביטה בי, ואני מביט בה בחזרה, נלחם עם עצמי בכל רגע שלא לנשק אותה. אפשר לראות בעינייה שמתחולל סערה, מצד אחד היא נראית מבולבלת, אבל מצד שני זה נראה כאילו… כאילו היא גם חושבת את זה עלי? אבל לא, אין שום סיכוי

נקודת מבט אלכס:
"זה מושלם" אני אומרת, מביטה בגלים כמהופנטת.
"גם את" אני שומעת אותו לוחש, כאילו לא התכוון שאני ישמע את זה.
"מה?" אני שואלת אותו,לא יודעת מה הוא יגיד, אבל זה מתחיל לבלבל אותי
"אמרתי שאת מדהימה" הוא אומר אחרי שהוא מגייס את כל הכוחות שלו,
הרגשות שבי עולים וגועשים, אני לא יכולה להסביר את זה, אבל כל מה שרציתי זה לתת לו נשיקה עמוקה, לשחרר את המועקה הזאת שאני חשה כשהוא רחוק ממני, פיזית או נפשית.
אני יודעת שזה טעות לעשות את זה, ושאני אצטער על זה, אבל הרצון גובר עלי, ואני לא מצליחה למנוע מעצמי לא להתקרב אליו.
ואז בלי לחשוב פעמים, אני רוכנת אליו במהירות, נושקת לשפתיו נשיקה עמוקה,
הרגשות אשם מרן הורגות אותי, אבל התשוקה לנשק אותו מתעלה מעל הכל,
בשנייה הראשונה הוא מופתע, ואז מתעשת ומנשק אותי בחזרה, מושך אותי אליו כמה שיותר