כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 5 ;)

״תודה״ אמרתי לו שהיינו מול המגורי בנים
״מה תודה? תמשיכי, תמשיכי ללכת, אני מלווה אותך עד החדר״ אמר וגרם לחיוך להופיע על פני,
בחיים לא דאגו לי ככה, ועוד הוא בקושי מכיר אותי!
״לא, עזוב, אתה בטח מותש ועדיין לא התקלחת״ אמרתי לו
״מאטטטט״ הוא צעק, מאט הגיח מתוך החדר, עם שיער רטוב,
כנראה הוא הרגע יצא מהמקלחת
״מה גבר?״ הוא שאל
״אתה יכול ללוות אותה לחדר?״ רן שאל
״ולמה הוד מעלתה צריכה ליווי?״ של מאט
״נו בבקשה״ אמרתי ועשיתי פרצוף מסכן לבסוף הוא נשבר ולקח אותי,
כל הדרך עד החדר עשינו צחוקים, יותר נכון הוא עשה צחוקים ואני עשיתי כאילו אני שמחה,
אבל בתוך תוכי נשברתי, קשה לי, אני מרגישה בחילה
רק מלחשוב על מה היה קורה אילו רן לא היה מגיע,
אבל הוא הגיע, הגיע והציל אותי,
איך שנכנסתי הסתכלתי במראה גוף שבכניסה והעוויתי את פני בגועל, אני נראית מזעזע,
הוא ציחקק לתגובתי, וסימן לי להכנס להתקלח ובא לצאת,
״אבל אני מפחדת להתקלח בלי שמישהו בחוץ״ אמרתי במבוכה
״אני פה אל תדאגי, אני יחכה שתצאי״ אמר, נסיך שלי הואא, נכנסתי למקלחת ושטפתי את גופי,
יצאתי מהמקלחת נקייה ונראית שוב נורמאלי,
וואי שיטט שחכתי לקחת את הבגדים שלי ויש בן שיושב לי על המיטהה!
לבשתי את התחתונים והחזייה שלי, תחרה בצבע ורוד פוקסיה
״מאט?״ שאלתי אותו
״מה מותק?״ שאל, מזה מותק?! אמא שלך מותק!
״אני יוצאת שנייה, ואני צריכה שתסתובב״ אמרתי,
הוא המהם ואני יצאתי, מקווה שהוא לא יסתובב או משהו,
ניגשתי לארון ופתחתי את הדלתות שלו,
איך אני ימצא פה איפה מה?! התחלתי לחפש,
לא מצאתי כלום, התכופפתי לבדוק בארונית,
״אמאלהההה״