כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 35 :)

"די… תעזוב אותי, מספיק הרסת את הקיר הגנה שניסיתי לעשות כדי לנסות לשכוח ממך" אני אומרת
"אני אוהב אותך אלכס, אני לא רוצה שתשכחי אותי" הוא אומר
"אמרתי לך כבר שתל… מה?!" הפעם אני זאת שהופתעתי, "אז למה אמרת שאתה מצטער?" אני שואלת, לא מבינה מה הולך פה
"אני אוהב אותך, אני לא אמרתי שאני מצטער על שנישקתי אותך, אני מצטער אם הנשיקה פגעה בך, אבל אני הייתי צריך אותה, לא יכולתי להתאפק יותר, את משגעת אותי בכל פעם מחדש" הוא אומר, ואני מרסקת את שפתי על שפתיו, אני פשוט מאושרת

"אז…?" הוא שואל, מתאמץ לא להראות הכי מאושר שיש
"אז…?" אני מחזירה לו, אני רוצה לראות כמה הוא רציני בקשר אלינו, אם הוא באמת מתכוון
"מה אנחנו?" הוא שואל
"לא יודעת, אתה תגיד" אני אומרת, מתחמקת,
"אני רוצה להיות החבר שלך, אני אוהב אותך" הוא אומר, גורם לליבי לפרפר, אני מרגישה כל כך בעננים, "אבל זה תלוי בך כמובן" הוא מוסיף, נזכר שלא אמרתי על זה כלום
"אני אוהבת אותך" אני לוחשת לו, והוא מחייך חיוך לבן ומושלם,
"אז אנחנו ביחד?" הוא שואל ועינייו נוצצות, אפשר לראות איך מה שאמרתי השפיע עליו
"כן, סוף סוף" אני אומרת והוא צוחק
"באמת סוף סוף, כבר השתגעתי לראות אותך ואת לא שלי, את החיים שלי" הוא אומר,
"אבל אל תגיד עדיין, אני צריכה לדבר עם מאט, אני רוצה שהוא ידע ממני, לא מאנשים אחרים" אני אומרת והוא מהנהן,
אני יוצאת מהמים, נהייה קר, ועוד מעט ארוחת צהריים
"וואי, את אלילה! מאיפה הגוף הפצצתי הזה?" הוא אומר, בוחן אותי "את כל כך עושה לי את זה" הוא אומר בלחש, שלא הייתי אמורה לשמוע,
"חחח בוא י'חתיךך" אני אומרת, והוא יוצא מהמים,
אני שמה את המגבת על גופי, מלפפת אותה סביב גופי, והוא מתנגב ומניח את המגבת על כתפיו
"נשיקה אחרונה לפני שיוצאים?" הוא שואל, ואני מנשקת אותו ברוך
אנחנו מתגנבים לכיוון החדרים, אסור שיתפסו אותנו בבריכה בזמן הלימודים,
הוא מלווה אותי לחדר, ונפרד ממני בנשיקה חפוזה, שאף אחד במסדרון לא ישים לב,
אני לוקחת בגדים לאחר כך ונכנסת למקלחת,
מורידה ממני את הבקיני, שוטפת את גופי במים החמים,
מחייכת לעצמי חיוך מאושר,
כשאני יוצאת מהמקלחת, אני לובשת סריג אפור וחצאית מיני שחורה, מגפיים עם עקב נמוך יחסית, וכובע ורוד כי נהייה קר, אני מתאפרת בקטנה כזה, ואני יוצאת,
כשאני מגיעה כולם כבר יושבים לאכול, המקום הפנוי שנשאר הוא בין רןן החתיך שלייי, לבין מאט
אני מביאה אוכל מהמזנון, ומתיישבת,
רן שולח לי מבט, ומחייך לעצמו, וככה גם אני
"למה אתם מחייכים כמו שני מוגבלים?" שי שאלה, מביטה בנו בבלבול,
הוא מניח את ידו על רגלי, מתחת לשולחן, ככה שאף אחד לא רואה
"סתם מצב רוח" שניינו אומרים ביחד, וצוחקים, והיא מתעסקת בטלפון שלה ולא מתחקרת תודה לאל
"מאט?" אני שואלת אותו בלחישה, שלא כולם ישמעו
"אה?" הוא שואל בקול אטום
"אני צריכה להגיד לך משהו, אחרי האוכל בחמש בספסל, טוב?" אני שואלת והוא מהנהן בלית ברירה