כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 31 :)

"אההה" אני אומר לבסוף, ממתי רן פרקר מתאהב, ממתי אני מוותר ולא נלחם, ממתי מישהי כל כך חשובה לי שבא לי לצרוח לכל העולם שאני אוהב אותה,
אני רק מחכה לנשיקה, מדמיין אותה כמו איזה נקבה,
אני לא מאמין שהיא תפסה אותי חזק ככה, אני לא מאמין שאני התאהבתי בה…

"בוקר טוב נשמהה" שי מעירה אותי, כולה אנרגטית, איך לעזאזל בנאדם יכול להיות ככה מאושר על הבוקר?!
"בוקר…" אני אומרת בדכדוך, נזכרת באתמול,
בפרידה שלי ממאט, בזה שאני הולכת לראות אותו עכשו, ולהתנהג כאילו הכל בסדר ביניינו,
ושניינו נצטרך להעמיד פנים שנחמד לנו להיות ביחד, שבעצם כל מה שהוא רוצה זה לחנוק אותי על איך ששברתי לו את הלב

"מה? למה?" אמבר שואלת מתי שאני מבקשת ממנה להתחלף איתי, כי חוק מרפי- המקום היחיד שפנוי הוא ליד מאט
"נפרדנו" אני אומרת, בלחישה, משפילה את עיניי
"הוא נפרד ממך הבנזונהה?! אני יהרוג אותו! מה נראה לו שהוא שובר לך את הלב ו…" היא כולה מעוצבנת
"אני זאתי שנפרדתי ממנו" אני אומרת, קוטעת אותה, והיא מביטה בי המומה
"למה?" היא שואלת, פוערת את פיה
"לא עכשו, אני לא רוצה שידעו" אני אומרת
"אהה, דברי איתי אחר כך" היא אומרת

"אני אוהבת אותו! אבל הוא בכלל לא שם עלי" אני אומרת, ועיניי מנצנצות מהדמעות שעומדות לרדת
"יפה שלי, אל תבכי" אני אומרת לה, מחבקת אותה חיבוק עדין
"הוא בכלל לא יודע שזה מה שאני מרגישה אליו" אני אומרת.
"אז תגידי לו!" היא אומרת, לא מבינה אותי
"אני לא יכולה, אני לא מסוגלת, הוא בכלל לא בנוי להתחייבות" אני אומרת, כועסת על עצמי שנתתי לו להכנס לי למחשבות וללב, ודווקא בו הייתי חייבת?
"מי זה? הוא כמו רן?" היא שואלת, לא יכולה כבר להתאפק, אני שעה חופרת לה, אבל היא בכלל לא יודעת על מי, לא כמו! זה הואא, הואאא!!
"כן, זה בעצם הוא" אני אומרת ומשפילה את ראשי,
"חיימשלי" היא אומרת, מתרגשת בשבילי
"אבל זה לא משנה, הוא לא יודע להיות בקשר, ובכללי הוא לא מסתכל עלי בקטע כזה" אני אומרת
"אני והוא היינו פעם ביחד, היה לי קשה בהתחלה עם זה שכל הבנות שיש פה מסביבי היו איתו לפחות פעם אחת ברגע אינטימי בחדר שלו, אבל אם הוא אוהב באמת, הוא יהיה שלך, ורק שלך, ולא יהיה לו אכפת מאחרות, רק ממך" היא אומרת
"אז למה נפרדתם? הוא בגד בך?" אני שואלת בחוסר טאקט
"מה פתאום! פשוט היינו יותר אחים מחברים, הגענו למסקנה שאנחנו צריכים להיות ידידים טובים כאלה, לא זוג" היא אומרת, מרגיעה אותי
"אבל זה בכל מקרה לא משנה, עם כמה שאני אוהבת את רן, אני לא הטעם שלו" אני אומרת לבסוף בדכדוך, וחותמת את השיחה

אבל מה ששתיהם לא ידעו, זה שרן בדיוק עבר שם ליד, ושמע את המשפט האחרון, מבטיח בליבו שהוא ידבר איתה עוד היום, קשה לו לראות אותה ככה, הוא אוהב אותה,
והיא צריכה לדעת מזה