כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 30 :)

"מה קרה הפעם?" קול שואל מאחורי, אני מזהה את הקול, הוא מלטף את גבי וצמרמורת נעימה תוקפת אותי
"אתה חייב להפסיק לראות אותי במצבים כאלה" אני אומרת
"את צודקת, אז תחייכי כבר!" רן אומר, צוחק, והוא גורם לחיוך לבצבץ מבין שפתי,
"אווו! ככה הרבה יותר טוב" הוא אומר, ואני מחבקת אותו, אני פשוט חייבת לגעת בו, אפילו רק לשנייה
זה קשה כל כך, קשה עם זה שהוא כל כך קרוב אלי, אבל בכל זאת רחוק…

"מה קרה שאת מפגינה כזה הרבה אהבה כלפיי?!" הוא שואל כשאנחנו מתנתקים מהחיבוק,
"פשוט ראיתי שאתה צריך את זה" אני אומרת כולי סמוקה, מתחמקת מהתשובה האמיתית
"התכוונת אולי להגיד שהיית חייבת להרגיש את השרירים המסוקסים שלי?" הוא שואל בצחוק, לא מאמין לי בגרוש,
"אל תשגע אותי עכשו, אין לי מצב רוח" אני אומרת, מנסה להעביר נושא, מה לעשות שכל מה שהוא אומר זה מה שאני חושבת?!
"למה מאמי אין לך מצב רוח?" הוא שואל, מביט בי עמוק עמוק לתוך עיניי
"כי…כי נפרדתי ממאט" אני אומרת
"ולמה לך אין מצב רוח? את זאת שנפרדת ממנו" הוא אומר
"כ..כי שברתי לו את הלב, לא הייתי נחמדה, לא הייתי אמיתית עם עצמי"
"למה לא היית אמיתית עם עצמך?" הוא שואל
"כי הייתי איתו כדי לנסות לשכוח מישהו, מישהו שבעצם אני עדיין רוצה" אני אומרת, בולעת את רוקי, ונושכת את שפתי, אני רוצה אותךך!! אתה לא קולט?! אני רוצה אותך רן!
אני רוצה להגיד, אבל לא, הוא לא בקטע שלי, הוא סטוציונר, הוא מזלזל בבנות, הוא לא מכבד אותם, ואני לא רוצה להיות רק עוד אחת שהוא שבר לה את הלב

נקודת מבט של רן:
"למה לא היית אמיתית עם עצמך?" אני שואל, מקשה עליה, אבל אני רוצה לעזור לה, אני רוצה לראות שהיא בסדר, שהיא תרגיש בנוח לדבר איתי
"כי הייתי איתו כדי לנסות לשכוח מישהו, מישהו שבעצם אני עדיין רוצה" היא אומרת ונושכת את שפתיה העדינות והורדרדות, עינייה זוהרות, אבל עדיין יש בתוכם עצב,
היא כל כך מדהימה! רק חבל שהיא רוצה מישהו אחר, איזה מישהו שהיא לא התנתקה ממנו עדיין,
אני רוצה אותה! למה היא כל כך קשה? למה זה לא יכל להיות יותר פשוט,
או בעצם- למה בכלל היא גרמה לי לאהוב אותה
"אההה" אני אומר לבסוף, ממתי רן פרקר מתאהב, ממתי אני מוותר ולא נלחם, ממתי מישהי כל כך חשובה לי שבא לי לצרוח לכל העולם שאני אוהב אותה,
אני רק מחכה לנשיקה, מדמיין אותה כמו איזה נקבה,
אני לא מאמין שהיא תפסה אותי חזק ככה, אני לא מאמין שאני התאהבתי בה…