כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 29 :)

"למה את חייבת להיות עקשנית? את לא מבינה שאני רוצה אותך?" הוא שואל בשקט,
מעיף בי מבט אחד אחרון, ויוצא,
משאיר אותי לבד המומה בחדר…

"בוקר טובבב" שי צועקת לי באוזן, מעירה אותי מהשינה
"בוקר טוב גמלך" אני אומרת מדוכדכת קצת, למי יש כח ליום הנוראי הזהה?! יש מתמטיקה, אנגלית, ביולוגיה, ולשון, יש יותר נורא מזהה?!
לפחות יש גם ספורט, ריצה קלה וזהה…
"יאלהה, מה את חולמת?! תתארגני ונצא" שי מעירה אותי מהחלום,
אני לובשת שורט ג'ינס כהה וגופיה נופלת לבנה, עם הוויאנס,
התאפרתי מעט- איליינר סומק ואודם אדום חלש
"אני מוכנה את באה?" שאלתי אותה והיא הנהנה סיימה למרוח את האודם והלכנו

"איך את מרגישה?" רן שואל אותי בלחש באוזני, גורם לליבי להלום מהר יותר, אוף איתוו!!
"בוקר טוב אהובתי" מאט אומר, מתקרב אלי, רן ממהר להתרחק מעט,
"בוקר" אני עונה
הוא בא לנשק אותי, אבל אני צועדת צעד אחד אחורה
"מה יש?" הוא שואל מופתע
"אנחנו צריכים לדבר" אני אומרת
"אז דברי" הוא אומר
"לא פה" אני אומרת, אני רואה את רן משועשע מעט, כאילו צופה את מה שהולך לקרות, מאט מושך אותי למקום מבודד, מאחורי הבניינים
"אז…?" הוא שואל אחרי שאני לא מתחילה לדבר, אני נושמת נשימה עמוקה, אני חייבת לעשות את זה, להיות כנה עם עצמי ואיתו
"אנחנו צריכים להפרד" אני אומרת בלחש, לא מביטה בעינייו
"מה? למה? מה קרה?" הוא שואל, לא מבין מאיפה באתי, ומה עובר עלי
"כי לא הייתי כנה איתך, ועם עצמי, אני רוצה מישהו אחר, זה סתם ניצול להיות איתך ככה" אני אומרת
"אז זהו?" הוא שואל, נפגע
"דיי, אל תפגע ממני, אני סתם מפגרת, הלב שלי הוא מי שבוחר במי להתאהב לא אני, אתה מושלם" אני אומרת, למה דווקא בו התאהבתי?! בחיים לא יקרה עם האהבה הזאת משהו, אני רק יפגע שוב ושוב
"אז אני מבין שאין לנו עוד על מה לדבר" הוא אומר וקם, מתחיל להתרחק
"לאא! מאטטט, אני מצטערת" אני צועקת אחריו, אבל הוא לא מסתובב לאחור, דמעה זולגת על לחיי,
כמה עוד אני יכולה לפגוע באנשים?!
"מה קרה הפעם?" קול שואל מאחורי, אני מזהה את הקול, הוא מלטף את גבי וצמרמורת נעימה תוקפת אותי
"אתה חייב להפסיק לראות אותי במצבים כאלה" אני אומרת
"את צודקת, אז תחייכי כבר!" רן אומר, צוחק, והוא גורם לחיוך לבצבץ מבין שפתי,
"אווו! ככה הרבה יותר טוב" הוא אומר, ואני מחבקת אותו, אני פשוט חייבת לגעת בו, אפילו רק לשנייה
זה קשה כל כך, קשה עם זה שהוא כל כך קרוב אלי, אבל בכל זאת רחוק…