כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 27 :)

יאאאא, אני לא מאמינה שהצלחתי לכתוב פרק היום בתוך כל העומס המטורף הזההה :)

רן מתיישב לידי, מנסה להרגיע אותי במילים, לא נוגע,
ואני פורקת הכל בבכי, את כל מה שהיה עצור בתוכי, שאף פעם לא הוצאתי,
את כל מה שהדחקתי

מכירים את הרגע הזה שבא לכם לבכות לצרוח למות?
שאתם כועסים על עצמכם?
שואלים את עצמכם למה לא עשיתי את זה, או למה עשיתי את זה?
אני לא יודעת מה איתכם, אבל עכשו, אחרי שסוף סוף בכיתי על זה, שנתתי לעצמי להשתחרר מהמסיכה התמידית שעל פני, עכשו כל השאלות מחלחלות לי למוח, לא עוזבות, למה למה ולמה,
אני מרגישה אשמה,
אני הייתי יכולה למנוע את זה,
"אני הייתי יכולה לעצור אותו" אני אומרת בטעות בקול, הוא מביט בי, לא מבין, מבולבל,
"היית יכולה לעצור את מי?" רן שואל אותי, ואני משתתקת, לא מביטה בעינייו,
"אלכס?" הוא שואל, הפעם בקול יותר, חושב שלא שמעתי, הוא מביט בי, מנסה להבין מה עובר עלי,
ואני? אני ריקנית, אין בי כוח אפילו לענות לו, להראות סימן שאני שומעת
"אלכס! את בסדר?" הוא שואל, מתחיל להיות מעוצבן, אבל אני? אני עדיין לא מגיבה
אני בוהה בנקודה לא ברורה בקיר
"כוסאמקקק אלכס! את מוכנה להגיב לי?!" הוא צועק, כולו כבר רותח מזעם, אני נלחצת
"אל תצעק עלייי!" אני צועקת, יותר בכיוון של צורחת, אני מפחדת, אני בלחץ, אני משתגעת כבר בתוך עצמי
"תסתכלי עליי!" הוא צועק, מחזיק בידי בכוח
"תעזוב אותייי" אני צורחת עליו, מכה אותו באגרופי, אני לא מבינה מה עובר עלי, אני רוצה להפסיק, אני לא רוצה להכאיב לו, אבל אני פשוט לא מצליחה להשתלט על עצמי
"אני לא עוזב אותך עד שאת לא נרגעת" הוא אומר, מנמיך את קולו מעט, אבל הקול שלו עדיין מהדהד בתוך החדר, הוא מרסן אותי, כאילו מחבק אותי מאחורה, החיבוק הזה שתמיד עושים למי שמשתגע, אבל אני לא משוגעת!! למה הוא עושה לי את זה??!!! למה הוא חושב שאני משוגעת

נקודת מבט של רן:
אני לא יודע מה עובר עליה,
אבל זה מלחיץ אותי, אני מחזיק בה מאחורה, סוג של חיבוק מרסן, כמו שראיתי שבסרטים עושים לאלה שהשתגעו,
אני חושב שהיא משוגעת?
לא
אבל כרגע היא לא נראית הכי בריאה שיש,
אני מפחד, אני מפחד בשבילה,
מה קרה לה שזה גורם לה להשתגע כל כך?
בבת אחת היא מפסיקה להכות אותי, ברוך ה',
אני מסתכל עליה, בודק שהיא בסדר,
היא נראית נורא,
השיער השלה פרוע, העיניים שלה אדומות,
הגוף שלה רפוי, כאילו אין לה כוח יותר לחיות
אני מתיישב, מושיב אותה עלי,
ממשיך לחבק אותה, אני לא יכול לראות אותה ככה,
אנחנו יושבים, שותקים,
היא לא מדברת,
אני לא מדבר, אני מפחד להגיד משהו, מפחד שהיא תתחיל שוב,
"אתה חושב שאני משוגעת?" היא שואלת, מפירה את הדממה
"לא" אני אומר
"אתה משקר" היא אומרת, נשמעת נעלבת מזה שאני משקר לה
"אני לא, אני חושב שקרה לך משהו, שאין לך את הכוח להתמודד איתו, אני צודק?" אני שואל, מפחד שהיא פתאום תקפוץ עלי ותכה אותי שוב, מפחד שהיא תשתגע ותתחיל לזרוק לי פה דברים
אבל היא מהנהנת, מאשרת את דברי