כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 25 :)

הוא מתנתק ממני, מחייך חיוך מנצח
'אני שלך' הוא אמר לי, אלה היו שתי המילים שהוא לחש לי,
אני שלך

אני מרגישה נשיקות רכות מלטפות את פני, אני פוקחת את עיני, ודמותו של מאט נגלת לי,
לוקח לי כמה שניות להתפקס על עצמי, ולהזכר שאנחנו ביחד,
"בוקר טוב יפה" הוא אומר, מחייך
"בוקר טוב נסיך שלי" אני אומרת בקול ישנוני, קמה מהמיטה
"לחכות לך?" הוא שואל, ואני מהנהנת לחיוב, מוציאה טייץ שחור ארוך וסריג רפוי בצבע ורוד חיוור,
התלבשתי, התאפרתי בקטנה, אירגנתי את השיער, ושמתי אולסטאר בצבע של הסריג
"את יפה" הוא אומר, בוחן אותי באריכות
"גם לך לא חסר" אני אומרת, רואה מתחת לחולצה את הקוביות שלו, מנסה לעכל שהדבר הסקסיי הזה הוא שלי,
"חחחח יאלה כפרה בואי" הוא אומר, מושך אותי לחדר אוכל
אנחנו נכנסים, ומתקדמים לעבר השולחן, הם יושבים שם צוחקים,
גם רן
אבל בשנייה שהוא רואה אותנו, אני רואה את אגרופו נקפץ, והצחוק לא נותר בפניו,
"בוקר טוב?" אמבר שואלת, מנסה להבין מה פשר החצי חיבוק שלי ושל מאט
"בוקר טוב גם לכם" אני אומרת מצחקקת
"מה… מה?" שי שואלת, מצביעה עלינו
"תכירו, זאת אלכס, חברה שלי" הוא אומר, נותן לי נשיקה קטנה על הלחי
והם עושים קולות נרגשים,
אני רואה את רן נוחר בבוז, מה הבעיות שלו?!
הוא לא יודע לפרגן קצת, זה לא שהוא אוהב אותי או משהו,
אז מה הוא רוצה מהחיים שלנו?!
לפחות שיעשה כאילו זה לא אכפת לו, ויעשה כאילו הוא מפרגן
"מאמי" אני אומרת למאט, הוא מביט בי בשאלה,
אני נותנת לו נשיקה על השפתיים, וואו, הוא מנשק טוב!
אני לא רוצה לדעת כמה פעמים הוא התאמן על זה,
"יאלה, נמשיך אחר כך, אני גווע, ואת צריכה לאכול" הוא אומר, מושך בידי לכיוון האוכל
חחחח חיימשלי הוא, הוא כזה דואג, ואכפת לו ממני,