כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 2 ;)

אני חייבת להגיד שקצת ביאסתם,
אבל בכל זה העליתי כי אני עדיין אוהבת אותכם,
אז 5+ תגובות אני ממשיכה,
אם יהיה כבר היום חמש תגובות אז אני יעלה המשך…
תהנו…. <3

״הי ילדה חדשה! צריכה עזרה?״ קרא לי אחד מהם בחיוך הוא היה שרירי ועם שיער חום ועיניים חומות קהות, היה בו משהו מסתורי כזה, אני אוהבת פוטבול XD
״אמממ… אני די מחפשת את החדר של המנהלת״ אמרתי במבוכה
״בואי איתי אני יראה לך״ אמר אחד מהם, הוא היה שרירי, שחום רק מעט, ושיערו השחור הקצוץ החמיא לו והבליט את עיניו הכחולות
״תודה, אהה ואני אלכס״ אמרתי בחיוך והוא הנהן
״בכיף, למה לא ללוות מישהי יפה כמוך?!״ אמר בחיוך כובש שחשף שני טורי שיניים לבנות, אבל אני יודעת למה הוא התכוון, הוא רצה להגיד למה לא ללוות מישהי יפה כמוך וחדשה ושהיא יכולה להיות אחלה סטוץ, אני מכירה את הטיפוסים האלה…
״אהה שכחתי להציג את עצמי, אני רן״ אמר ולשנייה לא הוריד את החיוך מהפנים שלו, הוא תפס בפתאומיות בידי והריץ אותי מעט בבצפר
״עצוררר, אני לא נושמתת״ אמרתי לו מתנשפת
״וואי מותק, את לא בכושר״ אמר והאט
״מצטערת באמת״ אמרתי לו והוא חייך, איך לא כואב לו לחייך ככה כל הזמן?!
״הנה זה פה״ אמר והצביע על דלת עץ מעוטרת
״תודה״ אמרתי ונשקתי על הלחי שלו
״בכיף״ אמר ואני פתחתי את הדלת, הכל היה לבן, קצת מדכא הייתי אומרת, זה כל כך שונה מהלובי ומכל מה שראיתי עד עכשו במקום הזה, כל הפנימייה מלאה בחלונות מאורכים שמאירות את הכל באור נעים ובסגנון ישן מעט אבל מודרני, שילוב כזה שנעים לעיין, אבל החדר שלה, זה נורא, זה נראה כמו חדר של מתים, הכל הכל לבן, חוץ מורד אדום אדום יחיד שבתוך אגרטל לבן על השולחן, לפחות משהו אחד שנותן צבע, המנהלת כיחכחה בגרונה, הפנתי אליה את מבטי
״הי, אני אלכס, מצטערת שאיחרתי, פשוט איבדתי את הדרך לפה״ אמרתי לה והיא לחצה את ידי בסמכותיות, היא נראתה באמצע שנות הארבעים לחייה, שיערה השחור הצבוע היה אסוף בקוקו מתוח ופנייה היו נקיות מאיפור
״הי אלכס, אני קלייר, תקראי לי המנהלת, את יודעת כבר את החוקים או שאני צריכה להגיד אותם?״ אמרה בקול נעים ומרגיע להפתעתי
״לא, אני לא יודעת אותם״ אמרתי במבוכה
״אורח אז ככה: אסור לאחר לארוחות, כל יום על הלוח בכניסה לחדר יהיה רשום את השעות של הארוחות ושל השיעורים, אסור לצאת משטח הפנימייה ללא רשות, אין לצאת ממגורי הבנות אחרי 12 ובבקשה להקפיד בזמנים אני חושבת שזהו״ אמרה בקול סמכותי
״אוקי, סבבה״ אמרתי
״עכשו הארוחת ערב, בואי אני יציג אותך בפני התלמידים״ אמרה והובילה אותי לחדר אוכל, היא פתחה דלת זכוכית גדולה ונכנסנו לחדר אוכל, הוא היה מסודר בארבע שולחנות עץ ארוכים מאוד, איך שהמנהלת נכנסה השתחרר שקט מופתי באולם, היא כחכחה בגרונה והתחילה לדבר ״ערב טוב לכולם, עומדת לידי תלמידה חדשה, אלכס רומס, היא בכיתה י׳, תקבלו אותה יפה״ אמרה והתיישבה בשולחן של המורים
״הי אלכס!״ מישהו קרא לי מאחד השולחנות

חמש תגובות ואנ ממשיכה עוד היום ;)