כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 17 :)

למה בשנייה שאני יוצא מהחדר שלי אני רק מחפש אותה במבטי?
זה סתם שטויות שהסרטים המפגרים האלה של אחותי שנכנסים לי לראש,
אני סתם דואג לה בתור ידיד, לא?

"אהה, טוב" אני אומרת, מבואסת קצת, אבל למה בעצם?
אני לא מרגישה אליו כלום, נכון?
הוא סתם ידיד שלי,
הוא בכלל לא שם עלי,
נכון שאני רוצה כרגע לדפוק לו נשיקה על השפתיים,
אבל זה ממש אבל ממש לא קשור לאהבה,
נכון?
אני לא אוהבת אותו,
בכלל בכלל,
אבל אז למה אני חושבת את זה?
"אז איך את מרגישה?" הוא שואל, ואני מסמיקה, כבר שחכתי שהוא נמצא פה,
מרוב המחשבות המפגרות שלי,
"יותר טוב" אני אומרת, הוא מעיף מבט לביטני החבושה
"עדיין כואב?" הוא שואל, נוגע בעדינות בביטני, משום מה אני מרגישה כמו פרפרים בביטני,
כמו שהייתי מרגישה פעם, כשהייתי מביטה בכריס, כשאהבתי את כריס,
אני נזכרת בנשיקה שהייתה לנו, בלילה, על הדשא, על ההרגשה שהייתה לי, על הפרפרים,
כמו שאני מרגישה עכשו, כשהוא מניח את ידו על ביטני, מלטף אותה בעדינות, אני מנסה לדמיין את הנשיקה הבאה שלנו, מקווה בכל ליבי שתהיה עוד אחת כזאת,
שנייה, אני שוב חוזרת לקטע המפגר של האהבה שנכנס לי לראש?!
"קצת" אני אומרת, בחצי חיוך, מנסה להעיף לשווא את המחשבות הדביקיות כל כך בקשר לרן
"יופי, כי באתי להחזיר אותך לבצפר, את משוחררת מהבית חולים" הוא אומר בחיוך, ואני מחייכת אליו בחזרה
"ישששש, עוד שנייה התחרפנתי פהה" אני אומרת, אפילו התחלתי לחשוב מחשבות אובדניות, המקום הזה פשוט מדכא!

כעבור חודש:
"אני מצטע…" הוא מתחיל להגיד אבל אני קוטעת אותו,
לא יודעת מה עבר עלי באותו הרגע, אבל מה שבטוח שלא חשבתי, ההד של הסטירה שהעפתי לו עדיין נשמע באוויר
"על מה זה היה?" הוא שואל המום, לא מבין, אפילו פגוע מעט
"אחד- על זה שאתה לא מפסיק להצטער" אני אומרת וממשיכה "שתיים- על זה שראית שאני סובלת אבל לא עשית כלום" "ושלוש- ועל זה שאתה טיפש מדי כדי לשים לב לזה שאני מסתכלת עליך" אני אומרת "וארבע- על זה שלקחת לי את הלב, ואפילו לא שמת לב" אני אומרת, יותר נכון צועקת, משפילה את ראשי, דמעה מבצבצת מזוית עיניי, והוא ממהר לנגב אותה,
אני מעיפה את ידו ממני, וממשיכה לבכות,
הוא מתקרב אלי, ומחבק אותי בשקט,
אני מנסה להעיף אותו ממני, אבל הוא לא מרפה,
עם כל האהבה שאני אוהבת אותו, השנאה גדולה יותר,
אני שונאת אותו,
שונאת!!!
"אני שונאת אותךךך" אני צועקת, מנסה להשתחרר מאחיזתו לשווא,
"די, די, אל תגידי את זה" הוא אומר, נשמע פגוע, אבל גם מתחנן
"אתה לא מביןןן?! אני שונאת אותךך!!" אני צועקת, צורחת, משתגעת,
אני מצליחה להשתחרר מאחיזתו,
רצה הכי רחוק ממנו שאפשר, לא מפסיקה לרוץ,
לא מסתובבת לראות אם הוא מאחורי,
פשוט רצה,
רצה כדי לברוח,
לברוח מכולם, לברוח ממנו, לברוח מהעולם,
לברוח מעצמי

חזרה להווה: