כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 15 :)

לאחר כמה דקות סירנות נשמעו במרחק לא רב, שמעתי במעומעם את הקול של רן מנסה להרגיע אותי,
"תשאר איתי" לחשתי לו, הכאבים רק גברו, התעצמו יותר ויותר

כשאני פוקחת את עיני, אני מוצאת את עצמי בחדר לבן כולו, מיטה לבנה, קיר לבן, ווילון לבן,
בחדר אין יותר מדי פריטים,
דמות עם בגד לבן מתקרבת למיטתי,
אני נזכרת במעומעם במה שקרה לי,
בבוקס שקבלתי בבטן,
באמילי,
בריצה שלי,
ובנפילה,
הדבר האחרון שאני זוכרת זה את רן,
אני מעיפה מבט שוב בכל הלבן הזה שמסביבי,
ומצטמררת,
רגע, שנייה, אני מתה??
לאלאלאלא!! אני לא יכולה למות!! אני צעירה!
אני עדיין לא התחתנתי, עדיין לא סיימתי אפילו את התיכון, אני..
"אלכס? מישהו רוצה לראות אותך" הדמות אומרת, מישהו מתקרב למיטתי, בהיסוס, זה כריס
"מהה? גם אתה מת??" אני שואלת מופתעת
"פחחח מהה?: הוא שואל, צוחק, אני מביטה בו מבולבלת, "שנייה, את רצינית?" הוא שואל, מגחך,
אני מהנהנת, הוא בילבל אותי לגמרי!
"עם כמה שאת רוצה להפטר ממני, את לא תצליחי, את בבית חולים מותק" הוא אומר, ממשיך לצחוק,
פיוווו, איזה הקלהה, אבל הוא? מה נראה לו?! ככה הוא בא ועושה כאילו לא קרה לי כלום? כאילו הוא זה לא מי שבגללו אני פה?!
"תלך" אני אומרת, הוא מרצין ומסתכל עלי, "אמרתי שתלך" אני אומרת שוב
"אני מצטער! באמת!" הוא אומר
"אתה מבין שאני פה בגללך?! שאתה אפילו לא באת להתנצל?! שרק שפתאום אני בסכנה אז אתה פתאום מסכים להוריד מהאגו הנפוח שלך?! אני ממש לא זכרתי אותך ככה, אתה נהיתה כל כך אגואיסט, ורכושן, תקלוט- אני- לא- שלך-! אני לא יעמיד פנים שלא עשית לי כלום וישכח את הכל" אני אומרת, כבר הורודים בגופי עוד רגע ומתפוצצים, הוא אשכרה חושב שהוא לא עשה כלום! הוא אפילו לא התנצל!!
"חיימשלי, מה קרה התהפכת עלי פתאום?" הוא שואל וגורם לי להתרתח מכעס
"בבקשה תכבד את הבקשה שלי ותלך, כנראה ההורים שלי צדקו בזה שהם אמרו שאתה לא בשבילי" אני אומרת, מנסה להשאר הכי רגועה שאפשר, הוא נראה פגוע, המשפט האחרון פגע בו כמו חצים, כל מילה ומילה, הכאבתי לו, אבל הוא גם הכאיב לי, הוא מהנהן בראשו ויוצא, משאיר את הדלת פתוחה, ואותי לבד,
בתוך החדר הלבן כל כך, הטהור, הנקי, הסטרילי כל כך, אבל הבודד, הלבד משתלט עלי, אני רוצה את אמא ואבא פה לידי, שיתמכו בי, אבל הם בשליחות המפגרת שלהם, ואני? אני פה,
לבד,
לבד
לבד